מהדי באזרגאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מהדי בזרגאן)
מהדי באזרגאן
مهدی بازرگان
מהדי באזרגאן
מהדי באזרגאן
לידה 1 בספטמבר 1907
טהראן, המדינה הנשגבת של פרס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 1995 (בגיל 87)
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה مهدی بن عباسقلی تجارتی تبریزی עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קום עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אקול סנטרל פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת החופש של איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מהדי באזרגאן בצעירותו

מֵהְדי באזרגאןפרסית: مهدی بازرگان; 1 בספטמבר 1908[דרוש מקור]20 בינואר 1995) היה ראש ממשלתה הזמנית של איראן בין השנים 1979 עד 1980 לאחר המהפכה האסלאמית. היה בין אדריכלי המהפכה, אשר באותה העת הצטיירה כפרו-ליברלית יותר מהמשטר שכוּנן אחריה.

טרם המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזרגאן למד תרמודינמיקה והנדסה ב-École Centrale des Arts et Manufactures בפריז, בדומה לרבים מקרב האליטה שלמדו באירופה. לאחר שחזר מצרפת בסוף שנות ה-40, מונה לראש מחלקת ההנדסה באוניברסיטת טהראן. לאחר הלאמת תעשיית הנפט ב-1951 מידי בריטניה, בהנהגת ראש הממשלה מוחמד מוסאדק, מונה באזרגאן לעמוד בראש "חברת הנפט הלאומית האיראנית".

לאחר נפילת ממשלת מוסאדק בהפיכה בריטית ואמריקנית והשבת השאה על כסאו, היה באזרגאן ממקימי "תנועת השחרור האיראנית" ב-1961, תנועת אופוזיציה ליברלית בעלת נטייה אסלאמית. הוא נאסר פעמים מספר בידי השאה מוחמד רזה פהלווי. ביוני 1963, לאחר הפגנות ההמונים במספר ערים באיראן בעידוד ח'ומייני, באזרגאן נאסר ונידון לעשר שנות מאסר.

כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המהפכה שימש באזרגאן כחבר הפרלמנט האיראני. ב-5 בפברואר 1979 הכריז האייתוללה ח'ומייני כי יבקש מבאזרגאן לעמוד בראשות הממשלה הזמנית הבאה, במקום ראש הממשלה הקודם הזמני, שאפור בח'תיאר, שמונה על ידי השאה. באזרגאן באותה העת ניסה לנהל משא ומתן בין ידידו משכבר הימים בח'תיאר לבין ח'ומייני, בדבר מעבר הדרגתי מהשלטון הקודם לחדש, אולם ח'ומייני דחה את ההצעות ודרש מבאזרגאן למנות את ממשלתו. באזרגאן נראה כבחירה טובה באותה עת עבור ח'ומייני, שרצה להראות לליברלים שתמכו במהפכה כי לא שכח את תרומתם וכי הוא אינו מתכוון להקים תאוקרטיה, ממנה חששו הליברלים והקומוניסטים.

במהרה ספג באזרגאן את מפלתו הראשונה לאחר שרמטכ"ל צבא איראן הכריז כי הכוחות הלוחמים ינקטו עמדה נייטרלית בסכסוך בין בח'תיאר לבין ח'ומייני. באזרגאן הצליח למצוא מקום מחסה לידידו המודח בח'תיאר, ולאחר מכן להבריחו לצרפת. במהרה פרצו סכסוכים בין באזרגאן וממשלתו לבין חכמי הדת ובכללם המנהיג העליון של איראן ח'ומייני. באזרגאן התנגד להקמת מועצת המומחים, המורכבת מחכמי דת, הגוף הבוחר את המנהיג והמפקח על פעולותיו. באזרגאן ושרי ממשלתו מחו נגד הטיהורים ההמוניים של הצבא מגורמים "לא-נאמנים" ונגד משפטי השדה ל"מתנגדי המהפכה", אולם מחאותיהם נפלו על אוזניים ערלות.

מפלה נוספת נחל באזרגאן במשאל העם במרץ 1979, בו הצביעו 98 אחוזים מהאיראנים בעד כינון רפובליקה אסלאמית באיראן.

התפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזרגאן התפטר יחד עם ממשלתו, שרבים ממנה תמכו בקשרים עם המערב וארצות הברית, שלושה ימים לאחר לקיחת עובדי השגרירות האמריקנית בשבי ב-4 בנובמבר. אף על פי שההתפטרות נחשבה כצעד מחאה נגד החטיפה, היה ברור גם כי בשל התנגדותם של חכמי הדת הוא לא יוכל לחולל את השינויים שרצה להנהיג באיראן. במכתב התפטרותו כתב לח'ומייני כי:

"הפרעות חוזרות ונשנות, אי-נוחות, התנגדויות וויכוחים גרמו לכך שאני ועמיתיי איננו מסוגלים להמשיך (לבצע) את חובותינו".

באזרגאן נפטר ב-20 בינואר 1995 מהתקף לב בעת שנסע מטהראן לציריך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמיר טאהירי - רוח-אללה ח'ומייני והמהפכה האסלאמית. עמ' 274–299

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מהדי באזרגאן בוויקישיתוף