משבר בני הערובה באיראן
משבר בני הערובה באיראן - תקופה בת 444 ימים (מ-4 בנובמבר 1979 ועד ל-20 בינואר 1981) שבה הוחזקו 52 אזרחים אמריקאים כבני ערובה בטהראן בירת איראן על ידי השלטון האיסלאמי המהפכני החדש שעלה לשלטון בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן.
תוכן עניינים |
משבר בני הערובה באיראן [עריכה]
ב-4 בנובמבר צרו מאות סטודנטים איראנים, ביניהם ככל הנראה נשיא איראן הנוכחי מחמוד אחמדינז'אד, על השגרירות האמריקנית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה ח'ומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. העילה הרשמית לתפיסת בני הערובה הייתה הרשות שנתן נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, מספר שבועות לפני כן, לשאה המודח, מוחמד רזה פהלווי, להיכנס לארצות הברית על מנת לקבל טיפול במאיו קליניק למחלת הסרטן שבה לקה, אך נראה שהיה בכך שילוב של הפגנת כוח של השלטון החדש כנגד ארצות הברית, של נקמה על עשרות שנות תמיכה בשלטון העריץ של השאה, וכן נקמה על מעורבותה של ארצות הברית בהפיכה שהדיחה ב-1953 את ראש ממשלת איראן הפופולרי מוחמד מוסאדק במבצע AJAX.
בחסות המהומה ההתחלתית הצליחו שישה מהאמריקנים לברוח; בתחילה הם הסתתרו בדירתו של השגריר הבריטי, ואחר-כך קיבלו מקלט בבית השגריר הקנדי, שם אורגנו להם מאוחר יותר דרכונים מזויפים. השישה עזבו את איראן בטיסה מסחרית של סוויסאייר בסיוע השגריר הקנדי קן טיילור וליווי של סוכן ה-CIA טוני מנדז (שניהם קיבלו מאוחר יותר עיטורים גבוהים על פועלם). השחרור ההרואי, תחת סיפור כיסוי של צוות הפקת סרט קנדי, זכה לגרסה קולנועית בסרט ארגו.
הנשים והאפרו-אמריקאים בשגרירות האמריקנית שוחררו אחרי כשבועיים, ובשגרירות נותרו 52 בני ערובה. קרטר אסר על ייבוא נפט איראני, הקפיא נכסים איראניים בארצות הברית בשווי של כ-8 מיליארד דולר, וגירש מהמדינה אזרחים איראניים. בפברואר 1980 דרשה ממשלת איראן שתמורת שחרור בני הערובה יוסגר השאה, ושארצות הברית תתנצל על פעולותיה במדינה בעבר. קרטר סירב לתנאים ופנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה (מבצע ציפורן הנשר) – החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה סיירוס ואנס.
בליל 24 – 25 באפריל יצא מבצע ציפורן הנשר לפועל. מספר כלי טיס נשלחו לנקודת היערכות בשטח איראן, ביניהם שמונה מסוקים שמתוכם שניים לא הגיעו (אחד נאלץ לנחות נחיתת אונס והשני נאלץ לחזור לנושאת המטוסים) ולאחד נגרם נזק למערכות ההידראוליות. לאחר שקרטר אישר לבטל את המשימה, התנגשות של מסוק במטוס תובלה השמידה את שני כלי הטיס והרגה שמונה חיילים. חמישה מסוקים הושארו מאחור על ידי כוחות הצבא האמריקאים מתוכם האיראנים השתלטו לפחות על ארבעה. יוקרתה של ארצות הברית ויוקרתו של קרטר ספגו מכה קשה.
לאחר מותו של השאה ביולי, ותחילת מלחמת איראן-עיראק בספטמבר 1980, הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור בני הערובה, אך הוא החל רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות. לבסוף, שוחררו בני הערובה ביום השבעתו של רייגן לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד. התנאי היחיד לשחרורם היה הפשרת הנכסים האיראניים בבנקים בארצות הברית. קרטר, כשליח מיוחד של הממשל החדש, קיבל את פניהם בבסיס חיל האוויר האמריקאי בפרנקפורט, גרמניה. לאחר מכן הוטסו לוושינגטון הבירה, בה התקבלו בתשואות על ידי קהל רב.
אחרית דבר [עריכה]
עם בחירתו של מחמוד אחמדינז'אד לנשיא איראן ב-2005, זיהו אותו חלק מבני הערובה כאחד מהסטודנטים האיראניים החמושים שכלאו אותם בשגרירות. טענות אלו זכו לאישוש נוסף לאחר שתמונות שצילמו אנשי השירות החשאי הסובייטי באיראן ב-1979 פורסמו לאחרונה בעיתונות. באחת התמונות נראה אחמדינז'אד בשגרירות ארצות הברית בטהראן כשהוא נושא רובה קלשניקוב. למרות זאת, שלטונות איראן מכחישים בתוקף כי אחמדינז'אד היה בין שובי הדיפלומטים האמריקניים.
ראו גם [עריכה]
- חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
- ארגו - סרט שנעשה על הברחת שישה מן האמריקאים החוצה מאיראן
קישורים חיצוניים [עריכה]
- נועם אופיר, החילוץ נכשל אבל הפיתוחים הצליחו, באתר חיל האוויר הישראלי
- ארכיון וידאו של אירועי המשבר
- Remembering the Iran hostage crisis, ראיון בבי בי סי עם איברהים אסגה, חוטף בני ערובה, ועם ברוס ליינגן, בן ערובה לשעבר
