מונק (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונק
Monk
עטיפת ה-DVD של פרק הבכורה
עטיפת ה-DVD של פרק הבכורה
סוגה דרמה קומית-משטרתית
יוצרים אנדי ברייקמן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים טוני שלהוב
טד לוין
ג'ייסון גריי-סטנפורד
טריילור האוורד (עונות 3–8)
סטנלי קאמל (עונות 1–6)
ארץ מקור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 8 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 124 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
מפיק טוני שלהוב עריכת הנתון בוויקינתונים
הפצה NBCUniversal הפקות, אמזון פריים וידאו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'ף ביל עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 45 דקות
שידור
רשת שידור USA
רשת שידור בישראל ערוץ 3
ערוץ 10
הולמרק
סטאר וורלד
תקופת שידור מקורית 12 ביולי 20024 בדצמבר 2009
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מונקאנגלית: Monk) הייתה סדרת טלוויזיה מסוגת דרמה קומית-משטרתית, זוכת פרס אמי, אודות הבלש הפרטי אדריאן מונק (השחקן טוני שלהוב), הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ומפוביות רבות. הסדרה עלתה לשידור בארצות הברית ב-12 ביולי 2002 ברשת הכבלים האמריקאית USA, ופרק הסיום שלה שודר ב-4 בדצמבר 2009. יוצר הסדרה הוא אנדי ברקמן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאן מונק, גבר בשנות הארבעים לחייו, היה בלש מבריק במחלק הרצח של משטרת סן פרנסיסקו, עד שאשתו טרודי נרצחה בפיצוץ מכונית מסתורי ב-1998. מותה של אשתו גרם למונק להתמוטטות עצבים. הוא התפטר מהמשטרה, הסתגר בביתו וסירב לצאת במשך 3 וחצי שנים. בעזרתה של האחות המטפלת שרונה פלמינג הוא הצליח סוף סוף לצאת מביתו, והחל לשמש כיועץ חיצוני למשטרה במקרי רצח מסובכים. פקד לילנד סטוטלמייר ופקח רנדי דישר נעזרים במונק בכל פעם שהם נתקלים בקשיים או במבוי סתום בחקירות שלהם. תשומת לבו האובססיבית של מונק לפרטים מאפשרת לו להבחין בכל חוסר התאמה קטן, לזהות דפוסי פעולה וליצור הקשרים שאחרים מתקשים למצוא. במקביל לחקירות השוטפות, מונק ממשיך כל הזמן לחפש מידע הקשור למותה של אשתו - המקרה היחיד שהוא לא הצליח לפתור.

בעונה השלישית, שרונה מחליטה להינשא מחדש לבעלה לשעבר, ועוברת לגור בניו ג'רזי. החל מהפרק ה-10 בעונה השלישית מחליפה אותה בתפקיד העוזרת של מונק נטלי טיגר, ברמנית לשעבר ואם חד-הורית לילדה בת 11.

בפרק הראשון של העונה השביעית מתבשרים הצופים על מותו מהתקף לב של הפסיכיאטר הקבוע של מונק, ד"ר צ'ארלס קרוגר. מונק מקבל את הבשורה בצורה קשה ומתחיל בחיפושים אחר פסיכיאטר חדש. לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא מוצא לבסוף את ד"ר נבן בל, אותו מגלם השחקן הוותיק הקטור אליזונדו. התפתחות זו בעלילה נכפתה על יוצרי הסדרה, לאחר שהשחקן שגילם את ד"ר קרוגר, סטנלי קאמל, נפטר באופן פתאומי באפריל 2008, בהפסקה שבין צילומי העונה השישית לעונה השביעית.

בפרק הסיום של הסדרה נפתרת תעלומת הירצחה של אשתו של מונק, שלא נתנה לו מנוח במשך 12 שנים, והוזכרה פעמים רבות במהלך שמונה עונות הסדרה. מתברר שפתרון התעלומה היה מצוי בכל השנים האלה בקלטת וידאו שהשאירה טרודי באריזת מתנה טרם מותה, ושאותה סירב מונק לפתוח לאחר מותה. הרוצח של טרודי היה שופט פדרלי, איתו ניהלה רומן בעת שהיה מרצה שלה למשפטים, ושממנו נכנסה להריון. מונק מגלה שלמרות שנאמר לטרודי שבתה מתה ביום בו נולדה, היא בעצם נותרה בחיים ונמסרה לאימוץ. מונק מאתר את בתה של טרודי (אותה מגלמת אלונה טל), ששמחה לפגוש אותו ולהכניס אותו לחייה.

סקירת סדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונהפרקיםשודרה לראשונה
הפרק הראשוןהפרק האחרון
11312 ביולי 200218 באוקטובר 2002
21620 ביוני 20035 במרץ 2004
31618 ביוני 20044 במרץ 2005
4168 ביולי 200517 במרץ 2006
5167 ביולי 20062 במרץ 2007
61613 ביולי 200722 בפברואר 2008
71618 ביולי 200820 בפברואר 2009
81627 באוגוסט 200924 בדצמבר 2009

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה משופעת בהופעות אורח, שהבולטות שבהן היו של ברוק אדמס (אשתו במציאות של טוני שלהוב), ג'ייסון אלכסנדר, ג'ון טורטורו, ג'יימס ברולין, ברוק ברק, גארי קול, אליס קופר, טים קארי, טים דיילי, פולי דרייפר, צ'ארלס דרנינג, כרמן אלקטרה, קורן (להקה), האווי מנדל, אנדרו מקארת'י, מלקולם מקדואל, לורי מטקאלף, לארי מילר, אלפרד מולינה, קווין נילון, וילי נלסון, ג'אדג' ריינולד, אנדי ריכטר, שרה סילברמן, סנופ דוג, סטנלי טוצ'י, סטיבן ובר, וירג'יניה מדסן, אליזבת' פרקינס, קרייג טי. נלסון ואלונה טל.

נעימת הנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הראשונה, נעימת הנושא הייתה קטע ג'אז אינסטרומנטלי, שנכתב על ידי ג'ף בייל ובוצע על ידי הגיטריסט גראנט גייסמן. נעימת הנושא זכתה בפרס אמי על היותה נעימת הנושא הטובה ביותר של סדרה לשנת 2003. החל מהעונה השנייה נעימת הנושא הוחלפה לשיר בשם "זה ג'ונגל שם בחוץ" (במקור: "It's A Jungle Out There"), בביצועו של רנדי ניומן. ניומן והשיר שכתב זכו בפרס אמי על נעימת הנושא הטובה ביותר של סדרה לשנת 2004.
סוגיית החלפת נעימות הנושא זכתה לאזכור, בסוג של הומור עצמי, בפרק "מר מונק וכוכב הטלוויזיה", שעסק בשחקן שמגלם בלש בסדרת טלוויזיה, כאשר במהלך הפרק מספר דמויות מציינות שהייתה מחלוקת לגבי החלפת נעימת הנושא של אותה סדרה. בין הדמויות הייתה גם המעריצה האובססיבית מארסי מייבן, שגולמה על ידי שרה סילברמן. בסוף הפרק היא מפצירה במונק להבטיח לה, שהוא לעולם לא ישנה את נעימת הנושא, אם אי פעם הוא יקבל סדרה משלו. כשמונק נעתר ומבטיח לה (רק כדי שיוכל לחזור למיטה), מושמעת ברקע נעימת הנושא המקורית של הסדרה.
בפרק "מר מונק והראפר", בעונה השישית, הופיע בתפקיד אורח סנופ דוג, וביצע גרסת כיסוי בסגנון היפ הופ ל"זה ג'ונגל שם בחוץ".

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2009, טוני שלהוב היה מועמד לפרס אמי שבע פעמים ברציפות, עבור כל אחת משבע העונות הראשונות של הסדרה.

פרסים בהם זכתה הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אמי:

  • השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית - טוני שלהוב (2006, 2005, 2003)
  • נעימת הנושא הטובה ביותר - ג'ף ביל (2003)
  • נעימת הנושא הטובה ביותר - רנדי ניומן (2004)
  • השחקן האורח הטוב ביותר בסדרה קומית - ג'ון טורטורו (2004)
  • השחקן האורח הטוב ביותר בסדרה קומית - סטנלי טוצ'י (2007)

פרס גלובוס הזהב:

  • השחקן הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית - טוני שלהוב (2003)

פרס גילדת שחקני המסך:

פרסים להם הייתה הסדרה מועמדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אמי:

  • השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית - טוני שלהוב (2003-2009) 7 מועמדויות
  • הליהוק הטוב ביותר לסדרה קומית (2004)
  • הבמאי הטוב ביותר של סדרה קומית - רנדל זיסק (2005)
  • השחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרה קומית - לורי מטקאלף (2006)
  • השחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרה קומית - שרה סילברמן (2008)
  • השחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרה קומית - ג'ינה רולנדס (2009)

פרס גלובוס הזהב:

  • סדרת הטלוויזיה הקומית או מוזיקלית הטובה ביותר (2004)
  • השחקן הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית - טוני שלהוב (2009, 2007, 2003-2005) 5 מועמדויות
  • השחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה קומית או מוזיקלית - ביטי שראם (2004)

פרס גילדת שחקני המסך:

  • השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית - טוני שלהוב (2007-2008, 2003-2005) 5 מועמדויות

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התפקיד הראשי בסדרה הוצע תחילה למייקל ריצ'רדס (קריימר מ"סיינפלד"). רק לאחר שזה דחה את ההצעה, הוצע התפקיד לטוני שלהוב.
  • הרעיון לסדרה נהגה על ידי רשת ABC, אולם היא ויתרה על הסדרה והעבירה את הפקתה לרשת הכבלים USA, אשר נמצאת בבעלותה.
  • למרות שהסדרה ממוקמת בסן פרנסיסקו, רובה המכריע מצולם במקומות אחרים. פרק הפיילוט צולם בוונקובר, בעוד ששאר פרקי העונה הראשונה צולמו בטורונטו. רוב הפרקים בעונות 2–5 צולמו בלוס אנג'לס.
  • בפרק הראשון של העונה השלישית, "מר מונק כובש את מנהטן", מצוין כי גילו של מונק הוא 45. מן הפרק השמיני בעונה החמישית, "מר מונק פוגש את אביו", ניתן להסיק שגילו של מונק הוא 47. בפרק התשיעי של העונה השמינית והאחרונה מונק חוגג את יום הולדתו ה-50.
  • למונק יש אח בשם אמברוז (אותו מגלם ג'ון טורטורו), שסובל אף הוא מחרדות ומסרב במשך שנים לצאת מביתו, ואח חורג בשם ג'ק ג'וניור (הנקרא על שם אביו של מונק).
  • אשתו במציאות של טוני שלהוב, השחקנית ברוק אדמס (אנ'), שיחקה בתפקידי אורח בשלושה מפרקי הסדרה ("מר מונק והמטוס", "מר מונק והילד" ו"מר מונק מבקר בחווה"), ואחיו במציאות, מייקל שלהוב, שיחק בתפקידי אורח בשני פרקים של הסדרה ("מר מונק והסבתא הנעדרת" ו"מר מונק דופק את הראש").
  • הבדל בולט אחד בין שתי העוזרות של מונק הוא, ששרונה קוראת למונק בשמו הפרטי, אדריאן, בעוד שנטלי קוראת לו מר מונק.
  • ב-5 בספטמבר 2008 שודר בארצות הברית הפרק ה-100 בסדרה. בפרק מיוחד זה עומד מונק במרכזה של תוכנית תחקירים, שמלווה אותו בעודו פותר את מקרה הרצח ה-100 שלו, כאשר ברקע נערכים ראיונות עם בני משפחתו, חבריו ודמויות מעברו, לרבות פושעים שיושבים בכלא בגללו. בפרק זה מצוין כי מונק הוא בן 49.
  • את העונה השמינית והאחרונה ליוותה מעין סדרת בת, ששודרה במקביל באתר האינטרנט של ערוץ USA, ונקראה "מונק הקטן" ("Little Monk"). הסדרה עקבה אחר מעלליו של מונק בתקופת ילדותו. בחלק מפרקי הסדרה הטלוויזיונית שולבו קטעים קצרים מתוך סדרת הרשת, במטרה למשוך את הצופים לצפות בפרקים המלאים[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]