סיינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיינפלד
לוגו הסדרה
לוגו הסדרה
סוגה קומדיית מצבים
יוצרים לארי דייויד
ג'רי סיינפלד
ג'ורג' שפירו
שחקנים ג'רי סיינפלד
ג'ייסון אלכסנדר
מייקל ריצ'רדס
ג'וליה לואי-דרייפוס
ארץ מקור Flag of the United States.svg ארצות הברית
מספר עונות 9
מספר פרקים 180
הפקה
אורך פרק 23 דקות
שידור
רשת שידור NBC
רשת שידור בישראל ערוץ 3
ערוץ 10
ביפ
סטאר וורלד
ערוץ 2
Yes Comedy
תקופת שידור
מקורית
5 ביולי 198914 במאי 1998

סיינפלדאנגלית: Seinfeld) היא קומדיית מצבים אמריקאית פופולרית זוכת פרס אמי, אשר שודרה מ-5 ביולי 1989 עד 14 במאי 1998. התוכנית נוצרה על ידי לארי דייוויד וג'רי סיינפלד, הופקה על ידי Castle-Rock Entertainment (שהייתה אז בניהולו של השחקן והמפיק רוב ריינר) והופצה על ידי Columbia Pictures Television (כעת Sony Pictures Television).

בהיותה אחת מהתוכניות הפופולריות ורבות ההשפעה של שנות ה-90 בארצות הברית, היא ממצה בתוכה את התרבות האירונית והאנוכית של העשור. ב-2002, פרסם מגזין הטלוויזיה TV Guide רשימה של ‏50 תוכניות הטלוויזיה הגדולות של כל הזמנים, ודרג את "סיינפלד" במקום הראשון.

ג'רי סיינפלד משחק בסדרה את הדמות הראשית, אשר קרויה על שמו ומבוססת על חייו. בהתאם לכך רוב האירועים בסדרה מתרחשים בדירתו של ג'רי בחלק הצפון-מערבי של מנהטן שבניו יורק. בסדרה מוצג צוות דמויות המורכב מחבריו ומכריו של ג'רי - קוזמו קריימר (מייקל ריצ'רדס), ג'ורג' קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר) ואיליין בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס).

בישראל שודרה הסדרה לראשונה בערוץ 3 בכבלים, לאחר מכן בשידורים חוזרים בערוץ 10, וכיום בערוץ 2 בידי הזכיינית "קשת" ובערוץ ‏Yes comedy ב-Yes. בעבר שודרה גם בערוץ ביפ (כיום קומדי סנטרל) ובערוץ סטאר וורלד (שסיים את שידוריו בישראל ב-2009).

במהלך העונה השביעית של סדרת הטלוויזיה "תרגיע", גילמו כוכבי "סיינפלד" את עצמם, כשבמסגרת העלילה הם נערכים לקראת פרק איחוד פיקטיבי של הסדרה.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המסעדה של טום", בה לכאורה ישבו ארבעת גיבורי הסדרה באופן קבוע. אף שהסדרה צולמה בלוס אנג'לס, התקיימה העלילה בעיר ניו יורק, וחזית "המסעדה של טום", שהיא מסעדה אמיתית, הוצגה בה כמעט בכל פרק.

התוכנית נודעה היטב בתואר "התוכנית על כלום" (ביטוי אשר הוטבע בסדרה עצמה, בפרק בו מתוארים ניסיונותיהם של ג'רי וג'ורג' ליצור רעיון לקומדיית מצבים), מכיוון שעיקר הקומדיה היה מבוסס סביב הפרטים הזניחים של חיי היום-יום, ולרוב עסק בהתנצחויות קטנוניות ומזימות מפורטות על-מנת להשיג יתרון, ולו הקטן ביותר, על פני אנשים אחרים. סיינפלד עצמו מספר שהרעיון הראשוני שלו - והסיבה לקטעי הסטנדאפ שסיימו כל תוכנית - היה שהתוכנית תהיה מבוססת על הדרך בה קומיקאי מלקט חומר עבור המופע שלו. הדמויות בסדרה תוארו כאנוכיות ובלתי מוסריות לחלוטין, מאפיינים אשר הוקצנו בצורה קומית. (עם זאת, מעניין הוא שהמוטיב המשותף לכל הדמויות הוא ניסיונותיהן לעשות דברים נחמדים עבור אנשים, רק כדי לקבל תוצאה הפוכה ולא רצויה.) בניגוד לקומדיות מצבים אחרות, היוצרים השתדלו שלא לשקוע בסצינות רגשניות, מה שנתן לסדרה את הטון המיוחד, הקר והציני שלה. יוצרי הסדרה השתדלו להציג אנשים אמיתיים במקום הדמויות הבדיוניות והאידאליות הנראות לעתים קרובות בטלוויזיה. זאת, למרות שרבות מעלילות הסדרה כוללות שרשרת אירועים סבוּכה, ולעתים מחזורית, אשר מתאחדת בסוף כדי ליצור אירוניה גדולה. לארי דיוויד אהב את המבנה שבו ארבעה סיפורים (אחד לכל דמות ראשית) מתחברים בסופו של הפרק, ושאף לכך שרוב פרקי הסדרה יהיו כך.

תוכניות טלוויזיה קודמות היו מבוססות כמעט תמיד על משפחה או עמיתים לעבודה, אך "סיינפלד" מבססת את עצמה כדוגמה נדירה לקומדיית מצבים בה אף אחת מהדמויות אינה קשורה בקשר דם לאחרת, או מועסקת באותו מקום. למעשה, דמויות רבות אינן מועסקות כלל.

בעונות הראשונות של הסדרה, בתחילתה וסופה של כל תוכנית, הוצג סיינפלד כאשר הוא מגיש קטעי סטנד-אפ פרי עטו, אשר קשורים לנושאי האירועים המתוארים בעלילה. ניתן לראות כי ההבדל בין השחקן ג'רי סיינפלד לבין הדמות המגולמת על ידו מטושטש בכוונה תחילה. בעונות מאוחרות יותר, קטעי הסטנד-אפ האלה הופיעו בתדירות נמוכה יותר. כל הדמויות הראשיות עוצבו לפי מכרים בחיים האמיתיים של ג'רי סיינפלד או לארי דייוויד ורוב הדמויות המשניות מבוססות על מקרים אישיים של חלק מכותבי הסדרה, למשל, הוריו של ג'רי גרו בדיור מוגן בפלורדיה, גם בסדרה וגם במציאות. למעשה, רבות מהעלילות מבוססות על מקרים מקבילים בחיים האמיתיים - כמו ה"נאצי של המרק", דמות המבוססת על בעל מרקייה בשם אל יאגנה.

עוד הפרה של המוסכמה הפיקטיבית של בידוד הדמויות מהשחקנים המגלמים אותן, והפרדת עולם הדמויות מעולמם של השחקנים והקהל, הייתה עלילה מתמשכת שבה הדמויות עוסקות בקידום קומדיית מצבים טלוויזיונית בשם "ג'רי". "ג'רי" דמתה מאוד ל"סיינפלד" בכך שסיינפלד שיחק את עצמו, והתוכנית הייתה מבוססת "על כלום". "ג'רי" הוצגה לעולם לראשונה בסיום העונה ב-1993, בפרק שנקרא "הפיילוט". עלילה זו, ביחד עם דוגמאות נוספות של אזכור-עצמי, הובילו רבים מהמבקרים להצביע על טבעה הפוסט-מודרניסטי של הסדרה.

התוכנית הוצגה לראשונה תחת השם "סיפורי סיינפלד" (זהו גם שם הפיילוט, לו ניתן שם נוסף מאוחר יותר: "חדשות טובות, חדשות רעות") ביום חמישי, 31 במאי 1990 ברשת NBC. סיינפלד לא נחלה הצלחה מיידית. לאחר שידור הפיילוט, ב-5 ביולי 1989, לא היה נדמה שהתוכנית עומדת להיבחר על ידי NBC, והיא הוצעה לרשת פוקס שסירבה להצעה. רק הודות לריק לודווין, ראש מחלקת התוכניות הליליות והאירועים המיוחדים ב-NBC, שהעביר כספים מתקציבו צולמו ארבעה פרקים נוספים. הסדרה שודרה במשך 9 שנים וארכה 180 פרקים כשפרק הסיום שלה ששודר ביום חמישי, 14 במאי 1998, נצפה על ידי קהל עצום, המוערך בכ-76 מיליון צופים. הפרק שודר בישראל במקביל לשידור בארצות הברית בערוץ 3 של הכבלים, ללא תרגום. ישראל הייתה המקום היחיד מחוץ לארצות הברית בו שודר הפרק בזמן אמת כהמשך ישיר להצלחה הגדולה שהייתה לסדרה בישראל. ג'רי סיינפלד מחזיק בשיא "השחקן שסירב להכי הרבה כסף" לפי ספר השיאים של גינס, מכיוון שסירב להצעה להמשך התוכנית עבור 5 מיליון דולרים לפרק. כמו כן, הוא מחזיק בשיא "השכר השנתי הגבוה ביותר לשחקן טלוויזיה אי פעם". הסדרה עצמה מחזיקה בשיא "מחירי הפרסום בטלוויזיה הגבוהים ביותר".

הסדרה ב-DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004, נערך משא ומתן לגבי עסקה שתהפוך את "סיינפלד" לזמינה על-גבי DVD בפעם הראשונה. עקב בעיות משפטיות עם הצוות בנוגע לקריינות ותוספות DVD אחרות, השחרור נדחה. 3 העונות הראשונות שוחררו ב-23 בנובמבר 2004, העונה ה-4 ב-17 במאי 2005, עונות 5 ו-6 ב-22 בנובמבר 2005, העונה ה-7 ב-21 בנובמבר 2006, העונה ה-8 ב-5 ביוני 2007 והעונה ה-9 ב-6 בנובמבר 2007. באותו תאריך יצאה גם קופסה המאגדת את כל עונות הסדרה.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רי סיינפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'רי סיינפלד (דמות)

ג'רום "ג'רי" סיינפלד (ג'רי סיינפלד) הוא הדמות הראשית של הסדרה, עובד כסטנדאפיסט. מערכות היחסים שלו הן דבר חשוב בעלילה אך לעתים נדירות הן מחזיקות יותר מפרק אחד. ג'רי נראה כדמות הנורמלית היחידה בסדרה, אך יש לו אובססיה לניקיון והיגיינה, דגני בוקר, וסופרמן.

ג'ורג' קוסטנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'ורג' קוסטנזה

ג'ורג' לואיס קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר) הוא גבר "נמוך, שמן, קשה-תפיסה ומקריח" (כך תואר על ידי איליין באחד הפרקים). ג'ורג' הנוירוטי הוא שקרן מלידה, אחד ששונא את עצמו ונשלט בידי הוריו, פרנק ואסטל.

הוא הועסק בעבודות רבות, כולל כאלה בהן עבד בתור סוכן נדל"ן ועוזר מזכיר הנסיעות של הניו יורק יאנקיז. הוא גם עבד למשך זמן קצר בחברה המספקת ציוד ספורט הנקראת "Play Now" וב-"Kruger Industrial Smoothing". כמו כן, הוא עבד למשך תקופה קצרה מאוד ב-"Pendant Publishing". במשך תקופה לא קצרה ג'ורג' היה מובטל. מערכות היחסים שלו עם נשים תמיד היו כישלון. למרות זאת, בצורה אירונית משהו, מערכת היחסים הנוראה ביותר שלו - אירוסים לסוזן רוס (אשר גולמה על ידי היידי סווידברג), הייתה אחת ממערכות היחסים שהסתיימו בצורה "טובה" עבור ג'ורג' (הוא פחד מנישואים ומותה של סוזן הושיע אותו). בין תכונותיו וכישרונותיו הבולטים: אמירת שקרים (הוא טבע את המשפט "זה לא שקר אם אתה מאמין בזה"), משחק הווידאו פרוגר, חנייה במקביל והיכולת לנקוב בשמם של השירותים הטובים ביותר הקרובים למקום נתון במנהטן.

איליין בניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איליין בניס

איליין מרי בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס) היא דמות נבונה ואסרטיבית אך שטחית וחמת מזג. איליין היא לעתים קרובות קורבן של הנסיבות, המופיעות בדמות הסתבכותה במזימות חבריה, דרישות בלתי הגיוניות מצד מעסיקיה ולעתים אף חוסר האדיבות של אנשים זרים. בתקופה הקודמת לעלילת הפרקים הראשונים בסדרה איליין וג'רי ניהלו מערכת יחסים רומנטית; הם נפרדו ונשארו ידידים טובים.

קוזמו קריימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קוזמו קריימר

קוזמו קריימר (מייקל ריצ'רדס) הוא גבוה, בעל שיער פרוע, וכמעט תמיד לובש מכנסיים קטנים ממידותיו. קרמר הוא הדמות המוזרה ביותר בסיינפלד. הוא בדרך כלל מכוּנה בשם משפחתו. הוא מפורסם בשל ה"כניסה" שלו, בעת שהוא פותח את הדלת לדירתו של ג'רי ומחליק אל תוך החדר. עד לעונה השישית, שמו הפרטי לא היה ידוע. ברגע ששמו המלא נחשף, בפרק "ההחלפה", על ידי אמו, באבס קרמר, דמויות שוליות החלו לקרוא לו "קוזמו", אך הקבוצה הראשית המשיכה לכנותו "קריימר". בפרק הפיילוט, ג'רי למעשה קורא לו "קסלר", מכיוון שהכותבים חששו מדרישת זכויות לשם מ"קריימר" של החיים האמיתיים.

כיוון שנראה שהוא מובטל נצחי (מלבד כמה דוגמאות נדירות), הוא מעורב תכופות ברקיחת מזימות מגוחכות שמטרתן להניב לו כסף, ורוב ההמצאות הן שלו. בהיותו אחת מהדמויות הכי פופולריות בסדרה, הוא לעתים קרובות מכונה "דמות האקשן" שמושכת את תשומת לב הקהל באמצעות התנועות המצחיקות ויוצאות הדופן שלה.

בניגוד לדמויות האחרות, מוזרותו הובילה אותו להיות זה שכמעט תמיד אומר את האמת בפרצוף. הוא גם מפתיע לעתים קרובות בכך שהוא הדמות היחידה שמגנה בדבקות על המוסכמות החברתיות. הוא חבר טוב של ניומן, בנוסף למגוון רחב (רובו אינו מופיע בסדרה) של מכרים ושותפים מפוקפקים, ביניהם לומז ובוב סקאמאנו. על אף מוזרותו, קריימר קוצר הצלחה רבה אצל נשים.

דמותו מבוססת על שכנו של לארי דייוויד, קני קריימר, ש"מסע המציאות של סיינפלד" שהוא עורך בחיים האמיתיים מופיע באחד מפרקי הסדרה בתור "מסע המציאות של ג'יי פיטרמן".

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיינפלד - דמויות משנה
  • ניומן (ווין נייט): השכן של ג'רי ושל קריימר. עובד בדואר. מתעב את ג'רי ובו בזמן חבר טוב של קריימר. לעתים נחשב ניומן כנבל של הסדרה. הופיע ב48 פרקים.

משפחתו של ג'רי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורטימר "מורטי" סיינפלד (ברני מרטין): אביו של ג'רי. הופיע ב24 פרקים.
מורטי עבד למחייתו במכירת מעילי גשם במשך 38 שנים, ומחשיב את המצאתו של "מעיל גשם חסר חגורה" כעבודת חייו. הוא ואשתו הלן הם פנסיונרים בבית משותף בפלורידה.
גולם במהלך פרק אחד על ידי פיל ברנס אך הוחלף על ידי ברני מרטין כיוון שהיה נינוח מדי לטענתו של לארי דייוויד.
  • הלן סיינפלד (ליז שרידן): אימו של ג'רי. הופיעה ב24 פרקים. פנסיונרית אשר גרה בפלורידה, ותמיד דואגת למצבו הכספי של ג'רי.
המשפט הידוע ביותר שלה, מכוון לג'רי, ואומר: "איך מישהו יכול לא לאהוב אותו?".
  • דוד ליאו (לן לסר): דודו של ג'רי. מוצג כאדם גס וטרחן ולרוב הוא מתרברב בקשר לבנו ג'פרי העובד במחלקת הפארקים הממשלתית. ידוע באמירת ה'שלום' שלו המלווה תמיד בפריסת ידיו לצדדים, וכן בלפיתת ידיו של עמיתו לשיחה (לרוב ג'רי). הופיע ב15 פרקים.

הוריו של ג'ורג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק קוסטנזה
  • פרנק קוסטנזה (ג'רי סטילר): אביו של ג'ורג' קוסטנזה ונשוי לאסטל קוסטנזה. דמותו היא מאוד קולנית, נוירוטית ואקסצנטרית. לא אכפת לו במיוחד מג'ורג' - וכך, כשג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של הניו-יורק יאנקיז והבוס של ג'ורג', מגיע לבית משפחת קוסטנזה ומודיע להם (בטעות) שג'ורג' מת, פרנק עסוק בלצעוק עליו "למה לעזאזל החלפת את ג'ו ביונר?!". בפרק אחר מודיע פרנק לג'ורג': "אנחנו אוהבים אותך כאילו היית הבן שלנו, אבל גם להורים יש גבולות". לפרנק במהלך בסדרה היו מספר אינטרקציות (למשל, כשהמציאו את "החזייה הגברית") עם קריימר בשל המוזרות של שניהם. הופיע ב29 פרקים.
במקור היה אמור לשחק את הדמות ג'ון רנדולף אך הוא הוחלף על ידי ג'רי סטילר. ג'ון רנדולף הופיע לפרק אחד בלבד בעונה הרביעית פרק 62 - The Handicap Spot
  • אסטל קוסטנזה (אסטל האריס): אימו של ג'ורג'. בסדרה היא מצטיירת כ"אם היהודייה" המרגיזה, אשר מבלה לכאורה את רוב זמנה בצווחות כנגד ג'ורג' ופרנק. ג'ורג' העיר פעם אחת, כי כל חייו לא שמע אותה צוחקת. הוא משוכנע שהיא אוהבת את לויד בראון, מכר ילדות שלו, יותר ממנו. הופיעה ב29 פרקים.

פרקים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים רבים מהסדרה זכו לפרסום רב, להלן הבולטים שבהם:

המסעדה הסינית (עונה 2)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הפרקים הקלאסיים של הסדרה, הממחיש את הקונספט של "סדרה על שום דבר". ג'רי, איליין וג'ורג' הולכים לאכול במסעדה סינית. מיד בתחילת הפרק הם נרשמים ברשימת ההמתנה לשולחן פנוי, ונאמר להם שיצטרכו לחכות "5 עד 10 דקות". בסופו של דבר, כל הפרק נסוב סביב ההמתנה לשולחן, שמתארכת ומתארכת. כשהם מנסים לברר שוב, כעבור זמן, מתי יגיע תורם, נאמר להם: "5 עד 10 דקות". בינתיים ג'רי מאתגר את איליין ומבטיח לה 50 דולר אם תלך ותיקח אוכל משולחן שבו יושבים סועדים; ג'ורג' ממתין לטלפון ממישהי שהוא יוצא אתה ומצליח לריב עם כל מי שניגש לטלפון הציבורי שבמסעדה; וג'רי פוגש במקרה ידידה של קרוב משפחה, וחושש שהיא תגלה לו שג'רי הבריז באותו ערב מאירוע משפחתי בטענה שהוא חולה. בסוף הפרק השלושה מתייאשים ויוצאים בלי לאכול, ומיד שולחן מתפנה בעבורם והמארח קורא בשמם.

החניון (עונה 3)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארבעה נוסעים יחד לקניון, שבו קריימר רוכש מזגן. השחקן מייקל ריצ'רדס ביקש לסחוב מזגן אמיתי במהלך הצילומים, כדי "לעבוד עם המשקל" כדבריו ולהכניס הומור פיזי. כשהם מגיעים לחניון הענקי של הקניון, הם לא מצליחים למצוא את המכונית של קריימר. לאורך כל הפרק הם מחפשים את המכונית, ובתוך כך מאבדים זה את זה. פקח של החניון תופס את ג'רי ואת ג'ורג' משתינים בחניון, ורושם להם דוחות. בסוף הפרק, לאחר שמצאו את המכונית, קריימר לא מצליח להתניע, דבר שלא היה מתוכנן בתסריט, וניתן לראות את השחקנים צוחקים בתוך הרכב.

ההתערבות (עונה 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההתערבות

הרביעייה מחליטים לערוך תחרות, ולבדוק מי יכול להחזיק הכי הרבה זמן מעמד מבלי לאונן. בפרק עצמו לא אומרים במפורש את המילה לאונן, אלא משתמשים בכל מיני צורות להבהיר את העניין באמצעות לשון נקייה. ג'ורג' לבסוף ניצח בתחרות (דבר שמתגלה בפרק אחר), אך בחלקו הראשון של פרק הסיום של הסדרה, כשמטוס שבו טסו כוכבי הסדרה מתרסק, ג'ורג' מודה שרימה, לפיכך, ג'רי ניצח בתחרות.

היציאה מהארון (עונה 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

איליין, ג'ורג' וג'רי (שפחות משתף פעולה) מנסים לגרום לבחורה שיושבת מאחוריהם ומצותתת להם לחשוב שג'ורג' וג'רי הם חברים הומוסקסואליים. לבסוף מסתבר שאותה בחורה היא עיתונאית, וכך מתפרסם בעיתון שג'רי וג'ורג' הם הומוסקסואליים. לאורך כל הפרק הם מנסים להסביר לכל מי שחושב כך שזה לא נכון (מלבד פעם אחת שבה ג'ורג' מנסה לשכנע את חברתו, שממנה הוא רוצה להפרד אבל היא לא מרפה - שהוא כן הומוסקסואל ולכן הם צריכים להפרד), אבל אפילו קריימר מתקשה להאמין להם ("חשבתי שאנחנו חברים... איך יכולתם להסתיר את זה ממני?"). המשפט שחוזר על עצמו פעמים רבות במהלך הפרק הוא: "לא שיש בזה משהו רע", והוא מכוון להומוסקסואליות.

ילד הבועה (עונה 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבורה מגיעה במקרה לביתו של ילד החי בבועה ובמהלך משחק טריוויה פורץ ויכוח בין הילד לבין ג'ורג' לגבי התשובה לשאלה "מי פלשו לספרד במאה השמינית לספירה?". הילד עונה שאלה היו המורים אך ג'ורג' מסתמך על שגיאת דפוס בכרטיס וטוען כי אלה היו "המופים". במהלך הוויכוח, חברתו של ג'ורג' מנקבת בטעות את הבועה בה חי הילד, ושולחת את הילד לבית החולים.
עיקר הגרוטסקה בא לידי ביטוי בהגדרה "ילד בועה" כאשר ה"ילד" כבר מזמן אינו ילד ואף הפך לאדם כעסן , קפריזי וגס רוח .(דמות המתאימה להתעמתות עם ג'ורג')
בהמשך פרק זה נשרפת הבקתה של הוריה של סוזאן.

הביולוג הימי (עונה 5)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה כולל שלוש עלילות מקבילות:

  • קריימר מחליט לשחק גולף על החוף ולחבוט את הכדורים לים.
  • איליין עורכת ספר של סופר רוסי נודע ועצבני ובמהלך נסיעה בלימוזינה היומן הדיגיטלי שלה מצפצף ומפריע לסופר שמשליך אותו מהחלון היישר על ראשה של עוברת אורח תמימה.
  • ג'ורג' מתחזה לביולוג ימי בפני מכרה שלו ובעת טיול על החוף נאלץ לסייע ללויתן שאחד מכדורי הגולף של קריימר חסם את דרכי הנשימה שלו.

ההיפך (עונה 5)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה הוא אחד הפרקים המכוננים בתולדות סיינפלד, הן מבחינת סגנונו והן מבחינת העלילה. ג'ורג' מגיע למסקנה שכל מה שהוא עושה הוא שגוי, ולכן הוא צריך לעשות בדיוק את ההיפך. במהלך הפרק ג'ורג' משיג עבודה במועדון הניו יורק יאנקיז ומתחיל בהצלחה עם בחורה.
בעוד חייו של ג'ורג' מתחילים לשגשג, חייה של איליין מקבלים תפנית שלילית. החבר שלה נפרד ממנה כיוון שגילה שעצרה לקנות שקית סוכריות למרות ששמעה כי הוא מאושפז, היא מפונה מהדירה שלה וגורמת להתמוטטות בית ההוצאה לאור בו היא עובדת.

הנאצי של המרק (עונה 7)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו אחד הפרקים הזכורים בתולדות הסדרה. הפרק עוסק בשף מהגר, המפעיל דוכן מרקים מוצלח במיוחד אך מנהל אותו בקפדנות יתרה ולא מוכן למכור מרק למי שלא עומד בכללים. התנהגות זו גורמת לחבורה לכנות אותו "הנאצי של המרק" ואיליין אף מגורשת מהדוכן. בעלילה מקבילה, איליין רוכשת ארון עתיק, אך זה נגנב על ידי זוג בריונים הומוסקסאוליים. כשקריימר מספר על המקרה ל"נאצי", הוא נותן לקריימר במתנה ארון עתיק שיש ברשותו, בלא לדעת שהוא מיועד לאיליין. איליין מגיעה לדוכן כדי להודות לו, אך ה"נאצי" אומר לה שלא היה מוסר את הארון לו היה יודע שהוא מיועד לה. איליין מוצאת את מתכוניו של ה"נאצי" בארון וגורמת לו לסגור את הדוכן.

שמו של הנאצי של המרק נחשף בפרק האחרון כ"יאב קסאם".

דמותו של הנאצי מבוססת על שף אמיתי, אל יאגנה, שלא אהב את הפארודיה על מסעדת המרקים שלו שמופעלת ברחוב 55 ליד השדרה השמינית במנהטן, ניו-יורק.

הבגידה (עונה 9)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ייחודי המתנהל מהסוף להתחלה. הפרק מתחיל בכותרות הסיום, ובכל כמה שניות חוזר לסצנה קודמת, עד לנעימת הפתיחה. החבורה טסה להודו, לחתונה של מכרתה של איליין, סו-אלן מישקי. איליין לא אוהבת את סו-אלן, ואף בטוחה שזו לא-הזמנה (Unvitation - הזמנה שמצופה מאיליין לא להצליח להיענות לה), אולם מחליטה בכל זאת לטוס. שם מתגלה שאיליין שכבה פעם עם החתן המיועד, וג'רי שכב פעם עם החברה של ג'ורג'. ג'ורג' דורש פיצוי מג'רי - לשכב עם איליין. בסוף הפרק, רואים את המעבר של ג'רי לדירה שנים קודם לכן, ובו הוא אומר לקרמר את המשפט: "מה ששלי שלך" שבעצם מהווה את ההתחלה לנצלנותו של קרמר במשך כל הסדרה.

השביתה (עונה 9)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק צבעוני מאוד, אשר מהווה דוגמה טובה לכיוון אליו פנתה הסדרה בעונות המאוחרות, כאשר הדמויות והאירועים הופכים אי-רציונליים והזויים.

כאשר מועלה שכר המינימום, מתמלאות הדרישות של קריימר להעלאה במשכורת, בעטיין הוא שובת כבר 12 שנה כנגד מאפיית בייגלים שהעסיקה אותו. הוא חוזר לעבודה ומוצא מיד סיבה נוספת לשבות. במקביל משפחת קוסטנזה חוגגת את חג הפסטיבוס, חג שאביו של ג'ורג' המציא כחלופה החג לחג המולד השנוא עליו מאוד, וכולל מספר עקרונות בסיסיים:

  1. מתקיימת ארוחת חג, ובה כל אחד אומר לחברו כיצד החבר איכזב אותו במהלך השנה האחרונה.
  2. בניגוד לתאריך חג המולד, 25 בדצמבר, מתקיים פסטיבוס ב-23 בדצמבר.
  3. במקום עץ אשוח, מוצב בבית מוט אלומיניום שאינו מקושט.
  4. יש לבצע מפגני כוח, ששיאם הוא הצמדת המארח לרצפת החדר. המארח רשאי לבחור מי מבין הנוכחים יתמודד מולו במפגני הכוח, והלה רשאי לסרב רק אם יש לו הצעה למשהו טוב יותר לעשות.

ג'ורג' טוען כי החג הרס את ילדותו ואינו מרוצה לגלות שחבריו ומעסיקו הוזמנו לארוחה, אך באופן אירוני, מעשה זה מציל את ג'ורג' מפיטורים (המעסיק שלו חשש שהפיטורים יראו על רקע דתי).

פרק הסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הסיום של הסדרה שודר ב-14 במאי 1998, ונצפה על ידי 76 מיליון צופים אמריקאים. זהו פרק הסיום השלישי הנצפה ביותר בהיסטוריה, אחרי מ.א.ש וחופשי על הבר. בפרק זה, NBC מזמינים את ג'רי וג'ורג' לפגישה, שבה הם מודיעים להם על כך שברצונם להזמין 13 פרקים של התוכנית "ג'רי", שצולמה כמה שנים קודם לכן ולא נבחרה להמשך. כדי לפצות על הזמן שבו נזנחה התוכנית נותנת הרשת לסיינפלד ולקוסטנזה אפשרות לטוס לכל יעד בעולם במטוס הפרטי של NBC, ויחד עם קריימר ואיליין הם מחליטים לטוס לפריז. בעקבות בעיות טכניות נאלץ המטוס לנחות בעיירה הפיקטיבית "לייתם" במסצ'וסטס. הארבעה מטיילים בעיר עד לתיקון המטוס ורואים אדם שמן נשדד, אך במקום לעזור לו הם מעדיפים לצלם את האירוע ולהוסיף הערות סרקסטיות על הנעשה. שוטר שמגיע למקום עוצר אותם על כך שלא עשו דבר כדי לעזור לקורבן, מתוקף חוק השומרוני הטוב. משפט מתנהל נגד הארבעה, ובמהלכו מביאה התביעה עשרות דמויות שהופיעו בסדרה שנפגעו מאחד או יותר מהארבעה. המשפט מסתיים בהרשעת הארבעה, והם נשלחים לכלא לשנה. לקראת סוף הפרק האחרון אומר ג'רי משפט זהה לחלוטין למשפט הראשון שפתח את הסדרה: "הכפתור השני הוא כפתור המפתח. הוא במפורש בונה או הורס את החולצה", כאשר ג'ורג' שואל אותו בתגובה: "לא ניהלנו את השיחה הזו בעבר?".

בפרק יש אירוניה מסוימת בכך שהתוכנית שנודעה כ"תוכנית על כלום", הסתיימה בכך שהדמויות הראשיות נכנסות לכלא על כך שלא עשו כלום.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיינפלד זכתה בפרס האמי בקטגוריית הסדרה הקומית של 1993, והייתה מועמדת לפרס זה בכל שנה בין השנים 1992 ו-1998 (עונות 3 - 9). כמו כן, הסדרה זכתה גם בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסדרה הקומית הטובה ביותר בשנת 1994, בפרס פידובי בשנת 1993, בפרס מבקרי הטלוויזיה בשנים 1992 ו-1993, בפרס בחירת ובפרסים רבים נוספים.

כמו כן, גם שחקני הסדרה עצמם זכו לגמולם:

ג'רי סיינפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן הקומדיה הטוב ביותר בשנת 1994.

מייקל ריצ'רדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אמי בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית בשנים - 1992-1993, 1993-1994 ו1996-1997.

ג'וליה לואי-דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אמי בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית בשנת 1995-1996.
  • פרס איגוד השחקנים בקטגוריית השחקנית הקומית של השנה בשנים 1996, 1997.

ג'ייסון אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס איגוד השחקנים בקטגוריית השחקן הקומי של השנה בשנת 1995.

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אמי בקטגוריית התסריט הטוב ביותר לסדרה קומית - על הפרקים: The Fix Up (1991)‎ ו- The Contest (1992)‎ (ההתערבות).
  • פרס איגוד הכותבים בקטגוריית הפרק הקומי הטוב ביותר - "The Contest", The Mango", "The Pool Guy" ו-"The Fatigues".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: סיינפלד
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
  • סיינפלד ופילוסופיה (ספר על הכל וכלום), עורך: וויליאם ארווין, פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פרסים בהם זכתה הסדרה