מוספית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבלשנות, מוספית (באנגלית: affix) היא מורפמה המתווספת לבסיס המילה, ובכך מתאימה את משמעותה. לדוגמה: במילה אכלה, לבסיס אכל מתווספת מוספית הנקבה -ה.
הסוגים השונים של מוספית הם:
- תחילית (prefix) - מורפמה הנצמדת לתחילת המילה. לדוגמה, "הִתְרַגֵּז": לבסיס הפועל רגז מצטרפת התחילית הִתְ-.
- תוֹכִית (infix) - מורפמה המוכנסת לאמצע המילה. לדוגמה, "סִפּוּר": תבנית-התנועות של המשקל i-uמשובצת בין עיצורי השורש ספ"ר.
- סוֹפִית (suffix) - מורפמה המצטרפת לסוף המילה. לדוגמה, "אוִירוֹן": המילה אויר + ואחריה הסיומת וֹן.
- מוספית-מסגרת (circumfix) - שילוב של תחילית וסופית. לדוגמה, "יֵלְכוּ": לבסיס הפועל מתווספות התחילית יֵ- והסופית -וּ לציון עתיד-גוף-שלישי-רבים.
עיצורי המוספיות בעברית הם לרוב מ', ת', נ' או ה' (מתנ"ה).
אפיקסציה היא התופעה של הוספת מוספית לבסיס המילה. תופעה זו נרחבת בשפות רבות בעולם, ונפוצה מאוד בעברית ובאנגלית, למשל, אך לא קיימת בכל השפות. שפות שבהן אין אפיקסציה, דוגמת וייטנאמית, נקראות "שפות מבודדוֹת".
מוספיות יכולות להצטרף בשתי צורות עיקריות: שרשור (concatenation, agglutination), כלומר הצמדה לינארית של מוספיות לבסיס זו אחרי זו; או סירוג (nonconcatenation), כלומר שילוב של מורפמות זו בזו בצורה לא-לינארית. בענף המורפולוגיה נהוג לחלק שפות בעלות מוספיות על פי שיטת צירופן.
עברית, למשל, משתמשת בשתי השיטות. לדוגמה, הפועל "אכלתי" מורכב משורש אכ"ל ותבנית התנועות של בניין קל a-a מסורגים, שיוצרים את הבסיס אכל-, ואל הבסיס מצטרפת הסופית -תי המציינת עבר-גוף-ראשון-יחיד.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הגה וצורות : שורש ותבנית בפועל - מתוך הספרייה הווירטואלית של מט"ח
