מורסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מורסה אחרי ניקוז

מוּרְסָה (בלועזית: אַבְצֶס, Abscess) היא אזור מוגלתי המוקף ברקמות מתות. זהו ריכוז של נויטרופילים שהצטבר בתוך רקמות, בעקבות תהליך דלקתי בתגובה לזיהום (הנגרם בדרך כלל על ידי חיידקים או טפילים) או חומרים זרים אחרים (לדוגמה: רסיסים, פצעי ירי, או מחטי הזרקה). המורסה היא תגובה הגנתית של הרקמות כדי למנוע את ההתפשטות של חומרים מזהמים לחלקים אחרים של הגוף.

מורסה נוצרת על ידי אורגניזמים או חומרים זרים, המביאים למוות התאים המקומיים, וכתוצאה מכך לשחרור של ציטוקין, העשויים לעורר תגובה דלקתית, השואבת מספר גדול של תאי דם לבנים לאזור ומגבירה את זרימת דם.

המבנה הסופי של מורסה הוא קיר מורסה , או שלפוחיות, שנוצר על ידי רקמת התאים הבריאים והסמוכים, בניסיון למנוע את התפשטות המוגלה למבנים שכנים. עם זאת, פעולה זו לבידוד המורסה, נוטה למנוע מתאים חיסוניים לתקוף את החיידקים במוגלה, או להגיע לאורגניזם או החפץ זר המבודד בתוכה.

מורסות מופיעות בדרך-כלל על העור, אך הן עשויות להיווצר בכל מקום בגוף. מורסות עלולות לגדול, להתפשט ולהתפתח לנמק, מצב חמור ובלתי-הפיך המצריך במקרים רבים כריתת האזור או האיבר הנגוע.

רופאי משפחה וכירורגים מטפלים במורסות בדרך-כלל באמצעות ניקוז כירורגי. רופאי עור מוסמכים יכולים גם להעניק טיפול תרופתי מתאים.

במכרסמים קטנים כגון חולדות ועכברים, מורסות יכולות לשמש כסימן מובהק להדבקה בפתוגן האופורטוניסט ממין חיידקי haemolytic Strep .(BHS) Non group D β.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים המרכזיים, כבכל תהליך דלקתי, הם אדמומיות, חום, נפיחות, כאב ואובדן התפקוד. מורסה עלולה להיווצר בכל סוג של רקמה מוצקה אך בתדירות הגבוהה ביותר על פני עור (שבו היא יכולה להופיע כשחין או מורסת עור עמוקה), ריאות, המוח, השיניים, הכליות והשקדים. סיבוכים עיקריים הם הפצת חומר המורסה לרקמות סמוכות או מרוחקות ומוות של רקמות אזוריות נרחב (נמק). מורסה ברוב חלקי הגוף נרפאת בעצמה לעתים נדירות, לכן ישנה חשיבות רבה לטיפול רפואי מהיר, כאשר ישנו חשד למורסה. מורסה עלולה להיות קטלנית (נדיר) אם היא מביאה לדחיסת מבנים חיוניים כגון קנה הנשימה (מורסת צוואר עמוק).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לטפל במורסות על ידי אנטיביוטיקה שונות. לעתים, נדרשת התערבות כירורגית, הטריה וגרידה.‏[1]

הסרה וייבוש מורסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לבחון את המורסה, על מנת לאבחן את הגורם לה. במידה ומדובר בגורם זר, יש להסירו. אם לא מדובר בגורם זר, יש לפתוח את המורסה ולנקזה, בליווי משככי כאבים ואנטיביוטיקה.‏[2] ייבוש כירורגי של מורסה, מתרחש כאשר המורסה עברה משלב דלקתי קשה, לכיס מוגלתי רך יותר.

בתחומים קריטיים, בהם ניתוח כרוך בסיכון גבוה, פעולות כירורגיות עשויות להתעכב ולשמש כמוצא אחרון. הניקוז של מורסת ריאות, למשל, עשוי להתבצע על ידי מיצוב המטופל באופן שמאפשר לתוכן המורסה להשתחרר באמצעות דרכי הנשימה. קומפרסים חמים והרמת הגפה, עשויים להיות מועילים עבור מורסת עור.

חבישה אוטמת (packing)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון אמריקה, לאחר ייבוש, מתבצעת, לעתים קרובות, חבישה עמוקה אוטמת של המורסה. למרות זאת, לא קיימות הוכחות התומכות בפעולה זו, והיא לעתים מעכבת ריפוי.‏[3]מחקר שהחל בספטמבר 2008 והסתיים במרץ 2010, נועד לענות על שאלה זו.‏[4] ניתוח הנתונים ממחקר זה, מצא כי פקינג עשוי להגדיל באופן משמעותי את שיעורי הכישלון. מחקר חלוצי נוסף, לא מצא כל תועלת בפקינג מורסות עוריות זעירות.‏[5]

סגירה ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגירה ראשונית נמצאה יעילה בשילוב עם הטריה אנטיביוטיקה[6] או עם הטריה בלבד.‏[7] עם זאת, ניסוי אקראי מבוקר אחר, מצא שסגירה ראשונית הובילה ל35% כישלון וסגירה ראשונית עוד מספר החציוני של ימים לסגירה (8.9 לעומת 7.8)

אנטיביוטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שבקטריה מסוג Staphylococcus aureus הינה גורם שכיח למורסה, נעשה שימוש באנטיביוטיקות מסוג Anti Staphylococcus, כגון flucloxacillin dicloxacillin. בהופעת (Staphylococcus aureus (MRSA בקהילה, עמידה למטיצילין, אנטיביוטיקות אלו עשויות להיות לא יעילות, ולכן ייעשה שימוש באנטיביוטיקות חלופיות, כדוגמת: clindamycin, trimethoprim-sulfamethoxazole, doxycycline. אנטיביוטיקות אלו יירשמו אף למטופלים הרגישים לפניצילין. יש לציין, כי פעמים רבות טיפול אנטיביוטי בלבד, ללא פעולות כירורגיות, כניקוז וייבוש המורסה, אינו יעיל, כתוצאה ממגבלת החומר האנטיביוטי בכניסה לחלל המורסה ומאי פעילותו ברמות חומציות נמוכות. בעוד שרוב הרופאים, יבחרו לבצע פעולות כירורגיות, חלק מהרופאים יעשו שימוש בטיפול שמרני- אנטיביוטי בלבד.

זיהומים חוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהומים חוזרים, נגרמים בדרך כלל על ידי MRSA בקהילה. בעוד שבקטריה זו עמידה בפני רוב האנטיביוטיקות מסוג בטא- לקטאם, הנמצאות בשימוש עבור זיהומי עור רבים, היא אינה עמידה בפני האנטיביוטיקות החלופיות: clindamycin (Cleocin), trimethoprim-sulfamethoxazole (Bactrim),doxycycline (בניגוד ל-MRSA, הנרכשת בבי"ח, הרגישה ל vancomycin תוך ורידי. על מנת למנוע זיהומים חוזרים כתוצאה מסטפילוקוקוס, יש לשקול את הפעולות הבאות:

  1. הנחה מקומית של mupicorin על הנחיר. במחקר אקראי מבוקר זה, חולים השתמשו ב-mupirocin דרך האף פעמיים ביום 5 ימים בחודש, במשך שנה.
  2. אמבטיות כלורהקסידין. במחקר אקראי מבוקר, אכלוס מחדש של אזור האף עם S. aureus התרחש תוך 12 שבועות ב-24% מתושבי בית האבות, שקיבלו משחת mupirocin בלבד (6/25) וב15% מהתושבים שקיבלו משחת mupirocin, בתוספת אמבטיות כלורהקסידין מדי יום במשך שלושה הימים הראשונים של טיפול mupirocin (4/27). על אף שתוצאות אלו לא היו מובהקות סטטיסטית, האמבטיות הן טיפול קל ופשוט.

משחת מגנזיום סולפאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, מורסה, שחין, וריכוזי מוגלה אחרים, טופלו באמצעות משחת מגנזיום סולפאט. המשחה גורמת לעליית ריכוז המוגלה אל פני השטח של העור לפני דליפתו החוצה. לאחר מכן, הגוף יתקן את החלל הנגוע. לכן, מומלץ להשתמש במגנזיום סולפאט בלילה, עם תחבושת סטרילית המכסה אותו, כיוון שהקרע עצמו אינו כואב, אך משיכת החומר המוגלתי אל פני העור עשויה לגרום אי נוחות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ McLatchie G, Leaper D: Oxford Handbook of Clinical Surgery, 2nd, Oxford: OUP, 2007. 
  2. ^ James Green; Saj Wajed. Surgery: Facts and Figures. Cambridge University Press, 2000. ISBN 1-900151-96-0. 
  3. ^ BestBets: abscesses; to pack or not to pack.
  4. ^ תבנית:ClinicalTrialsGov
  5. ^ Randomized Clinical Trial of Packing Following Incision and Drainage of Superficial Skin Abscesses in the Pediatric Emergency Department.
  6. ^ Abraham N, Doudle M, Carson P (1997). "Open versus closed surgical treatment of abscesses: a controlled clinical trial". The Australian and New Zealand journal of surgery 67 (4): 173–6. doi:10.1111/j.1445-2197.1997.tb01934.x. PMID 9137156. 
  7. ^ Stewart MP, Laing MR, Krukowski ZH (1985). "Treatment of acute abscesses by incision, curettage and primary suture without antibiotics: a controlled clinical trial". The British journal of surgery 72 (1): 66–7. doi:10.1002/bjs.1800720125. PMID 3881155.