מלחמות הדיאדוכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האימפריה שהשאיר אחריו אלכסנדר הגדול

מלחמות הדיאדוכים התנהלו בין יורשיו (דיאדוך הוא יורש ביוונית) של אלכסנדר הגדול על השלטון באימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר לאחר מותו בשנת 323 לפנה"ס. היורשים שנלחמו ביניהם היו בעיקר קציני צבאו הבכירים, וגם מקורביו האחרים ובני משפחתו. המלחמה הראשונה, שנפתחה כמעט מיד עם היוודע דבר מותו של אלכסנדר, הייתה מרד היוונים בשלטון המוקדוני הידוע בשם מלחמת לאמיה, אך הדיאדוכים, שהיו עדיין מאוחדים, הדבירו בקלות את המרד. היחסים הטובים בין הדיאדוכים לא האריכו ימים. תוך כמה שנים פרץ עימות פנימי ביניהם, כשחלק מקציני צבא אלכסנדר הגדול נותרו נאמנים לרצונו וניסו לשמור על אחדות האימפריה. אחרים, הרבים יותר והחזקים יותר, המונעים על ידי אינטרסים אישיים הצליחו לקרוע את האימפריה לגזרים ולתפוס איש איש את חלקו.

המאבק לא פסק אחרי חלוקת השלל הראשונית. מלחמות עקובות מדם נמשכו כ-20 שנה ושיאן היה קרב איפסוס (301 לפנה"ס). הקרב סימל את סיום המאבק הכללי, וחלק מהעולם ההלניסטי, במיוחד מצרים, נכנסו לתקופת שלום ושגשוג, אך העימותים נמשכו בצפונו של העולם ההלניסטי, ביוון ובאסיה הקטנה. המלחמות באסיה הקטנה שככו רק אחרי קרב קורפדיון (281 לפנה"ס) ואילו מקדוניה עברה סופית לשליטתו של אנטיגונוס השני גונטס בשנת 276 לפנה"ס ובכך הסתיימו העימותים שהרעידו את העולם ההלניסטי.

בסיום המלחמות נוצרו מספר ממלכות, הגדולות שבהן: מצרים התלמיית, מוקדון, הממלכה הסלאוקית ומספר ממלכות הלניסטיות במרכז אסיה. אף על פי שהעימות הכללי שכך, נמשכו מעשי איבה בין הארצות השונות עד שקיעתו של העולם ההלניסטי וכיבושו בידי הרומאים.

בימינו נהוג לכנות מאבק חריף על השלטון המתחולל בין יורשים כ"מלחמת דיאדוכים".

מותו של אלכסנדר וחלוקת השלל הראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מת בשנת 323 לפנה"ס והשאיר את האימפריה הענקית שלו ליורשיו הלגיטימיים שהיו אחיו - פיליפוס הרביעי הלוקה בנפשו ובנו התינוק אלכסנדר הרביעי. עקב נסיבות אלו, מפקדי צבאו הבכירים, הדיאדוכים, בחרו בפרדיקס לעוצר. פרדיקס היה אחד הקצינים הבכירים בצבאו של אלכסנדר ושימש בתפקיד מפקד הפרשים. פרדיקס מינה את הדיאדוכים - אנטיפטרוס כשליט יוון ומוקדון, תלמי (פטולומאוס) כשליט מצרים, אנטיגונוס מונאופטלמוס כשליט אסיה הקטנה וליסימאכוס כשליט תראקיה. למרות הכוונות הטובות, שנה לאחר מכן נקלע פרדיקס לעימות עם תלמי סוטר, הדיאדוך ששלט במצרים. פרדיקס ניסה להכניעו בכוח אך לא הצליח, ופרדיקס נהרג בקרב.

הדיאדוכים התכנסו שנית ובחרו באנטיפטרוס, זקן קציניו של אלכסנדר ומי ששלט ביוון ובמוקדון, כעוצר במקום פרדיקס. אאומנס, גזברו של אלכסנדר, שלא רווה נחת מהבחירה החליט להתמרד כנגד ההחלטה. האימפריה נכנסה לתקופה של מלחמת אזרחים. אחד הדיאדוכים, אנטיגונוס מונופתלמוס (אנטיגונוס שתום העין), הצליח לבלום את אאומנס. אמנם בהתחלה ב-317 בקרב פאסיטיגריס הוא הובס על ידי אאומנס, אך בסוף הוא הצליח לשחד את שכירי החרב של אאומנס ולגרום לרציחתם. בשלב זה אנטיגונוס היה הדיאדוך החזק ביותר מקרב יורשיו של אלכסנדר.

בינתיים אנטיפטרוס, דיאדוך שקיבל את תפקיד העוצר, מת במוקדון, אך לפני מותו מינה את פוליפרכון לעוצר אחריו. קסנדרוס, בנו של אנטיפטרוס, לא הסכים למצב זה והתחיל מלחמה חדשה. בזמן תהפוכות אלו, אולימפיאס, אמו של אלכסנדר הגדול, ניסתה להשתלט על מוקדון ויוון ולהפוך לעוצרת של נכדה, אלכסנדר הרביעי. תוכניתה לא צלחה וקאסנדרוס כבש את מוקדון, הורה לרצוח את אולימפיאס, והפך לעוצר בשנת 316.

ניסיונו של אנטיגונוס לזכות בהגמוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האימפריה של אלכסנדר מוקדון לפני קרב איפסוס (301 לפנה"ס)
חלוקת האימפריה לאחר קרב איפסוס (300 לפנה"ס)

אנטיגונוס החשיב את עצמו כשליט האמיתי וחשש מקסנדרוס, ולכן פתח במלחמה חדשה על מנת למגרו. יתרת הדיאדוכים חששו מהתחזקותו של אנטיגונוס וחברו לקסנדרוס בשנת 315. בשנת 312 תלמי כבש את קפריסין וסלאוקוס כבש את בבל, עילם ומדי. בשנת 309 קסנדרוס הורה לרצוח את יורש העצר, בנו של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר הרביעי. הילד היה בן 13 ולפי החוק המוקדוני יכול היה לדרוש את מושכות השלטון בגיל 14. רוקסנה (אחותו של אלכסנדר הגדול) נרצחה גם היא. קסנדרוס שמר את דבר הרצח בסוד עוד מספר שנים עד אשר גילה זאת לשאר הדיאדוכים בשנת 305. בינתיים תלמי, ליסימכוס וקסנדרוס חתמו על הסכם שלום עם אנטיגונוס, תוך כדי שהם מפקירים את סלאוקוס לגורלו. למרות התנאים הקשים, סלאוקוס הצליח להביס את יריבו, וכבש את מזרח אירן. כאשר הדיאדוכים גילו, שיורש העצר נרצח, הם תבעו לעצמם את הטריטוריות ששלטו עליהן והכתירו את עצמם למלכים. אנטיגונוס התנגד לזאת ופתח במלחמה נוספת. כל הדיאדוכים חברו יחדיו על מנת להביסו והצליחו לעשות זאת בקרב איפסוס בפריגיה בשנת 301.

חלוקת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה חולקה ל-4 חלקים עיקריים: קאסנדרוס שלט במוקדון וביוון. ליסימכוס בתראקיה ובאסיה הקטנה. תלמי במצרים. סלאוקוס ניקטור (המנצח) במסופוטמיה, סוריה ופרס. במשך דורות הייתה מחלוקת בין בית סלאוקוס לבית תלמי של מי הזכות בארץ ישראל, בית תלמי שלטו בו במשך תקופה ארוכה דה פקטו ואילו בית סלאוקוס טענו דה יורה לבעלות מתוקף זכותם לפי עקרונות החלוקה המקורית, שלא מומשה בשל נוכחות בית תלמי בשטח דה פקטו. רק בימי אנטיוכוס השלישי הצליחו הסלאוקים לכבוש את השטח. אנטיגונוס שתום העין, ששלט קודם לכן באסיה הקטנה ובסוריה, אבד שטחים אלו בקרב איפסוס. השליטה על השטחים ההודיים עברה עד מהרה לידי צ'נדרגופטה מאוריה, הקיסר הראשון של האימפריה המאורית.

ייצוב המערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנצחים העיקריים של מלחמות הדיאדוכים

בשנת 285 ליסימכוס הצליח להשתלט על חלקו של קסנדרוס במוקדון והשליטה ביוון עברה לידי דמטריוס פוליורקטס, בנו של אנטיגונוס מונופתלמוס. ליסימכוס נהרג בקרב נגד סלאוקוס בשנת 281 ואסיה הקטנה עברה לשליטת הסלאוקים. זמן קצר לאחר מכן, סלאוקוס נרצח בעצמו על ידי תלמי קראונוס (הרעם), בנו של תלמי הראשון, מלך מצרים. בשנת 277 אנטיגונוס גונטס, נכדו של אנטיגונוס סתום העין הביס את הקלטים בקרב ליסימכיה וזכה בשליטה על מוקדון. שושלתו שלטה במוקדון עד אשר היא נכבשה על ידי רומא. אנטיוכוס הראשון סוטר ירש את אביו ושלט על האימפריה הסלאוקית באסיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Waldemar Heckel, The Marshals of Alexander's Empire, Routledge, 1992.