פריגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריגיה
Frigya
עתיקות גורדיון
עתיקות גורדיון
עתיקות גורדיון
פריגיה ותחום השפעתה בשיאה
פריגיה ותחום השפעתה בשיאה
פריגיה ותחום השפעתה בשיאה
גאוגרפיה
יבשת אסיה (אסיה הקטנה)
היסטוריה
הקמה  
הקמה המאה ה-8 לפנה"ס
פירוק  
הותקפה ונהרסה על ידי שבטים קימריים תחילת המאה ה-7 לפנה"ס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פריגיהיוונית: Φρυγία - "פרייה"; בטורקית: Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא בימינו במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. ממלכת פריגיה הותקפה ונהרסה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריגים נזכרו על ידי הומרוס כעם שהתיישב לאורך גדות נהר סקריה (Sakarya, יוונית Σαγγάριος - "סנגריוס"). לאחר מכן הוגדרה פריגיה כשטח שבין הקיזילאירמאק ממזרח ומיסיה (Mysia) ולידיה ממערב.

לאחר התמוטטות האימפריה החתית בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס, נוצר ריק פוליטי במרכזה ובמערבה של אסיה הקטנה. לתוך ריק זה חדרו שבטים הודו-אירופים וגויי הים, ובהם גם הפריגים, אשר הקימו מאוחר יותר את בירתם בגורדיון (Gordion, Γόρδιον), כ-75 ק"מ דרומית-מערבית לאנקרה, בירת טורקיה כיום. לא ברור אם הפריגים נשאבו אל תוך הריק הקיים או שהאיצו בבואם את מפלת החתים ואת חורבן בירתה חתושש.

מקורות אשורים מהמאה ה-8 לפנה"ס אזכרו את "מִתַ", מלך משך (Muški, יוונית Μόσχοι - "מוסכי") אותו מזהים עם מידאס הפריגי. מידאס מוכר מהאגדה היוונית לפיה נענה דיוניסוס לבקשתו וכל שנגע בו המלך הפך לזהב. היוונים הבחינו בין ה"מוסכי" בשפתם לבין המושקי האשורים, אך לפי האשורים ולפי יוסף בן מתתיהו דובר באותו עם. מחלופת מכתבים שבין סרגון השני לבין שרי צבאו באסיה הקטנה שנמצאה בארכיון המלכותי בנינוה, עולה כי מידאס כרת ברית נרחבת כנגד אשור, יחד עם מלכי כרכמיש, תובל ואררט היא אוררטו. עם זאת, לקראת סוף ימיו של סרגון השני, בשנת 709 לפנה"ס, היה מידאס לבן בריתה של אשור שהיתה בתהליך הרחבתה של האימפריה האשורית החדשה.

ממלכת פריגיה העצמאית התקיימה במאה ה-8 לפנה"ס ובשנים הראשונות של המאה ה-7 לפנה"ס, ועמדה בקשרי מסחר עם שכניה ממזרח ועם הממלכות ההלניות ממערב. מלכיה נקראו "מידאס" או "גורדיאס". עם זאת, פלישת הקימרים לאסיה הקטנה הביאה את סופה של ממלכת פריגיה הגדולה, ולפי הרודוטוס נכבשה בירתה בשנת 696 לפנה"ס. חפירות באתר גורדיון אכן אישרו חורבן אלים בסביבות שנת 675 לפנה"ס.

ממלכות פריגיות קטנות המשיכו להתקיים לאחר חורבנה של הממלכה הגדולה, ולקראת סוף המאה ה-7 הונסו הקימרים על ידי ממלכת לידיה שהתבססה כאימפריה אזורית למשך זמן קצר. מדי השתלטה על חלקה המזרחי של פריגיה בשנת 585 לפנה"ס, עת השתלטה על כל מזרח אסיה הקטנה ועל אוררטו. קרויסוס מלך לידיה שלט על חלקה המערבי של פריגיה ונהר הקיזילאירמאק חצץ בין שתי הממלכות. לאחר שקרויסוס תקף את הפרסים סמוך לנהר קיזילאירמאק, חצה אותו כורש וכבש את כל אסיה הקטנה, ופריגיה, כמו לידיה, הייתה חלק מהממלכה האחמנית.

דת ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור קבר מידאס במוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה

האלה החשובה ביותר לפריגים הייתה אלה אם, אשר כונתה בשפתם "אם ההר" ונודעה ליוונים ולרומאים כ"קיבלי" (Cybele, Κυβέλη). פולחנה התפשט סביב הים האגאי והגיע גם לרומא, שם סגדו לה עד המאה ה-4. היא תוארה בגלגולה המאוחר יותר כבעלת תסרוקת גלילית (Polos), האוחזת בידה האחת תוף מרים והאחרת נחה על אריה. הפריגים סגדו גם לאל-האב סבאזיוס, אל השמים, שתואר כנווד רכוב על סוס. היוונים זיהו את סבאזיוס עם זאוס והדמיון בשמותיהם נובע ממקור לשוני אחד.

הפריגים ביססו תרבות מתקדמת כבר בשלהי תקופת הברונזה, והמוזיקה הפריגית הייתה המקור למוזיקה היוונית המסורתית. לפריגים מיוחסת המצאת ה"אאולוס" (αυλός), כלי נשיפה הנראה כשני חלילים מחוברים ואשר תואר פעמים רבות כאחד מכלי המוזיקה של הסאטירים.

תרבותם של הפריגים נותרה עצמאית. הם דברו פריגית, שפה הודו-אירופית שנכתבה בכתב המבוסס על האלפבית פיניקי ואשר שרדה עד המאה ה-6. הם פתחו אופנה ייחודית, שפריט הלבוש הידוע ביותר ששרד ממנה הוא המצנפת הפריגית, מצנפת אדומה בצורת חרוט, שחלקה העליון נוטה קדימה. היוונים זיהו את הנסיך פאריס מטרויה כלא יווני לפי מצנפת זו, וכיסוי ראש זה רווח בתרבות המערבית המודרנית כסמל לחירות וללוחמיה. המצנפת הפריגית (צרפתית Bonnet Phrygien) היא כיסוי הראש שחובשת מריאן, סמל המהפכה הצרפתית, והוא מופיע גם בסמלי מדינות אמריקניות כארגנטינה וקובה וכמו גם בחותם הסנאט של ארצות הברית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]