יוון ההלניסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה
Flag of Greece.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של יוון

תרבויות אגאיות

יוון המינואית
יוון המיקנית

יוון העתיקה

תקופת המעבר ביוון
יוון הארכאית
יוון הקלאסית
יוון ההלניסטית
יוון תחת שלטון רומא

יוון תחת שלטון ביזנטיון

יוון העות'מאנית

מלחמת העצמאות היוונית

יוון העצמאית מהמאה ה-19

יוון

יוון, מקור התרבות ההלניסטית, הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. זהו שם המתאר תקופה בהיסטוריה של יוון שהחלה אלכסנדר מוקדון בשנת 323 לפנה"ס ועד הכיבוש הרומי של יוון בשנת 146 לפנה"ס. התקופה ההלניסטית ביוון התאפיינה בירידת הפוליס מגדולתה ועליית מוסדות פוליטיים חלופיים שהתבססו על שבטים. שבטים אלה התאגדו בשתי בריתות עיקריות: הליגה האכאית והליגה האיטולית. שתי הליגות נאבקו הן האחת בשנייה והן במוקדון שראתה ביוון נחלה שנכבשה בכוח הזרוע על ידי אביו של אלכסנדר הגדול, פיליפוס השני במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס.

אף על פי שיוון הייתה ערש התרבות ההלניסטית, עבר מוקד הכוח הפוליטי מארץ האם היוונית לממלכות הלניסטיות עיקריות: מוקדון, מצרים והאימפריה הסלאוקית. יוון הייתה מאגר חשוב של מהגרים שהתנחלו ברחבי המזרח והיו לבסיס הכוח של המשטרים ההלניסטיים באזורים אלה. הכיבוש הרומי לא כפה את התרבות הרומית על היוונים, אלא שילב אותה ליצירת תרבות מאוחדת שהושפעה הן מהיסודות הרומיים והן ממרכיבים יווניים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע גאופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכות והליגות העיקריות ביוון בתקופה ההלניסטית

תקופה זו, בניגוד לתקופה הקלאסית שקדמה לה מתאפיינת בהשפעה גדולה של גורמים חיצוניים בעניניה של יוון. מוקדון, הממלכה ההלניסטית הגדול והחשובה ביותר באזור ראתה ביוון נחלה מנחלותיה בזכות כיבושיו של פיליפוס השני וניסתה לבחוש בפוליטיקה הפנימית היוונית.

גורם חשוב נוסף היו הליגות האזוריות שהתבססו על מוסדות שבטיים, בניגוד למוסדות עירוניים שאפיינו את התקופה הקלאסית. הפוליס, המוסד הפוליטי החשוב ביותר של התקופה הקלאסית, שראשיתו עוד בתקופה הארכאית, שקע ותפקיד הבכורה עבר אל השבט. הפולייס (רבים של פוליס) המשיכו להיות גורמים חשובים ביוון, אך כעת תפקידם היה משני. שתי הליגות החשובות בתקופה זו היו הליגה האכאית שמרכזה באכאיה שבחצי האי פלופונס ואיטוליה בצפון-מזרחה של יוון.

מהפולייס הגדולות של התקופה הקלאסית נותרו רק שתיים - אתונה וספרטה. אתונה שעושרה היה מבוסס על מסחר שמרה על מרבית נכסיה, אך ספרטה ירדה לחלוטין מגדולתה. רפורמות אחדות שבוצעו בה כשלו בהשגת המטרה העיקרית - השבת העטרה ליושנה ובסופה של דבר נכבשה על ידי הליגה האכאית.

רקע גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העולם ההלניסטי
העולם ההלניסטי; הסגול מייצג את מצרים התלמיית; המספרים מייצגים את הארצות הבאות: 8 - קפדוקיה, 7 - ביתיניה, 6 - פרגמון, 5 - מחוזות תלמיים מעבר לים, 4 - הליגה האכאית, 3 הליגה האיטולית, 2 - אפירוס

העולם ההלניסטי נוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממסע כיבושיו של אלכסנדר הגדול. במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו, במערב עד אזור פרובנס של ימינו, בצפון לאזור חצי האי קרים, ובדרום כלל את מצרים וחלקים גדולים מלוב. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים, שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. הדיאדוכים נלחמו אלו באלו במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך לצאצאיהם שהמשיכו בו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בארצות שנמצאו קרוב לחופיו המזרחיים של הים התיכון, והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה בשטחים מרוחקים מהאזור הים תיכוני.

הגיוון המדיני והחברתי-כלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית וכללו מוסדות דמוקרטיים וטיראניה, דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון עצמה, עד מדינות גדולות כדוגמת מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקופה ההלניסטית

במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס עברו על יוון מספר שינויים גדולים. פיליפוס השני, מלך מוקדון (שלט בין 359 לפנה"ס ל-336 לפנה"ס) הצליח לרומם את ממלכתו מעמדת ארץ נחשלת וחצי ברברית‏[1] בעיני היוונים.‏[2] פיליפוס לא הסתפק בשיפור מעמדה הגאו-פוליטי של מוקדון ובהרחבת גבולותיה על חשבון שכניה הצפוניים והמערביים - התראקים והאילירים. פיליפוס התערב באופן פעיל בתוך ענייניה של יוון. תחילה חבר לתבאי והתערב במלחמת הקודש השלישית (355 לפנה"ס[3] - 346 לפנה"ס). בשנת 352 לפנה"ס הצליח לנצח את הפוקים בקרב שדה הכרכום. הניצחון זה היה חשוב במיוחד כי כתוצאה ממנו נפלה תסליה לידיו והוא התמנה לטגוס - שליטה של תסליה - אזור חשוב במרכזה של יוון.‏[4]

פיליפוס לא עצר בהשתלטות על תסליה ובמהלך מלחמת הקודש הרביעית (339 לפנה"ס - 338 לפנה"ס) הצליח להביס את הצבאות המאוחדים של תבאי ושל אתונה בקרב כירונאה (338 לפנה"ס). התוצאה של הניצחון המוקדוני היה כינוסן של הפולייס היווניות בקורינתוס והקמתה של הליגה הקורינתית (337 לפנה"ס) שביסססה את ההגמוניה המוקדונית ביוון.

אלכסנדר הגדול (שלט בין 336 לפנה"ס ל-323 לפנה"ס), בנו של פיליפוס, המשיך את פועלו של אביו. אלכסנדר לא הסתפק בהגמוניה ביוון, אלא יצא בשנת 334 לפנה"ס למסע כיבושים נרחב במהלכו כבש את פרס, הממלכה החשובה והגדולה ביותר באזור באותה התקופה. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית עם מועד כיבושיו, בין אם כוללים את הכיבושים‏[5] ובין אם לאו.‏[6] היוונים ניסו למרוד ולהשיב את עצמאותם, אך ניגפו בפני הצבאות של המצביאים המוקדונים.

למרות שיתוף הפעולה של המצביאים נגד היוונים, לא החזיקה האימפריה של אלכסנדר הגדול מעמד ומצביאיו, שכונו הדיאדוכים חילקו בינם לבין עצמם את שטחה העצום. כל אחד חמד את שטחו של רעהו וכך פרצה סדרה ארוכה של מלחמות הדיאדוכים שנמשכה עם הפסקות עד 281 לפנה"ס.

יוונים ניסו לנצל את היחלשותה של מוקדון והקימו כמה בריתות אזוריות וחלק מהפולייס ניסו לזכות מחדש במעמד שהיה להן בתקופות קודמות, אך ככלל הייתה יוון נתונה להשפעה חזקה מאוד של מוקדון על תולדותיה בתקופה זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Graham Shipley, The Greek World After Alexander, 323-30 B.C., Routledge, 2000

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעניין היחס היוונים למוקדונים ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of California press, p 6-7
  2. ^ לעניין יווניות המוקדונים העתיקים בעיני היוונים ראו: Ian Worthington Alexander the Great, Routledge, 2003, p 122
  3. ^ משה עמית, עמ' 501
  4. ^ משה עמית, עמ' 503 - 504
  5. ^ כך למשל ג'"ב ברי, בספרו דברי ימי יוון
  6. ^ כך למשל משה עמית, בספרו תולדות יוון הקלאסית
יוון ההלניסטית על ציר הזמן
העת העתיקה ימי הביניים הרנסאנס העת החדשהציר הזמן


P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.