מקדש רמאפה

מקדש רמאפה
రామప్ప దేవాలయం
	מקדש רודרשווארה מכיוון צפון. משמאל נראה הווימאנה בן חמש הקומות
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר	5.93 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
שטח אזור החיץ	66.27 הקטאר
מידות
שטח	5.93 הקטאר
מיקום
מדינה	הודו
קואורדינטות	18°15′34″N 79°56′33″E / 18.259444444444°N 79.9425°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי מקדש רמאפה

מקדש רודרשווארה המוכר יותר כמקדש רמאפה (טלוגו రామప్ప దేవాలయం) על-שם האדריכל שבנה את המבנה, הוא מקדש הינדי מהמאה ה-13 השוכן בכפר פלמפט שבמדינת טלנגאנה, כ-200 ק"מ צפונית-מזרחית לבירתה היידראבאד. רודרשווארה הוא המקדש הראשי המוקדש לאל שיווה במתחם מקדשים מוקף חומה, הכולל מקדשים נוספים קטנים יותר ומנדאפה (אנ'). המקדשים נבנו בזמנה של שושלת קקטיה (אנ') (1123-1323) בידי האציל רצ'ארלה רודרה, ולפי כתובת בת 204 שורות על אחד העמודים במתחם, הבנייה החלה ב-1213 ונמשכה כ-40 שנה. בשנת 2021 הוכרז המקדש כאתר מורשת עולמית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש רודרשווארה שוכן במרכזו של מתחם מקדשים מוקף חומה, שבו מבנים נוספים ובהם מקדש קטשווארה ומקדש קמשווארה המכונה כעת קליאנה מנדאפה (בשל היעדר קודש הקודשים). כל המבנים באתר בנויים על ציר מזרח-מערב ופונים מזרחה לעבר השמש העולה. מקדש רודרשווארה המוקדש לשיווה בנוי בתבנית כוכב, וניצב על משטח חול שתואר כהמצאה מתקופת קקטיה שנועדה להגן עליו מפני רעידות אדמה. המבנה נבנה מאבן חול אדמדמה עם קורות ועמודים עשויים גרניט שחורה. באולם שבקדמת קודש הקודשים ישנם מספר עמודים הממוקמים כך שייצרו אפקט של אור וחלל. מעל קודש הקודשים ניצב וימאנה (אנ') בצורת פירמידה בת חמש קומות, עשוי מלבנים קלות המכונות "לבנים צפות". הווימאנה, החריטה המסוגננת באבן החול ודמויות הנערות הנושאות את הפורטיקו, הם מאפייניו העיקריים של המבנה. העמודים המסוגננים מעוטרים בצורות גאומטריות, בבעלי חיים מיתולוגיים ובמוטיבים מן הצומח, אך כוללים גם זיקה לריקוד הטקסי של שיווה, בדמות דמויות נשים רוקדות. ריקוד זה שנתפס כבסיס לקשר שבין חומר ואנרגיה, היה מקובל בתקופת שושלת קקטיה כריקוד הכנה למלחמה. המתחם ממוקם בסמיכות לאזור מיוער, בין שדות חקלאיים, בסמוך למאגר רמאפה שנבנה גם הוא בתקופת קקטיה, ובחירת המיקום נעשתה בהתאם לעקרון שמקדשים צריכים לקום בסביבה טבעית.