היידראבאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היידראבאד
హైదరాబాదు
Hyderabad montage-2.pngפוטומונטז' של העיר
מדינה / טריטוריה Flag of India.svg הודו
מדינה אנדרה פראדש
טלנגנה
שטח 6,856 קמ"ר
תאריך ייסוד 1592
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

6,809,970‏  (נכון ל-2011)
7,749,334‏  (נכון ל-2011)
18,480 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 17°21′57.6″N 78°28′33.6″E / 17.366000°N 78.476000°E / 17.366000; 78.476000קואורדינטות: 17°21′57.6″N 78°28′33.6″E / 17.366000°N 78.476000°E / 17.366000; 78.476000
אזור זמן UTC +5.5

היידראבאד (טלוגו: హైదరాబాదు - "הַיְדַרַבָּדוּ") היא בירת מדינות אנדרה פרדש וטלנגנה שבדרום הודו.

אוכלוסיית העיר מורכבת משילוב של הינדים ומוסלמים, ואופייה המוסלמי ניכר גם במונומנטים שנבנו בתקופת אימפריית ויג'איאנאגאר האדירה.

העיר מחולקת לשני אזורים: הידראבאד וסקונדראבאד, ביניהם מפריד מאגר המים חוסיין סאגאר (Hussain Sagar) ונהר מוסי (Musi).

מרבית מוקדי העניין המרשימים של היידראבאד הוקמו בתקופת השושלת המוסלמית קוטאב שאהי (Qutab Shahi), ששלטה בשנים 1534-1687, עד שנכבשה על ידי הקיסר המוגולי אוראנגזב.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר תאוריות לגבי האטימולוגיה של שם העיר. תאוריה פופולרית אחת טוענת כי לאחר הקמת העיר, השאה, מוחמד קולי קוטאב, התאהב בנערת בנג'רה מקומית שכונתה בהאגיאמאת'י. הוא נישא לה וקרא לעיר על שמה - בהאגיה נאגארם, אשר משמעותה בטלוגו - "עיר השגשוג".‏[1] כאשר התאסלמה, שינתה בהאגיאמאת'י את שמה להיידר מהאל ושמה של העיר שונה בהתאם להיידראבד - "העיר של היידר".‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובים קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אתרים מעידן הברזל שנמצאו באזור מעידים כי ההיסטוריה של היידראבד מתחילה כבר ב500 לפנה"ס. ‏[3]

הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאה מוחמד קולי קוטאב, סולטאן גולקונדה הקים את היידראבד על גדות נהר מוסי ב-1591[4] על מנת להקל על משבר המים שעברה הסולטנות‏[5]. כמו כן הוא הורה להקים את הצ'ארמינאר, כאות תודה לאל על עצירת המגפה בטרם זו הגיעה לעיר החדשה‏[6].

הקיסר המוגולי אאורנגזב כבש את העיר ב-1687. המושלים שמונו על ידי המוגולים קיבלו אוטונומיה יחסית.

שלטון הניזאמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1724 אסף ג'ה הראשון, שמונה כניזאם אל-מולק (מושל המחוז) מטעם הקיסר המוגולי, הקים את שושלת אסף ג'אהי ששלטה בהיידראבד עד שנה לאחר קבלת עצמאותה של הודו מבריטניה. יורשיו של אסף שלטו כניזאמים של היידראבד. תחת שבעת הניזאמים גדלה העיר מבחינה תרבותית וכלכלית. היידראבד הפכה לבירה הרשמית של הממלכה וגולקונדה איבדה את מעמדה לחלוטין. מאגרי מים ענקיים נבנו וביניהם ניזאם סאגאר, טונגבהאדרה, אוסמאן סאגאר ועוד. עושרם ופארם של הניזאמים בא לידי ביטוי בתכשיטי הניזאמים. המחוז היה העשיר מבין הנסיכויות של הודו.

לאחר עצמאותה של הודו ב-1947, הניזאמים רצו לשמור על עצמאותם או לחבור לפקיסטן. בעקבות זאת הטילה הודו חרם כלכלי על היידראבד והכריחה את שליטיה לחתום הסכם הצטרפות לאיחוד ההודי. ב-17 בספטמבר 1948, הניזאם חתם על מסמך ההצטרפות לאיחוד בעקבות מבצע פולו.

פירוק מחוז היידראבאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בנובמבר 1956, המחוזות של הודו חולקו בהתאם לחלוקת השפות. מחוז שטחי היידראבד חולקו בין אנדרה פראדש, מהרשטרה וקארנאטקה. היידראבד והשטחים הקרובים לה צורפו לאנדרה פראדש כיוון שאוכלוסייתה דוברת טלוגו והעיר הפכה לבירת המחוז.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידראבאד ניצבת על רמת דקאן בגובה של 500 מטרים מעל פני הים. רוב האזור מתאפיין באדמה סלעית. הגידול המקומי העיקרי הוא אורז.

העיר העתיקה הוקמה על הגדה הדרומית של נהר מוסי. מרכז העיר שוכן כיום בעברו הצפוני של הנהר וכולל ריכוז גבוה של מבנים ממשלתיים.

להיידראבאד אקלים טרופי. העונה היבשה ביותר היא בין נובמבר למאי. הטמפרטורות בלילה מגיעות ל-10 מעלות צלזיוס וביום יכולה להגיע הטמפרטורה ל- 40 מעלות צלזיוס בחודשים מרץ עד יוני. העונה הרטובה מתקיימת בחודשים יולי עד אוקטובר ומתאפיינת בגשמים שנמשכים ימים. ממוצע המשקעים השנתי לעיר עומד על 79 סנטימטרים של גשם.

אתרים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר גולקונדה (Golconda Fort)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצר ממוקם עשרה ק"מ ממערב לעיר המודרנית, והמבנה המרכזי שלו מתנשא בראש גבעת גרניט בת 120 מ' ומוקף בחומות מגן משוננות. חודי ברזל שבשערי המבצע נועדו למנוע מפילים להסתער עליהם. המבצר כולל גם מנהרה תת-קרקעית סודית. קבריהם של מלכי קוטאב-שאהי ממוקמים סמוך לחומות.

מכה מאסג'יד (Mecca Masjid)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המסגדים המוסלמיים הגדולים בעולם. הכניסה אליו אסורה למי שאינו מוסלמי, אבל ניתן להתרשם ממנו מבחוץ. המסגד זכה לשמו בזכות אדמה שהובאה ממכה ושובצה בחלק מהלבנים שמעל השער. העמודים והמשקופים עשויים סלעי גרניט ענקיים וחרוטים עליהם פסוקים מהקוראן.

צ'אר מינאר (Char Minar)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הניצחון נבנה על ידי מוחמד קולי קוטב בשנת 1591, כזכר לסיומה של מגפה קשה. יש בו ארבעה (צ'אר) מגדלים גבוהים ובראשם צריחים (מינאר) וארבע קשתות.

בירלה מאנדיר (Birla Mandir)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל הבודהה בן 17 המטרים ו-350 הטון בנוי שיש לבן, וניצב על אי במרכז אגם חוסיין. הפסל, שהיה אמור להיות מוצב על הסכר, טבע באגם ב-1990 בעת העברתו והטביע עמו שמונה אנשים. לאחר שנתיים נמשה הפסל מהאגם ללא פגע והוצב על אי מלאכותי במרכז האגם.

מוזיאון סאלאר ג'ונג (Salar Jung Museum)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התשובה ההודית למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, שבאולמותיו 350,000 מוצגים שונים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rao, Madhava (1966). Urban Government and Administration in Andhra Pradesh, pp. 423. 
  2. ^ International Telugu Institute. "Telugu Vāṇi": 12. 
  3. ^ Hyderabad's history could date back to 500 BC. Economic Times. אוחזר ב־2008-09-10.
  4. ^ Olson, JS and R Shadle (1996). Historical Dictionary of the British Empire. Greenwood, 544. ISBN 0-31329-366-X. 
  5. ^ Aleem, S (1984). Developments in Administration Under H.E.H. the Nizam VII. Osmania University Press, 243. 
  6. ^ Bansal, SP (2007). Encyclopedia of India. Smriti, 61. ISBN 8-18796-771-4.