מרווין בארנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרווין בארנס
Marvin Barnes
לידה 27 ביולי 1952
פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה 8 בספטמבר 2014 (בגיל 62)
פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.03 מטרים
מספר 8, 24, 27
מכללה פרובידנס קולג'
דראפט בחירה שנייה, 1974
פילדלפיה 76'
קבוצות כשחקן
1974–1976
1976–1977
1977–1978
1978–1979
1979–1980
1980
1982–1983
1983–1984
1985–1986
ספיריטס אוף סנט לואיס
דטרויט פיסטונס
באפלו ברייבס
בוסטון סלטיקס
סן דייגו קליפרס
פלקנסטרו טריאסטה
דטרויט ספיריטס
אוהיו מיקסרס
אוונסוויל ת'אנדר
הישגים כשחקן
חמישיית העונה השנייה ב-ABA‏ (1975)
2 בחירות למשחק האולסטאר של ה-ABA(1975, 1976)
רוקי העונה ב-ABA‏ (1975)
חבר קבוצת כל הזמנים של ה-ABA

מרווין ג'רום בארנסאנגלית: Marvin Jerome Barnes;‏ 27 ביולי 19528 בספטמבר 2014) היה כדורסלן אמריקאי, אשר שיחק בליגות ה-ABA וה-NBA בין השנים 1974–1980. לאורך הקריירה השתתף פעמיים במשחק האולסטאר של ה-ABA, ורשם ממוצעים כוללים של 16.0 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים למשחק.[1]

בשנת 1997 נבחר לאחד מ-30 חברי קבוצת כל הזמנים של ה-ABA.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארנס נולד וגדל בפרובידנס שברוד איילנד, ובין השנים 1970–1974 למד בפרובידנס קולג'. בעונת 1972/1973 הוביל את קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, לצדו של ארני דיגרגוריו, להעפלתה הראשונה אי פעם לפיינל פור טורניר אליפות המכללות. במשחק חצי הגמר נפצע בארנס כבר לאחר 11 דקות, וקבוצתו הפסידה מול אוניברסיטת ממפיס בתוצאה 85–98.[2] בעונה הבאה המשיך להציג יכולת טובה, אולם קבוצתו הודחה מטורניר המכללות כבר בשלב שמינית הגמר (NCAA Sweet Sixteen), לאחר שהפסידה מול האלופה שבדרך – אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית. לאורך 3 עונותיו בליגת המכללות קלע 20.7 נקודות והוריד 17.9 ריבאונדים למשחק, תחת המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל, דייב גאוויט.[3]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1974 נבחר בארנס בבחירה השנייה, על ידי פילדלפיה 76',[4] אולם בחר לשחק עבור קבוצת ספיריטס אוף סנט לואיס מליגת ה-ABA. כבר במשחקו השביעי ב-ABA קלע 48 נקודות במשחק מול סן דייגו קונקיסטדורס, ובהמשך אותה עונה קלע שיא קריירה של 54 נקודות מול ממפיס סאונדס.[5] במהלך אותה עונה השתתף במשחק האולסטאר של ה-ABA, לצד חברו לקבוצה פרדי לואיס, ובסיומה זכה בפרס "רוקי השנה" לאחר שרשם ממוצעים של 24.0 נקודות ו-15.6 ריבאונדים למשחק. בפלייאוף 1975 התעלה על עצמו עם 30.8 נקודות בממוצע למשחק, אך קבוצתו הודחה בגמר האזור המזרחי, מול קנטקי קולונלס. בעונת 1975/1976 הציג ממוצעים דומים, ונבחר בשנית להשתתף במשחק האולסטאר.

בקיץ 1976 התפרק מועדון הספיריטס יחד עם ליגת ה-ABA, ובארנס עבר לשחק בדטרויט פיסטונס מליגת ה-NBA. בעונתו המלאה היחידה בקבוצה קלע 9.6 נקודות למשחק בלבד, כשחקן ספסל.

לאחר 12 משחקים בעונת 1977/1978 הועבר בטרייד לבאפלו ברייבס, בתמורה לג'ון שומייט וגאס ג'רארד.[6] עד לסיום אותה עונה תרם 11.8 נקודות ו-7.3 ריבאונדים למשחק כשחקן חמישייה קבוע.

ביולי 1978 הועבר עם נייט ארצ'יבלד, בילי נייט ושתי בחירות דראפט עתידיות לבוסטון סלטיקס, בתמורה לקרמיט וושינגטון, סידני ויקס, פרימן ויליאמס וקווין קונרט.[7] בפברואר 1979 שוחרר מהקבוצה. בעונת 1979/1980 שיחק ב-20 משחקים עם סן דייגו קליפרס, בטרם עזב את ליגת ה-NBA.

בשנת 1980 עבר לשחק בקבוצת פלקנסטרו טריאסטה האיטלקית, ובין השנים 1980–1986 שיחק לתקופות קצרות עבור "דטרויט ספיריטס", "אוהיו מיקסרס" ו"אוונסוויל ת'אנדר" מליגת ה-CBA.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנתו האחרונה בבית הספר התיכון בפרובידנס נעצר ביחד עם כנופייתו לאחר שניסו לשדוד אוטובוס. בשנת 1972 הכה את אחד מחבריו לקבוצה בפרובידנס קולג' עם מפתח ברגים. לאחר שהודה באשמה, הוטל עליו לשלם פיצויים בסך 10,000 דולר, ונגזר עליו מאסר על תנאי. בשנת 1976, בעת ששיחק עבור דטרויט פיסטונס, נמצא סוחב רובה בתיקו בנמל התעופה דטרויט מטרופוליטן; בכך הפר את תנאי שחרורו, והוא נשפט ל-152 ימי מאסר בבית סוהר.[8]

לאחר פרישתו ממשחק נעצר בארנס באשמות פריצה, הסגת גבול ואחזקת סמים.[9] לאחר שאיבד את כל כספו הפך לחסר בית, ונדד בין בוסטון, דטרויט וסנט לואיס.[10]

ב-8 בספטמבר 2014 נפטר בארנס בפרובידנס, בגיל 62.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]