בוסטון סלטיקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוסטון סלטיקס
לוגו המועדון
נוסדה: 1946
אולם: טי. די. גארדן
קיבולת: 18,624 צופים
מדים: לבן, ירוק
קמע: לאקי הלפרקון
אליפויות: 1957, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1986, 2008
סגנות: 1958, 1985, 1987, 2010
ביל ראסל, מהשחקנים הבולטים של הסלטיקס בשושלת האליפויות

בוסטון סלטיקסאנגלית: Boston Celtics) היא קבוצת כדורסל אמריקאית המשחקת בליגת ה-NBA מהעיר בוסטון, והיא אחת משתי הקבוצות שנותרו עם הקמת ה-NBA ונשארו במיקומן המקורי (השנייה היא ניו יורק ניקס). הסלטיקס היא הקבוצה המעוטרת ביותר ב-NBA עם 17 אליפויות ו-4 סגנויות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1946-1969: הבנייה ושושלת האליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה ב-1946 ושיחקה בשלוש עונותיה הראשונות בליגת ה-BAA שהיא ליגת האב של ה-NBA. ב-1949 ליגת ה-BAA אוחדה עם ליגת ה-NBL הוותיקה אך החלשה יותר והוקמה ליגת ה-NBA. ב-1950 הסלטיקס הפכו לקבוצה הראשונה שבחרה בדראפט שחקן אפרו אמריקאי, צ'אק קופר.

בשנים הראשונות בליגת ה-NBA הסלטיקס התקשו, עד שמינו לעמדת המאמן את רד אאורבך. כשאאורבך התחיל לעבוד כמאמן לא היו לו עוזרים, והוא עשה את כל העבודות לבדו: ניהל את האימונים, חיפש כישרונות צעירים, ותכנן את מסעות משחקי החוץ של הקבוצה.

הסלטיקס הייתה הקבוצה השולטת בליגה בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60, שבמהלכן זכו בשמונה אליפויות רצופות (66/7-58/9), וב-11 אליפויות סך הכל ב-13 עונות (68/9-56/7) בהנהגת ביל ראסל. אאורבך הוביל את הקבוצה כמאמן לתשע מהאליפויות לפני שהוחלף על ידי ראסל שהוביל אותה לשתיים נוספות כמאמן-שחקן. השחקנים הבולטים באותה תקופה (מלבד ראסל) היו הרכזים בוב קוזי וקיי סי ג'ונס, הקלעים סם ג'ונס וביל שרמן, הפאוור פורוורד טום היינסון והסמול פורוורד ג'ון האבליצ'ק.

1970-1978: הבנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1970 הייתה אחת העונות החלשות ביותר של המועדון עד אז, כשהוא סיים עם מאזן הגרוע ביותר מאז עונת 1949/1950. למרות העונה החדשה, הרכישות של דייב קאונס וג'ו ג'ו וויט סמנו את ההתחלה מחדש של הסלטיקס.

אחרי שהפסידו בגמר המזרח ב-1972 הסלטיקס השיגו מאזן מצוין של 68-14 בעונת 1973. למרות העונה הסדירה המצוינת, הפלייאוף הסתיים באכזבה כאשר הסלטיקס הפסידו בסדרת גמר המזרח שנה שנייה ברציפות, הפעם לניו יורק ניקס ב-7 משחקים. בעונת 1974 הסלטיקס זכו באליפות ה-12 שלהם כשנצחו בסדרת הגמר את מילווקי באקס. בעונת 1976 הסלטיקס זכו באליפות שנייה ב-3 שנים, כשנצחו את פיניקס סאנס בסדרת הגמר ב-6 משחקים. בדראפט 1977 הסלטיקס בחרו את סדריק מקסוול, שיהפוך לשחקן מפתח.

1979-1992: עידן בירד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט 1978 הסלטיקס אחזו בשתי בחירות דראפט מתוך ה-8 הראשונות. בבחירה ה-6 בדראפט לקח מאמן הסלטיקס, אאורבך, סיכון כשבחר בלארי בירד, שהעדפותיו היו להשאר לשנה רביעית באוניברסיטת אינדיאנה סטייט. טעוניו של אאורבך היו שיהיה שווה לחכות את השנה הזו. בירד אכן חתם בסלטיקס זמן קצר לאחר שהפסיד בגמר אליפות הNCAA לאוניברסיטת מישיגן סטייט שהונהגה על ידי מג'יק ג'ונסון.

הסיפור החשוב האחר של הסלטיקס בעונת 1978/1979 הוא הסכסוך המתמשך בין המאמן אאורבך לבין בעלי הקבוצה החדש ובעלי קנטקי פרייד צ'יקן, ג'ון. וויי בראון. הסכסוך כמעט הוביל לעזיבתו של אאורבך לעמדת המאמן בניו יורק ניקס. תמיכת הציבור הייתה שייכת לאאורבך, כך שבראון החליט למכור את הקבוצה ולא להיות האיש ש"זרק" את אהוב האוהדים. בזמן הקצר שבראון היה מנהל הקבוצה הוא הספיק לארגן את רכישתו של בוב מקאדו, אותו אאורבך לא אהב. הסלטיקס סבלו מעונה חלשה וסיימו אותה עם מאזן שלילי של 29-53.

עונת 1979/1980 הייתה עונת הבכורה של לארי בירד, שנבחר לפני שנה. יחד עם כניסתו של הבעלים החדש של הקבוצה ביצע אאורבך מספר שינויים. אאורבך העביר את בוב מקאדו הלא מרוצה והביא את השחקן אמ.אל. קאר, המתמחה בהגנה. אאורבך קיבל גם שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון. בעונה זו בסלטיקס כיכבו מספר כשרונות, כבירד, נייט ארצ'יבלד, סדריק מקסוול ודייב קאונס. הסלטיקס שפרו את מאזנם מהעונה שעברה ב-32 ניצחונות, עד אז שיא המהפך העונתי לטובה כשהשיגו מאזן 61-21. הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה 76'.

רוברט פאריש, נשלח לסלטיקס ב-1980 וחבר ללארי בירד

אחרי עונה זו אאורבך ביצע את אחד מהטריידים החד צדדיים בהיסטוריה של הNBA. לסלטיקס היו שתי בחירות דראפט גבוהות, הבחירה השנייה וה-13. אאורבך שלח את שתי הבחירות בתמורה לסנטר הגולדן סטייט ווריירס, רוברט פאריש, ובחירת הדראפט השלישית מאותו דראפט, קווין מקהייל. עם שני שחקנים אלה שיהפכו בעתיד לחלק מהיכל התהילה הסלטיקס הפכו לאחת מהקבוצות החזקות ביותר בNBA.

בעונת 1980/1981 הסלטיקס השיגו מאזן של 62-20 תחת המאמן החדש ביל פיץ'. המאזן הטוב הושג למרות פרישתו של דייב קאונס. בגמר המזרח הסלטיקס נפגשו עם פילדלפיה 76' בפעם השנייה ברציפות. לאחר שפיגרו בסדרה 3-1, הסלטיקס נצחו 3 ניצחונות ברציפות כשבמשחק ה-7 הם נצחו בנקודה אחת, 91-90. בסדרת הגמר הסלטיקס זכו באליפות נגד היוסטון רוקטס. סדריק מקסוול נבחר לMVP של סדרת הגמר. בעונה הבאה הסלטיקס התחרו בגמר המזרח בפעם השלישית ברציפות מול פילדלפיה, ושוב היו בפיגור 3-1. הם נצחו 2 משחקים ברציפות והשוו את הסדרה, אך לא הצליחו לנצח במשחק השביעי. ב-1983 הסלטיקס הודחו בפלייאוף בסוויפ בפעם הראשונה של המועדון על ידי מילווקי באקס.

בעונת 1983/1984 הסלטיקס השיגו מאזן 62-20 תחת המאמן החדש קיי סי ג'ונס. הסלטיקס חזרו לגמר הNBA אחרי היעדרות של 3 שנים. בתחילה הם היו בפיגור 2-1 נגד הלוס אנג'לס לייקרס, אך בסופה של הסדרה הם נצחו והשיגו את האליפות ה-15 בתולדות המועדון. בסיום העונה אאורבך הודיע רשמית שהוא פורש מעמדת המאמן, אך נשאר בעמדת נשיא הקבוצה. מהלכו הראשון של מנהל הקבוצה החדש היה העברתו של ג'רלד הנדרסון לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל בחירת דראפט בסיבוב הראשון.

הסלטיקס והלייקרס נפגשו שלוש פעמים בגמר ה-NBA במהלך שנות השמונים

בשנת 1985 הסלטיקס והלייקרס נפגשו עוד פעם בגמר, אך הפעם הלייקרס נצחו ולקחו את האליפות. לאחר העונה הסלטיקס רכשו מלוס אנג'לס קליפרס את הסנטר ביל וולטון, במקומו של סדריק מקסוול. וולטון היה כוכב בפורטלנד טרייל בלייזרס, אך פציעות מנעו ממנו לממש את הציפיות בסלטיקס.

קבוצת הסלטיקס בעונת 1985/1986 נחשבה לאחת מקבוצות הNBA החזקות ביותר בהיסטוריה. הסלטיקס השיגו מאזן 67-15, ומאזן 40-1 בביתם. לארי בירד זכה בפרס הMVP של העונה בפעם השלישית ברציפות, וביל וולטון נבחר לפרס השחקן השישי של העונה. הם זכו באליפות ה-16 בתולדות המועדון, והאליפות האחרונה במאה ה-20 כשנצחו את יוסטון רוקטס 4-2 בסדרת הגמר.

הסלטיקס אחזו בבחירה השנייה בדראפט 1986, בה הם בחרו את לן ביאס. הציפיות היו שביאס ישמור על חוזק הקבוצה לאחר שמקהייל, בירד ופאריש יפרשו. לרוע המזל, ביאס מת כ-48 שעות לאחר בחירתו כשהשתמש בקוקאין במסיבה. למרות שהסלטיקס הפסידו את ביאס, בעונת 1986/1987 הקבוצה נותרה חזקה, כשהשיגה מאזן 59-23. הסלטיקס זכו באליפות המזרח. בגמר המזרח הסלטיקס הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס בסדרה של 6 משחקים, וזו תהיה הפעם האחרונה שהסלטיקס השתתפו בגמר הNBA למשך 22 השנים הבאות. בעונה הבאה הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

לאחר עונת 1987/1988 התפטר המאמן קיי סי ג'ונס, והוחלף על ידי עוזרו ג'ימי רודג'רס. לרודג'רס לא היו חסרות בעיות, כשכבר בתחילת העונה החליט לארי בירד לערוך ניתוח בשתי רגליו כדי להוציא מהן שברי עצמות. כל ניסיונותיו של בירד לחזור למגרשים נכשלו, והסלטיקס השיגו מאזן 42-40. הם הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי דטרויט פיסטונס.

בעונת 1989/1990 בירד חזר למגרש כדי לשחק 75 משחקים בעונה זו, ולשפר את מאזן הסלטיקס ל-52-20. בסדרת הפלייאוף הראשונה נגד ניו יורק ניקס הסלטיקס נצחו בשני המשחקים הראשונים, אך הפסידו בשלושת ההבאים, והודחו. לאחר ההדחה המבישה רודג'רס פוטר, ובמקומו מונה המאמן כריס פורד, שחקן העבר של הסלטיקס.

בעונת 1990/1991 הסלטיקס השתפרו והשיגו מאזן של 56-26 תחת מאמנם החדש. הסלטיקס נצחו בבית האטלנטי למרות שבירד פספס 22 משחקים בעקבות פציעות. בעונה ההבאה הסלטיקס השיגו מאזן 51-31, ונפגשו בסיבוב הפלייאוף הראשון עם אינדיאנה פייסרס. הסלטיקס הדיחו את הפייסרס בסוויפ 3-0. בחצי גמר המזרח הסלטיקס הפסידו לקליבלנד קאבלירס בסדרה של 7 משחקים. בירד שיחק בעונה זו 45 משחקים בלבד, ובפלייאוף רק 4 משחקים (מתוך 10) בעקבות בעיות בגבו.

אחרי 13 עונות ביחד עם הסלטיקס, וזכייה באולימפיאדת 1992 ביחד עם הדרים טים, לארי בירד הודיע על פרישה ממשחק פעיל בגלל בעיות בגבו.

1993-1998: הטרגדיות והירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגארד בן ה-26 רג'י לואיס, נראה כיורש של לארי בירד בסלטיקס. לואיס התעלף במהלך סדרת הפלייאוף הראשונה ב-1993 נגד שארלוט הורנטס (בה הסלטיקס הפסידו ב-4 משחקים). לאחר מכן נודע שללואיס היו בעיות בלב. הוא מת מהתקף לב באימון קליעות שהתרחש בסיום העונה. הסלטיקס הנציחו את לואיס בכך שאף אחד לא ילבש עוד את מספר חולצתו, 35. עידן ה"שלישייה הגדולה" של בירד-מקהייל-פאריש הסתיים רשמית ב-1994 כאשר חתם בהורנטס. מקהייל פרש בהפסד של הסלטיקס להורנטס. את העונה ההבאה הסלטיקס סיימו מחוץ לפלייאוף כשהשיגו מאזן 32-50.

בדראפט 1994 הסלטיקס בחרו באריק מונטרוס, שהיה אמור למלא את מקומם של הפורשים על המגרש. בפועל מונטרוס אכזב והועבר בטרייד מאוחר יותר. עונת 1994/1995 הייתה עונתם האחרונה של הסלטיקס בבוסטון גארדן. בעונה זו הסלטיקס החתימו את דומיניק ווילקינס, שהוביל את הקבוצה בנקודות בממוצע עם 17.8. שחקן השנה השנייה דינו ראדג'ה חיזק את הסלטיקס ועזר להם להגיע לפלייאוף, שם הם הפסידו בסיבוב הראשון לאורלנדו מג'יק בסוויפ.

ב-1995 הסלטיקס עברו מהבוסטון גארדן ל"פליט סנטר" (שמאוחר יותר יקרא ה-TD גארדן). פורד פוטר ובמקומו התחיל לאמן מנהל הקבוצה. הסלטיקס בחרו בדראפט את אריק וויליאמס, וסיימו את העונה במאזן 33-49. הדברים נעשו גרועים יותר כאשר בעונה ההבאה הסלטיקס נצחו 15 פעמים בלבד מול 67 הפסדים, למרות שבחרו את בחירת הדראפט הראשונה אנטואן ווקר. בדראפט 1997 הסלטיקס קבלו את הבחירות ה-3 וה-6, ובחרו בצ'ונסי בילאפס ורון מרסר. דייוויד ווסלי, דינו ראדג'ה וריק פוקס עזבו, ווויליאמס נשלח בטרייד לדנבר נאגטס.

1998-2007: עידן פול פירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול פירס, נבחר בבחירה ה-10 על ידי הסלטיקס בדראפט 1998

בדראפט 1998 בחרו הסלטיקס בפול פירס בבחירה העשירית, שחקן שנחשב לכוכב במכללה והציפיות היו שייבחר בבחירה מוקדמת יותר. פירס אכן הפך לכוכב, והשתלב היטב עם אנטואן ווקר.

לסלטיקס היו 3 בחירות דראפט בשנת 2001 כתוצאה מטריידים. הסלטיקס בחרו את ג'ו ג'ונסון, ג'ו פורטה וקדריק בראון. מתוך השלושה רק ג'ונסון הצליח בקריירת הNBA שלו, ועשה זאת כשעזב את הסלטיקס. את עונת 2001/2002 פתחו הסלטיקס עם ציפיות נמוכות. המבקרים הופתעו כשהסלטיקס השיגו הצלחה יחסית בעונה זו, כשהשיגו את פילדלפיה 76' (שסיימה בעונה שעברה בגמר הNBA) בבית האטלנטי.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף הסלטיקס נצחו את פילדלפיה בסדרה 3-2. בחצי גמר המזרח גברו הסלטיקס על דטרויט פיסטונס בסדרה בתוצאה 4-1, כשהמשחק הזכור ביותר הוא השלישי בו הסלטיקס נצחו 66-64 בתוצאה נמוכה. בהופעה הראשונה של הסלטיקס בגמר המזרח מאז 1988 הם עלו ליתרון 2-1 נגד הניו ג'רזי נטס, אך הפסידו בשלושת המשחקים ההבאים והודחו בתוצאה 2-4. בעונה ההבאה הסלטיקס הודחו בחצי גמר המזרח שוב על ידי הנטס בסוויפ, למרות שבמשחק הרביעי הם כפו שתי הארכות.

לפני ההדחה מינו הסלטיקס לעמדת המנהל את דני איינג', שחקן העבר של הקבוצה. מהלכו הראשון של איינג' היה לשלוח את אנטואן ווקר לדאלאס מאבריקס. בתמורה הסלטיקס קבלו את ריף לפרנץ, כריס מילס, ג'ירי וולש ובחירת דראפט ב-2004. הסלטיקס הגיעו לפלייאוף, אך הודחו בסוויפ על ידי אינדיאנה פייסרס כשבכל המשחקים הם הפסידו בהפרש גדול.

לקראת עונת 2004/2005 מינו הסלטיקס את דוק ריברס לעמדת המאמן. הסלטיקס היו אז קבוצה של שחקנים צעירים, כשאל פירס הצטרף שחקן השנה הראשונה אל ג'פרסון. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 45-37, כשהם מנצחים בבית האטלנטי לראשונה מאז עונת 1991/1992. הסלטיקס החזירו את אנטואן ווקר לקבוצה במהלך העונה. הסלטיקס הודחו בשנית נגד הפייסרס, הפעם בסדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס העבירו את ווקר בטרייד עוד פעם, הפעם למיאמי היט.

בעונה ההבאה פול פירס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו מבחינה אישית, כשהוא קלע 26.8 נקודות בממוצע למשחק. הסלטיקס השיגו מאזן 33-49, בעיקר בגלל קבוצה צעירה מדיי. הסלטיקס העבירו את מרכוס בנקס, ריקי דייוויס ומארק בלונט למינסוטה טימברוולבס ובתמורה קבלו את הסנטר המאכזב מייקל אולווקנדי ואת האולסטאר וולי שצ'רביאק.

בדראפט 2006 הסלטיקס המשיכו את ההיבנות שלהם. דני איינג' העביר את הזכויות על רנדי פוי, דן דיקאו וריף לפרנץ לפורטלנד טרייל בלייזרס וקיבל את סבאסטיאן טלפייר, תי'או ראטליף ובחירת דראפט בסיבוב השני. בערב דראפט 2007 הסלטיקס העבירו בחירת דראפט בסיבוב הראשון בתמורה לראז'ון רונדו, שיהפוך בעתיד לשחקן מפתח של הקבוצה. בסיבוב השני בחרו הסלטיקס את הפורוורד לאון פואו. ב-6 ביולי 2006 חתם בסלטיקס טוני אלן.

משחק בין הסלטיקס למיאמי היט ב-2006

למרות השינויים הרבים, עונת 2006/2007 הייתה עונה עגומה למועדון. העונה התחילה עם מותו של המאמן לשעבר רד אאורבך בגיל 89. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 24-58, כשבמהלכה איבדו הסלטיקס את פול פירס וטוני אלן בעקבות פציעות. למרות האכזבה הגדולה קיוו בסלטיקס שיקבלו בחירת דראפט גבוהה, כדי לבחור בגרג אודן או קווין דוראנט, אך הסלטיקס קבלו בהגרלה את הבחירה ה-5 בלבד. לדעת רבים רדף את המועדון מזל רע מאז מותו של לני ביאס עד ההגרלה הזו.

2007-2013: הגעת גארנט ואלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2007 החליט דני איינג' לעשות מספר מהלכים שיחזירו את הסלטיקס לגדולתם. בערב הדראפט הוא שלח את ג'ף גרין וולי שצ'רביאק ודלונטה ווסט לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל את ריי אלן וגלן דייוויס. אז הסלטיקס שלחו את ראיין גומס, ג'ראלד גרין, אל ג'פרסון, ת'יאו ראטליף וסבאסטיאן טלפייר למינסוטה טימברוולבס ובתמורה הם קיבלו את ה-MVP לשעבר, קווין גארנט.

בעונת זו הסלטיקס השיגו את המהפך החיובי הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA כשהשיגו מאזן 66-16. למרות זאת, המסע שלהם לעבר האליפות היה קשה. בתחילה הם פגשו את אטלנטה הוקס וקליבלנד קאבלירס, והדיחו את שתיהן. את הקאבס הם הדיחו רק אחרי סדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס נצחו בגמר המזרח את דטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

הסלטיקס זוכים באליפות 2008

בגמר ה-NBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס נצחו בסדרה של 6 משחקים כשבמשחק האחרון הם מביסים את הלייקרס ב-39 הפרש, התבוסה הגבוהה ביותר למשחק בסדרת גמר.

בעונת 2009\2008 קבעו בוסטון שיא NBA לפתיחת העונה עם המאזן הטוב בתולדות הליגה, לאחר שהשיגה 27 ניצחונות ושני הפסדים. מתוך המשחקים האלו היו להם שני רצפים של יותר מ-10 ניצחונות, כשאחד מהם היה ב-19 ברציפות. אחרי פגרת האולסטאר נפצע קווין גארנט במשחק נגד יוטה ג'אז ופיספס את 25 המשחקים האחרונים של העונה. למרות ההחלשות של הסלטיקס במשך העונה הם סיימו עם מאזן טוב של 62-20, אך העונה שלהם הסתיימה בחצי גמר המזרח, כשהפסידו לאורלנדו מג'יק. במהלך הסדרה הסלטיקס הובילו 3-2, אך הפסידו שני משחקים רצופים והודחו. קודם לכן הסלטיקס גברו על שיקגו בולס ב-7 משחקים בסיבוב הפלייאוף הראשון, כשבארבעה משחקים הייתה לפחות הארכה אחת.

בתחילת עונת 2010\2009 חזר גארנט מהפציעה, והסלטיקס החתימו את ראשיד וואלאס ומרקיז דניאלס. בנוסף הם העניקו לראז'ון רונדו חוזה חדש לחמש שנים. הקבוצה פתחה את העונה בצורה טובה והגיעה למאזן 23-5. במהלך העונה ריברס נתן פחות דקות לשחקנים המבוגרים יותר כדי לשמור עליהם רעננים לקראת הפלייאוף, מה שעלה לו בהרבה הפסדים אך התברר כהימור נכון לקראת הפלייאוף. הסלטיקס סיימו את העונה הסדירה עם מאזן 52-30, וסיימו במקום הרביעי במזרח.

בסיבוב הראשון נצחו הסלטיקס את מיאמי היט 4-1. בסיבוב השני, שממנו לא היו הרבה ציפיות לעלייה הסלטיקס נצחו את קליבלנד קאבלירס 4-2. בגמר המזרח הסלטיקס נצחו את אורלנדו מג'יק 4-2. בעונה זו המשיך ראז'ון רונדו את העלייה שלו, ועזר לסלטיקס הפעם ממעמד הסופרסטאר. בגמר הNBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס הובילו בסדרה 3-2, ונראה שהם היו בדרך לאליפות ה-18 שלהם אך במשחק ה-6 נפצע שחקן החמישייה של הקבוצה, קנדריק פרקינס, והסלטיקס הפסידו בשני המשחקים הבאים ולא זכו באליפות.

כל דגלי האליפויות של הסלטיקס תלויים על התקרה של הTD גארדן

בתחילת עונת 2010/2011, כשהציפיות היו שקנדריק פרקינס יחזור למגרשים רק בפברואר הסלטיקס החתימו שני סופרסטארים שמשחקים בעמדת הסנטר. השחקנים היו שאקיל אוניל וג'רמיין אוניל. ביחד אליהם הצטרף בחירת הדראפט של הסלטיקס מ-2008, סמיח ארדן הטורקי. הסלטיקס החזירו את דלונטה ווסט שיעזור לרונדו להתחלק בעומס הדקות. הרכישות של שני האונילים וארדן, שהצטרפו לגארנט פרקינס וגלן דייוויס יצרו עומק נדיר בספסל הגבוהים של הסלטיקס.

בעונה זו פול פירס הפך לשחקן הסלטיקס השלישי שמגיע ל-20,000 נקודות, אחרי לארי בירד וג'ון האבליצ'ק. ב-7 בינואר 2011 הסלטיקס הצטרפו ללוס אנג'לס לייקרס כשתי הקבוצות היחידות שהשיגו יותר מ-3000 ניצחונות, כשהסלטיקס נצחו את הטורונטו ראפטורס 122-102. במהלך העונה שלחו הסלטיקס את פרקינס ורובינסון לאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לג'ף גרין וננאד קרסטיץ'. את עונת 2010/2011 סיימו הסלטיקס עם מאזן 56-26, במקום השלישי במזרח והם יפגשו את ניו יורק ניקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הם ניצחו את הניקס בסוויפ 4-0. הסלטיקס הודחו בשלב חצי גמר המזרח, לאחר שהפסידו 4-1 למיאמי היט. בעונת 2011/2012 הודחו הסלטיקס בשלב גמר המזרח, לאחר שהפסידו 4-3 למיאמי היט, במהלך העונה הפך ריי אלן לקלעי השלשות הטוב בהיסטוריה אחרי שעקף את רג'י מילר, ובסיום העונה עבר למיאמי היט.

בעונת 2012/2013 הסלטיקס הגיעו למאזן 41-40 כשכוכב הקבוצה, ראז'ון רונדו, נפצע וסיים את העונה באמצעה. סיימו במקום השביעי במזרח והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הניו יורק ניקס בתוצאה 4-2.

2013-הווה: עידן ראז'ון רונדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2012/2013, מנכ"ל הקבוצה, דני איינג', החליט על הפיכה בקבוצה: המאמן הצעיר בראד סטיבנס מונה למאמן הראשי לאחר שדוק ריברס נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס, שני סמלי המועדון פול פירס וקווין גארנט נשלחו יחד עם ג'ייסון טרי לברוקלין נטס בתמורה לכריס האמפריז, ג'ראלד וואלאס, מרשון ברוקס וקיית' בוגאנס כדי להפוך את הסגל לצעיר ואטרקטיבי יותר.

יריבויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות עם לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלטיקס וללוס אנג'לס לייקרס אחת מהיריבויות הגדולות ב-NBA. הן נפגשו בגמר ה-NBA ‏ 12 פעמים, הכי הרבה פגישות לשתי קבוצות בהיסטוריה. שתי הקבוצות זכו בהכי הרבה אליפויות NBA, כשהם זכו ביחד ב-33 מתוך 64 אליפויות אפשריות. הסלטיקס זכו ב-17 אליפויות, אחת יותר משל הלייקרס. בשנות ה-60 הסלטיקס והלייקרס נפגשו בגמר 6 פעמים ובכל הפעמים הסלטיקס ניצחו, למרות ניסיונותיהם של אלג'ין ביילור וג'רי ווסט לקחת אליפות.

בשנות ה-80 היריבות חודשה בין שתי הקבוצות. הסלטיקס והלייקרס זכו ב-8 אליפויות מתוך 9 אפשריות בין 1980-1988, כשהלייקרס זכו ב-5 והסלטיקס ב-3. במהלך שנות ה-80 הן נפגשו בגמר 3 פעמים. היריבות שקעה בשנות ה-90 כששתי הקבוצות נחלשו, ובתחילת שנות ה-2000 כשהלייקרס זכו באליפויות הסלטיקס לא היו קרובים לגמר ה-NBA.

היריבות חודשה בגמר 2008, בו הסלטיקס ניצחו את הלייקרס 4-2 ובמשחק האחרון הם הביסו את הלייקרס ב-39 נקודות הפרש, ההפרש הגדול ביותר במשחק גמר. בגמר 2010 הלייקרס ניצחו את הסלטיקס 4-3.

היריבות עם פילדלפיה 76'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח לסלטיקס יריבות ארוכת שנים עם פילדלפיה 76', שהובלה על ידי ווילט צ'מברליין בשנות ה-60 (שמאוחר יותר התחרה בסלטיקס כשהוא במדי הלייקרס) ועל ידי ג'וליוס אירווינג ומוזס מלון בשנות ה-70 וה-80. היריבות בשנות ה-80 הייתה מסומנת בעיקר כיריבות של שני כישרונות, אירווינג ולארי בירד. היריבות האחרונה שלהם בפלייאוף הייתה ב-2002, כשאלן אייברסון ופול פירס, מובילי הקבוצות, התמודדו ראש בראש.

היריבות עם דטרויט פיסטונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר היריבות עם הדטרויט פיסטונס היה בשנות ה-80. שתי הקבוצות נפגשו 5 פעמים בפלייאוף בין השנים 1985-1991. הרבה פעמים היו עימותים בין שחקן מסוים של הסלטיקס לבין ביל ליימביר של הפיסטונס. היריבות התקררה בשנות ה-90 כמו עם הלייקרס, אך הוא חודשה בחצי גמר המזרח ב-2002 ובגמר המזרח ב-2008. הקבוצות התחרו 7 פעמים אחת נגד השנייה בפלייאוף, והמאזן עומד על 4-3 לטובת הסלטיקס בסדרות ו-20-19 לסלטיקס במשחקים.

היריבות עם קליבלנד קאבלירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות בין קליבלנד קאבלירס לסלטיקס היא די חדשה. היריבות התחילה בפלייאוף 2008 כשהקאבלירס של לברון ג'יימס פגשו את הסלטיקס בחצי גמר המזרח. היריבות הזכורה היא בין שני הסמול פורוורדים, ג'יימס ופול פירס. למרות שהקרב האינדיבידואלי ביניהם זכור, היריבות ההגנתית זכורה מהסדרה הזו. בסדרה זו הסלטיקס ניצחו 4-3. הקבוצות נפגשו שוב בחצי גמר המזרח 2010, בה הציפיות היו לטובת הקאבס אך הסלטיקס ניצחו 4-2. יריבות זו היא יחסית קצרה כי כוכב הקאבלירס, ג'יימס, עזב למיאמי היט.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הכינוי בוסטון סלטיקס החליט להעניק מייסד הקבוצה, וולטר בראון, כדי לייצג את האוכלוסייה האירית הרבה השוכנת בבוסטון (המילה סלטיקס באנגלית מייצגת את התרבות האירית העתיקה - קלטית, הגיית המילה שובשה).

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודכן לאחרונה בתאריך- 27 באוקטובר 2014

בוסטון סלטיקס
סגל נוכחי
מאמן ראשי: ברד סטיבנס
PF 30 Flag of the United States.svg ברנדון באס (אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה)
G 0 Flag of the United States.svg אייברי בראדלי (אוניברסיטת טקסס)
C 38 Flag of Brazil.svg ויטור פבראני (ברזיל)
F 8 Flag of the United States.svg ג'ף גרין (אוניברסיטת ג'ורג'טאון)
F/C 41 Flag of Canada.svg קלי אוליניק (אוניברסיטת גונזאגה)
PF 12 Flag of Canada.svg דווייט פאוול (אוניברסיטת סטנפורד)
PG 26 Flag of the United States.svg פיל פרסי (אוניברסיטת מיזורי)
PG 9 Flag of the United States.svg ראז'ון רונדו (אוניברסיטת קנטאקי)
G 36 Flag of the United States.svg מרכוס סמארט (אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה)
F/C 7 Flag of the United States.svg ג'ארד סלינג'ר (אוניברסיטת המדינה של אוהיו)
SG 4 Flag of the United States.svg מרכוס ת'ורנטון (אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט)
G/F 11 Flag of the United States.svg אוון טרנר (אוניברסיטת המדינה של אוהיו)
F 45 Flag of the United States.svg ג'ראלד וואלאס (אוניברסיטת אלבמה)
G/F 13 Flag of the United States.svg ג'יימס יאנג (אוניברסיטת קנטאקי)
C 44 Flag of the United States.svg טיילר זלר (אוניברסיטת צפון קרוליינה)

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הכי מוכרת של לוגו הסלטיקס הייתה בין השנים 1976-1996, בערך בתקופה של לארי בירד. הלוגו היה צבוע בצבע מרכזי אחד בלבד, ירוק וכל שאר החלקים היו לבנים. בלוגו היה גם קצת צבע שחור, אך בכמות מזערית. הלוגו מתאר את הלפרקון, כשמסביבו מעגל ירוק ובתוכו כתוב שם הקבוצה. הלוגו עדיין משמש כמה רשתות טלוויזיה. עונת הבכורה שלו הייתה עונת 1975/1976, בה הוא היה על רק המכנסיים הירוקים.

הלוגו הצבוע העכשווי
1996 - הווה

בעונת 1996/1997 שונה הלוגו ונוספו לו צבעים. החולצה, הכובע והפפיון נצבעו בצבע זהב. הכדורסל נצבע בחום, ומכנסיו ונעליו נצבעו בשחור. צבע העור שלו נצבע בצבע ורדרד. לסלטיקס היו גם לוגואים חלופיים, כשהמפורסם ביותר מהם נוצר ב-1998. מצויר בו תלתן לבן על רקע ירוק, כשמעליו רשום שם הקבוצה באותיות לבנות. הרבה פעמים הלוגו החלופי שומש כשהתלתן בצבע זהוב, על האימוניות של השחקנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]