מרקוס גארבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרקוס גארביאנגלית: Marcus Garvey;‏ 17 באוגוסט 1887, סנט אנ'ס ביי, ג'מייקה - 10 ביוני 1940, לונדון, הממלכה המאוחדת), מנהיג אמריקאי-אפריקאי, מייסד תנועת "החזרה לאפריקה".

מרקוס גארבי

גארבי היה מוציא לאור, עיתונאי ואיש עסקים שהקדיש חייו למען המאבק הלאומי השחור. הוא ייסד את התנועה UNIA - Universal Negro Improvement Association and African Communities League (UNIA-ACL. המסר הראשי של התנועה קרא לחזרה לאפריקה, ועודד אנשים ממוצא אפריקאי לחזור ליבשת האם שלהם. גארבי הטיף להשגת עצמאות לאומית, ארגון מדיני, חתירה לאי-תלות כלכלית ושחרור תרבותי ופסיכולוגי מעול הלבנים ועלה על נס את חשיבותו של מאבק פוליטי אקטיבי להשגתם. בדיעבד, תנועה זו השפיעה על תנועות אחרות - מתנועת "אומת האסלאם" (שבה היה שותף מלקולם איקס) ועד לתנועת הראסטפארי, הרואים בו נביא.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאום "Explanation of the Objects of the Universal Negro Improvement Association" משנת 1921

גארבי נולד בג'מייקה ולאחר שעבד בפנמה ולמד בלונדון חזר למולדתו ויסד בה את האיגוד העולמי לשיפור [מצב] השחורים (Universal Negro Improvement Association). ב-1916 עבר לניו יורק והחל להטיף בעד הפרדות הגזע השחור מהגזע הלבן. לדבריו מאס בתקווה שאי פעם ישכון שלום בין המשעבד למשועבד ולפיכך על השחורים לממש את זכויותיהם והגדרתם העצמית בארץ אבותיהם - אפריקה. גארבי, שהיה נואם כריזמטי בסגון מטיף כנסייתי הוציא עיתון (Negro World) וסבב בקרב ריכוזי שחורים והלהיב אותם לרעיונותיו. גארבי הנהיג תנועה המונית למען חזרה לאפריקה ואף הקים חברת ספנות בשם Black Star Liner, במטרה להוביל שחורים מדרום ארצות הברית והאיים הקריבים לאפריקה. שיאה של התנועה היה ב-1 באוגוסט 1920, אז כינס גארבי לראשונה 25,000 שחורים במדיסון סקוור גארדן, הבעת עוצמה חסרת תקדים.‏[1] ה-FBI, שראה בגארבי חתרן ומתסיס ("notorious negro agitator", "תועמלן כושי ידוע לשימצה", לדברי ג'יי אדגר הובר[2]) החל לעקוב אחר פעולותיו ולגבש נגדו תיק פלילי. בסופו של דבר הואשם גארבי ב-1923 בשורה של אי סדרים מנהליים בחברת הספנות, נשפט לחמש שנים, מהן ריצה כשלוש. לאחר שחרורו גורש ב-1927 על ידי שלטונות ההגירה חזרה לג'מייקה. בשנות העשרים העשייה הפוליטית של גארבי נחשבה כחלק בלתי נפרד מהרנסאנס התרבותי האפרו-אמריקאי שהתרחש באותה תקופה.

בג'מייקה נשא גארבי דרשה לפיה גם אם אין לאדם אפשרות לחזור לאפריקה בגופו, עליו לחזור אליה מבחינה רוחנית. גארבי יעץ לשאת עיניים לאתיופיה, המדינה האפריקאית היחידה ששמרה על עצמאותה, כפי שהיהודים כמהים לציון. גארבי ציין בהתלהבות את דמותו של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה וניבא כי הוא יחזיר לאתיופיה את ימי זוהרה. כאשר שב היילה סלאסי מגלותו ב-1941 והשיב לאתיופיה את עצמאותה לאחר הכיבוש האיטלקי, נקראה דרשתו של גארבי בדיעבד כנבואה והוא הפך לנביא בעיניהם של מאמיני הראסטפארי.‏[3]

בשנות ה-30 של המאה ה-20 נדד גארבי במדינות אירופה ועשה נפשות לתורתו בקרב ריכוזי שחורים ופעילי זכויות אדם. הוא נפטר בלונדון ב-1940, שנתיים לאחר שסבל מאירוע מוחי. לאחר קבלת עצמאות ג'מייקה הועברו עצמותיו לקבורה בפארק הגיבורים הלאומיים בקינגסטון והוא הוכרז כגיבור לאומי של ג'מייקה. דיוקנו מתנוסס על מטבע 20 דולר ג'מייקני. רבים משיריו של זמר הרגאיי ברנינג ספיר עוסקים בגארבי ומורשתו.

חשיבותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעילותו הספרותית והעיתונאית ובכישורי הארגון שלו הצליח להקים את התנועה הפאן אפריקאית הגדולה הראשונה. למרות שכל תוכניותיו המעשיות לא יצאו לפועל ותנועתו התפוררה עד מהרה ועל אף שלא נודעה לפעילותו כמעט כל השפעה על מצבם של השחורים באמריקה, השפעתו ותרומתו להתעוררות הלאומית באפריקה היו גדולות ביותר. בתחילה הושפעו מהאיש, תורתו ובשורתו, משכילים צעירים במערב אפריקה הבריטית (ניגריה, חוף הזהב (גאנה), סיירה לאון וגמביה) שחיפשו חלופות ריאליות לקולוניאליזם. בהמשך חדרו רעיונותיו גם לאפריקה הצרפתית. "הליגה להגנת הגזע השחור" (La Ligue universelle de défense de la race noire), למשל, שנוסדה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בפריז על ידי משכילים אפריקנים, פרסמה קריאה להקמת "מדינה כושית גדולה על בסים מודרני".‏[4]

בשנת 1945, התכנסה במנצ'סטר שבבריטניה הוועידה הפאן אפריקאית החמישית בראשות אלמנתו איימי, שקראה ליישום רעיונותיו של גארבי ולכינון "ארצות הברית של אפריקה", מונח שנטבע לראשונה בשירו "הידד, ארצות הברית של אפריקה" משנת 1924. בוועידה השתתפו בין היתר ג'ורג' פדמור, ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז, ג'ומו קניאטה וקוואמה נקרומה. נקרומה החל להיפגש עם אישים משמעותיים כגון קיסרה של אתיופיה היילה סילאסי ואחרים ויחדיו גיבשו את הרעיון ליצור ארגון שבו יהיו 37 מדינות חברות מיבשת אפריקה. רעיון זה היווה את הבסיס הרעיוני להקמתו, כמה עשורים מאוחר יותר, של הארגון לאחדות אפריקה.‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרקוס גארבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brothers and Strangers: Black Zion, Black Slavery, 1914–1940, עמ' 18
  2. ^ הביוגרפיה של הובר, שנת 1919
  3. ^ מרקוס גארבי והרעיון הרסטאפארי
  4. ^ מלאומיות פאן אפריקנית באמריקה לריבונות ול"בניין אומה " טריטוריאלית באפריקה הפוסט קולוניאלית בתוך: אילן רחום (עורך), חזרה לפוליטיקה : המדינה המודרנית, לאומיות וריבונות, מרכז זלמן שזר, 2009 עמ' 263
  5. ^ The Columbia Electronic Encyclopedia, 6th ed. (2007). "Organization of African Unity" (HTML). N/A: HighBeam Research. Retrieved 2009-04-27.