מרק ברווז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרק ברווז
Duck Soup
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי לאו מקארי
הופק בידי הרמן מנקיוויץ'
תסריט ברט קלמר
הארי רובי
ארתור שיקמן
נט פרין
עריכה לרוי סטון
שחקנים ראשיים גראוצ'ו מרקס
צ'יקו מרקס
הארפו מרקס
זפו מרקס
מוזיקה ברט קלמר
הארי רובי
סטיבן פוסטר
ג'ון ליפולד
צילום הנרי שארפ
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פרמאונט עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה אולפני סרטי פרמאונט
שיטת הפצה הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 17 בנובמבר 1933
משך הקרנה 68 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מוזיקלי, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $1,752,000
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרק ברווזאנגלית: Duck Soup) הוא סרט קומדיה של האחים מרקס משנת 1933, בו השתתפו ארבעה מהאחים, גראוצ'ו, צ'יקו, הארפו וזפו מרקס. הסרט נכתב על ידי ברט קלמר, הארי רובי, ארתור שיקמן ונט פרין ובוים על ידי לאו מקארי. בנוסף לאחים מרקס שיחקו בסרט מרגרט דומונט, לואיס קלהרן וראקל טורס.

בשעתו הסרט זכה לביקורת מעורבות והיה לאכזבה בקופות. עם זאת ברבות השנים דעת הקהל השתנתה וכיום הסרט נחשב לאחת מיצירותיהם הבולטות של האחים מרקס וכולל סצינות רבות שהפכו לקלאסיקה, ושוחזרו לאחר מכן בסרטים רבים. הוא כולל קטעים מוזיקליים מקוריים, דיאלוג שנון, וקטעי פנטומימה. הביקורת החברתית והפוליטית, ואף החזון הפוליטי שמציג הסרט, נראים רלוונטיים אף כיום וצוטט בסרטים רבים לאחר מכן.

הסרט סימן את קו פרשת המים בקריירה של האחים – לאחר הסרט פרש זפו מרקס מן הצוות, והאחים עזבו את אולפני סרטי פרמאונט לטובת אולפני MGM, בעצת המפיק אירווינג תלברג, וסרטיהם איבדו את התנופה האנארכית ואת הביקורת החברתית שאפיינה אותם עד לסרט זה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רופוס ט. פיירפליי (גראוצ'ו מרקס) ממונה על ידי המיליונרית גב' טיסדייל (דומונט) לראש ממשלת המדינה הזערורית "פרידוניה" שמתנה סיוע כספי למדינה במינויו. מדינת "סילבניה" השכנה שואפת לספח את פרידוניה ושגריר סילבניה טרנטינו (קלהארן) שולח אליו את המרגלים פינקי וצ'יקוליני (הארפו וצ'יקו), ואת הרקדנית ורה מארקל (טורס) למצוא חומר מכפיש על פיירפליי.

לאחר שניסיונו לאסוף את החומר המכפיש נכשל, טרנטינו שולח המרגלים להסתנן לממשל וצ'יקוליני ממונה לשר המלחמה. לאחר חילופי עלבונות בין פיירפליי וטרנטינו המדינות נמצאות על סף מלחמה. במקביל טרנטינו ופיירפליי מחזרים אחר גב' טיסדייל, הראשון במטרה להכניע את המדינה והשני במטרה לזכות בעושרה.

טרנטינו שולח את המרגלים לגנוב את תוכניות המלחמה של פרידוניה מהכספת של גב' טיסדייל. צ'יקוליני נתפס במהלך ניסיון הגנבה ובמהלך המשפט מוכרזת מלחמה בין המדינות. לאחר קרב כאוטי בין המדינות טרנטינו נכנע.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מרק ברווז" הוא ביטוי סלנג שפירושו "קלי קלות". סרט זה ממשיך את נושא ה"חיות" שליווה את האחים בסרטיהם הקודמים "Animal Crackers" ו-"Monkey Business". מקארי הוא שהגה את שם הסרט.

קבלתו של הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהצליח יחסית בקופות הסרט לא עמד בציפיות שאולפני פרמאונט תלו בו, דבר שגרם לאולפני פרמאונט לסיים את התקשרותם עם האחים מרקס. חוסר ההצלחה היחסי של הסרט מיוחס למספר גורמים – נעימת הפתיחה המציגה את דמותו של גראוצ'ו הייתה דומה לזו שבסרטיהם הקודמים, והקהל חש כי הוא מקבל חזרה על אותו הנושא. כמו כן, הסרט שוחרר במהלך תקופת השפל הגדול וייתכן שהקהל נרתע מסרטים פוליטיים או ציניים.

שנים לאחר מכן, ארתור מרקס, בנו של גראוצ'ו תיאר את הערכתו של המפיק אירוינג תלברג כי הסרט היה לכישלון, בראיון רדיופוני: "הוא (תלברג) אמר כי הבעיה עם "מרק ברווז" היא שיש בו קטעים מצחיקים, אבל אין בו סיפור שניתן להיאחז בו. אי אפשר להיאחז באחים מרקס רק מפני שהם קבוצת מטורפים מצחיקים. 'אתם חייבים לשים סיפור אהבה בסרטים כדי שיהיה משהו להיאחז בו, ואתם חייבים לעזור לאוהבים להישאר ביחד'".

בנוסף, סיפור האהבה שנראה הכרחי בעיני תלברג, ונכלל לאחר מכן בכל סרטי האחים מרקס, נראה כיום כהפרעה לכישרונם הקומי האדיר של האחים, וסרטיהם המוקדמים נראים כ"קומדיה טהורה".

כיום, הסרט "מרק ברווז" נראה כפארסה פוליטית מן המעלה הראשונה, ונכלל ברשימות רבות של "מאה הסרטים הטובים ביותר".

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה סרטו האחרון של זפו מרקס. האחים המשיכו בלעדיו כשלישייה, וכיכבו בסרטים רבים נוספים.

בסרטו "חנה ואחיותיה" מציג וודי אלן גיבור המגלה את טעם החיים באמצעות צפייה בסרט זה.

סצינות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"סצנת הראי" הארפו, הלבוש כגראוצ'ו מעמיד פנים כי הוא השתקפותו של גראוצ'ו במראה, ומנסה להתאים את תנועותיו לאלו של גראוצ'ו. לבסוף צ'יקו, הלבוש אף הוא כגראוצ'ו מתנגש בשניהם. סצנה זו היא בסיס לחיקוי בסרטים ותוכניות טלוויזיה רבים מסוגות שונות.

בסצנה נוספת לועגים האחים מרקס לקוד ההפקה ההוליוודי, שכלל פירוט של נושאים וסצנות האסורים בהקרנה. האחים הראו חדר מיטה של אישה, ולאחר מכן נעליים המושלכות על הרצפה, ולצידן נעלי גבר, ופרסות סוס. לאחר מכן הראתה המצלמה את הארפו הישן כשלצידו סוס.

משמעויות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בשנת 1933, בה נאבקה ארצות הברית עם השפל הגדול, מיד לאחר בחירת הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, ובה עלה לשלטון בגרמניה אדולף היטלר, ומזה מספר שנים היה בניטו מוסוליני שליטה של איטליה, ויוסיף סטלין שליטה של ברית המועצות.

הסרט תוקף ומביא לידי גיחוך את השיטה הקפיטליסטית ומציג את המליונרית טיסדייל, המגולמת באופן מגוחך על ידי דומונט, כשליטה האמיתית בפרידוניה הממנה ראשי ממשלה לפי גחמותיה. אחת מפעולותיו של פיירפליי כראש ממשלה היא היענות לדרישת העובדים לקיצור שעות העבודה, בכך שהוא מבטל את הפסקת הצהריים.

הסרט גם לועג לדיפלומטיה, למערכת המשפטית, ולמלחמה. הסרט אינו בעל עלילה רציפה וקוהרנטית, אלא הוא אוסף של סצנות המלעיגות על כל מוסד פוליטי באשר הוא, הגולש לאנרכיה מוחלטת, עד לסצנות הסיום. הלעג המר ביותר מופגן כנגד הלאומנות והמלחמה.

בארצות הברית של שנות השלושים, העומדת בפני אתגרים בינלאומיים ומשבר קשה מבפנים, סימן הסרט מגמות בדלניות, כאשר הציג מדינות זערוריות הנלחמות זו בזו, רק בשל העובדה כי אחד מן המנהיגים כינה את השני בשם "Upstart" (זה מקרוב בא).

הסרט נאסר להקרנה באיטליה הפשיסטית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרק ברווז בוויקישיתוף