מרק ברווז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך עמוס בניסוחים מסורבלים ואמירות לא רלוונטיות ולא אנציקלופדיות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מרק ברווז
Duck Soup cover.png
כרזת הסרט
שם במקור: Duck Soup
בימוי: לאו מקארי
הפקה: הרמן מנקיוויץ'
תסריט: ברט קלמר
הארי רובי
ארתור שיקמן
נט פרין
עריכה: לרוי סטון
שחקנים ראשיים: גראוצ'ו מרקס
צ'יקו מרקס
הארפו מרקס
זפו מרקס
מוזיקה: ברט קלמר
הארי רובי
סטיבן פוסטר
ג'ון ליפולד
צילום: הנרי שארפ
חברת הפצה: אולפני פאראמונט
הקרנת בכורה: 17 בנובמבר 1933
משך הקרנה: 68 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $1,752,000
דף הסרט ב-IMDb

מרק ברווז הוא סרטם של האחים מרקס משנת 1933, בו השתתפו ארבעה מהאחים, גראוצ'ו, צ'יקו, הארפו וזפו מרקס. סרט זה הוא קומדיה אנרכיסטית[דרושה הבהרה], שכתבו ברט קלמר, הארי רובי, ארתור שיקמן ונט פרין וביים לאו מקארי. שחקנית בולטת בסרט הייתה מרגרט דומונט שגילמה ברבים מסרטי האחים מרקס, את מושא חיזוריו וללעגו של הדמות אותה גילם גראוצ'ו. בלטו גם השחקנים לואיס קלהארן וראקל טורס.

דעה רווחת היא כי הסרט נחל כישלון בקופות הקולנוע אך אין זה נכון ולמעשה מוקם במקום השישי כסרט הריווחי ביותר בשנת 1933. הוא נחשב ליצירת המופת הגדולה והחשובה של האחים מרקס, וסימן את קו פרשת המים בקריירה שלהם. לאחר הסרט פרש זפו מרקס מן הצוות, והאחים עזבו את אולפני פאראמונט לטובת אולפני MGM, בעצת המפיק האגדי אירווינג ת'ולברג, וסרטיהם איבדו את התנופה האנארכית ואת הביקורת החברתית שאפיינה אותם עד לסרט זה.

הסרט כולל סצינות רבות שהפכו לקלאסיקה, ושוחזרו לאחר מכן בסרטים רבים. הוא כולל קטעים מוזיקליים מקורים, דיאלוג שנון, וקטעי פנטומימה. הביקורת החברתית והפוליטית, ואף החזון הפוליטי שמציג הסרט, נראים רלוונטיים אף כיום. בסרטו "חנה ואחיותיה" מציג וודי אלן גיבור המגלה את טעם החיים באמצעות צפייה בסרט זה. רבים שותפים לדעתו כי הסרט כולל אמירה משמעותית, מעבר לערכו כקומדיה מאוד מצחיקה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט זה משחק גראוצ'ו את רופוס ט. פיירפליי (בעברית: "גחלילית") הממונה על ידי המיליונרית גב' טיסדייל (דומונט) לראש ממשלת המדינה הזערורית "פרידוניה". פיירפליי נאלץ להלחם במזימותיו של טרנטינו (קלהארן), שגריר המדינה השכנה "סילבניה" השולח אליו את המרגלים פינקי וצ'יקוליני (הארפו וצ'יקו), ואת המפתה החושנית ורה מארקל (טורס). כאשר פורצת המלחמה מצליח פיירפליי בתחבולותיו לנצח בה.

שמו של הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מרק ברווז" הוא ביטוי סלנג שפירושו "קלי קלות". סרט זה ממשיך את נושא ה"חיות" שליווה את האחים בסרטיהם הקודמים Animal Crackers ו Monkey Business. מקארי הוא שהגה את שם הסרט.

קבלתו של הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט לא עמד בציפיות שתלו בו, דבר שגרם לאולפני פאראמונט לסיים את התקשרותם עם האחים מרקס. נעימת הפתיחה המציגה את דמותו של גראוצ'ו הייתה דומה לזו שבסרטיהם הקודמים, והקהל חש כי הוא מקבל חזרה על אותו הנושא. קהל מודרני הצופה בסרט כחלק מה"קנון" של האחים מרקס לא חש את אותה התחושה.

שנים לאחר מכן, ארתור מרקס, בנו של גראוצ'ו תיאר את הערכתו של ת'ולברג כי הסרט היה לכישלון, בראיון רדיופוני: "הוא (ת'ולברג) אמר כי הבעיה עם "מרק ברווז" היא שיש בו קטעים מצחיקים, אבל אין בו סיפור שניתן להיאחז בו. אי אפשר להיאחז באחים מרקס רק בגלל שהם קבוצת מטורפים מצחיקים. 'אתם חייבים לשים סיפור אהבה בסרטים כדי שיהיה משהו להיאחז בו, ואתם חייבים לעזור לאוהבים להישאר ביחד'".

במהלך הזמן זכה הסרט להכרה. סיפור האהבה שנראה הכרחי בעיני ת'ולברג, ונכלל לאחר מכן בכל סרטי האחים מרקס, נראה כיום כהפרעה לכישרונם הקומי האדיר של האחים, וסרטיהם המוקדמים נראים כ"קומדיה טהורה". הסרט "מרק ברווז" נראה כיום כפארסה פוליטית מן המעלה הראשונה, ונכלל ברשימות רבות של "מאה הסרטים הטובים ביותר".

הסרט היה סרטו האחרון של זפו מרקס. האחים המשיכו בלעדיו כשלישייה, וכיכבו בסרטים רבים נוספים. לואיס קלהארן, הוא טרנטינו המרושע, המשיך בקריירה קולנועית שנמשכה עד מותו באמצע שנות ה-50. ראקל טורס, אשר בין השנים 1928 - 1933 נחשבה לאחת הנשים הסקסיות בקולנוע האמריקני בשל חזותה הכהה והאקזוטית (עם זאת, על אף שנולדה במקסיקו היה שמה המקורי "פאולה אוסטרמן"), נישאה למיליונר בסמוך לאחר הקרנת הסרט, ופרשה מעולם הקולנוע.

משמעויות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בשנת 1933, בה נאבקה ארצות הברית עם השפל הגדול, מיד לאחר בחירת הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, ובה עלה לשלטון בגרמניה אדולף היטלר, ומזה מספר שנים היה בניטו מוסוליני שליטה של איטליה, ויוסיף סטלין שליטה של ברית המועצות. הסרט תוקף ומביא לידי גיחוך את השיטה הקפיטליסטית (המליונרית טיסדייל, המגולמת באופן מגוחך על ידי דומונט, היא השליטה האמיתית בפרידוניה, וממנה ראשי ממשלה לפי גחמותיה. אחת מפעולותיו של פיירפליי כראש ממשלה היא היענות לדרישת העובדים לקיצור שעות העבודה, בכך שהוא מבטל את הפסקת הצהריים), את הדיפלומטיה, את המערכת המשפטית, ואת המלחמה. הסרט אינו בעל עלילה של ממש, אלא הוא אוסף של סצינות המלעיגות על כל מוסד פוליטי באשר הוא, וגולשות לאנרכיה מוחלטת, עד לסצינות הסיום. הלעג המר ביותר מופגן כנגד הלאומנות, והמלחמה.

ייתכן שבארצות הברית של שנות השלושים, העומדת בפני אתגרים בינלאומיים ומשבר קשה מבפנים, סימן הסרט מגמות בדלניות, כאשר הציג מדינות זערוריות הנלחמות זו בזו, רק בשל העובדה כי אחד מן המנהיגים כינה את השני בשם “Upstart” (זה מקרוב בא).

הסרט נאסר להקרנה באיטליה הפשיסטית, נכשל במולדתו, ארצות הברית ונתגלה מחדש על ידי דור צעירי שנות ה-60.

סצינות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"סצנת הראי" הארפו, הלבוש כגראוצ'ו מעמיד פנים כי הוא השתקפותו של גראוצ'ו במראה, ומנסה להתאים את תנועותיו לאלו של גראוצ'ו. לבסוף צ'יקו, הלבוש אף הוא כגראוצ'ו מתנגש בשניהם. סצנה זו שבה בסרטים רבים מסוגות שונות.

בסצנה נוספת לועגים האחים מרקס לקוד ההפקה ההוליוודי, שכלל פירוט של נושאים וסצינות האסורים בהקרנה. האחים הראו חדר מיטה של אישה, ולאחר מכן נעליים המושלכות על הרצפה, ולצידן נעלי גבר, ופרסות סוס. לאחר מכן הראתה המצלמה את הארפו הישן כשלצידו סוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]