משקל מורכב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במוזיקה, משקל מורכב (או משקל אי סימטרי ולעתים משקל לא רגיל) הוא מושג בתורת הקצב המתייחס לחלוקת תיבה למספר שאינו אינטואיטיבי. באופן כללי מדובר במספר שאינו חזקה של שתיים או כפולה זוגית של שלוש. לדוגמה 19/8 או 9/4 הם מורכבים בעוד 4/4 או 6/8 הם פשוטים. המשקלים האי-סימטרים הנפוצים ביותר הם של חמישה או שבעה, רבעים או שמיניות. למשל סטנדרט הג'אז של פול דזמונד, Take Five כתוב בחמישה רבעים.

חלוקה פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את רוב המשקלים המורכבים, ובעיקר הארוכים יותר, נהוג לחלק ליחידות קטנות יותר. כך למשל תשע שמיניות מוצגות לרוב כשלוש יחידות של שלוש שמיניות, 11 רבעים מוצגים לרוב כשתי יחידות של ארבעה רבעים ויחידה אחת של שלושה רבעים. מטבע הדברים ניתן לחלק כל משקל מורכב בכמה צורות, מה שקובע במידה רבה כיצד תישמע המוזיקה. כך לדוגמה, 2+2+2+1 שונה לחלוטין מ-3+4, אף כי שניהם מסתכמים בשבע שמיניות (או רבעים).

במוזיקה קלאסית ואתנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקלים המורכבים נפוצים מאד במוזיקה אתנית. החל במוזיקה אפריקאית, דרך מוזיקה ים תיכונית ומוזיקה מהמזרח הרחוק. במוזיקה אפריקאית אף מקובל מאוד השימוש בפוליריתמיקה, כמה משקלים בעת ובעונה אחת. המשקלים הללו השפיעו מאד על מלחינים אפרו-אמריקאים, הן במוזיקת ג'אז והן במוזיקה קלאסית.

במוזיקה קלאסית מאירופה, השימוש במשקלים מורכבים היה נדיר מאד עד סוף המאה ה-19. משקל מורכב מופיע, לדוגמה, אצל צ'ייקובסקי בסימפוניה הפאתטית, שפרקה השני כתוב בחמישה רבעים, דוגמה נוספת היא סיום ציפור האש של סטרווינסקי, הכתוב בשבעה רבעים. אולם במוזיקה בלקנית שכיחות בעיקר יצירות ב-11/8, 13/8, 23/8 וכדומה. מלחיני הבלקן מחלקים לרוב את המשקל ליחידות קטנות של 2 או 3 שמיניות, שלכל אחת מהן תנועת ריקוד. כשמלחינים קלאסיים של המאה העשרים, שהבולט בהם הוא בלה בארטוק החלו לחקור את המוזיקה העממית האירופאית, המשקלים המורכבים חדרו עמוק והשתרשו במוזיקה מודרנית. גם להופעת הג'אז המורכב הייתה השפעה על כך.

בג'אז[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור אחד הסטנדרטים המוכרים כתוב בחמישה רבעים, אך לפול דזמונד היו עוד אי אלו יצירות במשקל מורכב, רובן ככולן בחמישה או בשבעה רבעים. המשקל המורכב הופיע בעיקר בשנות השישים כשהחלו להופיע הג'אז החופשי והאוונגרד. אך גם יצירות בי בופ והארד בופ רבות נכתבו במשקל לא סימטריים. כך למשל החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון נהגה לקחת סטנדרטים "מרובעים" ולשנות את המשקל שלהם ובכך את אופיים הכללי.

במוזיקת ג'אז של ימינו מקובל מאד לכתוב במשקלים כמו 9/8, 11/8, ואף 15/8. אחד הבולטים בתחום הוא נגן סקסופון הטנור כריס פוטר. באחת היצירות שלו עם רביעיית הג'אז פאנק המודרנית, יצירה בשם "טריין" (על שמו של הסקסופוניסט הנודע קולטריין) הוא פותח ב-6/4 וממשיך ל-9/4 ולאחר גם ל-7/4.

במוזיקת רוק ובמוזיקה פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהרוק והפופ הם כמעט תמיד בארבעה רבעים (אך גם שש שמיניות ושלושה רבעים הם משקלים לא נדירים בסיגנונות אלו) - יש עדיין דוגמאות רבות לשירים במשקלים לא סימטריים. התחום הנפוץ ביותר לכך הוא הרוק המתקדם, לדוגמה השיר Money של פינק פלויד הכתוב כמעט כולו בשבעה רבעים (סולו הגיטרה הוא בארבעה רבעים). גם ללהקת ג'נסיס יש כמה יצירות במשקלים מורכבים, כגון 9/8. הזמר והבסיסט סטינג מנגן את השיר Seven Days (בתרגום חופשי "שבעה ימים") בחמישה רבעים ואת I Hung My Head ב-9/8. הרכבים נוספים שנודעים בכתיבה במשקלים מורכבים הם להקות המטאל Dream Theater וMeshuggah.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיקה בישראל הג'אז החופשי והאוונגרד נפוצים מאד וכתוצאה מכך, גם הג'אז במשקלים מורכבים. גם בקרב נגני הפוסט בופ בארץ ניתן למצוא יצירות במשקלים מורכבים. בתחום הרוק קיימת למשל להקת הרוק המתקדם יאפים עם ג'יפים, שמרבה להשתמש ב-5/4. השיר "שפל רוח" של ברי סחרוף מתוך האלבום אדומי השפתות כתוב ב-25/8 (7-4-7-7). השיר "העיר" של שם טוב-לוי, מנוגן ב-7/8. כך גם "ריקוד ההוביטים" של לוי, הנע בין 4/4, 3/4 ו-7/8.

בשיר "ספני שלמה המלך" בלחנה של נעמי שמר, ניתן לזהות משקל של 17/8 בבית (בחלוקה פנימית של 8/8 ו- 9/8). שיר "FREEDOM" של להקת JACKET, המשקל הוא 5/8 גם הבית וגם הפזמון.

שירים במקצב 5/8 גם הם קיימים במוזיקה הישראלית, דוגמת "מהרי-נא" ו"כולם יודעים" של אהוד בנאי או "ים בלילה ים ביום" ו"האדם" של יזהר כהן (לחן של קורין אלאל).