משתמש:אליעד רפאל/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נוסח מלא של מכתב ח"י המשפחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב לשגריר ישראל באו"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכבוד

מר יוסף תקוע

נציג ישראל באו"מ

ניו-יורק, ארצות הברית


אנו מצרפים בזה העתקו של מכתב אל הוועדה לזכויות האדם של האו"ם. אנו מבקשים אותך לנקוט צעדים מידיים לשם השגת היתר ליציאתנו לישראל תוך זמן קצר ביותר.

אנו מבקשים אותך גם לנקוט צעדים לשם הפצת המכתב המצורף בין חברות האו"ם וכן למען פרסומו בעיתונות, לרבות הרשימה המלאה של החותמים, על שמותיהם ושמות משפחותיהם, ואם יהיה צורך – גם עם הכתובות.

כי חלפו ימי הפחד – באה עת המעשים.

כי אם אין אני לי, מי לי?

ואם לא עכשיו, אימתי?

[18 חתימות]


מכתב לארגון האומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל הוועדה לזכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות

אנו, 18 משפחות יהודיות דתיות מגרוזיה, מבקשים אתכם שתעזרו לנו לצאת לישראל. כל אחד מאתנו, אשר הוזמן על ידי קרוב-משפחה בישראל, קיבל במוסדות המוסמכים של ברית המועצות את הטפסים הנחוצים ומילא אותם. כל אחד קיבל הבטחות בעל-פה, כי לא יונחו מכשולים בדרך ליציאתו. כל אחד, בהמתינו כל יום לקבלת הרשיון, מכר את רכושו והתפטר מעבודתו. אולם חלפו חודשים ארוכים, ואצל רבים - שנים, ואילו היציאה לא הותרה עד כה. שלחנו מאת מכתבים ומברקים – הם נעלמו, כדמעות בחולות המדבר: אנו שומעים סירובים קצרים בעל-פה, ואין אנו רואים תשובות בכתב, איש אינו מסביר דבר, גורלנו אינו מטריד איש.

אבל אנו מחכים, משום שאנו מאמינים.

אנו, 18 משפחות יהודיות דתיות מגרוזיה, מוצאים לנכון להסביר מדוע אנו רוצים לצאת לישראל.

ידוע לכל כיצד מתגשמת בצדק הלכה למעשה המדיניות הלאומית בברית-המועצות, שיסודותיה התיאורטיים הונחו עוד על ידי מייסד המדינה ו.אי. לנין. זה זמן רב מאד אין בארץ פרעות נגד יהודים, אין תחום מושב ואין "נומרוס קלאוזוס". היהודים יכולים להלך בחוצות, בלא לחשוש לחייהם, להשתקע בכל מקום שירצו, למלא כל משרה, לרבות כהונת מיניסטר, כפי שמעידה הדוגמה של ו. דימשיץ, סגן יו"ר מועצת המיניסטרים של ברית המועצות. בסובייט העליון יושב אפילו ציר יהודי – א. צ'אקובסקי, העורך הראשי של "ליטרטטורנאיה גאזטה"...

מכאן שלא אפליה גזעית מאלצת אותנו לעזוב את הארץ. ואם כך, אולי דתית? אולם בארץ מותרים בתי-כנסת, ואף אין אוסרים עלינו להתפלל בבית. אלא שתפילותינו קשורות לישראל; משום שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, שכן אנחנו, יהודים דתיים, סבורים שאין לך יהודי בלי אמונה, כשם שאין אמונה בלי מסורת. מהי איפוא אמונתנו ומסורתנו?

ימים רבים צרו הלגיונות הרומיים על ירושלים. אולם חרף אימי המצור הידועים יפה, - רעב, מחסור במים, מחלות ועוד ועוד, - לא נטשו היהודים את אמונתם ולא נכנעו. אלא שגם לכח אנוש ישנו גבול משלו – ולבסוף פרצו הברברים אל עיר הקודש. כך, לפני אלפי שנים, חרב בית המקדש, ויחד עמו – המדינה היהודית. אולם האומה נשארה: אף כי היהודים שיכלו להחזיק נשק בידיהם, לא נכנעו בפני האויב והמיתו איש את רעהו, שרדו פצועים שותתי-דם, שרדו זקנים, נשים וטף. ומי שלא יכול להימלט, הומת בו במקום. ומי שיכול, הלך למדבר, ומי שנשאר בחיים, עשה דרכו אל ארצות נכר, כדי להאמין, להתפלל, לחכות.

מעתה חייבים היו לחפש פרנסתם בארצות נכר, אצל משנאים. מוכי עלבונות, מוכתמים בזוהמת עלילות, בזויים ונרדפים, הביאו את פת לחמם וגידלו את ילדיהם בדם ובזיעה. ידיהם היו מיובלות, נפשותיהם זבו דם. אך העיקר שלא נספתה האומה – ואיזו אומה.

היהודים נתנו לעולם אמונה ומהפכנים, הוגי-דעות ומלומדים, אנשי-עושר וחכמים, גאונים בעלי לב של תינוק וילדים בעלי עיניים של זקנים. אין ענף של דעת, אין תחום בספרות ובאמנות, שבו לא הרימו היהודים את תרומתם. אין ארץ שנתנה מקלט ליהודים, שלא שילמו לה בפרי עמלם. אך מה קיבלו היהודים בתמורה?

כאשר הכל חיו בטוב, ציפו היהודים בפחד שמא ישתנו הזמנים. וכאשר הורע לכולם, ידעו היהודים: הגיעה שעת מותם. ואז הסתתרו או ברחו מן הארץ.

ומי שנמלט, היה מתחיל הכל מבראשית.

ומי שלא יכול להמלט – נספה.

ומי שהטיב להסתתר, זכה בימים אחרים.

מי לא רדף את היהודים? בשיסוי נגדם התאחדו הכל!

די היה שגנרלים לא-יוצלחים יפסידו במלחמה, ומיד חיפשו ומצאו את האשמים בתבוסה – בין היהודים. די היה שהרפתקן פוליטי לא יקיים את שפעת ההבטחות שנתן, ומיד נמצאה הסיבה – היהודים. הם הומתו במרתפי האינקוויזיציה בספרד ובמחנות הריכוז הפאשיסטיים של גרמניה. האנטישמים נפנפו כבדחליל בפרשת דרייפוס בצרפת הנאורה, ובפרשת בייליס – ברוסיה הנבערת מדעת...

והיהודים נאלצו לסבול הכל.

לאמיתו של דבר הם יכלו לחיות בשלווה, כאחרים; די היה רק שימירו את דתם. ואמנם כך עשו אחדים – מוגי-לב מצויים בכל מקום. אך מיליונים רבים העדיפו חיי ענות – ופעמים מוות – על פני השמד. אפילו נודדים היו בלי קורת-גג על פני האדמה – אצל אלוהים נמצא מקום לכולם. אפילו עפרם מפוזר על פני תבל כולה – זכרם חי וקיים.

בעורקינו – דמם שלהם. דמעותינו דמעותיהם.

נתקיימה הנבואה: עם ישראל קם מאפרו. לא שכחנו את ירושלים וידינו ימינינו נחוצות לה.

18 משפחות אנחנו, שחתמו על המכתב הזה. אולם יטעה מי שיחשוב, כי רק שמונה-עשרה אנו: מספר החתימות יכול היה להיות גדול מזה בהרבה.

אומרים, כי בעולם 12 מיליון יהודים בסך-הכל. אך יטעה מי שיחשוב, כי אנו רק 12 מיליון. כי לצידם של המתפללים על ישראל – מאות מיליונים; אלה שלא זכו, אלה שמתו מות עינויים, אלה שאינם עוד. שכם אחד אתנו צועדים גם הם, בלתי-מנוצחים וחיים לנצח; אלה שהעניקו לנו את מסורות המאבק והאמונה.

הנה מדוע אנו רוצים לצאת לישראל...

על ארגון האומות המאוחדות הוטלה על ידי ההיסטוריה שליחות גדולה – לחשוב על בני-אדם ולעזור להם. משום כך אנו דורשים, כי הוועדה לזכויות האדם של האו"ם תנקוט כל אמצעי שבידה ותוך הזמן הקצר ביותר תשיג אצל ממשלת ברית-המועצות היתר ליציאתנו. אין להבין כיצד אפשר בסוף המאה העשרים לאסור על בני אדם לחיות במקום בו הם רוצים לחיות. מוזר כיצד אפשר לשכוח את הקריאות הנמלצות בדבר זכות האומות להגדרה עצמית – וכמובן, גם בדבר זכותם של בני-אדם שמהם מורכבות האומות.

אנחנו נחכה חדשים ושנים- ואם יהיה צורך כל חיינו, אך לא נוותר על אמונתנו ותקוותנו.

אנו מאמינים: תפילותינו הגיעו אל האלוהים.

אנו יודעים: קריאותינו יגיעו אל בני-האדם.

שכן אין אנו דורשים הרבה – רק שיניחו לנו לצאת אל ארץ אבותינו.

[18 חתימות]


רשימת החותמים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אלהשווילי שבתי בן מיכאל - עיר כותאיסי, רח' ג'אפרידזה 53
  2. אלהשווילי מיכאל בן שבתי - עיר כותאיסי, רח' ג'אפרידזה 53
  3. אלהשווילי ישראל בן מיכאל - עיר כותאיסי, רח' קירוב 31
  4. אלואשווילי יעקב בן אהרון - עיר כותאיסי, רח' מאיאקובסק 5
  5. חיחינאשווילי מרדכי בן יצחק - עיר כותאיסי, רח' מחרדזה 19
  6. צ'יקוואשווילי מיכאל בן שמואל - עיר כותאיסי, רח'חחנשווילי 38
  7. צ'יקוואשווילי משה בן שמואל - עיר כותאיסי, רח' צרתלי 32
  8. בברשווילי מיכאל בן ראובן - עיר כותאיסי, רח' קלרה צטקין 9
  9. אלהשווילי יעקב בן ישראל - עיר כותאיסי, רח' צרתלי 54
  10. מיכאלשווילי חיים בן אהרון - עיר פותי, רח' צחקיה 57
  11. מיכאלשווילי אלברט בן חיים - עיר פותי, רח' צחקיה 57
  12. מיכאלשווילי אהרון בן חיים - עיר פותי, רח' ג'אפרידזה 18
  13. טטרואשווילי חיים בן דוד - עיר קוטאיסי, רח' ג'אפרידזה 42
  14. ציצואשווילי איסרו בן זכריה - עיר כותאיסי, רח' שאומיאני 5
  15. ציצואשווילי אפריים בן איסרו - עיר כותאיסי, רח' שאומיאני 6
  16. יעקבשווילי בן ציון בן שלום - עיר תביליסי, רח' ברנוב 91
  17. בטוניאשווילי מיכאל בן רפאל - עיר כותאיסי, רח' ג'אפרידזה 53
  18. תתרואשווילי מיכאל בן שלום - עיר קולאשי, רח' סטלין 114

נוסח מקורי בשפה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להוסיף

נאמר על המכתב:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לולא היה המכתב של שמונה עשרה המשפחות - לא הייתה עלייה מברית המועצות. מאבקן של ח"י המשפחות למען זכויותיהן הלאומיות ולמען עלייה ראוי לעט סופרים והסטוריונים ~ גולדה מאיר.
  • המכתב מהווה נקודת מפנה בהסטוריה של המאבק היהודי להיות יהודים, המכתב המופלא יהיה מסמך הסטורי יסודי בתולדות הציונות ~ יגאל אלון.
  • אין אדם בעולם, לא ערבי, לא יהודי ולא אמריקאי - יכול לוותר על מה ששייך לאותן משפחות מגרוזיה ~ אליהו עמיקם.
  • אני מקווה שפרקים ממורשתם ישולבו בקרוב בספרי הלימוד ובמחקרים של כלל תפוצות ישראל ~ יצחק שמיר.
  • יהדות הדממה הפכה ליהדות השירה, יהדות הגבורה והעוז, יהדות שיבת ציון ~ אברהם ורדיגר.
  • שווילי את שווילי את שווילי - זה לא שם של פירמה, זה שם של אגדה ~ גאולה כהן.
  • יהודי גרוזיה היו בשבילנו אגדה - מנסים לדכא אותם, לבולל אותם, והם נעשים חזקים יותר, נאמנים יותר לדת ולארץ ישראל... אכן בתכונות רבות הם דומים לחשמונאים ~ שמעון פרס.
  • מדינת ישראל התברכה בשני מסמכים הסטוריים חשובים - מגילת העצמאות ומכתב ח"י המשפחות מגרוזיה, שבזכותם נפתח מסך הברזל מברית המועצות ~ יעקב צור.

שבתי אלהשווילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתי אלהשווילי - (1918-1971) פעיל עליה ולוחם למען פתיחת שערי ברית המועצות לעלייה חופשית של יהודי ברית המועצות לישראל.

נולד בעיירה קולאשי שבגאורגיה.


קריאת כיכר ע"ש שבתי אלהשווילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר על שם שבתי אלהשוילי, מנהיג 18 המשפחות, נמצא בשכונת רוממה, בירושלים.

הכיכר נחנך בתאריך 31 במרץ שנת 1975 בטכס ממלכתי, במעמד ראש ממשלת ישראל - יצחק רבין, ראש עיריית ירושלים - טדי קולק, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור.

הכיכר נחנך כאות הוקרה והכרת חשיבות פעולתו של שבתי אלהשווילי למען פתיחת שערי הברזל ועליה מברית המועצות.

הכיכר על שם שבתי אלהשווילי נמצא בהצטלבות בין הרחובות פתח-תקווה וזכרון-יעקב.

סרט "אם אשכחך ירושלים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]