טדי קולק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טדי קולק
Kolek1956.jpeg

טדי קולק בתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה
תאריך לידה 27 במאי 1911
מקום לידה באזור העיר וספרם, אוסטרו-הונגריה
תאריך עלייה 1934
תאריך פטירה 2 בינואר 2007
עיסוק קודם מנהל משרד ראש הממשלה
תפקיד בכיר ראש עיר במשך 28 שנים
מקום וסוג רשות מקומית עיריית ירושלים
תאריך תחילת התפקיד 29 בנובמבר 1965 כראש עיריית מערב ירושלים; יוני 1967 כראש עיריית ירושלים המאוחדת
תאריך סיום התפקיד 1993
לפניו בתפקיד מרדכי איש שלום (מערב י-ם) ואמין אל-מג'ג' (מזרח)
אחריו בתפקיד אהוד אולמרט
מפלגות ירושלים אחת שהייתה חלק מתנועת העבודה, רפ"י
תפקידים אחרים ראש הקרן לירושלים
רקע מקצועי או הכשרה חלוץ, פעיל ההגנה
טדי קולק (שני מימין) בין חלוצי עין גב, שנות ה-30
קברו של טדי קולק בחלקת גדולי האומה
סטיקר הבחירות המפורסם "אוהבים אותך טדי"
ירושלים אחת, ספרו של טדי קולק בשיתוף עם בנו עמוס קולק, ספריית מעריב, 1979. 276 עמודים.

טדי קולק (27 במאי 1911 - 2 בינואר 2007; כ"ט באייר ה'תרע"א - י"ב בטבת ה'תשס"ז), ראש עיריית ירושלים במשך 28 שנה וחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת למדינה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טדי (תיאודור) קולק נולד בשנת 1911 בעיירה קטנה בהונגריה, בשם נאד'וואז'וני (Nagyvázsony), באזור העיר וספרם, לא הרחק מבודפשט. אולם את רוב שנות ילדותו העביר בווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוריו, גרטה (רחל) ואלפרד (אברהם), קראו לו בשם תיאודור, וכינויו היה טדי. לימים סיפר כי החליט לדבוק בכינוי זה, למרות צלילו הנוכרי, כאשר גילה כי להר הבית בימי בית המקדש השני היה שער צפוני שנשא את השם "שער טדי" (משנה מסכת מידות, פרק א', משנה ג). בתחילת שנות ה-20 היה פעיל בתנועת הנוער "תכלת לבן" בווינה. משנת 1931 פעל במסגרת תנועת "החלוץ" בצ'כוסלובקיהגרמניה ובאנגליה.

קולק עלה לארץ ישראל בשנת 1934. בשנת 1937 הצטרף לגרעין מייסדי קיבוץ עין גב. משנת 1938 פעל בשליחות "החלוץ" באנגליה והצליח לשחרר כ-3,000 צעירים יהודים ממחנות ריכוז ולהעבירם לאנגליה. במהלך מלחמת העולם השנייה מילא קולק תפקידים מרכזיים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בין היתר בקישור עם פקידים מרכזיים במשטר הנאצי על מנת להציל יהודים ולנסות להעלותם לארץ ישראל.

בשנת 1944 התמנה לראשות "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות היהודית. במסגרת תפקידו זה סיפק קולק, במהלך ה"סזון", מידע נרחב לארגון הביון הבריטי MI5 על האצ"ל והלח"י, כדי שישמש את שלטון המנדט במלחמתו במחתרות‏‏.[1] אחרי מותו של קולק פורסם ששם-הקוד שלו אצל הבריטים היה "Scorpion" (עקרב באנגלית).‏‏[2] טענה זו היא טעות. מחקר מדויק יותר על פי המסמכים של MI5 מראה שהסוכן "עקרב" כנראה היה אנטוני סימקינס, שפעל כקשר ביניים בין הסוכנות היהודית ובין אנשי MI5. בארץ ישראל, מאביב 1944 עד סוף 1945 סיפק קולק מידע על אצ"ל ולח"י לשירות הביטחון הבריטי כחלק העבודה הרשמית שלו במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ראובן שילוח עשה זאת לפני קולק, וזאב שרף המשיך אחריו.[3][4]

בשנת 1947, יצא בראש משלחת מטעם "ההגנה" לארצות הברית, במטרה לקנות ולהעביר נשק שנועד לקרבות נגד הערבים שהיה צפוי שיפלשו עם ההכרזה על הקמת המדינה. במסגרת תפקיד זה היה אחראי גם לגיוס המח"ל שם.

לאחר קום המדינה, בשנים 1950-1952 שימש כציר בוושינגטון, שם קשר את הקשרים הראשונים בין קהילות הביון הישראלית והאמריקאית. לאחר כהונה קצרה נקרא לחזור ארצה ומונה על ידי דוד בן-גוריון, שהיה מקורב אליו, למנהל משרד ראש הממשלה. בתפקידו זה כיהן מ-1952 עד 1964, שנה שבה החל להירתם למען מוזיאון ישראל אותו הקים וניהל בירושלים. בנוסף, שימש כראש החברה הממשלתית לתיירות.

ראש עיריית ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 הצטרף טדי קולק לדוד בן-גוריון בהקמת רפ"י. באותה שנה נבחר מטעם רפ"י לכהונת ראש עיריית ירושלים, לאחר שהקים קואליציה עם מפלגות הימין והדתיים. בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים זכה להיות ראש העיר המאוחדת. איחוד העיר הכפיל את שטחה המוניציפלי ואת אוכלוסייתה. בבחירות העירוניות של 1969 עמד בראש רשימת המערך ובשנים מאוחרות יותר הקים רשימה על מפלגתית בשם "ירושלים אחת". קולק כיהן בתפקיד ראש העירייה במשך 28 שנים. לאחר איחוד העיר החל קולק בפעילות נמרצת של פיתוח העיר מבחינה תרבותית, והקים מוסדות ומרכזי חינוך. תרומתו העיקרית מתבטאת בפיתוח האורבני וביצירת "המייל התרבותי" במרכז העיר. הוא התעקש על שמירת הריאות הירוקות בעיר ועל שימור שכונות ישנות ומבנים חשובים, למעט כמה חריגים, כמו שכונת נחלת-שבעה, מיתחם עומריה, בנין טליתא קומי, ועוד. בשנת 1988 זכה קולק בפרס ישראל על תרומה מיוחדת למדינה.

בבחירות המוניציפליות ב-1993 החליט קולק שלא לרוץ לקדנציה נוספת, בין היתר מפאת גילו (82), אך לא עמד בלחצים פוליטיים של אנשי ציבור והחליט להתמודד בכל זאת. קולק הפסיד את הכהונה לאהוד אולמרט, בין היתר בגלל אי התייצבותם של הבוחרים הערבים לקלפי, בגלל אחוז הצבעה נמוך בקרב היהודים החילוניים ובשל פרישתו של המועמד החרדי - מאיר פרוש - ברגע האחרון וקריאתו של פרוש לתמוך באולמרט.

קולק נשא לאישה את תמר (אנה הלנה) (2013-1917), בתו של הרב והקודיקולוג ארתור זכריה שוורץ. לשניים נולדו שני ילדים: האמנית אסנת והקולנוען עמוס קולק.

טדי קולק נפטר בשנת 2007 בביתו בירושלים, בגיל 95. על פי החלטת הממשלה נערכה לו הלוויה ממלכתית והוא הובא למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.[1]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו קרוי "אצטדיון טדי", האצטדיון הביתי של בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים והפועל קטמון ירושלים בכדורגל. קולק פעל רבות לזירוז הקמתו, לאחר שנכשלה כוונתו להקים אצטדיון עירוני בלב שכונת קטמון הישנה, במקום "מגרש הפועל". כמו כן נקראה על שמו חטיבת הביניים בשכונת פסגת זאב, בצפון ירושלים.

ב-2 במאי 2013 נפתח פארק ענק מול שער יפו שנקרא "פארק טדי" על שמו.

ביקורת ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות תרומתו המרשימה של קולק לפיתוחה של העיר ירושלים, שהתבצעה על ידי מערכת גיוס הכספים שלו - "הקרן לירושלים" - הושמעה כלפיו לא פעם ביקורת על התנהלותו ה"אליטיסטית" בכל הנוגע לפיתוח מזרח ירושלים. הוא השקיע מעט מאוד בשכונות הערביות, והזניח כמעט כליל את הרובע המוסלמי. קולק טען שההבדל אינו תלוי בהחלטתו האישית, אלא הוא תוצאה ישירה של היות רוב התורמים ל"קרן ירושלים" יהודים, שדרשו כי כספם יופנה לציבור יהודי בלבד. כן תלה את הבדלי התקציב שמעבירה העירייה בפועל בשוני שבין קבוצות האוכלוסין ("ירושלים אחת", עמ' 221).

מחליפיו בתפקיד פעלו גם הם באופן דומה ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא שרוב תושבי ירושלים הערבים מחרימים בקביעות את הבחירות לעירייה. בכך בחירתו של ראש עיריית ירושלים כמעט שאינה תלויה בהם.

ביקורת אחרת קשורה לתוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות שהגה לאזורים שונים בירושלים, על חשבון הריסת בנינים עתיקים - חלקן יצא לפועל וחלקן נגנז. אחת התוכניות הייתה להרוס את שכונת נחלת שבעה שבמרכז העיר, ולהקים במקומה בנינים רבי-קומות. תוכנית זו נגנזה וכיום השכונה משומרת ברובה. תוכנית אחרת שלו הייתה להקים בנינים רבי קומות באזור חורשת עומריה, שבו שוכן היום גן הפעמון. רק בנין אחד מהתוכנית הוקם. הוא גם הגה תוכנית להרחיב את מגרש הפועל בקטמון לכדי קיבולת גדולה בהרבה מהמגרש שהיה קיים אז. תוכנית זו לא יצאה לפועל, לאחר התנגדות תקיפה של תושבי האזור, שחששו מההשלכות על איכות חייהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טדי קולק (בשיתוף בנו עמוס), ירושלים אחת - סיפור חיים, ספריית מעריב, תל אביב 1979
  • טדי קולק, ירושלים של טדי, ספריית מעריב, ירושלים 1994
  • רות בקי קולודני, זהו טדי - ביוגרפיה מפי חברים, הוצאת משרד הביטחון, ירושלים 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סזון: הלשנות לבולשת הבריטית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"‏
  2. ^ ‏"Kollek was British informer", Ronen Bergman, 29.3.07, ynet‏
  3. ^ Wagner, Steven. 2008. “Britain and the Jewish Underground, 1944–46: Intelligence, Policy and Resistance” MA Thesis. University of Calgary. Published online at University of Calgary Library. http://dspace1.acs.ucalgary.ca/handle/1880/48196. Pages 53-57.
  4. ^ Andrew, Christopher (2009) The Defence of the Realm. The Authorized History of MI5. Allen Lane. ISBN 978 0 713 99885 6. Pages 355,356.