משתמש:חובבן 13/חסידות חב"ד

חסידות חב"ד היא זרם ביהדות החרדית, אחד הזרמים של החסידות. השם חב"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת", (הספירות העליונות שבקבלה) ונבחר על-ידי מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, שנקרא בפי חסידי חב"ד אדמו"ר הזקן וגם בעל התניא.

ייסוד חסידות חב"ד

מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, נולד בשנת תק"ה (1745). היה תלמידם של המגיד ממזריץ' ורבי מנחם מנדל מויטבסק. עם נסיעתו של האחרון לארץ ישראל מילא את מקומו, והוא בן 30 בלבד. הנהיג את התנועה החסידית בצורה ריכוזית מאוד, ומצויים בכתובים אזהרות של סילוק מהתנועה למי שימרה את פיו.

בעקבות ההתנגדות הגדולה והחרם על תנועת החסידות (תקמ"א - 1781), שבראשו עמד "הגאון מוילנה", ביקש מייסד חב"ד להפגש עם "הגאון" ולהסביר לו את תורתו, ואף הגיע לשם כך לוילנה, אבל הגאון מוילנה סירב לראות את פניו מפני שראה בתנועה זו כת מסוכנת, ולגירסאות אחרות - מפני שכך ציוותה עליו אימו והוא הוכרח לקיים את מצוות כיבוד אם. הגאון מוילנה יצא מהעיר לשלושה ימים באותה עת, מכיוון שראשי הקהילה הפצירו בו לקיים את הפגישה. לפי המסופר הוא אף אמר עליהם בעקבות הדיווחים מקהילת שקלוב: "המשפחה הנ"ל המה אפיקורסים ומורידים ולא מעלים", אך לאחר מותו נפגש בכיר תלמידיו, רבי חיים מוולוז'ין, עם רבי שניאור זלמן מלאדי.

בשנת תקנ"ז (1797) נדפס בסלאויטה ספר החסידות הסמי-קבלי של רבי שניאור זלמן, ה"תניא". שמו המקורי של הספר, "ספרן של בינונים", מרמז על תפיסתו. בספר הואדרה דמות הצדיק על חשבון המוני העם "שנשמתם יונקת את כוחה מנשמת הצדיק" וניתנה למעשה לגיטימציה רעיונית-קבלית לסמכותו ומרכזיותו של האדמו"ר בקהילה. רבי חיים מוולוז'ין כתב ספר מענה לספר התניא בשם "נפש החיים" ובו הוא מסביר את עקרונות הקבלה, באופן שהוא מבטל את דמות הצדיק ואת המבנה ההיררכי המובנה בחסידות, ומתחיל בכך שהוא טוען שכל אדם נברא בצלם אלוהים, ולכן לכל אדם יש כוחות קוסמיים להוסיף כוח בפמליה של מעלה, בלא צורך בתיווך של כל אדם אחר.

בעקבות הדפסת ספר התניא נשלחה לקהילות היהודיות אגרת מיוחדת בשמו של הגאון מוילנה ובה הוראה "להודפם ולרודפם בכל מיני רדיפות עד מקום שיד ישראל מגעת". כעת הוסרו הכפפות, ונעשה שימוש גם בנשק של הלשנה והסגרה לשלטונות, כאשר חסידי חב"ד מוקעים כמתנגדי השלטון. ואכן, כעשרים ממנהיגי חב"ד עם מייסד חסידות חב"ד נאסרו והושמו בכלא הרוסי. לאחר שהוברר שהיתה זאת עלילת שוא, שוחרר הרבי מהכלא, ואת יום שיחרורו, בי"ט כסלו, חוגגים חסידי חב"ד - עד היום - את חג הגאולה.

רשימת אדמו"רי חב"ד

על פי השמות הנהוגים בחסידות חב"ד

• אדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי (15 בספטמבר 1745 - 1813) (נולד י"ח אלול תק"ה)
• אדמו"ר האמצעי – רבי דוב בר שניאורסון (24 בנובמבר 1773 - 28 בנובמבר 1827) (ט' כסלו תקל"ד - ט' כסלו תקפ"ח)
• אדמו"ר הצמח צדק – רבי מנחם מנדל (20 בספטמבר 1789 - 29 במרץ 1866) (כ"ט באלול תקמ"ט - י"ג בניסן תרכ"ו)
• אדמו"ר המהר"ש – רבי שמואל (11 במאי 1834 - 26 בספטמבר 1882) (ב' אייר תקצ"ד - י"ג תשרי תרמ"ג)
• אדמו"ר הרש"ב – רבי שלום דובער שניאורסון (5 בנובמבר 1860 - 21 במרץ 1920) (כ' חשון תרכ"א - ב' בניסן תר"ף)
• אדמו"ר הריי"ץ – רבי יוסף יצחק שניאורסון (21 ביוני 1880 - 28 בינואר 1950) (י"ב תמוז תר"מ - י' בשבט תש"י)
• הרבי – רבי מנחם מנדל שניאורסון (18 באפריל 1902 - 12 ביוני 1994) (י"א ניסן תרס"ב - ג' תמוז תשנ"ד)

הנהגת חסידות חב"ד בדורות האחרונים

בראשם של חסידי חב"ד עמד במשך שנים רבות, החל משנת 1951, רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד מאז היווסדה, הידוע בכינוי "הרבי מלובביץ'". מאז עלותו על כס הנשיאות, התרחבה והתפתחה החסידות עשרת מונים מבעבר, והפעילות הפכה להיות חובקת עולם. הרבי הביא לעבודה ועשיה של קירוב לבבות, בשליחת אלפי שלוחים הפזורים ברחבי תבל. גם את לימוד התורה ניתן לראות כתחום עליו שם הרבי דגש. דבר התורה שהיה נותן נקרא בפיהם "שיחה". הרבי נפטר בשנת 1994. פטירתו היכתה בהלם את חסידיו, שראו בו משיח ומיעוטם סבור כי הוא עדיין "חי ממש". בשנת 1996 פרסמה "מועצת הרבנים של אמריקה" גילוי דעת שבו הוקיעה את המשיחיות של חב"ד. כתגובה לכך פירסם הרב אהרן סולוביצ'יק מכתב שבו הוא אומר שהאמונה שהרבי הוא המשיח העתיד להתגלות אינה מהווה כפירה.

בשל אמונת החסידים שהרבי מלובביטש "משיח", כונתה חסידות חב"ד בפי מנהיג הליטאים, הרב שך, "הכת הקרובה ביותר ליהדות". בעת שהרב שך יצא חוצץ נגד המשיחיות של חב"ד, בשנת 1988, עוד לא הגיע פולחן המשיח סביב הרבי לרמה שבה הגיע בשנים שלפני פטירתו. בערוב ימי הרבי הפכה הקבוצה המאמינה במשיחיותו לדומיננטית [1].

אחר מותו של הרבי התפלגה חב"ד לשתי קבוצות. קבוצת רוב שהשלימה עם מותו וקבוצת מיעוט "משיחיסטית" המכנה את הרבי "מלך המשיח שליט"א" ומצפה להתגלותו המהירה.

גם היום פונים החסידים אל הרבי באמצעות כתיבה ו"השתטחות" על קברו, בכל דבר רציני בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, עבודה, מקום מגורים וכדומה. תוך התחזקות במילוי הוראותיו הרבות.

מאחר שנהוג בכל תנועה חסידית שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה של התנועה, שעל פיו ישק כל דבר, העובדה שחסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש מעידה על השבר הגדול, או על האמונה הגדולה, של תנועה זו. גם בחסידות ברסלב, לאחר מותו של רבי נחמן, לא הוכרז לו יורש, ועד היום הוא נותר האדמו"ר של תנועה זו, אלא ששם, אין עוררין על עובדת מותו. לאי מינוי היורש תרמה תרמה גם העובדה שלרבי לא היו ילדים ולא היה לו לפיכך ממשיך טבעי.

חסידי חב"ד נוהגים לומר, ש"מורשתו" של הרבי עדיין נר לרגליהם, והם חשים בהמשך מנהיגותו.

מאפייני חסידות חב"ד

חסידי חב"ד מעודדים הנחת תפילין

מרכזה של חסידות חב"ד הוא כיום בברוקלין, ניו יורק, ארה"ב, מקום מגוריו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון, מנהיגה האחרון של חסידות חב"ד. בית המדרש המרכזי שלהם נקרא 770 (מספר הבית שבו שוכן בית המדרש), או "בית חיינו". ספר התניא הינו הליבה של התנועה החסידית. החסידים לומדים בו מידי יום, ואף מדפיסים אותו במהדורות רבות ככל האפשר.

מאפיין חשוב של חב"ד הוא המעורבות הרבה שלהם בחיי הציבור, והניסיון להפיץ את התורה לכל קצווי תבל. כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא נציגות של תנועה זו, הקרויה "בית חב"ד". חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, בראש ובראשונה במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פירסום חוצות נרחבים להפצת המסר שלהם.

חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי יותר מאשר חרדים אחרים, ולפיכך חסידות זו נחשבת לפתוחה.

חב"ד ופוליטיקה

בעברה הרחוק הייתה חב"ד אחת המתנגדות הגדולות לציונות, אולם תחת הנהגתו של הרבי האחרון הציגה קו ניצי עקבי, שסיבתו המוצהרת היא פיקוח נפש ולא אידיאולוגיה לאומית. עד בחירות 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל, חב"ד כתנועה לא היתה מעורבת בפוליטיקה הישראלית. בבחירות אלו חב"ד יצאה מגידרה בשל הסכנה שראתה בהסכמי אוסלו, טבעה את הסיסמה "ביבי טוב ליהודים", ותמכה וסייעה רבות לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות של תנועה שהיתה אמורה להיות א-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי העבודה והשמאל, בפרט לנוכח המעורבות של מיליונר אוסטרלי, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין ואת הסיסמה "ביבי טוב ליהודים" שנתפסה בעיניהם כגזענית.

למרות שרבים מחסידי חב"ד אינם משרתים בצה"ל, הם דוגלים בקו מדיני ימני ומטיפים בראש חוצות נגד הסכמים מדיניים שכוללים ויתור על שטחים. הם משתמשים בציטטות מכתבי הרבי, שתמך בנחרצות בשמירת "שלמות הארץ". תמיכה זו של חב"ד במדינה הציונית עוררה עליה את חמתה של חסידות סאטמר.

מתורת חב"ד

האלוהות בכל מקום

הגותה של חב"ד יונקת הרבה מהקבלה, אחד המאפיינים שלה, הוא הפתיחות שלה כלפי העולם הרחב, והביטחון שהיא מפגינה, באשר היא מאמינה במציאות האלוהות בכל תופעה ודבר, באשר אלוהים ממלא כל עולמות וסובב כל עולמות. בעקבות תפיסה זו והנסיון ללקט ניצוצות קדושה, נציגי חב"ד מגיעים לכל מקום בעולם, ומנסים ל"קדשו".

מרכזיות הצדיק בקהילה

הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק כוחו ודבק דרכם בחכמה העליונה של האלוהות. או בלשונו של בעל התניא, בפרק ב':

"הצדיקים המועטים שנשתלים בכל דור, הם ראשי אלפי ישראל והם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארצות... ויניקתם וחיותם של נפש רוח ונשמה של עמי הארצות הם מנפש רוח ונשמה של ראשי בני ישראל שבדורם... ועל ידי הדביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארצות ומיוחדות במהותם הראשון ושרשם בחכמה עילאה"

בעקבות רעיון זה האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה, ובכל דבר שהחסיד רוצה לעשות הוא מתייעץ עם האדמו"ר (ביטוי שמבטא קשר זה, ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו). ולא רק בעניניים פרקטיים. אלא יש ערך לעצם הדבקות הנפשית בצדיק, ולכן נוסד בחב"ד המנהג לעבור לפני הרבי ולקבל ברכה ודולר. כמו גם המנהג, שהרבי בימים נוראים מתפלל על שק שבו בקשות החסידים. בנוסף לכך היו מפגשים המוניים עם הרבי שנקראו התוועדויות.

אליגוריה של התורה

מאפיין נוסף, הוא הפירוש האליגורי שניתן לתורה ולעיתים אף למצוות, ולכן כאשר לא מדובר באלגוריה הם נוהגים לציין "בפשטות" או "ממש". כך על פי פתגם שהיה שגור על לשון נשיאי חב"ד, עשה כאן ארץ ישראל - יהודי צריך ויכול ליצור את המעלה של ארץ ישראל בכל מקום, ולכן בכדי לקיים את מצוות ישוב הארץ אין צורך לגור בארץ ישראל עצמה, כי הרי בכל מקום שלומדים תורה, באה ארץ ישראל ואוירה חופף על הלומד.
כך הפסוק "כי תצא למלחמה על אויבך" מפורש לא כמלחמה באויב ממשי שקם על העם, אלא יציאה למלחמה כנגד היצר הרע שהוא אויבך הרוחני. וההתכוננות לימות המשיח איננה בדברים ממשיים של שיבה לארץ ישובה ובנייתה, אלא בלימוד דברי תורה הקשורים למשיח ולגאולה ולבנין בית המקדש.

על פי תפיסת חב"ד, מלך המשיח אינו צריך להיות מלך ממשי של עם ישראל, או מנהיג פוליטי, ואיננו צריך להלחם את מלחמות ישראל באופן פיסי, כפי שקובע הרמב"ם, אלא הוא יכול להיות מנהיג רוחני, שעושה מלחמות רוחניות עם "צבא" של טנקי מצוה ששועטים להם בחוצות הערים ללחום ביצר הרע, על ידי זיכוי יהודים במצוות.

לקריאה נוספת

• ר' שניאור זלמן מלאדי, אגרות קודש
• וילנסקי, חסידים ומתנגדים, עמ' 64.

קישורים חיצוניים

• האתר של חב"ד בישראל
• אתר הבית של חב"ד העולמית
• האתר של החב"דניקים
• הרב צבי יהודה קוק, חסידות ומתנגדות
• ד"ר יצחק אלפסי, החסידות - סקירה כללית
• טבעה של חסידות חב"ד באתר "חופש"

[קטגוריה:חסידות]] [קטגוריה:חב"ד]] [קטגוריה:חרדים]]