משיח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים ביהדות
יהדות
Israeli blue Star of David.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות

משיח זו דמות הקיימת באמונה המרכזית ביהדות. אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם היהודי, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם. וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן ויביא שלמות בתורה ומצוות. אדם זה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל‏[1] בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

המשיח במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה ומשמעותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה "משיח" מן השורש מ.ש.ח, שמשמעותו משיחת אדם בשמן המשחה, כביטוי טקסי לכניסתו לתפקיד רם מעלה. כך נקרא בתורה[2] הכהן הגדול "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ", מפני שהוא "הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ"‏[3]. במקרא מתוארת גם משיחתם בשמן של מלכים, כמו שאול, דוד ושלמה, ולפיכך דוד מכנה את שאול "מְשִׁיחַ ה'"‏[4], ואף דוד עצמו מכונה פעמים רבות "משיח". בהשאלה, נאמר הכינוי "משיח" גם על הנשלח על ידי ה' לתפקיד כלשהו, כמו כורש מלך פרס[5]: "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ", כביטוי לכך שמלכותו זכתה לסיוע שמיימי כדי להשיב את עם ישראל לארצו ולכונן את בית המקדש השני[6]. גם הנביא ישעיהו עצמו "נמשח" במובן זה‏[7].

גאולת ישראל בהנהגת המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה הוזכר במפורש קיבוץ גלויות עתידי לאחר הגלות‏[8]:

Cquote2.svg

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם - מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

Cquote3.svg

בפסוקים אלה לא הוזכרה אישיות כלשהי שתנהיג את העם בתקופה זו. אולם בנבואת בלעם בספר במדבר[9] נאמר, שיקום בעתיד הרחוק שליט בעם ישראל אשר ימשול על כל האנושות: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט‏[10] מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר‏[11] כָּל בְּנֵי שֵׁת"‏[12].

בספרי הנביאים מוזכרת גאולת ישראל העתידית פעמים רבות, וזאת בהנהגת איש מסוים שאישיותו תעמוד במוקד הגאולה‏[13]. כך מתאר ישעיהו הנביא את האיש ואת השגיו‏[14]:

Cquote2.svg

וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי... וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה... וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים... וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע... וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ.... וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים - אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד.

Cquote3.svg

גואל עתידי זה נקרא "משיח" מספר פעמים במקרא, אם כי כולם שנויים במחלוקת פרשנית, האם מדובר על המלך העתידי או על אישיות היסטורית כלשהי (דוד המלך, או מי מצאצאיו)‏[15]. כינוי זה נובע משליחותו המיוחדת לגאולת ישראל, כאמור.

צאצא של דוד המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי ישעיהו האמורים אודות "חוטר מגזע ישי" רומזים לכך שהגואל יהיה מזרע דוד המלך, בנו של ישי. כך גם בירמיהו[16]: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח". וביחזקאל[17]: "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". זאת, בהתאם לשבועה שנשבע ה' לדוד, לפיה המלוכה מיועדת לו ולזרעו לעולם‏[18], ובהתאם לברכת יעקב לבניו, בה נאמר ששבט יהודה, שבטו של דוד, הוא הראוי למלוכה‏[19]: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו".

על פי פרשני המקרא כרש"י ומצודות, הדבר קשור לגדולה ורוממות של האישיות, שמיוצגת על ידי המשיחה בשמן. לפי דעת המלבי"ם, מדובר במינוי אלוהי לעשות את דברו של האל‏‏‏[20].

התואר "משיח", מיוחס במקרא ברוב מופעיו לדוד המלך‏‏‏[21], וייתכן שזו הסיבה שהשליט שעתיד לצאת מחלציו, על-פי נבואותיהם של נביאי בית שני (למשל, דניאל ט), נקרא "משיח"‏‏‏[22].

בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשיח הוא נושא מרכזי בהשקפתם של חז"ל. הוא מוזכר מאות פעמים בכל מרחבי ספרות חז"ל, ובפרט בסוגיות התלמוד הבבלי ב"פרק חלק"‏[23].

בראייתם של חז"ל, ביאת המשיח איננה רק תקווה לעתיד טוב יותר לעם היהודי ופתרון למצוקותיו הפרטיות. הופעתו משתבצת בתפיסת עולם כוללת, על פיה העולם מתקדם לקראת תיקונו והשלמתו, והמשיח הוא המיועד מראשית הבריאה להביא את העולם לשלמות זו. הדבר מתבטא, למשל, בדברי התלמוד‏[24] ש"שמו של משיח" הוא אחד הדברים ש"נבראו קודם בריאת העולם", לצד מושגים יסודיים אחרים בתורת ישראל, כמו: תורה, תשובה, כסא הכבוד ובית המקדש, כלומר, "שהדברים האלה הם תכלית בריאת העולם"‏[25]. במדרש בראשית רבה אף נאמר על הפסוק המתאר את תחילת הבריאה: "והארץ הייתה תוהו ובוהו... ורוח אלהים מרחפת על פני המים" - "זו רוחו של משיח"‏[26].

ממילא, מהלכי ההיסטוריה בכל גלגוליה מכוונים לתוצאה סופית זו. כך, לדוגמה, אומר המדרש‏[27] על נישואיו של יהודה לתמר, המתוארת בספר בראשית תוך כדי מכירת יוסף: "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף... ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה בורא אורו של מלך המשיח". האישים המעורבים בפרשה ראו את הדברים בהקשרם המקומי, בעוד ה' הועיד את הנישואין הללו של יהודה ותמר להולדתו של פרץ, ממנו יצא המשיח‏[28].

בתלמוד‏[29] מובאת דעה חריגה של התנא רבי הילל (נכדו של רבי יהודה הנשיא) ואחיו הצעיר של רבי יהודה נשיאה[30], האומר: "אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיהו". המובן הפשוט של הדברים, שהנבואות במקרא אודות המשיח התגשמו בתקופתו של המלך חזקיהו, האחרון ממלכי בית דוד שבימיו היהודים זכו לתשועה פלאית (מאשור), ולפיכך אין לצפות לביאתו של משיח נוסף. דבריו של רבי הילל זכו להתנגדות חריפה של האמורא רב יוסף: "שרא ליה מריה" (יסלח לו רבונו - ה', על דבריו), ודוחם מכוח נבואת זכריה הנביא אודות המשיח (זכריה ט,ט), והרי זכריה חי בראשית ימי הבית השני, זמן רב אחרי חזקיהו. חלק ממפרשי התלמוד נטו לפרש אף את דברי רבי הילל עצמו באופן מצמצם כך שלא יעמוד בניגוד לפסוקים רבים המפורשים במקרא. חלקם הסבירו כי אין כוונתו לומר שלא תהיה גאולה לישראל כלל, אלא שהדבר לא יקרה בהנהגת אישיות מיוחדת ומובילה, ותיאורי המשיח- הפרסונלי במקרא מתייחסים לחזקיהו בלבד‏[31].יש המסבירים כי רבי הילל סבור שאמנם תהיה גאולה אבל לא על ידי בן אדם אלא הקב"ה בעצמו יגאל אותנו. עם זאת, החתם סופר קובע‏[32] כי מי שמחזיק בדעת רבי הילל לאחר שהרמב"ם פסק בהלכה שמשיח יהיה בן אדם, הוא "כופר בכלל התורה".

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורת חז"ל, למשיח ארבעה שמות נוספים: מנחם, (או מנחם בן-חזקיהו), שילה, ינון וחנינה – ראשי תיבות של השמות מצטרפים למילה משיח[33].

Cquote2.svg

רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הוא דוד שמיה אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא (תהילים יח) ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר מנחם שמו. אמר חנינה בריה דר' אבהו ולא פליגי חושבניה דהדין כחושבניה דהדין הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה (תרגום: "חכמים אומרים: המלך המשיח הזה - אם מה (אנשים) החיים הוא - דוד שמו, אם מהמתים הוא - דוד שמו. אמר רבי תנחומא: אני אומר את הטעם (שנאמר:) "ועושה חסד למשיחו, לדוד". רבי יהושע בן לוי אמר: "צמח" שמו. רבי יודן בנו של רבי אייבו אמר: "מנחם" שמו. אמר חנינה בנו של רבי אבהו: ואין החשבון של זה סותר את החשבון של זה, ש"צמח" הוא הוא "מנחם")

Cquote3.svg
– ירושלמי יז. פרק ב הלכה ד

מאפייני המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור על-אנושי. משיח על-פי היהדות הוא ילוד אישה. המסורת המקובלת גורסת כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח ממש, אם ההשגחה העליונה תסבור שהדור זכאי לכך‏[34].

מקורות עיקריים לדמותו של המשיח מצויים בספר ישעיהו בשני מקומות: במקור הראשון (פרק י"א) הוא מתואר כדמות עילאית ומושלמת בעלת כוחות על טבעיים, ואילו במקור השני "פרשת ישכיל עבדי" (פרק נ"ב) הוא מתואר כדמות מוכה וסובלת, שנושאת עליה את חוליי הדור‏‏‏[35].

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

– ספר ישעיהו פרק י"א א'-ה'

(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד: (יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם: (טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ: (א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה: (ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ: (ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: (ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:

– ספר ישעיהו פרק נ"ב י"ג-ט"ו - פרק נ"ג א'-ה'

במדרש תנחומא מתואר המשיח כדמות עילאית, שגדולה מאברהם, משה ואף ממלאכי השרת:

"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" וגו' (תהלים קכא), זהו שאמר הכתוב "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור" (זכריה ד) - זה מלך המשיח, ולמה קרא אותו הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר "הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיה נב).
ירום מן אברהם שאמר "הרימותי ידי אל ה'" (בראשית יד),
ונשא מן משה שאמר "כי תאמר אלי שאהו בחיקך" (במדבר יא),
וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם "וגבותם מלאות עינים" (יחזקאל א).

– מדרש תנחומא, תולדות פרק יד, וכן נוסחה דומה בילקוט שמעוני זכריה, פרק ד, רמז תקעא

המהר"ל מפראג טען בחיבורו "נצח ישראל" (פרק ל"ג) שיוחד לענייני הגאולה, בעקבות מדרש תנחומא, שדוד המלך היה דוגמתו של משיח בן דוד, כאשר הוא מתבסס על הפסוקים האחרונים של ספר שמואל, "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב פרק כג) ומשיח בן דוד העתידי, אמור להיות דגם משופר של דוד המלך. מלך שישראל ממנים אותו עליהם, שעושה את מלחמותיהם בהנהגה רוחנית.

צורת הופעתו של המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הקביעה הידועה שהמשיח יבוא עני ורוכב על חמור הוא בספר זכריה פרק ט', שבו נאמר: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת". החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה "וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ" כלומר: המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא על בהמת מלחמה. מסכת סנהדרין מציגה דרך הופעה זו כברירה הפחות טובה:

"ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי, דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי (=הקשה) כתיב (ישעיהו ס) "בעתה" וכתיב "אחישנה", זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור". זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור."

כלומר הופעת משיח עני כבנבואת זכריה תהיה אם לא נהיה ראויים לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.

לעומת התלמוד בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) מוצגת הופעתו כרוכב על חמור כהופעה שלכתחילה, כשם שאברהם ומשה מתוארים במקרא כמי שרכבו על חמור. המהר"ל מפרש את המדרש בכך שהחמור מסמל עולם חומרי שריק מדעת וחכמה, שקיים בתקופת שלושת האישים הללו, ש"רוכבים" על החמור ומנהיגים אותו רק בכח חכמתם. את העניות של המשיח הוא מפרש כהנהגה שאיננה בכוח הזרוע והכפיה כמו אצל השליטים הרגילים, ואת הרכיבה על החמור הוא מפרש כהנהגה בכח החכמה בלבד, שהמלכים יתמסרו לו מרצונם החופשי. (מהר"ל, דרוש על המצוות).

העיסוק במשיח מופיע בתלמוד במקומות אחדים:

  • "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח. חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו, ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?'" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף צד, עמ' א).
  • ברשימת שמונה נסיכי אדם נמנה גם המשיח: "ומאן נינהו שמונה נסיכי אדם? ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נב עמ' ב).
  • על פי אגדה בתלמוד, רבי יהושע בן לוי פוגש את המשיח שיושב בשער העיר רומי, בין העניים והחולים ומחליף תחבושות אחת אחת, וכאשר הוא נשאל מתי יבוא, הוא אומר לו היום, אם תהיו זכאים לכך (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צח עמ' א)

המשיח במשנת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם הוא היחיד מבין פוסקי ההלכה שפרס משנה סדורה בנושא ביאת המשיח ועיגן את הציפיה לו במסגרת ההלכה. הרמב"ם עוסק בסוגיה זו בכמה מקומות בכתביו: בפירושו למשנה (הקדמה ל"פרק חלק" במסכת סנהדרין, העוסק בעולם הבא ותחיית המתים), ב"אגרת תימן" בה הדריך הרמב"ם את קהילת יהודי תימן כיצד להתייחס לאדם שטען שהוא המשיח, ובעיקר בשני פרקים בסוף הלכות מלכים, חטיבת ההלכות החותמת את ספרו הגדול משנה תורה. הרמב"ם מסכם את החזון המשיחי על פי המקרא ודברי חז"ל, ובכמה נקודות יש בדבריו מן החידוש:

מעיקרי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם (בפירוש המשנה, הקדמה ל"פרק חלק") מנסח שלושה עשר יסודות שלדעתו הם עיקרי האמונה היהודית, וביניהם האמונה בביאת המשיח. הנימוק להכללת יסוד זה בעיקרי האמונה הוא, כפי שכותב הרמב"ם גם בהלכות מלכים (יא,א), שביאת המשיח מפורשת בתורה ובנביאים, ולפיכך מי שמכחיש את הדבר - דינו ככופר בתורה ובנבואה.

חכמים שונים התנגדו להכללת עניין זה בין עיקרי האמונה, בין השאר על סמך המובא בתלמוד בשם רבי הלל, כמוזכר לעיל, שטען שהמשיח לא יבוא, ואם הייתה זו כפירה - התלמוד לא היה מכנה אותו "רבי". נראה שלדעת הרמב"ם יש להבדיל בין מי שמודה שהמקרא מעיד על משיח שיבוא, אלא שהוא כופר בקדושת המקרא, לבין מי שמפרש את המקרא באופן אחר, הגם שפירושו מוטעה.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשיח יהיה אדם "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"‏[36]. הרמב"ם‏[37] מסתייג מאלו ("הטיפשים") החושבים שהמשיח יחולל ניסים, וזהו תנאי להכרה בו כמשיח. הרמב"ם מביא ראייה לדבריו מן המסופר בתלמוד הירושלמי על בר כוכבא, שהציג עצמו כמשיח, וזכה לתמיכתו של רבי עקיבא, למרות שלא חולל מופתים היוצאים מגדר הטבע.

הרמב"ם אינו מזכיר כאן את הנבואה כתנאי להגדרתו כמשיח, והתקדים של בר כוכבא רומז שאין זה תנאי למשיחיותו. עם זאת, בהמשך (יב, ג) ציין הרמב"ם שהמשיח יברר את כשרותם של הכהנים והלויים ב"רוח הקודש שעליו", דרגה הקרובה לנבואה. באגרת תימן הרמב"ם אף כותב שהמשיח יהיה נביא, בדרגת נבואה הקרובה לזו של משה רבינו, גדול הנביאים.

הראב"ד בהערותיו ("השגות") על הרמב"ם אינו מקבל את דברי הרמב"ם על כך שהמשיח לא יחולל ניסים. הוא מצטט את התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין‏[38], המספר אודות בר כוכבא באופן שונה לחלוטין מן המתואר בתלמוד הירושלמי. על פי המסופר שם, החכמים בדקו האם בר כוכבא מסוגל לשפוט בעזרת חוש הריח (בארמית: "מורח ודאין", מריח ודן), ובהתאם למובן המילולי הפשוט של הפסוק בישעיהו (יא,ג) אודות המשיח: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט", ומשלא עמד במבחן זה - הרגוהו. מפרשי הרמב"ם מציינים שהמסורות השונות אודות רבי עקיבא מבטאות חילוקי דעות בחז"ל, והרמב"ם הכריע על פי השיטה הנראית בעיניו. אפשרות אחרת להסברת שיטתו: השפיטה בעזרת חוש הריח מובנה נבואה ורוח הקודש, ואלו הם, בראייתו של הרמב"ם, אמצעים טבעיים, שכל אדם מסוגל להגיע אליהם בהכנה מתאימה‏[39].

תפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה." (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה א')-- להרחיב

נצחיות התורה והמצוות בימות המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מדגיש כי "חוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקדם: מקריבין קורבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה". בכך יוצא הרמב"ם כנגד השקפה רווחת, לפיה בימות המשיח יתבטלו מצוות שונות, או שהקיום האנושי יהיה בצורה שונה לחלוטין, שאינה מאפשרת קיום מצוות מעשיות‏[40].

הרמב"ם באגרת תימן יישם השקפה זו באופן מעשי כלפי אדם שטען שהוא המשיח, והורה לציבור להעניק את כל רכושם לצדקה. מאחר שעל פי ההלכה אין לתת צדקה מעבר ל - 20% מן הרכוש - קבע הרמב"ם שזהו משיח שקר.

אופיים של ימות המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם‏[41] שולל את הסברה ("אל יעלה על הלב") שחוקי הטבע ישתנו בימות המשיח. הוא מצטט את המימרא התלמודית: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", כלומר, גאולת ישראל תהיה במסגרת חוקי הטבע הקיימים, ללא שינוי בהשוואה לתקופת "העולם הזה" הגלותי (אם כי, בתלמוד מימרא זו שנויה במחלוקת, כאמור). השקפה זו של הרמב"ם קשורה לתפיסתו הפילוסופית, בעקבות אריסטו, על פיה חוקי הטבע הם מושלמים ונצחיים‏[42] ותואמת את פירושו למקורות בנושא.

הכלים לזיהויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם, על פי תפיסתו שהמשיח לא יחולל ניסים, נזקק לתת כלים טבעיים לזיהויו, שיאפשרו לוודא שאכן זהו המשיח‏[43]. הרמב"ם מבדיל בין שני שלבים בהופעתו: בתחילה יהיו בו סימניים ראשוניים למשיחיותו: התאמתו לנתונים הבסיסיים הנדרשים ממנו וכן הצלחה חלקית בתפקידו, ואז ייחשב "בחזקת משיח". מצב זה עודנו הפיך, וייתכן שיתברר שהייתה טעות בזיהויו. רק לאחר מכן, עם השלמת תפקידיו, יתברר כי הוא "משיח בוודאי".

הדרישות להגדרתו "בחזקת משיח": היותו מלך, צאצא של דוד המלך, שומר מצוות ועוסק בתורה, מכוון את עם ישראל להליכה בדרך התורה, ונלחם "מלחמות ה'" להגנת העם ולשם קיום מצוות התורה.

הדרישות להגדרתו "משיח בוודאי": ניצחון על האומות הסובבות את הארץ ועוינות לישראל, בניין בית המקדש, והשלמת קיבוץ הגלויות‏[44].

אם לא עמד בדרישות אלו - הרי שהתברר שלא זהו המשיח המובטח בתורה, "והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו". הרמב"ם אינו מתייחס אליו בשלילה עקב היותו "משיח שקר": אפשר שחשב בתמימות שהוא משיח, לאור הצלחתו היחסית, וטעה‏[45].

היחס למדרשי חז"ל אודות המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם‏[46] עמד על כך שבמקרא ובדברי חז"ל קיימים תיאורים שונים לצורת הופעתו של המשיח, חלקם אף סותרים זה לזה, לפחות על פי מובנם הראשוני והפשוט:

Cquote2.svg

יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר‏[47]: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא... ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו[48]. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו - עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים‏[49], ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת.

Cquote3.svg

עקב כך, ממליץ הרמב"ם שלא לדוש בדברי חז"ל בנושאים אלו ולנסות להתוות מתוכם תוכנית ברורה:

Cquote2.svg

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה.

Cquote3.svg

תרומת הנצרות והאסלאם למשיחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מעניק הסבר היסטוריוסופי להופעת הנצרות והאסלאם, על רקע תרומתן שבדיעבד של דתות אלה להגברת התודעה אודות המשיח, ותורת ישראל בכללה:

Cquote2.svg

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו - אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את אלוהים ביחד... כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח... ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: 'מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה'... ואלו אומרים: 'דברים נסתרות יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם', וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא - מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

Cquote3.svg
משנה תורה להרמב"ם, הלכות מלכים, פרק יא הלכה ד[50]

הולדתו של המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשיח נולד ביום ט' באב ב חמש שעות אחרונות. מקורות: 1. "אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ...שמע קול אומר: מה לך לפרה, הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום. שמע האיש, מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ... לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה... שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח הלך לביתו .... " (מדרש זוטא) 2. "וכן בכל דור ודור נולד בט' באב בחינת המשיח וכמו בשעת הבריאה של אדם הראשון נולד ביום ו' ורוח של משיח, איתא במדרש ורוח אלוקים מרחפת על פני המים זה רוח של משיח" (פרי צדיק, לר"ח מנחם אב) מבואר על ידי רבי צדוק מלובלין. 3. "...מנהג קדום, שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ט' באב... כי המשיח נולד ביום ט' באב..." (ב"י טור או"ח ס תקנ"ד) 4. "לישועה – הוא כנגד חודש אב, כי בו יתגלה משיח צדקנו שנולד בתשעה באב, וכשיהיו הדור זוכין אז יתגלה בימינו משיח צדקנו" (שער יששכר מאמר הירחים ח'). 5. "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָ חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"(איכה ה כא) וְנָשׁוּבָ חסר ה' תיבת נָשׁוּבָ בגימטריה מָשִׁיחַ והוא בסוד משיח נולד בה' שעות אחרונות של ט' אב (פרדס אברהם הכהן)

משיח בן יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משיח בן יוסף

המשיח המוזכר לרוב בספרות חז"ל הוא "משיח בן דוד", צאצאו של דוד המלך. במקום אחד בתלמוד‏[51], ובעיקר במדרשים מאוחרים, מוזכרת אישיות מקבילה בשם "משיח בן יוסף". מן התיאורים במדרש עולה כי "משיח בן יוסף" הוא שלב מקדים ל"משיח בן דוד", ויש אומרים שמשיח זה אף יהרג‏[52].

הגאון מווילנה, בספר קול התור המיוחס לתלמידו רבי הלל משקלוב, הרבה לאפיין את משיח בן יוסף ותפקידו המיוחד. מדובר בהובלה של מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה ומתוך עניות ומסכנות. על פי המיוחס לגר"א, משיח זה אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר המלכה הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה.

כמיהה למשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכמיהה למשיח מאפיינת יהודים דורות רבים, והיא מתבטאת גם במעשים. כאשר את התפילה המרכזית שאותה מתפללים יהודים בעולם כולו הנקראת תפילת שמונה עשרה או תפילת העמידה מופיעות בה בקשות על ביאת המשיח והגאולה, כאשר הברכה הבולטת והמרכזית שבהם היא "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישעותך קיוינו כל היום..."

על פי הרמב"ם האמונה בביאת המשיח היא מעיקרי היהדות ונמנית עם 13 העיקרים המפורסמים שלו.

הרמב"ם מוסיף ופוסק כי חובת האמונה בביאת המשיח כוללת ציפיה מוחשית לבואו:

Cquote2.svg

ה­מלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מל­כות בית דויד ליושנה… וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא ב­תורה ובמשה רבנו: שהרי התורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים… אם יהיה נידחך, בקצה השמים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך…" (דברים ל, ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנבי­אים.

Cquote3.svg
– הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה א'-ב'

כבר בתלמוד אנו עדים לדו-שיח המתנהל בעניין זה. כאשר חז"ל מתארים את חרדתם מהאירועים שיקדימו את בוא המשיח - "יתא ולא אחמיניה" (יבוא ולא אראנו), רב יוסף לעומתם ביקש "יתי ואזכה ואשב בצלא דכופתא דחמרא" (יבוא ואזכה לשבת בצל צואת חמורו)‏[53]. התלמוד עוד מתאר מפגש בין רבי יהושע בן לוי בשערי רומי, וכאשר הוא שואל אותו מתי יבוא, המשיח משיב לו "היום". וחז"ל מפרשים שהכוונה היא לפסוק, "היום – אם בקולו תשמעו"‏[54].

לפני פטירתו ציווה האמורא רבי ירמיה שיקברוהו מלובש בתכריכים לבנים מגוהצים ונאים, נעליו ברגליו ומקלו בידו, שכאשר יבוא המשיח יהיה מוכן ומזומן לקראתו‏[55]. מנגד, בכמה מקומות בתלמוד, מופיעה הכמיהה למשיח כציפייה עתידית רחוקה ולא כציפייה קרובה ומיידית. במסכת סוטה, בתוך דיון על זמן ביטולם של האורים ותומים, מסבירה הגמרא פסוק מספר עזרא המתייחס לכך, ומסבירה כי כוונתו היא

כאדם שאומר לחבירו "עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד".

– תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מח', עמוד ב'.

.

מחבר "הלקט יושר" תלמידו של הרב ישראל איסרלין ("תרומת הדשן") מהמאה ה-15 לספירה מספר ששאל את רבו: "זקן כמותך, מה הנאה יש לך במשיח?" והשיב לי, "מי יתן שאראה משיח רק חצי שעה ואחר כך אמות ברצון", ולא היה בי זריזות לשאול לו הטעם" (ב, 100).

הרב יהודה ליאון אשכנזי מציין כי סוגיית המשיח לא נלמדה במתכוון בארצות אשכנז, כדי למנוע בלבול בין המשיחיות הנוצרית ליהודית והפכה להיות חלק מתורת הנסתר, בעוד שבארצות האסלאם סוגיה זו נלמדה והמשיכה להיות חלק מתורת הנגלה. אי למידת סוגיה זו גרמה לתפיסתו למיתולוגיזציה של המשיח, ולשכחה שמדובר לא רק במשיח אחד אלא במספר משיחים בעלי מהות ופונקציונליות שונה, ומכאן נוצר, לדעתו, בלבול אצל יהדות אשכנז, כלפי הציונות, אותה הוא מזהה עם משיח בן יוסף‏‏‏[56].

זרמים משיחיים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתי צבי הוכרז כמשיח על ידי נתן העזתי וסביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות

במשך השנים הוכרזו אנשים כמשיח. בר כוכבא הוכרז כמשיח על ידי רבי עקיבא וחכמי דורו. האמורא רב אמר‏[57] שאם המשיח הוא בין החיים באותו דור, הרי הוא רבו רבי יהודה הנשיא. האמורא רב נחמן אמר על עצמו שהוא מועמד אפשרי למשיח. היו עוד אישים שרמזו כי הם יכולים להיות המשיח של הדור. רמז כזה מופיע בספר אור החיים ועוד. היו אדמו"רים שחסידיהם ראו בהם משיח פוטנציאלי של הדור, כמו רבי ישראל מרוז'ין ועוד.

במשך הזמן קמו אנשים שסחפו אחריהם קהל רב של יהודים והתבררו כמשיחי שקר: שבתי צבי, יעקב פרנק, אבו עיסא, דוד אלרואי, שלבסוף התאסלמו או התנצרו, ולרוב הקהילה שהאמינה בהם נטשה את דרכם, אך היו מקרים שעל אף המרת הדת המשיכו ללכת בדרכם ואף המירו את דתם יחד עם משיחם.

עוד במאה ה-19 הגו מבשרי הציונות הדתית את הרעיון של יישוב ארץ ישראל והבאת המשיח על ידי פעולות יישוב הארץ. הופיעו רבנים שקראו לעלות לארץ ישראל וליישבהּ. הרב צבי קלישר מפוזנן שבפולין, קרא לעם היהודי לעלות לציון ולא לחכות לגאולה נסית, אלא היציאה מהגולה (הגאולה הטבעית) היא שתביא להתגלות המשיח. גם הרב יהודה חי אלקלעי מסרביה, קרא לעלייה והבאת גאולה בדרך טבעית מבלי להמתין למשיח. ראשי הציונות הדתית, שישבו בקונגרסים של ההסתדרות הציונית, פעלו ברוח דבריהם של מבשרי הציונות הדתית. מאוחר יותר המשיכו בקו זה תנועות התיישבות חדשות כגון "גוש אמונים" (אם-כי גוש אמונים מורכב גם מחלקים חילוניים, וספק האם כוונתם הייתה להביא לביאת המשיח - אדם מסוים, על ידי פעולותיהם).

בניגוד להם קמו רבנים שגרסו, שאין להעפיל בכוח משום שלוש השבועות, ויש לחכות למשיח שיבוא וייקח את עם ישראל לארצו (זו הסיבה בגללה חסידי סאטמר סבורים כי אין זכות קיום למדינה הציונית).

משיחיות בחסידות חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד

בדור האחרון בולט העיסוק הציבורי בנושא המשיחיות, בשל פעילות חסידי חב"ד המשתמשים בין היתר בשלטי חוצות לפרסום דרכם. בעשור האחרון של המאה ה-20 יצאו החסידים בעידוד רבם מנחם מנדל שניאורסון, בסיסמה "היכונו לביאת המשיח". מאוחר יותר החלו לפרסם את רבם כמשיח תוך שימוש בסיסמה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". אמונה זו עוררה ביקורת מצד חוגים שונים. זיהוי אדם כמשיח אינה המצאה של חסידי חב"ד; בקהילות רבות בדורות עברו היה מקובל להצביע על אישיות רבנית כעל אדם הראוי לתואר זה. בגמרא מסכת סנהדרין מסופר על תלמידים שראו את רבם כמשיח.

גם לאחר פטירתו ב-1994, חלק מחסידי חב"ד ממשיכים לפרסמו כמשיח. אחרים מתנגדים לפרסום זה, כשהם נשענים על דברי הרב שניאורסון עצמו, שהעיר מספר פעמים כאשר שרו לפניו שיר שהצביע עליו כמשיח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אם כי המונח "משיח"אינו מופיע בתפילה זו
  2. ^ ויקרא פרק ד, ג
  3. ^ במדבר פרק לה, כה
  4. ^ שמואל א כד,ו
  5. ^ ישעיהו פרק מה, א
  6. ^ כדברי הפסוק הקודם (פרק מד פסוק כח): "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד".
  7. ^ ישעיהו סא,א
  8. ^ דברים פרק ל, ג-ה
  9. ^ פרק כד, יז
  10. ^ "שבט" פירושו שלטון (בראשית מט י: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו").
  11. ^ לשון הריסה, כמו "מקרקר קיר" (ישעיהו כב,י)
  12. ^ "שת" הוא בנו השלישי של אדם הראשון, ולאחר המבול, בו ניצלו רק נח ומשפחתו, האנושות כולה היא צאצאיו של שת. בהתאם לכך תירגם אונקלוס: "ויתרבא משיחא מישראל... וישלוט בכל בני אנשא", וזוהי הפרשנות המקובלת; אך עיין גם בפירוש רבי אברהם אבן עזרא.
  13. ^ בספר העיקרים (מאת רבי יוסף אלבו, מאמר ד פרק מב) ריכז את הראיות מן המקרא לביאת המשיח, אלו שלא ניתן לפרש אותן על אירועים שכבר היו בתקופת בית שני.
  14. ^ פרק יא, א-י
  15. ^ חבקוק פרק ג פסוק יג, בפירוש רד"ק. תהלים פרק ב פסוק ב, בפירוש רבי אברהם אבן עזרא. שם פרק כ פסוק ז, בפירוש ראב"ע. שם פרק קלב פסוק יז, ברד"ק.
  16. ^ פרק לג, טו-טז
  17. ^ פרק לז, כה
  18. ^ תהלים פרק פט פסוקים ד-ה; שם פרק קלב פסוקים י-יב.
  19. ^ בראשית מט,י
  20. ^ ‏ ישעיה מ"ה א', רש"י, מצודות ומלבי"ם‏
  21. ^ ‏למשל בספר שמואל "מִגְדֹּיל {\מִגְדּוֹל\} יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (ספר שמואל ב', כ"ב נ"א). ובתהילים: "שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד - עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (תהילים קל"ב י"ז)‏
  22. ^ ‏הספר שמושג זה קיים בו במספר הרב ביותר הוא ספר שמואל (לפחות 18). דוד המלך מכנה בספר זה את שאול המלך לפחות תשע פעמים בכינוי "משיח ה'". ספר נוסף שיש בו מספר רב של אזכרות של מושג זה הוא ספר תהילים (10 פעמים)‏
  23. ^ הפרק האחד עשר במסכת סנהדרין, הפותח במילים: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". על הזיקה בין "עולם הבא" לבין "ימות המשיח" במשנת חז"ל דנו בהרחבה הרמב"ם בפירושו למשנה, הקדמה לפרק חלק, והרמב"ן בספרו "תורת האדם", בפרק "שער הגמול".
  24. ^ מסכת פסחים דף נד עמוד א
  25. ^ רד"ק ישעיהו כב,יא
  26. ^ בראשית רבה פרשה ב,ד. לביאור נרחב למדרש זה ראו בספרו של המהר"ל מפראג "באר הגולה", באר חמישי, פרק יב
  27. ^ בראשית רבה פרשה פה א
  28. ^ פרץ הוא אבי משפחתו של דוד המלך (מגילת רות ד,יח)
  29. ^ מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
  30. ^ יש אומרים כי הדברים המובאים בשם הלל בפרק שני שבמסכת אבות, הם מדבריו של רבי הילל זה. (מתוך תלמוד שטיינזלץ, סנהדרין, צט.)
  31. ^ רש"י שם, ובהרחבה בדברי רבי יצחק אברבנאל, ספר "ישועות משיחו", חלק שני, העיון הראשון, פרק ג. ראו שם פירושים נוספים המצמצמים את דברי ר' הלל.
  32. ^ יורה דעה סימן שנו.
  33. ^ ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, עמ' מז,ב. מובא ב"מלך רוכב על חמור", אתר צעירי אגודת חב"ד
  34. ^ בפירושו של רבי עובדיה מברטנורא למגילת רות נכתב: "בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל". בשו"ת חתם סופר חלק ו', סימן צ"ח ד"ה הריני נזיר: "ומיום שחרב בית המקדש מיד נולד אחד הראוי בצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו, ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בואו". בדומה לכך נכתב בספר פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין, פרשת דברים, אות י"ג. "בכל דור יש נפש אחת שראויה להיות משיח אם יהיה הדור זכאי".
  35. ^ ‏אף שרוב הפרשנים מפרשים פרשיה זו על עם ישראל בכללותו, המדרש העדיף לפרש אותו על המשיח. הנצרות כמובן פירשה אותו על ישו, ואילו הרמב"ן (כתבי הרמב"ן, חלק א' עמ' שכא-שכו, מוסד הרב קוק), הולך בעקבותיו של המדרש ומפרשו על מלך המשיח, בהתנצחותו עם הנצרות.‏
  36. ^ הלכות מלכים פרק יא, ד
  37. ^ הלכות מלכים פרק יא, ג
  38. ^ דף צג עמוד ב
  39. ^ הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א, מורה נבוכים חלק שני פרק לו
  40. ^ בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קנא עמוד ב נאמר בשם התנא רבי שמעון בן אלעזר שבימות המשיח "אין בהם לא זכות ולא חובה", וזאת בניגוד לדעת האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". לפירושים שונים למאמרו של רשב"א ראו רש"י שם, רמב"ן בדברים ל ו וריטב"א במסכת נידה דף סא עמוד ב.
  41. ^ הלכות מלכים פרק יב הלכה א-ב
  42. ^ מורה נבוכים חלק ב פרק כט
  43. ^ בניגוד לתחיית המתים, שאודותיה לא פירט, מפני שהתרחשותה תהיה ברורה ואין צורך לתת בה סימנים.
  44. ^ לשונו: "קיבץ נדחי ישראל". הגדרתו הראשונית כ"מלך" משמעה שכבר יש בסיס מדיני יהודי כלשהו בארץ, והמשיח עוסק בחיזוקו והשלמתו.
  45. ^ אם הטענה על משיחיותו כללה טענה לנבואה, על ידי ה"משיח" עצמו או על ידי אחר, הרי העובדה שהתבדה מגדירה את המתנבא כ"נביא שקר", על התוצאות החמורות מהגדרה זו (ראו הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה א ופרק י הלכה א). לפיכך, על פי תפיסת התלמוד הבבלי בעניינו של בר כוכבא, שהמשיח צריך להיות "מורח ודאין", הרי מי שטען למשיחיות ולא עמד בתנאיה - נהרג (יד רמה, סנהדרין דף צג עמוד ב).
  46. ^ הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
  47. ^ מלאכי פרק ג, כג
  48. ^ בניגוד לדעה הקודמת, לפיה יבוא בתחילת מלכותו של המשיח.
  49. ^ גם חכמי התלמוד אמרו את דבריהם בנושא זה לא על סמך מסורת מרבותיהם ("קבלה") אלא על סמך שיקול דעתם ("הכרע") בהבנתם את פסוקי המקרא.
  50. ^ קטע זה חסר במהדורות הדפוס המצונזרות, ומופיע במהדורות המדויקות שיצאו לאור בשנים האחרונות
  51. ^ מסכת סוכה דף נב
  52. ^ תלמוד בבלי, סוכה שם
  53. ^ סנהדרין צ"ח ע"ב.
  54. ^ סנהדרין צח', א'
  55. ^ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כתובות יב, ג; בראשית רבה פרשה ק.
  56. ^ ‏מספד למשיח? עמ' 35-36‏
  57. ^ מסכת סנהדרין דף צח, ב.