יוסף יצחק שניאורסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף יצחק שניאורסון
האדמו"ר השישי מחב"ד ליובאוויטש
Frierdiger Rebbe.tif
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון
תאריך לידה י"ב בתמוז ה'תר"ם
מקום לידה לובביץ', האימפריה הרוסית (כיום רוסיה)
תאריך פטירה י' בשבט ה'תש"י
במרכז חב"ד העולמי - 770
מקום קבורה בחלקת חב"ד באוהל מיוחד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק.
חסידות חב"ד ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ', העיר רוסטוב, לנינגרד ברוסיה, ריגה, ורשה,
שכונת קראון הייטס בניו יורק.
מספר בשושלת שישי
הקודם רבי שלום דובער שניאורסון
הבא חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון
תחילת כהונה ה'תר"פ
סיום כהונה י' בשבט ה'תש"י
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום דובער שניאורסון
אם שטערנא שרה שניאורסון
בת זוג נחמה דינה שניאורסון
ילדים חנה גור-ארי
חיה מושקא שניאורסון
שיינא הורנשטיין

רבי יוסף יצחק שניאורסון (י"ב בתמוז ה'תר"ם 1880 - י' בשבט ה'תש"י 1950); מכונה האדמו"ר הריי"צ הוא האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, שעמד בראשה משנת ה'תר"פ (1920) ועד לפטירתו.

כרזה שפורסמה בירושלים, לקראת ביקורו של הריי"צ בארץ ישראל

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שניאורסון נולד בי"ב בתמוז שנת ה'תר"ם (1880) לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד. הוא נקרא על שם סבו, אבי אמו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש בן הצמח צדק.

בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897), בגיל 17, נישא לנחמה דינה, בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "תומכי תמימים" שנוסדה באותה שנה. במקביל היה גם שותף מלא לפעילותו הציבורית של אביו ואף הצטרף אליו לאסיפות הרבנים שהיו באותה תקופה ברוסיה ואירופה.

בשנת ה'תרע"ג (1913) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט עלילת הדם של מנחם בייליס.

בשנת ה'תר"פ (1920), זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נפטר אביו והוא הפך למנהיגה של חסידות חב"ד ליובאוויטש. כתגובה למלחמה שהכריזו הקומוניסטים נגד היהדות, הוא פתח רשת חשאית ברוסיה הקומוניסטית, שדאגה לשמר את הגחלת היהודית. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, דבר שהיה אסור על פי חוק בברית המועצות.

במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מעשים אלו הוא נאסר בט"ו בסיוון ה'תרפ"ז (1927) על ידי הג.פ.או. וללא משפט נגזר דינו למוות. במהלך אחת מחקירותיו‏[1], איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי, "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל". אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, לאחר שהושלך מגרם מדריגות תלול על ידי סוהר שהבחין בו מניח תפילין בחטף - דבר שהיה אסור. לאחר לחצים בינלאומיים - ביניהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר קוסטרומה ביום ג' בתמוז (19 ביוני). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להפרד ממנו ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד. בתאריך י"ב בתמוז (28 ביוני) שוחרר סופית, אולם עקב חג מקומי הוא שוחרר בפועל רק ביום שלמחרת, י"ג בתמוז. כתוצאה ממאסרו, נאלץ לעזוב את רוסיה בשנת ה'תרפ"ח (שלהי 1927) ביחד עם משפחתו המצומצמת, ומזכיריו הרב חיים ליברמן והרב יחזקאל פייגין, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הרוסי. לאחר שחרורו הוא כתב את השורות הבאות: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

בשנת ה'תרפ"ט (1929) ערך מסע לארץ ישראל ולארצות הברית. בין השאר, ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד. הוא אף זכה באישור מיוחד להיכנס למערת המכפלה בהשתדלותו של הרב ישראל זיסל דבורץ. ובמסעו לארצות הברית ערך ביקור בבית הלבן בו הודה לנשיא הובר על מתן חופש דת ליהודי ארצות הברית. [2]

עד ה'תרצ"ג (1933) התגורר בריגה שבלטביה. באותה שנה עבר לוורשה ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה אוטבוצק. בשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד את אגודת חסידי חב"ד.

בדצמבר 1939 חולץ מוורשה הכבושה בידי חבורת קצינים מהאבווהר (שירות הביון הגרמני) שמונו למבצע זה על ידי אדמירל וילהלם קנריס, והיגר לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940[3].

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה קצרה לאחר הגעתו לארצות הברית רכש את בנין 770 המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות, המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד‏[4]. מאז פעל רבות לחיזוק יהדות ארצות הברית, הקים את מרכז לענייני חינוך, הוצאת הספרים קה"ת ואת ארגון של"ה. עורר את התודעה לציפייה לביאת המשיח כשטבע את הססמה "לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה" (מיד לתשובה - מיד לגאולה).

הרב שניאורסון תיקן הוראה ללמוד חת"ת - חומש יומי עם רש"י, תהילים יומי, ותניא יומי.

בשבת פרשת בא ה'תש"י (1950) נפטר בבית אגודת חסיד חב"ד, ונקבר בחלקת חב"ד באוהל מיוחד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק[5]. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש ירש חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לבת דודתו נחמה דינה, ממנה נולדו לו 3 בנות: חנה, שנישאה לרב שמריהו גור-ארי. חיה מושקא, שנישאה לרב מנחם מנדל שניאורסון (לימים - האדמו"ר השביעי מחב"ד, 'הרבי מליובאוויטש'). ושיינא, שנישאה לרב מנחם מנדל הורנשטיין, שניהם ניספו בשואה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המאמרים - סדרה המונה כ-18 כרכים. מסודרת על פי סדר השנה (זאת אומרת, על פי זמני אמירתם, כל כרך לערך שנה או שנתיים).
  • אגרות קודש - סדרה של 15 כרכים ממכתביו, האחרון שבהם יצא זה עתה.
  • לקוטי דיבורים - שיחותיו ברבים שהוגהו על ידו. שני כרכים (באידיש). (בתרגום ללה"ק הם שלשה כרכים).
  • ספר השיחות - סדרה של 8 כרכים משיחותיו ברבים (כולל אלה שלא הוגהו על ידו).
  • ספר הזכרונות - שני כרכים תיעודיים הכתובים בסגנון פרוזה המתארים את הרקע לצמיחת תנועת החסידות באירופה. גיבור הספר הוא רבי ברוך אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.
  • לוח היום יום - חתנו חיבר מתוך כתביו.
  • קונטרס לימוד החסידות - אודות חובת הלימוד והפצת החסידות בדורנו.
  • קונטרס תורת החסידות - מכתב המסביר את התפתחות תנועת החסידות ומהות תורתה.
  • קונטרס כללי החינוך וההדרכה - פרקים בחינוך והדרכה אתר hebrewbooksקובץ PDF.
  • קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה - המתאר את מלחמתו של זקנו אדמו"ר הצמח צדק נגד תנועת ההשכלה.

ועוד חיבורים שונים שלא נדפסו בחייו ונמצאו רק שנים רבות לאחר פטירתו מהם:

  • קונטרס דברי ימי החוזרים - חיבור המתאר את דברי ימי ה'חוזרים' בתנועת חב"ד.
  • קונטרס התייסדות אגודת ישראל - חיבור המתאר את הרקע להקמתה של אגודת ישראל ויחס אדמו"רי חב"ד לתנועה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריאן מארק ריג, להציל את הרַבִּי - "כיצד חילצו קצינים נאציים את הרבי מליובאוויטש מוורשה הכבושה". הוצאת מטר (עיון), תל אביב תשס"ז - 2007. בתרגום לעברית.
  • דוד זאב רוטנברג, מסע הרבי לארץ הקודש, כפר חב"ד, ה'תשנ"ט. - ספר מחקר היסטורי העוסק בביקורו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש בארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט.
  • חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר הריי"צ, קה"ת.
  • out of the inforno (היציאה מהתופת) - סיפור בריחתו מגרמניה הנאצית - מאת מ. אלטיין ואליעזר זקליקובסקי
  • יוסף יצחק קמינצקי, "רבותינו נשיאינו" - חלק ב', כ"ק אדמו"ר הריי"צ, כפר חב"ד, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלתו מאירופה הנאצית:

תקופת חייו של יוסף יצחק שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר השיחות הריי"ץ תר"פ עמ' 4 מובא שזה היה בתשאול שזומן אליו בקיץ תר"פ וראה הערה 2 שם.
  2. ^ ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א [קה"ת, הוצאות תשס"ב ותש"ע] עמ' ע"א, קיצור תולדות חב"ד [קמינצקי] עמ' 266.
  3. ^ הרבי הריי"ץ מגיע לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940, chabad.orgקובץ וידאו.
  4. ^ קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 277-279, יוסף יצחק קמינצקי
  5. ^ וידאו מהלוויתו של רבי יוסף יצחק שניאורסוןקובץ וידאו.


שושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש

אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי - אדמו"ר הצמח צדק - אדמו"ר מהר"ש - אדמו"ר הרש"ב - אדמו"ר הריי"צ - הרבי מליובאוויטש