חסידות סאטמר
חסידות סאטמר (אנשי החסידות מאייתים סאטמאר) היא חצר חסידית גדולה שמקורה בעיר סאטו מארה שברומניה. שורשי החסידות הם מחסידות סיגט.
מייסד החסידות היה הרב יואל טייטלבוים, ואחריו הנהיג את החסידות אחיינו, הרב משה טייטלבוים, ששימש גם כנשיא העדה החרדית. לאחר פטירת האחרון, בשנת תשס"ו (2006), התפצלה החסידות בין שני בניו, הרב אהרן טייטלבוים והרב זלמן לייב טייטלבוים. מרכזי החסידות היום הם בקריית יואל שבמדינת ניו יורק ובוויליאמסבורג שבברוקלין (בהתאמה).
קהילות נוספות של חסידי סאטמאר קיימות בארצות הברית במונסי, בורו פארק, לייקווד, בישראל בירושלים, בני ברק, בית שמש ואלעד, באירופה באנטוורפן, לונדון ומנצ'סטר, וכן במונטריאול, סאו פאולו ומלבורן.
תוכן עניינים |
תולדות החסידות [עריכה]
שורשי החסידות ברבי משה טייטלבוים מחבר ספר "ישמח משה", רבה של העיר אויהל בהונגריה. רבי יואל טייטלבוים, בן נינו של רבי משה, נבחר בשנת 1929 לכהן כרב העיר סאטו מארה (סאטמר על פי שמה בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי), שם הקים את קהילתו. לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים הוברח טייטלבוים על ידי חסידיו לקלויזנבורג, שם נאסר והועבר לגטו. טייטלבוים עצמו ניצל באמצעות רכבת ההצלה של קסטנר, אך רבים מחסידיו בקהילה ניספו. ספג ביקורת הן מחוגים ציוניים בטענה שנטש את אנשיו בעת שהיו במצוקה ובסכנת חיים, והן מחוגים אנטי ציונים חרדיים על שהסכים להינצל על ידי גורמים ציוניים[דרוש מקור]. בקונטרס "על הגאולה ועל התמורה" (פסקאות לה-לז) הוא מסביר מדוע אין לתמוך בציונים גם כאשר הם מצילים יהודים.
כמו שאר נוסעי הרכבת הגיע לשווייץ, משם עלה לארץ ישראל בשנת 1945 וב-1946 היגר לארצות הברית, שם, על בסיס קהילה קטנה מאוד של יוצאי סאטמר וחסידים מקהילות אחרות שאיבדו את רבם בשואה, הקים קהילה חרדית שמרכזה בוויליאמסבורג. הוא קרא לה סאטמר, על שם העיר שבה כיהן ברבנות ואדמו"רות.
חסידות סאטמר צמחה בתקופת כהונתו במהירות רבה תוך שהיא סוחפת אליה מאמינים שלא היו קשורים אליה בעבר. החסידות היא אחת הגדולות בעולם ולכל אחד מהפלגים יש יותר מרבבת משפחות.
פילוגים בחסידות [עריכה]
לאחר פטירתו של רבי יואל בשנת תשל"ט ללא בנים התמנה כאדמו"ר בן אחיו, רבי משה טייטלבוים, שהיה עד אז האדמו"ר מסיגט.
אלמנתו של רבי יואל, אלטא פייגא, וקבוצה מן החסידים, מיאנו לקבל עליהם אדמו"ר במקום רבי יואל. קבוצה זו נקראת בני יואל.
עוד בחיי רבי משה טייטלבוים התפלגה החסידות לשניים: תומכי בנו הראשון, הרב אהרן טייטלבוים (מכונים "אַהֲרוֹנִים" או "אַרוֹנִים") ותומכי בנו השלישי, הרב זלמן לייב טייטלבוים (מכונים "זַלוֹנִים" או "זאליס"). חסידי הרב אהרן טוענים שאנשי המחנה האחר מנעו ממנו בסוף ימיו קשר עם אביו. פטירת האב (ב-24 באפריל 2006) הפכה את המחלוקת לחריפה יותר כאשר כל צד הכתיר את מנהיגו לאדמו"ר. למעשה קיימות כיום שתי חסידויות נפרדות שכל אחת מהן טוענת שהיא גדולה יותר. המאבק בין החסידויות כלל תביעות משפטיות בערכאות שונות.
פלג נוסף, קטן יותר, הוא קהילת "ויואל משה" של החסידות במונסי בראשות חתנו של רבי משה, רבי חיים יהושע הלברשטאם (נינו של רבי בן ציון מבאבוב). קהילה זו לא הכתירה באופן רשמי את רבי זלמן לייב לאדמו"רם אלא קיבלה את רבנותו של רבי חיים יהושע, שלטענתו חמיו מסר לו את מוסדותיו במונסי. רבי זלמן לייב לא פתח מוסדות במונסי וחסידיו קשורים למוסדות המקומיים. רבי אהרן פתח מוסדות וקהילה עצמאית במקום.
מאפייני החסידות [עריכה]
קנאות [עריכה]
אחד המאפיינים המוכרים של חסידות סאטמר הוא מאבקה הבולט נגד מדינת ישראל והמפעל הציוני, בהתאם לשיטתו של מייסדה, שראה בציונות שורש כל רע והגורם העיקרי לכל הצרות שאירעו לעם ישראל במאה השנים האחרונות. כלשונו[1]: "אם ניקח כל פירצות הדור, והעבירות המרובות הנעשות בכל העולם וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השני', תכריע [המדינה] את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.". רבי יואל סבר שהשתתפות בבחירות למדינה אסורה ביהרג ואל יעבור מפני שהיא כוללת שלוש עברות החמורות.
חסידי סאטמר נחשבים כקנאים ומציגים עצמם כשומר האידאולוגי של כלל ציבור החרדי. הם מגדולי התורמים לעדה החרדית ולמוסדות חרדיים אחרים שאינם מקבלים כסף ממדינת ישראל.
עם זאת, רבי יואל גילה גם פרגמטיות ובנושאים רבים נטורי קרתא הקצינו יותר ממנו. כך למשל לא נמנע רבי יואל להפגש עם רבנים ואדמו"רים אשר נמנים עם שורות אגודת ישראל ואף התעקש להספיד את הרב אהרן קוטלר, מי שקבע שהשתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש" (לעומת דעת רבי יואל שזוהי העבירה החמורה ביותר). כמו כן, לא התנגד להשתתפות בבחירות לעירייה, שלדעתו הן כבחירות לועד בית, ללא יכולת החלטה בנוגע לתקצוב כנסיות או החלטה הנוגעת לשפיכות דמים[2]. כמו כן, רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים מחשש פגיעה בתמיכת העולם בישראל. גם על יורשו, הרב משה טייטלבוים, מסופר שכאשר נשאל אם ייאות להיפגש עם יאסר ערפאת, הוא ענה שלא ייפגש עם רוצחים, זאת בניגוד לחלק מנטורי קרתא אשר מקיימים קשרים עם מנהיגים ערבים (כגון ערפאת ואחמדינג'אד) ואף עם ארגוני טרור כמו החמאס.
לאחר פטירת רבי יואל, התפלגה מן החסידות קבוצה קנאית המכונה בני יואל, אשר לדעתה האדמו"ר החדש לא היה קנאי דיו כדודו. לחבורה זו הצטרפה אלמנתו של הרב יואל, הרבנית אלטא פייגא טייטלבוים. לעומתם רוב החסידים קיבלו את אחיינו רבי משה טייטלבוים לאדמו"ר וטענו שחבורת בני יואל הקצינו יותר מרבי יואל. רבי משה טייטלבוים החרים מספר אישים מקהילת בני יואל.
לאחר פטירת רבי משה, נקט בנו רבי אהרן בקו מתון יותר. בין היתר השלים עם גיסו רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז שהוחרם על ידי אביו. בנו השני, רבי זלמן לייב, הקצין יותר ולחסידותו הצטרפו חלק מקהילת בני יואל שהתנגדו לאביו. חסידותו תומכת בקנאי ירושלים.
קהילה [עריכה]
בזמנו של רבי יואל, התבססה החסידות על הערצה כלפיו. בהתאם לדעתו של רבי יואל "שנשתכחה תורת הבעל שם טוב", התאפיינה חסידיו כ"קהילה", כלומר התארגנות של אנשים ההולכים בדרכו האידאולוגית של רבי יואל המחזיקים מוסדות לצורכי הקהילה, ולא חסידות, שבה העיקר הוא עצם ההתקשרות לאדמו"ר העומד בראשה. בדומה לכך נוסדו בארצות הברית קהילות נוספות שאנשיהן ראו ברבי יואל "גדול הדור". במרכזי סאטמר נפתחו בתי כנסת רבים, ולא הייתה חובה להתפלל עם האדמו"ר בכל שבת וחג.
לאחר פטירת רבי יואל, החל אחיינו רבי משה טייטלבוים להפוך את הקהילה לחסידות מן המניין, שבה מרוכזים אנשי הקהילה סביב האדמו"ר ומחויבים לתקנות החסידות. בנו רבי אהרן טייטלבוים היה מהגורמים הדומיננטים שפעלו בכיוון זה.
כיום חצרו של רבי אהרן מתבססת כחסידות בדגם המקובל, אף יותר מזו של אביו. לעומת זאת רבי זלמן לייב שואף להחיות את הדגם של קהילה. רוב הקהילות הקשורות לסאטמר (כמו שאפראן ופאלטישאן) מזוהות כיום עם הקהילה בראשות רבי זלמן לייב או עם קהילת בני יואל. בית הדין "קהל יטב לב" של חצרו של רבי זלמן לייב מעורב בהנהגת הקהילה, ורבי זלמן לייב מעביר החלטות להכרעתם או מתייעץ בדעתם. רבני בית הדין הם הרב ישראל חיים מנשה פרידמן, הרב משה מנחם טירנואר, הרב חיים דוד כ"ץ, הרב זלמן לייב פיליפ והרב שלמה לייב וינברגר.
חסד [עריכה]
בשונה מרבים מהמנהיגים החרדים בזמנו, רבי יואל עודד את חסידיו לצאת להתפרנס. במקום הלימוד הקבוע בכולל הוא הדגיש את מצוות החסד ותבע מחסידיו לתת צדקה ככל יכולתם. חסידות סאטמר הקימה בארצות הברית ובישראל ארגוני חסד העוסקים בסיוע למאושפזים בבתי חולים ולבני משפחותיהם ובעזרה רפואית מקצועית. חסידי סאטמר ידועים בנדבנותם אף מחוץ לקהילה.
ימים מיוחדים בחסידות [עריכה]
חסידי סאטמאר נוהגים להתכנס במרכז החסידות בשמחת תורה ובכ"א בכסלו, יום הצלתו של רבי יואל מהנאצים. כמו כן נערכים טישים בכ"ו באב, יום פטירת רבי יואל, בכ"ו בניסן יום פטירת רבי משה ובכ"ה באייר, יום ההצלה של רבי משה מהשואה.
החסידות בישראל [עריכה]
כל אחד משני הפלגים של חסידות סאטמר בישראל מונה כחמש מאות בתי אב. בירושלים משתייכת רוב הקהילה לפלג של רבי זלמן לייב ורוב הקהילה בבני ברק משתייכת לפלג של רבי אהרן. לחסידות תלמודי תורה וישיבות בשתי הערים. קהילות קטנות יותר קיימות באלעד ובבית שמש.
בירושלים נבנה שיכון סאטמר בין השכונות עזרת תורה ותל ארזה ובו מתגוררות מאות משפחות. השיכון שייך לפלג של רבי זלמן לייב. חסידותו של רבי אהרן מתכננת הקמת שיכון חדש על קולנוע אדיסון. בבני ברק נמצא שיכון סאטמאר בין רחוב חזון איש לרחוב עזרא ובו מתגוררות כ-500 משפחות. דיירי שיכוני סאטמר נדרשים לחתום על מספר תקנות, בהן התחייבות שלא להשתתף בבחירות.
בית הכנסת הישן של החסידות בירושלים ("אוהל רחל", על שם בתו של רבי יואל) השוכן על גבול מאה שערים, שייך לחסידי רבי זלמן לייב. מפורסם בשל ההפגנות היוצאות ממנו, ובפרט עקב תקרית בשנת 2005 שבה פרצו שוטרים למקום בעקבות הפגנה על חילול קברים בכביש 6.
רבני החסידות בישראל הם:
- הרב חיים צבי טייטלבוים, בנו של רבי זלמן לייב, רב חסידי אביו בירושלים
- הרב שלמה יהודה הירש דומ"צ קהילת רבי זלמן לייב בירושלים
- הרב משה טייטלבוים (בנו של האדמו"ר מסאסוב), דומ"צ חסידי רבי אהרן בירושלים
- הרב אליהו כץ, רב שיכון סאטמר בבני ברק
- הרב חיים צבי מייזליש, נכדו של האדמו"ר רבי משה מסאטמר, מנהיג הקהילה בפועל בבני ברק, ראש ישיבת סאטמר בעיר.
בעבר כיהן רבי זלמן לייב (האדמו"ר הנוכחי) כרב הקהילה בירושלים. הרב משה אריה פריינד היה מנהיג הקהילה בירושלים והשפיע רבות על אופי החסידות בישראל.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר של ארגון "נטרונא" שעל ידי חסידי סאטמאר, נגד הציונות
- אתר "נטרונא" בעברית
- עמוד הלובי של פרויקט איסוף תמונות על חייו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר באתר אתרוג.
- אבישי בן חיים, מכתב חריף כנגד הציונות נשלח לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בשם האדמו"ר מסאטמר, 8/7/2009, אתר nrg
- זאב גלילי, מה מריץ את חסידות סאטמר, באתר "היגיון בשיגעון"
- ראיון עם רבי יקותיאל יהודה מסאטמר, התפרסם במקור בעיתון משפחה.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ויואל משה, מהד' תשל"ח, בהקדמה, עמ' יא
- ^ עם זאת, הורה לחסידיו בירושלים לא להשתתף בבחירות לעירייה מפני כבוד רבני העדה החרדית שאסרו[דרוש מקור].
