משתמש:עזר/ארגז חול/הכאה (יהדות)
הכאה היא פגיעה גופנית באדם, הגורמת לו כאב. ביהדות קיים איסור מדאורייתא להכות אדם, פרט למקרים מסוימים.
ראשי פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם רגיל - דין המכה, חיוב הפיצוי, בכפייה על מצוות אשתו ילדים עבד גוי
דין המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה רשע נזכרת בתנ"ך, בפעם הראשונה, בפרשת התערבות משה רבנו בקטטה; משה מצא בדרכו שני בני ישראל מתקוטטים; הוא פנה אל אותו שהרים את ידו על מנת להכות את חברו, בתואר רשע, במטרה לנזוף בו ולעצרו. ” וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי: וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים: וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ”.[1]
בגמרא במסכת סנהדרין קובע רבי חנינא כי ”הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה” (בבלי סנהדרין, נ"ח ע"ב).
וכך גם פוסק הרמב"ם: "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל, בין קטן בין גדול, בין איש בין אשה, דרך נציון - הרי זה עובר בלא תעשה." כיוון שהמכה עובר על איסור לא תעשה שבתורה, הריהו נכלל בין פסולי עדות.
בחובל בגופו ישנם לאוין על הכאה וחמישה סוגי תשלומים (נזק צער ריפוי שבת ובושת).
הכאת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ההלכה המכה את אשתו עובר בלאו כמו מכה את חברו, ואיסורו חמור אף יותר, מפני שמלבד איסור ההכאה ככל אדם יש בכך הפרה של התחייבותו בשעת הנישואין, ולרוב גם כפיות טובה.
כתב על כך רבי מאיר מרוטנבורג:
- ”"כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו... לחיים ניתנה ולא לצער, ומספר כתובה נלמוד: 'אנא אפלח ואוקיר ואיזון'.[2] והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חבירו, דבחבירו אינו חייב בכבודו, ובאשתו - חייב בכבודה, ודרך הגוים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת. והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי, ואף לקוץ (לקצוץ) ידו אם רגיל בכך..."” (תשובות המהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, פא)
רבי משה רבקש הוסיף על כך: "עונשו גדול ממכה חבירו, כי היא יושבת לבטח אתו, ודמעתה מצויה."[3] משום כך הוא גם נכלל בפסולי עדות: "המכה את אשתו - פסול לעדות, כדין המכה את חברו."[4]
רבינו פרץ מקורביל (מבעלי התוספות בצרפת, המאה ה-13) היה עד לתופעה של הכאת נשים בידי בעליהן, והתקין תקנה למיגורה: כל אשה, או אחד מקרוביה, רשאים לפנות לבית הדין ולדרוש הטלת חרם על הבעל אם יכה את אשתו:
"קול שועת בנות עמנו ממרחק נשמע, על אודות בני ישראל המרימים זרועותיהן להכות נשותיהם. ומי הִשְליט באיש בענין זה להכות אשתו? הלא מוזהר ועומד הוא שלא להכות שום נפש אחד מישראל!... לכן גזרנו בתוקף גזרה ואָלָּה על כל בר ישראל ליכנס בחרם לבקשת אשתו או לבקשת אחד מקרוביה הפסולין לה להעיד שלא להכות אשתו דרך כעס או דרך רשע או דרך בזיון, כי לא יעשה זאת בישראל.[5]"
רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה י:
כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט.
ישנם שתי גרסאות ברמב"ם: 1) "כופין" [- בי"ד?] 2) "כופה" [- הבעל]
השגת הראב"ד: מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה עד שתכנע.
מגיד משנה: דעת הרמב"ן כדעת רבינו [הרמב"ם] והוא העיקר.
שולחן ערוך אבן העזר סימן פ, סעיף טו:
כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה ממלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה לעשות. הגה: וי"א דכופין אותה בשוטים (טור בשם הרמב"ם).
הכאה לשם הפרשה מאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרה מסוים קיים דיון בין פוסקי ההלכה האם מותר לבעל להכות את אשתו, והוא כאשר היא עוברת על איסור מן התורה וזוהי הדרך היחידה למונעה ממנו. בשו"ת תרומת הדשן[6] התיר להכות אשה ש"מקללת ומזלזלת באביה ואמה, והוכיחה בדברים על זה כמה פעמים ולא הועיל". לדעתו אין זו זכות מיוחדת כלפי אשתו, אלא זוהי סמכות המוקנית לכל אדם כלפי הנתונים להשפעתו, להכותם במקרה הצורך כדי למונעם מלעשות עבירה, ואין צורך לפנות לבית הדין לשם כך.
כך גם סבר הרדב"ז[7], והבהיר שהדבר מותר רק במקרה שהיא עושה "דברים בלתי הגונים לפי תורתינו... אבל אינו רשאי להכותה בשביל הדברים הנוגעים אליו, שהרי אינה שפחתו". עוד כתב, שאין הבעל נאמן לומר שהיכה אותה מסיבה מוצדקת אלא אם כן יש עדים שאכן האשה עשתה איסור. הרמ"א[8] כתב שההיתר להכות אשה עוברת עבירה שנוי במחלוקת[9], והכריע כדעה המתירה להכות במקרה זה. גם בים של שלמה[10] כתב שמותר להכות אשת אשתו באופן כזה, מדין "[עביד איניש דינא לנפשיה|עביד איניש דינא]]" - להקב"ה. כלומר, כשם שכשהדבר מוצדק ללא ספק, מותר לאדם לעשות דין לעצמו, כך גם כאשר עושה דין למען כבוד ה'.
מלקות על ידי בית דין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכאת ילדים כאמצעי חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשלי - במסגרת חינוך ילדיהם, ההורים צריכים להיות מוכנים אף להשתמש בעונשים גופניים כשיש צורך בכך: "חושך שבטו - שונא בנו, ואוהבו - שיחרו מוסר". ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק י"ג - אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת. מכות דף ח האב הרודה את בנו, מכה בנו גדול - מו"ק יז,א וריטב"א שם. כאשר ייסר איש את בנו. שמות רבה א, א. אבדר"נ. לקריאה נוספת: שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן נח.
מכה רעהו בסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות להרחבה ועיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא יוסיף - פן יוסיף, מכה רעהו בסתר - האם רק על לשון הרע, להכות באגרוף רשע, הכאת עבד - "וכי יכה איש". "כי כספו הוא". הל' חובל ומזיק ד,י ובמקו"צ הפניה חשובה לנו"כ השו"ע. בדברים לא יוסר עבד. חושך שבטו שונא בנו.
ההבחנה בימינו בין מורה, שיונק את סמכותו משליחותו ולכן מוגבל למה שמקובל בימינו, לבין הורים, שיונקים את סמכותם ישירות מהתורה.
י
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שמות ב, י"ג.
- ^ תרגום הציטוט מן הכתובה: אני אעבוד ואכבד ואפרנס.
- ^ אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן קסא.
- ^ שו"ת מעשה אברהם חלק חושן משפט סימן כח, מובא בשו"ת יביע אומר חלק ג אבן העזר סימן טו.
- ^ מובא בשו"ת בנימין זאב, סימן פח
- ^ סימן ריח. ראו גם ב"ים של שלמה" מסכת בבא קמא פרק ג סימן ט.
- ^ שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תמז
- ^ אבן העזר סימן קנד סעיף ג
- ^ הרמ"א בחיבורו "דרכי משה" מציין לדברי רבי מאיר מרוטנבורג שאסר להכות "אשה רעה", ולדעתו הדברים מנוגדים לדברי תרומת הדשן. ברם, על פי ההסתייגות של הרדב"ז יתכן שאין מחלוקת בין הדעות.
- ^ מסכת בבא קמא פרק ג