משתמש:Arnonher/גולדברג
חיים יהושע גולדברג (1839, ירושלים – י"ג בטבת תרע"ז, ינואר 1917, תל אביב) (נקרא גם חיים בֶּקֶר) היה סוחר, מראשוני המלונאים בארץ ישראל, פעיל ציבור, מראשוני המתיישבים האשכנזים ביפו במחצית השניה של המאה ה-19 ומראשי הקהילה היהודית בה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים יהושע גולדברג נולד בירושלים להוריו, פסח ורחל, בשנת 1839[1]. אמו נפטרה כאשר היה בן 8 ימים, ואביו גידל אותו. הוא למד בישיבת "עץ חיים", ובגיל 18 שודך לאסתר איטה - בת יעקב הכהן ומנוחה גיטל טרופ מגרודנה[2] - אשר היתה אז בת 14[3]. בסביבות שנת 1859 עברו ליפו, בעקבות ההזדמנות להקים שם מלון אורחים ומאפייה (ראו למטה), ולאחר זמן מה הצטרפו אליהם גם הוריה של אשתו[3]. ככל הנראה, הכינוי "בֶּקֶר" דבק בו בעקבות פעילותה של מאפייה זו (ביידיש, "בעקער" הוא אופה)[1].
מוצא המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורים העוברים מדור לדור במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב צאצאיו של גולדברג עובר, בגירסאות שונות, סיפור על הגעת המשפחה לארץ. ההבדלים בין הגירסאות השונות משמעותיים, שכן נובעות מהן מסקנות שונות לגבי היותו של חיים יהושע בן יחיד להוריו, כמו גם על זהותם של העולים לארץ.
בענף אחד של המשפחה, מסופר כי אמו של חיים יהושע ילדה מספר תינוקות מתים, וכל התייעצויותיה עם רופאים מומחים בוינה[4] לא הועילו; לאחר שנולד תינוק מת בפעם השביעית, פנו ההורים אל רב הקהילה, והוא יעץ להם לעלות לירושלים ולשלוח תפילה ברחבת הכותל המערבי; כך הם עשו, ולאחר מכן נולד בנם היחיד, הלוא הוא חיים יהושע[5]. סיפור זה מופיע בענף אחר של המשפחה עם הבדל קל אך משמעותי: לאחר הביקור אצל רב הקהילה, נדרו הוריו של חיים יהושע נדר, על פיו אם ייוולד להם בן זכר שיישאר בחיים - הם יעלו לירושלים[6]; על פי גירסה זו, או שחיים יהושע הוא הילד שנולד בטרם עליית הוריו ארצה, או שהיה לו אח נוסף.
סיפור דומה מופיע בענף אחר של המשפחה, אך מתייחס לאם-אמו של חיים יהושע; על פיו, לסבתו של חיים יהושע היו 3 בנים שנהרגו בפוגרום בתחילת המאה ה-19 באוקראינה, והיא נדרה נדר שאם תיולד בת - תעלה הסבתא לישראל; בסופו של דבר, נולדה בת (כלומר, רחל, אמו של חיים יהושע), וכשהיתה הילדה בת 12, היא עלתה לארץ עם אמה - הספינה עליה שטו עצרה קודם באלכסנדריה, ושם חלתה האם והילדה המשיכה לבדה, על גבי גמל, לארץ ישראל[7]. אזכור מפורש של ההגעה למצרים ומשם על גבי גמל מוזכר בגירסה אחרת של הסיפור, המתייחס לסבתו של חיים בקר כמי שעשתה את המסע, ומציין במפורש כי ייתכן שהדבר היה עוד לפני שנת 1800[8].
אחת מנכדותיו של חיים יהושע[9] נהגה לספר לילדיה שהיא דור חמישי בארץ, וכיוון שאביה עלה ארצה כילד קטן, עולה שהספירה היא מצד אמה, שהיתה בתו של חיים יהושע; אם כך, בארץ חיו הוריו-הוריו של חיים יהושע, או הוריו-הוריה של אשתו. ואכן, בעדות בכתב שהותירה מרים רובוביץ, בתו של חיים יהושע[3], היא מציינת סיפור הכולל אלמנטים מאלו המוזכרים למעלה, אך בהתייחס למשפחת אמה, כלומר אשתו של גולדברג:
הורי האם, יעקב וגיטל, חיו בוילנא, היו להם כמה ילדים אשר מתו בהיותם קטנים. סבתא גיטל נדרה נדר לאמור: "אם ישאר ילד בחיים, תעלה לירושלים". ברבות הימים נולדה לה בת ונקרא שמה בישראל אסתר איטה [...] הסב והסבתא [...] יצאו לדרך ביחד עם אסתר איטע הקטנה בת החודשיים ושטו בסירה סמוך לחוף, וכשקמה סערה יצאו אל החוף, תקעו יתדות והקימו אוהל. [...] הנסיעה [...] ארכה למעלה משנה ועברה בשלום.
בעדותה זו, מציינת מרים כי הוריו של חיים יהושע עלו לארץ מ"רוסיה הלבנה" וכי הוא היה בן יחיד. מרים מציינת שהיא "דור שלישי בארץ", מה שעומד בקנה אחד עם עדותה על מוצא המשפחה מצדם של שני הוריה, אך סותר את המידע שהובא למעלה.
עדויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין בנמצא עדות שתיתן הוכחה מוצקה בדבר מוצא המשפחה או מועד הגעתה לארץ.
ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפו הגיע גולדברג בסביבות שנת 1859[1], עת היו בעיר רק יהודים אשכנזים מעטים, כמעט כולם נקראו בשם חיים (חיים גדליה, חיים פינסקר, חיים פייפר, חיים שמרלינג, חיים שרצר)[10]. הוא צבר מעמד בקהילה היהודית שהתפתחה בעיר ורקם קשים מסועפים הן עם התושבים היהודים, הן עם פקידות הברון והן עם השלטון הטורקי.
בעקבות קשרים אלו, אותם ניצל לצורך פעילותו הציבורית והעסקית, נכרכו בשמו מחמאות על פעלתנות ותושייה, בפרט בהקשר של הסיוע הרב שנתן לתושבים היהודים. כך, למשל, מתועד כי סייע לשרה איטה פלמן, כאשר נקלעה לקשיים כלכליים, לקבל הלוואה מן הברון רוטשילד[11]. יחיאל מיכל פוחצ'בסקי התרשם אף הוא מפעלתנותו של גולדברג, ותיאר כיצד הוא "היה מתרוצץ ברחוב ותרבושו האדום נאחז בקצה גבחתו, מצחו המגולה מזיע וטיפין טיפין נושרים ארצה והוא מדבר לנפשו"[12]. דוד יודילוביץ מתאר בזכרונותיו כיצד לא הורשו העולים לזכרון יעקב לרדת בנמלי הארץ, וכיצד הוא קיווה שגולדברג יסייע לו בכך; בתוך כך, הוא מתאר את גולדברג כ"איש נכבד ונשוא-פנים, יוצא ונכנס אצל הפמליה של מעלה, 'נושאי-הבצע' [הכוונה לפקידים הטורקים]"[13].
מן העבר השני, נקשרו בשמו גם דברי גנאי על סכומים שנטל לעצמו ממי שנדרשו לעזרתו[14]. לא ידוע אם יש אמת בדיווחים על סכומים שלקח לעצמו, ובכל מקרה - כפי שהעיד ישראל בלקינד - גולדברג הפך, בסופו של דבר, "לעני גדול ומת עני, בלי לעזוב כלום ליורשיו"[10].
המכולת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביחד עם חיים פינסקר, פתח גולדברג מכולת בלבו של השוק (ככל הנראה, בשנת 1877[15]) והיא הפכה להיות למקום מפגש עסיסי ויכנאי לאנשי העיר[16][17]. בראשית שנת 1897 נרצח פינסקר[18], ובעקבות זאת סגר גולדברג את המכולת[17].
תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביפו שימש גולדברג במספר תפקידים ציבוריים. ייסד את חברת ביקור חולים[19] והיה מנהלה[20][21] וגבאי חברה קדישא[22], ואף היה מוכתר העדה היהודית שם; אזכורים מפורשים להיותו מוכתר יפו מתייחסים לשנים 1901-1888[23][24][25][26][27][28], וייתכן ששימש כמוכתר כבר משנת תרמ"ג[29][14]. בתפקידו זה, ייצג את יהודי העיר בפני השלטונות וגבה מן התושבים היהודים מיסים שהועברו לשלטון הטורקי. לפחות במקום אחד הוא מופיע כ"מוכתר יפו והמושבות"[30], ולכן ייתכן וייצג גם יהודי מושבות אחרות, אולי את המושבות הסמוכות ליפו - פתח תקווה וראשון לציון, כפי שמצוין מפורשות בזכרונותיה של בתו[3]. גולדברג ניצל את קשריו הטובים עם פקידי השלטון הטורקי על מנת להסדיר במושבות את האפשרות לבנות בתים.
כאשר לקח על עצמו הברון רוטשילד את הטיפול במושבות הארצישראליות, התמנה גולדברג לאחראי מטעם פקידי הברון על הסדרת העניינים בנמל יפו ובמכס. יחיאל מיכל פוחצ'בסקי מתאר אותו בזכרונותיו כ"המורשה לענייני הברון בכל הנוגע לחוף ולמכס"[31] ואהרן אייזנברג מתאר אותו כ"שתדלן ומורשה מצד פקידות הברון אצל הממשלה"[32]. ייתכן אף שהיה אמון על העברת כספי הברון למושבות. כמוכתר יפו, אף קיבל את פניו של הברון רוטשילד בעת ביקורו בארץ בשנת 1899[24][25].
סירסור בנמל יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם אשר סייע בהורדת הנוסעים לחוף כונה סרסור, וגולדברג נחשב למפורסם מבין הסרסורים של נמל יפו[14]. פעילותו זו נעשתה בשירות הברון רוטשילד, כפי שמשתמע מדבריה של חנה רם, שכתבה כי "הבארון רוטשילד נחלץ לעזרת העולים ביפו באמצעות חיים בקר (גולדברג), שדאג בעיקר להורדת עולים מן האוניות אל החוף"[33]. בתוך כך, היה מנצל את קשריו עם פקידי הממשל הטורקי להשגת אשרות כניסה לעולים הבלתי-לגאליים. כך, למשל, מתאר יחיאל מיכל פוחצ'בסקי כיצד הצליח דווקא גולדברג לסייע לו ולנוסעים איתו לרדת בנמל יפו:
"בעוד רגעים מספר עלה שליח מיוחד מאת חיים בקר [...] ופתקא בידו, שנשלח ביחוד כדי להוריד אותנו מהאניה. ואות ניתן על ידו לאחד הספנים המיוחדים שנגש אלינו בקידה, כאדם מן הישוב, שאל בנימוס למספרנו ולמספר חבילותינו, קרא לאנשים, מסר להם הכל בסדר ופקד להורידם לאיזה סירת משא, ואותנו הורידו לתוך סירה אחרת, מיוחדת לנוסעים, מרופדת בבד צבעוני כיאות לבני-חורין.[31]
בהקשר זה, נטען כי גולדברג שיתף פעולה עם הפקידים הטורקים, אשר רצו לגבות סכומים לא מבוטלים מן היורדים לחוף. כך נכתב, למשל, בדיווח של קרל פון קוויאטקובסקי, קונסול אוסטריה בירושלים[34]:
בשעה שהיהודים שלנו יורדים לחוף מתעללים בהם אנשי המשטרה, אף כי בדרכוניהם אשרה בת תוקף. היהודי העוסק בהורדה לחוף (המכונה בקר), סוחט מהם סכומי כסף ניכרים, שאחר כך הוא מחלקם באחווה עם הפקידים התורכים.
גם דוד יודילוביץ רומז לכך, ובזכרונותיו מהורדת העולים לחוף בימי העלייה הראשונה כותב כי "חיים בקר לא נח ולא שקט, וקנה לו ידידים, אבל היה צריך לתת להם הרבה כבוד וגם 'להוציא הוצאות'"[13].
המלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדברג נענה להצעתה של חברת הנסיעות "קוק" לפתוח ביפו מלון אורחים קטן ומאפיה שתספק לחם לאוניות העוגנות שם בנמל - וזאת, תמורת עזרה מן החברה. גולדברג הקים המלון ביפו, ורק לאחר שנוכח שהעסק שהקים אכן משתלם - הביא לשם את אשתו ובנו הבכור (משה)[3][35]. עדות מפורטת וציורית על המלון מופיעה בזכרונותיו של יחיאל מיכל פוחצ'בסקי, וכך הוא כותב:
מלונו של חיים בקר היה בית עתיק-יומן, זה נשאר לפלטה מימי הרעש שהיה כארבעים שנה לפני בואי, ושהחריב כמעט את כל יפו. הבית היה בעל שתי קומות. בדיוטה התחתונה נמצא בית-הבד לשמן שומשומין, והמניע היחידי של כל המנגנון היה - גמל. הריח המיוחד של בית-חרושת מעין זה היה ממלא את כל האויר מסביב וביחוד את הקומה העליונה, שם היה המלון המאסף אל תוכו את כל העולים לארץ.ע[י]קר המלון שימש הגג השטוח רחב-הידים, והיה כעין המשך לסיפון האניה, בהבדל זה שהוא חסר תנועה. [...] לנו, בתור יוצא מן הכלל, הקצו חדר בפנים הבית, שכל רהיטיו היו - שולחן עץ לבן ארוך ואילו כסאות, והמותר מחצלות, המשמשות בעת ובעונה אחת במקום מיטות, ספות, דרגשים ועוד מיני רהיטים."[31]
כמובן, כאשר סייע להורדת אנשים לחוף, היה מציע למגיעים את שירותיו להביאם היישר למלונו[17]. מדובר היה בפרקטיקה מקובלת בקרב בעלי מלונות ואכסניות פשוטות, אשר משכו יהודים ללון אצלם, משכנעים אותם להעדיף "מלון יהודי"[36].
המלון ובני הזוג גולדברג (בקר) מוזכרים בספרה של שולמית לפיד, גיא אוני, כמו גם בסרטו של דן וולמן שהופק בעקבות ספר זה.
לא ידוע היכן בדיוק שכן המלון ועד מתי פעל.
מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדברג שלח את בנו הבכור, משה, לוינה, לקבל את הנציגות הארצישראלית של חברת "טירינג" לבדים ובגדים, וייסד בענף זה בתי מסחר גדולים ביפו ובירושלים, אשר פעלו עד מלחמת העולם הראשונה[37]. בבתי המסחר של גולדברג התמחו כמה מוותיקי המסחר בענף זה בארץ, למשל עבד אצלו בצעירותו אליהו אהרון כהנא, שלימים הפך לסוחר עצמאי[38]. בהמשך, בתו של גולדברג, שרה, ובעלה (עקיבא) היו בעלי חנות בדים בפתח תקווה.
אחרית חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים יהושע נפטר י"ג בטבת תרע"ז ונטמן בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב[39]. הקדימה אותו במותה רעייתו, אשר נפטרה ביום 5 באוגוסט 1912, וטמונה אף היא בבית העלמין טרומפלדור[40].
לבני הזוג חיים יהושע ואסר איטה גולדברג נולדו 7 ילדים - 2 בנים ו-5 בנות - ובסך הכל היו להם 38 נכדים. ישנם 3 מקרים של נישואי קרובים בין צאצאיהם. להלן מידע על ילדיהם וצאצאיהם.
משה גולדברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים בשנת 1857. פרט לבתי המסחר, פתח ביחד עם גיסו, הרוקח ידידיה רובוביץ (שהיה נשוי לשרה, אחותו של משה), בית מרקחת בשכונת נווה שלום[41].
היה מהראשונים שהחלו לשאת-ולתת עם הערבים על רכישת הקרקעות עליהן נבנתה שכונת אחוזת בית. נשא לאישה את אסתר הילולא, וביחד עמה היה מראשוני המתיישבים בשכונה. הזוג הקים את ביתם ברחוב יהודה הלוי פינת רחוב הרצל[42], אך בעקבות פטירתה של אסתר, בשנת 1910[43], לא הספיקו להתגורר במקום. שמם מונצח באנדרטה למייסדי תל אביב ובלוח זכרון במקום בו עמד ביתם. משה היה ממייסדי הלשכה של הבונים החופשיים בארץ ישראל, אשר הוקמה ביפו והתמקמה בהמשך בשכונת "אחוזת בית", ובה פעלו יחדיו יהודים וערבים[44].
לאחר פטירתה של רעייתו, נסע משה עם ילדיהם הצעירים אל אחותה של אסתר בפריז, על מנת שיגדלו עמה; הוא נפטר שם, בשנת 1912, וקבור בבית הקברות בַּנְיוּ (Cimetière parisien de Bagneux) בפריז. ילדיהם:
- חנה, נישאה לנחום מאירוביץ - חיו בארצות הברית.
- רוז, נישאה לאברהם חיטוביץ-שור - חיו בארצות הברית.
- אהובה (לִיבֶּה), נישאה לדב ברל ליבוביץ, אחיו של התעשיין חיים לייבוביץ - התגוררו בתל אביב.
- דבורה (דורה), נישאה לאדוף בֶּרְנְשְׁטַם[45] - חיו בארגנטינה, ולאחר מכן בפריז, נספו עם ילדיהם בשואה.
- פסח (פול), נישא לחנה פַּטֶנְטִי - חיו בארצות הברית.
- אליעזר (אליאס), נישא לפרל - חיו בארצות הברית.
- שולמית (ז'רמין), נישאה לג'ורג' קוסטל (קוסטובצקי) - חיו בפריז.
- רחל, נישאה לפנחס קניגסברג - חיו בארצות הברית.
בין נכדיו, הבמאי דניאל קוסטל (שביים את סדרת הטלוויזיה התיעודית אפוקליפסה - מלחמת העולם השנייה).
צפורה (פייגה) ינובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בסביבות 1870. נפטרה בז' בשבט תר"ע (ינואר 1910) לאחר שחלתה בקדחת, קבורה בבית הקברות סגולה בפתח תקווה[46]. כאשר היתה בת 16 לערך, נישאה לאיש חולני, ילדה לו 2 בנות שמתון באיבן, ולאחר זמן קצר גם בעלה מת; בהתאם למצוות הייבום, היתה צריכה להינשא לאחיו - והיא אכן נסעה לבקר את משפחתו ברוסיה, אך לא נענתה לדרישתו להישאר שם, ולכן זכתה לחליצה ממנו[47]. לאחר שובה ארצה, נישאה לאברהם ינובסקי, שהיה שתלן נודע, והם התיישבו בפתח תקווה. ילדיהם:
- משה כרמי, מראשוני קיבוץ עין חרוד, אשר נחשב לאחד ממניחי היסודות למערכת החינוך הייחודית של התנועה הקיבוצית. נישא לעבריה וילקומיץ, בִּתם של אנשי החינוך ליבה סגל-וילקומיץ ושמחה וילקומיץ. התיישבו בעין חרוד.
- פסח ינאי, נישא לחנה לבית גרינשפן.
- נעמי, נישאה ליוסף ניישולר (ילדיהם שינו את שם המשפחה לגלבוע), נמנו על מייסדי כפר יחזקאל.
- יעקב ינאי, נישא לחבצלת ארליך.
- פנינה כרמי.
- אבנר, נישא לחנה כספי (זילבר), התפרסם כמי שהציל את הפסנתר מסיינה (Siena), שעל פי האגדות נבנה מעץ שנלקח מבית המקדש הראשון. אחת משלוש בנותיהם נישאה לבן דודהּ מדרגה שנייה, נכדהּ של שרה יעקבזון. שניים מניניו, שהם בני דודים מדרגה שנייה זה של זו, נישאו.
- מרים, נישאה למנשה אמיר (אֶרְמָן).
על נכדיה נמנים המוזיקולוגית, זוכת פרס ישראל, פרופסור דליה כהן והמוזיקאית סמדר כרמי-גיברמן. אחד מצאצאיה הוא השחקן גור קורן.
רבקה בוכמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת 1872. נפטרה בי"ד בשבט תרצ"ח (ינואר 1938), קבורה בבית הקברות הישן ("גני אסתר") בראשון לציון[48]. נישאה ליהודה לייב בוכמן. ילדיהם:
- בלומה, נישאה לשמחה יעקבזון (אשר היא היתה לו אשתו השלישית), מראשוני המתיישבים בראשון לציון, אחיו של עקיבא, אשר נישא לדודתה, שרה. התגוררו בראשון לציון.
- יפה, נישאה לשמעון קירז'נר, אשר נחטף ונרצח במסגרת פרשת לזרוביץ-קירז'נר.
- רחל, נישאה לאברהם וולקוב.
- שלמה בן ציון, נישא לדינה גורדון.
רחל הינדה שוורצברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת 1878, היתה נשואה לפנחס שוורצברג, ממנו נולדה ילדיה. לאחר שהתאלמנה, נישאה לנתן רוטמן. חיתה בניו יורק, ארצות הברית. נפטרה ב22 בנובמבר 1963, קבורה בבית הקברות ריברסייד (Riverside Cemetery), בעיירה סֶדל בְּרוּק (Saddle Brook), ניו ג'רזי[49]. ילדיה:
- פיטר, נישא למיני לבית קולודני (Minnie Kolodny).
- מארי, נישאה ללוּוֶלּין ריד (Llywelyn Reed).
- אברהם, נישא לרבקה בלום (Rebecca Bloom).
- לאה, נישאה להרולד סילבר (Harold Silver).
- יעקב, נישא לפרנסיס דרסקלר (Francis Drexler).
- דויד, נישאה למילדרד שאובן (Mildred Schauben).
- מוריס, היה נשוי פעמיים, נשותיו: הילדה קסלר (Hilda Kesler), פֶּנִי דייויס (Penny Davis).
- פט, היה נשוי שלוש פעמים, נשותיו: רות (Ruth), פרנסיס (Francis), וירג'יניה (Virginia).
שרה יעקבזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת 1880 לערך. נפטרה בג' בתמוז תשפ"ב (יולי 1962), קבורה בבית הקברות סגולה בפתח תקווה[50]. נישאה לעקיבא יעקבזון, אשר הגיע ארצה כילד קטן, עם אמו ושני אחיו, ואשר אמו היתה בין ראשוני המתיישבים בפתח תקווה. ילדיהם:
- מנוחה, נישאה לצבי יעקב אברמוביץ, ממשפחת מייסדי ראשון לציון - התיישבו בראשון לציון.
- יוסף, נישא ליוכבד לבית סולר - התיישבו בפתח תקווה. אחד משלושת בניהם נישא לבת-דודתו מדרגה שנייה, נכדתה של צפורה (פייגה) ינובסקי.
- יהודית, נישאה לאהרון הרשקוביץ, ממשפחת מייסדי זכרון יעקב - התיישבו בזכרון יעקב.
- בתיה, נישאה למשה אברמוביץ, ממשפחת מייסדי זכרון יעקב - התיישבו בזכרון יעקב.
בין ניניה, הפרסומאי גיל סמסונוב והחוקר הפרטי ואיש השב"כ לשעבר, אודי הרשקוביץ, אשר היה נשוי לזמרת גלי עטרי.
פסח (פול) גולדברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת 1885, נישא ללאה בלייכר. היגר לארצות הברית. ילדיהם:
- רוזלינד, נישאה לסולין כהן.
- דניאל, נישא להלן דְּווֹרק.
מרים רובוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת 1888. נפטרה בכ"א באדר ב' תשל"ג (מרץ 1973), קבורה בהר המנוחות בירושלים[51]. נישאה לידידיה רובוביץ, יליד ירושלים, רוקח שהיה בן למשפחת רוקחים ירושלמית. התגוררו בירושלים. ילדיהם:
- אלכסנדר, נרצח בנערותו על ידי אנשי צבא בריטים, עת פעל במסגרת מחתרת הלח"י.
- מרגלית, נישאה לשמחה טורנובסקי.
- נחמיה, נישא לשושנה לבית טורנובסקי (בת דודתו של שמחה, בעלה של אחותו מרגלית).
- יעקב, נישא לגיזה לבית פינקלשטיין.
- ירמיה, נישא לחנה טובה לבית נעמני. אחת מבנותיו נישאה לבן-דוד מדרגה שנייה שלה, נכד של משה גולדברג.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "חיים יהושע גולדברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 361
- ינון, יעקב. סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד יצחק בן-צבי (ע' 112-108). ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 תדהר, דוד, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ספרית ראשונים, 1947, עמ' 361
- ^ אצל תדהר מופיע כי אביה של אסתר איטה היה החייט הראשון של בית הספר החקלאי "מקוה ישראל", אך לא נמצאו לכך כל סימוכין.
- ^ 1 2 3 4 5 עדות מרים רובוביץ, בתו של חיים יהושע גולדברג, מאי 1970.
- ^ כך במקור, אך סביר יותר שהכוונה לוילנה.
- ^ עדותו של עקיבא הרשקוביץ, נכד של שרה יעקבזון, 1988.
- ^ עדותו של חנן שוורצברג, נין של רחל שוורצברג, 1999.
- ^ עדותה של סמדר כרמי-גיברמן, נכדתה של ציפורה ינובסקי, תאריך לא מתועד.
- ^ עדותו של אורי גלבוע, נכדה של ציפורה ינובסקי, 12.8.2003.
- ^ יהודית הרשקוביץ, בתה של שרה יעקבזון.
- ^ 1 2 אהרונסון, רן (עריכה, מבוא והערות), בנתיב הביל"ויים: זכרונות ישראל בלקינד, תל אביב: משרד הבטחון, 1983, עמ' 66-65
- ^ גרייבסקי, פנחס בן צבי, בנות ציון וירושלים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2000, עמ' 167
- ^ יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 597
- ^ 1 2 יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 528
- ^ 1 2 3 ינון, יעקב, סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד בן-צבי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, עמ' 108
- ^ בהודעת הפטירה על חיים פינסקר, בפברואר 1897, נכתב כי הוא היה חנווני כעשרים שנה. ראו הערת שוליים נפרדת.
- ^ שבא, שלמה, הו עיר, הו אם, יפו: החברה האמריקאית־ישראלית למו״לות, 1977, עמ' 71
- ^ 1 2 3 יהב, דן, תל־אביב־יפו: עיר החלומות: שכיות חמדה בעיר, אזור: צ'ריקובר, 2005, עמ' 377
- ^ (לא מצוין), חדשות בישראל (26 בפברואר), העברי, 1897, עמ' 1
- ^ רם, חנה, היישוב היהודי ביפו: מקהילה ספרדית למרכז ציוני: 1939-1839, ירושלים: כרמל, 1996, עמ' 105
- ^ חברת ביקור חולים נוסדה ביפו בסביבות אוגוסט 1889, בעקבות התפשטות "מחלת הדינגה" (ככל הנראה, הכוונה לקדחת דנגי) ובעקבות הפסקת הגעתו של הרופא, ד"ר מזי"א, ליפו, וסגירת בית המרקחת שפעל שם על ידי הרוקח מאיר אלחמיסטר. ראו דיווח בחבצלת מיום 24.1.1890.
- ^ חיים יהושע גאלדבערג, יפו (14 בפברואר), חבצלת, 1890, עמ' 130
- ^ (מחברים מרובים), שופר של צדקה (11 בדצמבר), חבצלת, 1896, עמ' 92
- ^ חיים בעקער, מודעה ואזהרה (5 באוקטובר), הצבי, 1888, עמ' 6
- ^ 1 2 ישראל דוב פרומקין, ברוך הבא (29 בינואר), חבצלת, 1899, עמ' 129
- ^ 1 2 ישראל דוב פרומקין, יפו (5 בפברואר), חבצלת, 1899, עמ' 138
- ^ העניג, א., יפו (22 בינואר), הצפירה, 1890, עמ' 37
- ^ ישראל דוב פרומקין, מודעה רבה (2 באפריל), חבצלת, 1901, עמ' 168
- ^ יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 645
- ^ אליאב, מרדכי, ספר העלייה הראשונה (כרך 2), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1981, עמ' 214 (הערת שוליים 6)
- ^ אבנר, המחלקת ביפו (26 בפברואר), הצבי, 1900
- ^ 1 2 3 יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 586-583
- ^ יערי, אברהם, זכרונות ארץ ישראל, גבעתיים: מסדה, 1974, עמ' 645
- ^ רם, חנה, היישוב היהודי ביפו: מקהילה ספרדית למרכז ציוני: (1939-1839), ירושלים: כרמל, 1996, עמ' 94
- ^ אליאב, מרדכי, בחסות ממלכת אוסטריה : מבחר תעודות מארכיון הקונסוליה האוסטרית בירושלים 1917-1849, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1985, עמ' 249
- ^ על פי מקורות אחרים - למשל, תדהר - גולדברג פתח את המלון רק לאחר שסגר את המכולת בעקבות רציחת שותפו, חיים פינסקר. עם זאת, פינסקר נרצח בשנת 1897 ועדויות על פעילותו של המלון קיימות כבר מראשית שנות ה-80 של המאה ה-80.
- ^ ינון, יעקב, סביב כיכר השעון: לסייר ביפו עם יד יצחק בן-צבי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, עמ' 127
- ^ תדהר, דוד, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, תל אביב: ספרית ראשונים, 1974, עמ' 1903-1902
- ^ נאור, מרדכי, תל אביב בראשיתה: 1909–1934, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 12
- ^ אזור א, שורה ג - א, מקום 4.
- ^ אזור א, שורה יט, מקום 54.
- ^ מיכלין, אמנון, תולדות הרוקחות בא"י: תיקון (31 במאי), חדשות, 1993
- ^ במקום בו ניצב היום מגדל של בנק דיסקונט; על המדרכה לרגלי המגדל ישנה לוחית זכרון למשה ואסתר גולדברג.
- ^ אסתר קבורה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים: גוש חדש1, תת-חלקה ה', שורה כ"ג, מספר 35.
- ^ כספי, יובל וגביש, לילך-שירה, האחים הערבים של מייסדי אחוזת בית (22 במאי), הארץ, 2007
- ^ ולא כמו שמופיע אצל תדהר.
- ^ חלקה א', שורה ט"ו', מקום 17.
- ^ עדותה של נעמי גלבע (ניישולר), בתה של צפורה.
- ^ גוש 01, חלקה 01, שורה 1, מקום 10.
- ^ https://www.findagrave.com/memorial/88134978/rachel-rothman
- ^ חלקה ג', שורה א', מקום 41.
- ^ גוש (פרושים) ט, חלקה 1, שורה 3, מקום 5.