משתמש:Sagiorishira/טיוטה

ערעור אזרחי 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נגד ליונל אריה קסטנבאום הידוע "כהלכת קסטנבאום" הינו פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון על ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זכותו של אדם להוסיף כיתוב על המצבה שעל קבר רעייתו את שמה באותיות לטיניות ואת תאריכי לידתה ופטירתה בספרות, לפי הלוח הגרגוריאני. בפסק הדין נידונה שאלת תוקפה של תניה חוזית בחוזה להקמת מצבה והכיתוב עליה. פסק הדין מבסס אמירות חשובות המשקפות את יחסה של החברה בישראל למתיה. בג"ץ קובע כי כבוד האדם - זכות יסוד חוקתית בישראל - חל גם אחרי מותו, וכולל את הזכות הטבעית לקבורה ראויה וכן את כבודם של יקיריו, השומרים את זכרו בלבם. פסק דין זה שניתן בשנת 1992 ימי תחילת המהפכה החוקתית ונקבע בו שבהתנגשות בין השיקולים של כיתוב לשון השפה העברית אל מול ערך כבוד האדם תהא יד הערך בדבר כבוד האדם על העליונה. פס"ד זה ניתן בסמוך לאחר שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והדיון בו מחזק את השמירה על כבוד האדם והזכות לכבוד האדם כמעמד חוקתי מה שלא היה לפני כן והוחל למעשה בפסק דין זה גם בתחום המשפט הפרטי. זה השוני ממה שהיה לפני פסק הדין הזה לבין אחריו שהמעמד הפך לחוקתי בחוק היסוד ובפסיקה הזו שאימצה את מעמד ערך כבוד האדם כערך עליון ולכן יש לאפשר לאדם (בחייו) אם בוחר הוא בכך ולמשפחתו (לאחר מותו) לקבוע כרצונו - ובלא לפגוע בכבוד האדם של האחר

רקע

החברה קדישא ארגון המופקד לצורכי המת ולקבורתו על פי ההלכה בקהילות יהודיות. במסורת היהודית הדבר מכונה "חסד של אמת" שכן מת לא יכול לגמול טובה למטפליו . חברה קדישא "קהילות ירושלים" נוסדה בשנת 1937 בחסות כנסת ישראל וקהילת ירושלים הייתה הגדולה והוותיקה מבין חמש החברות בירושלים בתחילת שנות התשעים. ייחודה היה בכיתוב שעל המצבות יירשם בשפה העברית בלבד ללא ספרות או תמונות. החברה סרבה תחילה לכל מי שדרש להוסיף כיתוב שלא בעברית משיקולים הלכתיים ולאומיים, בטענה שהטעם ההלכתי יסודו בפגיעה הגלומה בציון תאריך המהווה מניין להולדתו של ישו הנוצרי והטעם הלאומי נעוץ בעיקרו ברצונם של "מוקירי יקירי ירושלים" של אותם ימים, הועד הלאומי וקהילת ירושלים ליתן ביטוי לתקומת ישראל ולממלכתיות. ובכך שמרה לאורך השנים על ייחודה מארבעת חברות הקבורה הנוספות שפעלו בעיר, המתירות את הכיתוב בכל שפה ללא התניה וכל מי שחפץ בכיתוב שכזה פנה לאחת מארבעת החברות הנוספות.

מר אריה ליונל קסטנבאום פנה אל חברה קדישא במכתב בבקשה לרשום את שם אשתו המנוחה על גבי המצבה באותיות לטיניות מכיוון שרעייתו המנוחה נולדה בארצות הברית, גרה שם מרבית חייה, הייתה ידועה לפי שמה הלועזי וחייה התנהלו לפי הלוח הלועזי. בעלה הוסיף שלכבוד המנוחה הנפטרת ולרצונה ששמה ושנת הלידה והפטירה יופיעו על המצבה בצורה המוכרת לה ולנו, שכן דבר זה יעזור ויסייע לרבים מבני המשפחה ולקרובים בייחוד מחו"ל, להתייחד עם זכרה. חברה קדישא סירבה לבקשה זו מנימוק שזה נוגד את תקנון החברה שהוא חתם עליה וכן מסיבות הלכתיות ושמירת קדושת השפה העברית וכי אפשרות של כתיבת שמות על גבי המצבות שלא בעברית תפגע קשות ברגשות משפחות הנפטרים הקבורים שם וכי זו מדיניות החברה מאז היווסדה.

עובדות פסק הדין

מר קסטנבאום מבקש מחברה קדישא גחש"א לאפשר לו לרשום את שם אשתו המנוחה על גבי המצבה באותיות לטיניות ואת תאריכי לידתה ופטירתה בספרות לפי הלוח הגרגוריאני. בקשה זו לטענת מר קסטנבאום הנו לכבודה של המנוחה ולרצונה שכן דבר זה של רישום בכתב הידוע לכל מכריה יסייע רבות לרבים מקרוביה להגיע להתייחד עם זכרה בבית העלמין.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הבעל מר קסטנבאום בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו קנויה בידיו הזכות להוסיף על המצבה, שהוקמה על קבר רעייתו המנוחה, את שמה באותיות לטיניות וכן את תאריכי לידתה ופטירתה בספרות, לפי הלוח הגרגוריאני כפי שביקש.

דיון

טענות העותרים

 חברת קדישא טוענת כי בית משפט המחוזי שגה כשאפשר למר קסטנבאום לחרוט על מצבת רעייתו המנוחה את שמה באותיות לטיניות מכיוון שהפגיעה שתיווצר ברגשות קרוביהם של נפטרים אחרים שנקברו קודם לכן יפגע עמוקות ברגשותיהם וכן בכבוד הנפטר. בנוסף חברה קדישא מדגישה שאין היא מונופול בתחום הקבורה וכי ישנם חברות קבורה נוספות המתירות את רצון המשיב. הם החברה קדישא מצביעה על אסמכתאות הלכתיות שמהם ניתן ללמוד לטענתה על האפשרות לרשום תאריך לועזי במילים עבריות בניגוד לנקבתו בספרות ובכך הסכימה איפוא החברה קדישא לחלק ניכר ועקרוני מתביעת קסטנבאום לרשום בספרות של התאריך לידה ופטירה של המנוחה באותיות גריגוריאני אך בתנאי שהוא יירשם במילים עבריות ולא בספרות אך כאמור סירב לכך מר קסטנבאום. עוד עומדת חברה קדישא על כך שמן הראוי שבבית העלמין תשלוט לשון הקודש המאחדת את העם היהודי, שהרי השפה העברית הייתה נחלתו של העם היהודי במשך אלפיים שנה וכי משימת החייאתה של השפה העברית עמדה לנגד עיניהם של אבות מייסדי המדינה ואשר נחרטה היא על גבי מגילת העצמאות. בנוסף העותרת מוסיפה שהשפה העברית הינה מכנה משותף לאומי שמאחד את מי ששומר מצוות לבין מי שאינו עושה כן, ושאין ליטול ממאפיין מרכזי זה של העם היהודי את ייחודו. 

טענות המשיב בתגובה

 מר קסטנבאום טוען שבקשתו אינה קיצונית מדיי וחריגה עד שיש בה כדי לפגוע באופן מהותי ברגשותיהם של אחרים. שאיפתה ורצונה של המערערת לשליטת הלשון העברי בנוסח הכיתוב על המצבות היא לגיטימית, וכוונותיה הן ראויות ללא דופי בעיקר מהבחינה הציבורית-לאומית, אולם אין בהן כדי להתיר לחברה קדישא כפיית דעתה של המערערת על אחר הבוחר לכבד את כבוד יקיריו וזכרו ללא תנאי מקדים של כיתוב בשפה אחידה דבר המהווה אפליה אסורה.

פסק הדין

דעת הרוב

השופט מאיר שמגר מציין כי הסובלנות מחייבת לאפשר לכל משפחת נפטר לבטא את עצמה ואת רצונו המשוער של הנפטר מעל גבי המצבה, וזאת במסגרת הסובלנות, הפלורליזם וכבוד האדם, כן  הוא מציין כי בהיות חברה קדישא סמכות שלטונית על-פי דין וממלאת פונקציה חיונית ביותר לחברה (קבורת מתים), יש לראות בה גוף פרטי בעל אופי ציבורי וכי דינים אלו של המשפט הציבורי מחייבים את העדפת כבוד האדם על פני תניה מקפחת בחוזה אחיד כפי שהחתימה חברת קדישא את המשיב. מוסיף הנשיא שמגר וקובע כי בכל מקרה הדרישה לכיתוב אחיד תוך פגיעה ברגשות משפחת המת סותרת את תקנת הציבור ולכן דין העתירה להידחות ובכך דעתו היא כדעת השופט ברק המסכימים שהתניה בכיתוב הנה אסורה ודינה להתבטל.

השופט אהרן ברק מסכים עם דעתו של הנשיא שמגר וקבע לעניין דין התניה בדבר בלעדיות הכיתוב העברי על המצבה להתבטל וחולק על דעתו של המשנה לנשיא השופט אלון הקובע שהתניה כזו של בלעדיות הכיתוב בשפה העברית כששירה ותופסת ולכן קובע השופט ברק שיש לדחות את ערעורה של חברה קדישא, ולאפשר למשיב, מר אריה (ליונל) קסטנבאום, לחרוט כיתוב עברי על מצבת רעייתו המנוחה, הן מכוח כללי המשפט הציבורי אשר עמד עליהם הנשיא שמגר ואשר צריכים לחול על חברה קדישא בהיותה גוף דו-מהותי,הן בהיות התניה האוסרת כיתוב לועזי על המצבה תניה מקפחת בחוזה אחיד, והן מכוחה של דוקטרינת זכויות האדם במשפט בפרטי אשר קוראת את עיקרון כבוד האדם אל תוך תקנת הציבור ואסור היה לה לשקול שיקולים זרים ולהפלות אדם יהודי ליהודי על רקע של שפה או שיקולים הלכתיים או לאומיים. מסקנתו של השופט ברק היא שהוראה של החברה קדישא נוגדת את תקנת הציבור בכך שהיא פוגעת אנושות בכבוד האדם בכבוד המת ובכבוד החי והערך של כבוד האדם עולה על כל שאר הערכים הבאים אתו במלחמה ומבקשים למעט ממנו, שכן ערך זה הנו ערך על ובהתנגשות אל מול ערך אחר אזי תגבר חשיבותו של ערך זה של כבוד האדם.

דעת מיעוט.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון מסכים למסקנה שהגיעו הנשיא שמגר והשופט ברק לעניין חברת קדישא שצריך לחול עליה נורמות מתחום המשפט הציבורי מכוח היות החוזה בינה לבין קרובי הנפטר חוזה רשות, והן מכוח מעמדה של חברת קדישא כגוף דו מהותי, אשר חלים עליו כללי המשפט הציבורי לצד כללי המשפט הפרטי. אך השופט אלון מבקר את גישתם של השופטים ברק והנשיא שמגר הן במישור העקרוני והן במישור הקונקרטי. במישור העקרוני מציין השופט אלון שיש להפעיל את תקנת הציבור רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שיש בהם משום פגיעה "באשיות יסוד של הסדר החברתי". ואילו במישור הקונקרטי סבור השופט אלון כי התניה הנידונה איננה נוגדת כלל את תקנת הציבור ואומר שהתוצאה קשה זו יש בה משום התערבות קשה וחמורה בזכות היסוד של חופש החוזים וההתקשרות ביחסים משפטיים שבין שני צדדים לחוזה. בהרחבת מושג תקנת הציבור השופט אלון רואה לא רק משום פגיעה קשה בחופש ההתקשרות, אלא גם "פטרנליזם לא רצוי ולא מוצדק" ומשום הכנסת חוסר ודאות וחוסר יציבות מבחינת ידיעת הדין המשפטי ואפן יישומו בהתקשרויות שעליהן חלים דיני המשפט הפרטי. בניגוד מוחלט לדעת שופטי הרוב מציין השופט אלון בנוסף שכיתוב בשפה העברית על המצבה לא יפגע ביכולתם של קרובי המנוחה להתייחד עם זכרה וזאת משום שאין יהודי בעולם, אשר מנוי על הקהילות היהודיות-ציוניות, שאות עברית אינה מוכרת לו וגם אם אינו יודע לזהות את השם "קסטנבאום" בעברית, הוא אינו מגיע לבדו אל בית הקברות. זאת ועוד – ישנן חברות קדישא נוספות בירושלים ומר קסטנבאום היה יכול לבחור עם מי מהם להתקשר בחוזה. לשיטתו דווקא כפיית כיתוב עברי אחיד על המצבות הוא זה אשר מוביל לכיבוד המת ולא לפגיעה בו וכי על בעלה של המנוחה לשקול שוב את בקשתו וכי יש לנהוג בהיתר זה בכובד ראש. חששו של המשנה לנשיא השופט אלון נובע מכך שעלולה להיפתח תקופה חדשה, שבה יתנוססו על גבי המצבות המוקמות בו, אם תיעתר בקשתו של מר קסטנבאום ,

החלטה

בית המשפט העליון פסק ברוב דעות על דעתו החולקת של המשנה לנשיא השופט אלון שיש להתיר לאריה ליונל קסטנבאום לחקוק על גבי קבר רעייתו המנוחה את שמה באותיות לטיניות וכן ציון בספרות של שנת לידתה ופטירתה לפי הלוח הכללי. פסק הדין קובע שבהתנגשות בין אינטרסים וערכים עם ערך כבוד האדם, ערך כבוד האדם יגבר. וכן קובע פסק הדין שחברה קדישא אינה גוף פרטי אלא גוף ציבורי שחלים עליה כללי המשפט הציבורי. בג"ץ קבע שהחוזה אותו מחתימה חברה קדישא הנו תניה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן הוא בטל.

בעקבות פסק הדין

עד לפסק דין זה הייתה קיימת הלכת גדעון משנת 1972 בו ביקש גדעון הבן לחקוק על המצבה שהוקמה על קבר אביו את תאריכי לידתו ופטירתו לפי הלוח הכללי. ברוב דעות פסק בג"ץ שיש להיעתר לבקשה זו כנגד דעתו החולקת של השופט ויתקון. השופטים קבעו בדומה להלכת קסטנבאום שהסעיף בתקנון החברה המונע לחקוק לפי הלוח הכללי הנו תנאי מגביל בחוזה אחיד אשר יש בו קיפוח של רבים הנזקקים לשירותי המשיבה. מאז חלפו 19 שנים עד שנזקק בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים לדון בנושא זה. וחברות קדישא המשיכו לאמץ את תקנוניה כל השנים הללו עד שניתנה החלטת בג"ץ זו לאפשר כיתוב על גבי המצבות נדמה שנפתח עידן חדש בפני משפחות רבות ואנשים המבקשים עוד בחייהם או למשפחתם לאחר מותם לבצע כיתוב של שמם במילים ואותיות וספרות שמוכרים להם מארץ מולדתם. החלטת פסק הדין ניתנה כאשר מסקנותיו הנם חד משמעיות: אין פוגעים בכבוד האדם בחייו בחירותו ולאחר מותו אם זו רצון משפחתו. וכאשר ערכים ועקרונות מתנגשים אזי תמיד ערך כבוד האדם יגבר עליו. פסק דין נוסף משנת 1997 ע"א 6024/97 שביט נגד קדישא גחש"א ראשל"צ קבעו השופטים הנשיא שעל החברה קדישא לאפשר את כיתוב שמה של הנפטרת בשפת מוצאה ואימץ את הלכת קסטנבאום ושהוראה שכזו של איסור כיתוב על גבי המצבה נוגדת את תקנת הציבור בהיותה פוגעת אנושות בכבוד האדם – בכבוד החי ובכבוד המת, וכי הערך שלך כבוד האדם גובר על שאר הערכים המתנגשים עמו. עוד נקבע בפסק הדין שביט השופט ברק מאמץ שוב את עמדתו, אשר הביא בבג"ץ קסטנבאום משנת 1991 וקבע כי "בהתנגשות ערכים ועקרונות תהיה ידו של הערך בדבר כבוד האדם על העליונה" למעשה אפשר לומר שניתן כיום לחרוט בכל שפה את שם הנפטר כולל ספרות. בדיון נוסף בג"ץ 3299/93 משפחת החייל המנוח שנפטר בקשה להוסיף את שמות אחיו על גבי המצבה, שר הביטחון אימץ את עמדת המועצה הציבורית למען החייל וסירב לבקשת המשפחה ובהרכב מורחב של חמישה שופטים קבעו שופטי בג"ץ שיש לאפשר למשפחתו של החייל המנוח את הוספת הכיתוב על המצבה את שמות אחיו. ובכך נראה שיש שינוי שנוצר בפסיקה לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם בהלכת קסטנבאום לעומת מה שקדם לתקופה זו, ומכאן חשיבותה של הלכת קסטנבאום.

ראו גם.

הזכות לשוויון במדינות דמוקרטיות

המגזר הציבורי בישראל

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

לקריאה נוספת

חברה קדישא ותקנת הציבור. פרופסור אביעד הכהן, מיכל ויגודה

חופש הדת, חופש מדת והגנה על דגשות דתיים, דני סטטמן וגדעון ספיר עמוד 56.

חסד של אמת: חברה קדישא ותקנת הציבור. פרופסור אביעד הכהן, מתוך 'פרשת השבוע' תשס"ב גיליון 50

קישורים חיצוניים

ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א קהילת ירושלים נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 493]]

האיזון בן חברה קדישא למשפחות הנפטרים - באתר גלובס 03.08.1999

ע"א 280/71 גדעון נ' חברה קדישא גחש"א

ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא ראשל"צ

חברה קדישא גחש"א ירושלים

בג"ץ 3299/93 שמואל ויכסלבאום נ' שר הביטחון