מנחם אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם אלון
מנחם אלון.JPG
נולד 1 בנובמבר 1923
מקום לידה דיסלדורף Flag of Germany.svg  גרמניה
עלה לישראל 1935
נפטר 6 בפברואר 2013 (בגיל 89)
מקום פטירה ירושלים Flag of Israel.svg  ישראל
בוגר
השתייכות
תקופת כהונה 7 בנובמבר 1977 - 1 בנובמבר 1993
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות
פרסים והוקרה

מנחם אלעזר אֵלון ‏(כ"א בחשוון ה'תרפ"ד, 1 בנובמבר 1923 - כ"ו בשבט ה'תשע"ג, 6 בפברואר 2013) היה פרופסור למשפטים, היסטוריון של ההלכה ותלמיד חכם, כיהן כשופט בית המשפט העליון (1977 - 1993) וכמשנה ה-11 לנשיא בית המשפט העליון (1988 - 1993). חתן פרס ישראל למשפט (1979) וראש משפחת אלון. היה מועמדה של הקואליציה לכהונת נשיא מדינת ישראל בשנת 1983.

מפעל חייו האקדמי עסק בחקר המשפט העברי והוא נחשב לאחד מגדולי המומחים בנושא זה. הקים ועמד בראש הקתדרה למשפט עברי באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה נושא הדגל של שילוב המשפט העברי במשפט הכללי בפסיקותיו כשופט בבית המשפט העליון. נודע גם כמתנגד תקיף לאקטיביזם שיפוטי וכבעל עמדות ליברליות בנושאי חירות הפרט וזכויות האדם. חיבר וערך ספרים רבים בנושאי משפט, הלכה ופילוסופיה יהודית.

תמונה קבוצתית של תלמידי ישיבת חברון, תחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, אלון עומד ראשון משמאל בשורה העליונה
השופט פרופ' מנחם אלון בהרצאה, שנות ה-80 של המאה ה-20
חתימות של הנשיא אפרים קציר וחתימות של מנחם אלון על טופס הצהרת אמונים למדינת ישראל בעקבות התמנותו לשופט בית המשפט העליון (באדיבות ומתוך "אוספי ארכיון המדינה")
השופטים מאיר שמגר ומנחם אלון
שופטי בית המשפט העליון על גג המבנה הישן במגרש הרוסים, 1992. המשנה לנשיא אלון יושב בשורה התחתונה צמוד לנשיא שמגר
השופטים אהרון ברק ומנחם אלון

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות, ישיבת חברון וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם אלון (במקור: מנחם אלעזר פטר) נולד בשנת 1923 בדיסלדורף שבגרמניה למשפחה אורתודוקסית מרקע חסידי (חסידות דז'יקוב וצאנז). הבן הרביעי במשפחה בת חמישה ילדים, הוריו היו שרה לבית ברנד ור' שמעון טוביה והוא התחנך בילדותו בתלמוד תורה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה, עברה בשנת 1934 לרוטרדם שהולנד, ובשנת 1935 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב.‏[1]

בשנת 1938 החל אלון ללמוד בישיבת תפארת צבי ולאחר כחצי שנה ביקש להתקבל לישיבת חברון בירושלים. למרות גילו הצעיר הסכים הרב מאיר חדש, המשגיח של הישיבה, לקבל אותו ללימודים.‏[2] אלון למד בישיבת חברון במשך 8 שנים,‏[3] שבמהלכן הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל. למרות אופי הישיבה התחיל אלון לגבש לעצמו זהות ציונית דתית, במידה רבה בהשפעת מורו הרב ד"ר יצחק ברויאר,‏[4] הרב אלימלך בר שאול והרב יעקב משה חרל"פ, ואף השתתף בהקמת הקיבוץ הדתי טירת צבי.‏[5]

לקראת סיום לימודיו בישיבה עבר אלון את בחינות הבגרות של אוניברסיטת לונדון והחל בלימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, וב-1948 סיים לימודיו בהצטיינות בתואר מוסמך למשפטים. בשנים 1947-1946 כיהן כר"מ במדרשיית נעם, שנוסדה זמן קצר לפני כן ואלון נמנה עם מייסדיה.‏[6] במלחמת העצמאות שירת בפרקליטות הצבאית בתפקיד התובע הצבאי של חטיבה 9 בצפת,‏[7] כסגן התובע הצבאי של מחוז ירושלים ובהמשך כאב בית דין צבאי במילואים. בין השנים 1950 - 1951 היה מזכיר ועדת הכספים של הכנסת.‏[8]

באוקטובר 1951 קיבל רישיון לעריכת דין, והחל לעסוק בכך בצורה פרטית. במקביל למד תלמוד, היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את התואר ב-1954 בהצטיינות.‏[9] אז החל לעבוד במשרד המשפטים, ראשית כעוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן (19551962), ובהמשך כיועץ הראשון של משרד המשפטים למשפט עברי (19591966),‏[10] במסגרת עבודתו היה עליו להכין חוות דעת המבוססת על המשפט העברי לכל הצעת חוק. במהלך שנים אלו היה חבר בוועדות ציבוריות להכנת חוקים בתחומים שונים של המשפט האזרחי, בין השאר היה מרכז של הוועדה הציבורית לעניין דמי מפתח (19561960),‏[11] ויו"ר צוות בוועדה הממלכתית למעמד האישה.‏[12]

בשנת 1955 החל להרצות באוניברסיטה העברית בקורסים בדיני משפחה ובמשפט עברי, ובשנת 1962 קיבל תואר ד"ר למשפטים בציון מעולה,‏[13] על עבודתו בנושא "כפיית חייב לשלם חוב במשפט העברי".‏[14] נחשב לתלמידם של השופט פרופ' משה זילברג ופרופ' חנוך אלבק. מונה לפרופסור חבר ב-1966‏[15] ולפרופסור מן המניין בשנת 1972 ושימש כחבר הוועד הפועל בוועדת הקבע של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1963 הקים את המכון לחקר המשפט העברי[16] ועמד בראשו עד כניסתו לבית המשפט העליון. אלון הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המשפט העברי בישראל‏[18] והפך אותו מתחום זנוח יחסית למקצוע ראשי במדעי היהדות ובעולם המשפט.‏[19] נחשב לבכיר החוקרים בתחום בחצי השני של המאה ה-20.‏[20]

בשנת 1973 פורסם ספרו המונומנטלי המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, חיבור בן שלושה כרכים שנחשב לספר יסוד בנושא, תורגם לשפות אחדות ואף מופיע לעתים בחוות דעת משפטיות בחוץ לארץ.‏[21] בנוסף כתב וערך ספרים ומחקרים רבים נוספים, בין היתר בנושא ספרות השו"ת ובפרט עסק בחקר ספרות השו"ת של חכמי ספרד וצפון אפריקה. היה שותף בתחילת דרכו של פרויקט השו"ת.‏[22] במהלך השנים שימש כעורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה[23] ולא הפסיק את עבודתו המחקרית אף בעת שכיהן כשופט.

אלון הקים קתדראות למשפט עברי באוניברסיטאות בחוץ לארץ: אוניברסיטת ניו יורק (1985),‏[24] אוניברסיטת הרווארד (1990) ואוניברסיטת מקגיל (2002). בנוסף היה פרופסור אורח בפקולטות למשפטים באוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת פנסילבניה והקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בנובמבר 1977 מונה לשופט בבית המשפט העליון, לאחר ששמו עלה כמועמד לתפקיד מספר פעמים במהלך שנות השבעים.‏[25] לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה שימש כממלא מקום יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. ב-26 באפריל 1988 נבחר למשנה לנשיא בית המשפט העליון, תפקיד בו שימש עד פרישתו לגמלאות עם הגיעו לגיל 70 ב-1 בנובמבר 1993. מחליפו בתפקיד המשנה לנשיא היה השופט אהרון ברק.

לקראת יום ירושלים תשנ"ב (1992), במלאת 25 שנים למלחמת ששת הימים, חיבר את אמנת ירושלים.

על תפיסתו את מערכת המשפט כתב:

Cquote2.svg

כלל גדול בידינו שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה. נשמה זו תמצא למערכת המשפט בדמותם ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב"

Cquote3.svg
– מנחם אלון, פסק הדין ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים

שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלון, אשר מפעל חייו האקדמי עסק במשפט העברי, שילב בפסקי הדין שנתן עקרונות וסימוכים מהמשפט העברי תוך שהוא מתבסס על חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, הקובע כי במקרה בו יש לאקונה משפטית: "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".‏[26] אלון חלק על השופט אהרון ברק בפרשנותו לחוק: בעוד ברק דייק את המילים "מורשת ישראל" ככלליות וכלא פונות בהכרח למשפט העברי, ראה אלון את החוק כביטוי לתפיסה רחבה, תרבותית-לאומית המבקשת לקשור את משפט המדינה היהודית עם המורשת המשפטית של העם היהודי,‏[27] בנושא שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי טען אלון כי:

Cquote2.svg

קליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה אין בה משום "פגיעה" בעולמו של המשפט העברי, ואין בכוחה "לחלן" את ההלכה. המשפט העברי לא יחוסן על ידי הכנסתו לבידוד, ולו יהא "טהור" ו"משומר". להיפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה"

Cquote3.svg
המשפט העברי, עמ' 1,605

פעולתו של אלון בנושא וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. השופט יעקב טירקל אמר כי "אף משפטן בישראל לא תרם תרומה כל כך גדולה בפיתוח, קידום והפצת המשפט העברי כמו אלון. תרומתו הייתה אדירה בתחום הזה".‏[28] המשפטן משה נגבי ציין כי "בזכותו למדתי עד כמה מתקדם המשפט העברי בתחומים מסוימים, אפילו יותר משיטות המשפט המודרני, שלא לדבר ביחס לשיטות משפט קדומות".‏[19] מנגד ספג ביקורת על שילוב המשפט העברי בפסיקותיו מצד משפטנים ואנשי ציבור חילונים שראו בשילוב כרסום באופיה החילוני של מערכת המשפט. ח"כ שולמית אלוני אמרה בנושא כי "יש כלל ששופט אחד בבית המשפט העליון הוא דתי, ועם השופטים האלה יש צרות"[29] את עיקר הוויכוח בעולם התורני ניהל אלון מול השופט הדתי יצחק אנגלרד, שחלק על משמעותו של המושג "משפט עברי" ודחה את הטענה שניתן להבחין בין חלקי ההלכה השונים.‏[30] בנוסף, אלון ספג ביקורת מהצד הדתי על התנגדותו לתפיסה הדתית הרואה בבתי המשפט הישראלים ערכאות של גויים.

התנגדותו לאקטיביזם שיפוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלון נודע בהתנגדותו הנחרצת לאקטיביזם השיפוטי והיה הקול הבכיר כנגד המגמה לאחר פרישתו של הנשיא משה לנדוי בשנת 1982.‏[31] מפורסמת אמירתו בייחס לביטול החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת האחת עשרה: "נטילת סמכות זו על ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט"[32]

אלון היה "בר פלוגתא" מרכזי לאהרון ברק.‏[33] בין השניים נרקמו יחסי חברות ועבודה משותפת עוד מימי האוניברסיטה העברית, והם נהגו לכנות אחד את השני בתואר רֶבּ מנחם ורֶבּ אהרון,‏[34] אך עם זאת חלקו בסוגיות מהותיות הנוגעות לשפיטות ולמשפט חוקתי. אלון חשש מפוליטיזציה של המשפט והזהיר מפניה. הוא טען כי יש צורך בצעדי זהירות, ריסון וענווה בהחלת התערבות בית המשפט, וביקר את התפיסה של ברק אודות "היקום המשפטי" החובק-כל:‏[27]

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס ש'מלוא כל הארץ משפט'. אין אצלו 'חלל משפטי'‏[35] ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית מלוא כל הארץ כבודו,.‏[36] שכוונתו היא לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי' שזהו מושג תמוה, זהו מושג פילוסופי, הגותי. מה למשפט ולזה?"

– מתוך ראיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001

על פי פרופ' נילי כהן, "מורשתו השיפוטית של השופט אלון משקפת זהירות ומתינות: זהירות מפני הסגת גבולו של המחוקק ומפני התערבות בחופש החוזים, ומתינות נוכח הטלת חובה המגבילה בדיעבד את חירות הפעולה"[37] בנוסף אלון ביקר את ההזדקקות של ברק למונח "חוסר סבירות", כעילה להתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי (דוגמת קיום יחסים דיפלומטיים עם מדינות זרות, ארגונו של הצבא וכו'). על פי תפיסתו, נושאים אלה אינם בתחום הכרעתו של בית המשפט.‏[38] ביחס לשימוש השיטתי של ברק במושג הציבור הנאור כתב אלון:

"לאחרונה נאמר כי תוכנו של 'כבוד האדם' ייקבע על פי ההשקפות של 'הציבור הנאור בישראל', על רקע תכליתו של 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עלי. תמהני, כיצד ומאין נכנס ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', לצורך הגדרת זכויות היסוד שבו, 'הציבור הנאור בישראל'? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עמו או שלא להימנות עמו? מה טיבו של נאור זה ומה משמעות נאורותו?"

– מנחם אלון, פסה"ד 506/88 יעל שפר נ' מ"י

עמדתו בנושאי חירות הפרט וזכויות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקותיו של אלון בתחומי המשפט האזרחי והמשפט הפלילי מתאפיינות בתפיסה ליברלית והומנית,‏[39] אותה הקפיד לעגן, בין היתר, במקורות היהודיים. אלון ביקר בחריפות מעצרים משטרתיים שמלווים בהפשטת אדם באמצע הרחוב, והדגיש שאפילו היה העצור מסכים לכך, אין לעשות כן בנסיבות רגילות שאינן מחייבות חיפוש במקום, בשל הפגיעה בכבוד האדם[40] על פי אלון: "חובה זו של השמירה על כבוד האדם ואיסור ביזויו חלה לא רק על אדם שהולך לתומו, אלא גם כשמדובר באדם החשוד בביצוע עבירה".

אלון היה מתנגד מובהק של שיטת המעצר עד תום ההליכים. הוא טען שהשימוש במעצר חייב להיות חריג, ושעקרון חירות הפרט צריך לגבור על שיקולים אחרים. הוא אף סירב להיענות לבקשות בדבר מעצרים של נאשמים בשל חשש שימלטו מהארץ, ללא הוכחת חשש ממשי להימלטות. על אף שנחשב לשופט "ביטחוניסט", המקבל באמון רב את דרישות מערכת הביטחון הישראלית בכל הנוגע לזכויות הפרט, פסק לא פעם להעדפת תושבי השטחים על פני גורמי הביטחון‏[41]. כמו כן קבע כי גם במקרים של מעצרים ביטחוניים, על כוחות הביטחון ליידע את משפחותיהם של עצורים אודות המעצר והמקום בו מוחזק העצור‏[42]. עוד טען, כי העומס המוטל על בתי המשפט אינו יכול להצדיק עינוי דין ופגיעה בזכויות באמצעות מעצרים ארוכים. בנושא זה כתב אלון:

Cquote2.svg

כליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח, ללא הסמכה מפורשת בחוק, ולו לדקה אחת, דינה כדין שלילת חירות לשעה אחת, ל-72 שעות, ולכל תקופה שהיא. אין מידה ואין שיעור לערכה ולארכה של חירות האדם. שלילת חירות, לכל תקופה שהיא, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית"

Cquote3.svg
– מנחם אלון, בג"ץ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים

בסוגיית העד השותק היה אלון בדעת המיעוט, שסברה שאין לקבל עדות כזו, ועמדתו באשר להרשעה של אדם על פי הודאתו במשטרה, אף אם נלקחה במידה של כוח הייתה: אם עשה - יבכה ויודה, אם לא עשה - יבכה ולא יודה.

המועמדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל בשנת 1983: פרופ' מנחם אלון (קואליציה) וח"כ חיים הרצוג (אופוזיציה) במשכן הנשיא בירושלים
פרט מתוך אמנת ירושלים אותה ניסח אלון

התמודדות לכהונת נשיא מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בחירות 1983 לנשיאות ישראל

אלון היה מועמד לכהונת נשיא מדינת ישראל בשנת 1983, מעשה ללא תקדים לשופט מכהן. הוא נעתר לבקשתו של ראש הממשלה מנחם בגין להיות מועמדה של הקואליציה לתפקיד, אל מול חבר הכנסת חיים הרצוג, איש מפלגת העבודה וידיד נעוריו מישיבת חברון. ב-22 במרץ 1983 ניצח הרצוג, שקיבל 61 קולות, לעומת 57 קולות לאלון. היו אלו הבחירות הצמודות ביותר עד אז בתולדות הנשיאות.

לאחר פרישתו מכס השיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו המשיך אלון להיות פעיל בחקר המשפט העברי, ובפרט בהוראה בקתדראות למשפט עברי שייסד באוניברסיטאות בצפון אמריקה. בנוסף, הוא שימש ראש וחבר במוסדות ובארגונים שונים, ביניהם: נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות (1993- 2005), דקאן מכללת שערי משפט מאז הקמתה במשך שמונה שנים (1996 - 2002), נשיא המועצה הלאומית לשלום הילד, יושב ראש הוועדה למונחי המשפט באקדמיה ללשון העברית, חבר נשיאות הוועד ליהדות אתיופיה, סגן נשיא Memorial Foundation For Jewish Culture, יושב-ראש הנהלת מכון שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה שליד מרכז רפואי שערי צדק, נשיא ארגון "למען נזקקי ירושלים", יושב-ראש מועצת הנאמנים של קרן ההנצחה ע"ש יוסף וקרולין גרוס לקידום חיילים משוחררים, ונשיא אגודת נוער שוחר משפט עברי. בנוסף שימש אלון יו"ר של ועדות ציבוריות שונות‏[43], ביניהן: הוועדה הציבורית למימון מפלגות והוועדה לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל‏[44].

מנחם אלון נפטר בירושלים ב-6 בפברואר 2013 והוא בן 89, באופן סימבולי בסוף השבוע בו קוראים בתורה את פרשת משפטים[45]. ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב במכתב התנחומים כי "הרבה בזכותו זכה המשפט העברי למעמד מיוחד בשיטה המשפטית הנהוגה במדינת ישראל"[46] אלון נקבר בלוויה מרובת משתתפים בהר המנוחות בירושלים‏[47]. על קברו ספד אהרן ברק:

Cquote2.svg

רֶבּ מנחם היה גדול בהגנה על ערכי ישראל כמדינה דמוקרטית; הוא היה ליברל ולחם למען זכויות הפרט בישראל. רֶבּ מנחם היה גדול בהבנה ובהגנה על ישראל כמדינה יהודית; הוא הנחיל את מורשת ישראל ולימד אותנו, יתר השופטים, את דבר המורשת הזו.

Cquote3.svg
– אהרון ברק, הספד למנחם אלון‏[48]

לזכרו מוענק הפרס השנתי אות יקיר המשפט העברי ע״ש כבוד השופט מנחם אלון. שני החתנים הראשונים לשנת ה'תשע"ד היו מבקר המדינה יוסף שפירא, ופרופ' נחום רקובר.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט פרופ' מנחם אלון (ראשון משמאל) בטקס הענקת פרסי ישראל לשנת ה'תשל"ט

פסקי דין בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פושע המלחמה ג'ון דמיאניוק מאזין לפסק הדין במשפטו בישראל
שופטי בית המשפט העליון בפגישה (ירושלים, 1992), השופט אלון יושב שלישי מימין
  • פסק דין פר"ח נגד שר המשפטים, שהביא להקלה משמעותית לחייבים בהוצאה לפועל ולשינוי משמעותי במאסר חייבים כאלו. אלון, אשר עבודת הדוקטור שלו עסקה ב"חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי", יישם עקרונות מוסריים אלו במשפט הישראלי ופסל את התקנה שאיפשרה מאסר חייבים באופן מהיר וללא בירור מעמיק.
  • פסק דין הנדלס נגד קופת עם שעורר מחלוקת יסודית בשאלת מעמדם של מקורות המשפט העברי במשפט הישראלי המודרני, בה הציג אלון את עמדת המשפט העברי.
  • פסק דין שקדיאל נגד השר לענייני דתות שאפשר ישיבת אישה, לאה שקדיאל, במועצה דתית בירוחם.‏[52]
  • פסק דין מילר נגד שר הפנים בו איסור לציין בתעודת הזהות של סוזן (שושנה) מילר את עובדת היותה גיורת, על בסיס ההלכה האוסרת להזכיר לגר את מוצאו.
  • פסק דין ז'רז'בסקי נגד ראש ממשלת ישראל שעסק בשאלת אכיפתו של הסכם קואליציוני שנוי במחלוקת ובו הציגו השופטים אלון וברק, גישות מנוגדות ועקרוניות בנוגע לשימוש במשפט העברי ובנושא שפיטותו של הסכם פוליטי.
  • פסק דין קונסלוס נגד תורג'מן שהחזיר את הילדה קרולין ברונה - שנחטפה כתינוקת בברזיל ונמסרה לאימוץ בגיל מספר חודשים על ידי בני הזוג תורג'מן מישראל - להוריה הביולוגים.
  • פסק דין יעל שפר נגד מדינת ישראל שאסר ניתוק תינוקת חולה ממכונת הנשמה וזאת על פי דרך הפסיקה ההלכתית האוסרת המתת חסד. אלון השתכנע מעדות הרופאים כי התינוקת אינה סובלת וכי כבודה נשמר, ולפיכך קדושת חייה - גם במצבם הסופני - הוא הערך הבלעדי והקובע.
  • בג"ץ 193/86 שדן בהתעלמות המדינה מפעולות בינוי של הוואקף במרחבי הר הבית.‏[53] לשם הדיון ביקר אלון בהר (יחד עם השופטים אהרון ברק וגבריאל בך) אך טבל קודם לכן במקווה, וצעד על ההר כשהוא יחף ובמקומות המותרים בלבד בהוראת ההלכה.‏[54]
  • פסק דין רוני ליבוביץ נגד מדינת ישראל בו הופחת עונשו של ליבוביץ (האופנובנק) בשל המשקל הרב שניתן לחרטתו.
  • פסק דין יוסף חיים וייל נגד מדינת ישראל, בו קבע אלון כי הזכות לקיום יחסי אישות ולהתייחדות של אסיר עם בת זוג היא "זכות יסוד טבעית ואנושית לאדם באשר הוא אדם, ועונש שלילת החירות אינו כולל מאליו שלילתה של זכות יסודית זו, גם אם זכות זו ניתנת להגבלה".
  • ערעור פלילי 347/88 ג'ון דמיאניוק נגד מדינת ישראל, אלון היה שותף לפסק הדין בערעורו של דמיאניוק בפני בית המשפט העליון שזיכה אותו מחמת הספק וביטל את עונש המוות שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, לאחר שקבע כי זהותו עדיין לא הוכחה. אלון, שכתב את פרקי הפתיחה והסיום, סיכם את פסק הדין: "הווכמן איבן דמיאניוק יצא מלפנינו זכאי, מחמת הספק, מהאישומים הנוראים המיוחסים לאיבן האיום מטרבלינקה. מידה ראויה היא זו לשופטים, שאינם בוחנים כליות ולב, ואין להם אלא מה שעיניהם רואות וקוראות. תם - ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם"

משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת אלון
 
 
 
 
ד"ר מרדכי בוקסבוים
(משפטן ואיש ציבור חרדי, כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים)
 
רבקה בוקסבוים (לבית אמדורסקי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יוסף בוקסבוים
(עמד בראש מכון ירושלים)
רות אלון (לבית בוקסבוים)
 
פרופ' מנחם אֵלון
(כיהן כשופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מרדכי (מוטי) אֵלון
(כיהן כראש ישיבת הכותל והתנועה הרוחנית-חברתית "מבראשית")
 
ארי אֵלון
(סופר ומחנך)
 
יוסף (ספי) אֵלון
(שופט, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע)
 
טלי אלון-בן אשר
 
הרב בנימין (בני) אֵלון
(שר וחבר כנסת לשעבר מטעם האיחוד הלאומי)
 
אמונה אֵלוןבית פלאי)
(סופרת ופובליציסטית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוֹרי אֵלון
(סופר ותסריטאי)
 
שרה ניר (לבית אלון)
(אמנית)
 
הרב אלחנן ניר
(משורר ועורך ספרות)
 
בית בוקסבוים בגבול שכונת רחביה ושערי חסד בירושלים, בו התגורר אלון מיום חתונתו עד יום פטירתו

מנחם אלון נישא בשנת 1949 לרות בוקסבוים, מוזיקולוגית, מורה ומנהלת אולפן עברית במקצועה. רות היא בתו של המשפטן ואיש הציבור החרדי ד"ר מרדכי בוקסבוים, ונכדתם של איש ציבור והמלונאי ירחמיאל אמדורסקי וטובה גיטל לבית אפשטיין (מראשי חסידי חב"ד בעיר חברון). אחיה הוא הרב יוסף בוקסבוים (מייסד מכון ירושלים).

ד"ר בוקסבוים בנה ברחוב אבן שפרוט 12, בגבול שכונת רחביה-שערי חסד בירושלים, בית רב-מידות שתוכנן על ידי האדריכל והצייר ליאופולד קרקאור ובו התגורר. מנחם ורות אלון התגוררו בבניין מיום חתונתם ועד פטירתו של אלון, בדירה הסמוכה לרב מטשעבין אותו אירח בוקסבוים בבניין.‏[55] אלון היה מבאי בית הכנסת ישורון והיכל שלמה, ובאחרית ימיו התפלל בקלויז של חסידי חב"ד בשכונת שערי חסד.

למנחם ורות אלון חמישה ילדים: השר והח"כ לשעבר הרב בני אלון (נשוי לסופרת אמונה אלון), נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע השופט ספי אלון, הסופר והמחנך ארי אלון, הרב מוטי אלון (ראש ישיבת הכותל לשעבר) ועורכת הדין טלי (אביטל) אלון-בן אשר (הייתה נשואה למהנדס האווירונאוטיקה פרופ' יוסף בן אשר). בין נכדיו נמנים הרב צבי אלון (רבה של קיסריה), הפיזיקאי ד"ר יהונתן אלון (מכון ויצמן למדע), הסופר והתסריטאי אורי אלון (יוצר הסדרה שטיסל), המשפטנית פרופ' נועה בן אשר (אוניברסיטת פייס) והעיתונאית והמגישה שרהלה בן אשר (גלגלצ). התפרסותם של בני המשפחה בתחומים ציבוריים שונים גרמו לכך שהיא מוצגת לעתים כ"שושלת האצולה של הציונות הדתית".‏[56]

מתלמידיו ומתמחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מתמחיו של אלון בבית המשפט העליון ותלמידיו המובהקים באוניברסיטה נמנו רבים מטובי המשפטנים בישראל, שלימים תפסו עמדות בכירות בעולם המשפט הישראלי וביניהם פרופ' יעקב נאמן (שר המשפטים ושר האוצר לשעבר); שופטי בית המשפט המחוזי משה דרורי, נאוה בן אור ורון שפירא; שופטי בית משפט השלום תמר בר אשר-צבן, יסכה רוטנברג, עידית ברקוביץ ואברהם רובין; פרופ' דוד גליקסברג (האוניברסיטה העברית); פרופ' שמואל שילה (האוניברסיטה העברית); פרופ' מיכאל קורינאלדי (מכללת נתניה); פרופ' אלכס שטיין (אוניברסיטת ניו יורק); פרופ' אליאב שוחטמן (האוניברסיטה העברית); פרופ' אביעד הכהן (דקאן מכללת שערי משפט); חיה זנדברג (מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה); פרופ' גבריאלה שלו (שגרירת ישראל באו"ם לשעבר) ועורכי הדין איל רוזובסקי, מירון הכהן (רשם האגודות השיתופיות), תומר מוסקוביץ (מנכ"ל חברת "משהב"), מנחם פדר, מנשה קוגוט, אסף פוזנר, כרמית פנטון, מיכאל ראבילו ואלי וילצ'ק.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת כרכי המהדורה השלישית של "המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו"

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפתח השאלות והתשובות של חכמי ספרד וצפון אפריקה, הוצאת מאגנס, 1981.
  • מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1965.
  • מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הריטב"א, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1973.
  • מפתח השאלות והתשובות - שו"ת זיכרון יהודה, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1973.
  • שנתון המשפט העברי (כרכים א-י), הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1984-1974.
  • עורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה.
  • Principles of Jewish Law,‏[58]Keter Publishing House ,Jerusalem, 1975
  • Talmudic civil law, Published by New York University ,1984.
  • The Ethiopian Jews : a case study in the functioning of the Jewish legal system, Published by New York University ,1987.
  • Decision of the Supreme Court of Israel in the Shefer Case, Published by Falk Schlesinger Institute, 1996.
  • Jewish Law (Mishpat Ivri): Cases and Materials, Published by LexisNexi, New York, 1999
  • The Tears Of The Oppressed: An Examination Of The Agunah Problem: Background And Halakhic Sources, Published by Ktav Pub Inc, 2004.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ונאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל תל אביב היגר קודם לכן דודו של אלון, ר' יוסף פטר, איש עסקים אמיד ששימש כנציג החרדים במועצת העיר תל אביב ופרס על אלון הצעיר את חסותו.
  2. ^ יאיר שלג, ראיון עם פרופ' מנחם אלון, גיליון נאמני תורה ועבודה 4, כסלו, ה'תשנ"ה
  3. ^ אלון תיאר תקופה זו בחייו בטקס הפרידה מבית המשפט העליון: "השנים היפות בחיי, לא היו שנותיי באוניברסיטה, וגם לא אלו שעשיתי בבית המשפט העליון. השנים היפות ביותר היו שמונה השנים שעשיתי בישיבת חברון, בלימוד של שש עשרה שעות ביממה, עם אוכל ותנאים שלא היו מן המשובחים ביותר. זהו מקום שאתה נכנס אליו בלי תעודות, ויוצא בלי תעודות, ממש תורה לשמה, לימוד שאין לו אח ורע באף מקום אחר בעולם". אלון היה מקורב לראש הישיבה הרב יחזקאל סרנא, ובין החברים והחברותות שלו לספסל הלימודים היו חיים הרצוג, והרבנים לעתיד שלמה גורן, חיים סרנא, שלמה קוק, דב שוורצמן ויצחק קוליץ.
  4. ^ על פי עדותו אמר לו הרב ברויאר: "שמעני ר' מנחם, הרי בסופו של דבר תהא לנו מדינה - ומה יהיה בכל הנוגע למשפט?" (משה קרונה, אישים וניחוחים: מגיד שיחות, עמ' 95, הוצאת מורשת, 1991.). בנוסף, בעידודו של ברויאר הצטרף אלון לתנועת הנוער החרדית לאומית "עזרא", ושם גם פגש את מי שתהיה אשתו, רות בוקסבוים
  5. ^ יפה גולדשטיין, ראיון עם השופט מנחם אלון, הצופה, מוסף לשבת, 3 בדצמבר 1993
  6. ^ אמנון מסקין בישיבה, מעריב, 27 במרץ 1970
  7. ^ אזרחות כבוד של העיר צפת לשופט בדימוס מנחם אלון, הצופה, 25 באפריל 2004
  8. ^ ביוזמתו של יו"ר ועדת הכספים דאז דוד צבי פנקס
  9. ^ מסיימי האוניברסיטה קיבלו תוארים, הצופה, 27 באפריל 1954
  10. ^ מונה יועץ מיוחד למשפט עברי, מעריב, 10 במרץ 1959
  11. ^ הועדה הציבורית לענייני דמי מפתח תחל בדיוניה, חרות, 11 באוקטובר 1956
    עוד מהמאה ה-10, מעריב, 30 באוגוסט 1960
  12. ^ הצוות היחיד שלא הגיע לקונצנזוס, דבר, 23 בפברואר 1978
  13. ^ 911 תארים אקדמיים הוענקו באוניברסיטה, דבר, 29 ביוני 1962
  14. ^ לא די, מעריב, 25 ביולי 1961
  15. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה, מעריב, 5 במאי 1966
  16. ^ מכון לחקר המשפט העברי יוקם באוניברסיטה העברית, דבר, 5 במרץ 1962
  17. ^ כרמי גילון, שב"כ בין הקרעים, עמ' 42, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2005
  18. ^ מלבד פעילותו האקדמית בנושא הרבה אלון להרצות במסגרות ציבוריות ופרטיות; טרם בחירתו לשופט בבית המשפט העליון העביר חוג תלמוד קבוע לשופטים ומשפטנים, תחילה בביתו של פרקליט המדינה דאז קולין גילון[17] ובהמשך בביתו הפרטי. כמו כן עמד בראש החוג לתנ"ך בבית נשיא המדינה שחידש את פעילותו בתקופת הנשיא עזר ויצמן (משתתפים קבועים נוספים היו פרופ' יאיר זקוביץ, פרופ' אבי רביצקי ואחרים) ושידור סדרת הרצאות ברדיו אודות המשפט העברי וספר שולחן ערוך של ר' יוסף קארו במסגרת "אוניברסיטה עממית משודרת"
  19. ^ 19.0 19.1 יאיר שלג, מר משפט עברי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 15 בפברואר 2013
  20. ^ הלך לעולמו פרופ' מנחם אלון ז"ל, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר והמנהל המייסד של המכון לחקר המשפטי העברי, אתר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, 6 בפברואר 2013
  21. ^ הדו"ח השנתי (2006) של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי. לא מעט בזכות פעילותם של המשפטנים היהודים פרופ' אלן דרשוביץ (ארצות הברית) וארוין קוטלר (קנדה)
  22. ^ צבי לביא, מחשב אלקטרוני יכין מפתח תשובות בהלכה היהודית, מעריב, 28 באוגוסט 1967
  23. ^ אנציקלופדיה יודאיקה באנגלית תצא לאור בירושלים ב-1970, דבר, 25 בינואר 1968
  24. ^ בצעד תקדימי אושר לאלון לצאת לשנת שבתון באוניברסיטת ניו-יורק, בשל חשיבות הקמת הקתדרה על ידו. מהכס קתדרה, מעריב, 31 באוגוסט 1984
  25. ^ בפרט לאחר פרישתו של השופט יצחק קיסטר. אליקים רובינשטיין, שופטי־ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית־המשפט העליון בישראל, עמ' 157, הוצאת שוקן, 1980
  26. ^ חוק יסודות המשפט, ה'תש"ם-1980, סעיף 1
  27. ^ 27.0 27.1 משה גורלי, ‏אלון נגד ברק: הוויכוח האמיתי, באתר גלובס, 13 במאי 2001
  28. ^ יובל יועז, ‏נפטר מנחם אלון, לשעבר המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, באתר גלובס, 6 בפברואר 2013
  29. ^ שולמית אלוני - מבחר ציטוטים בבגצ 433/87
  30. ^ גדעון ספיר, "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו", עיוני משפט כ"ה, 2001
  31. ^ מיכל שקד, משה לנדוי - שופט, עמ' 464, הוצאת ידיעות ספרים, 2012
  32. ^ ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה פ"ד לט (2) 225, ניתן ב-15.5.85
  33. ^ נעמי לויצקי, כבודו - אהרן ברק, ביוגרפיה, עמ' 232-237, הוצאת כתר, 2001
  34. ^ אביאל מגנזי, אהרן ברק על מנחם אלון: "אבידה ללא תחליף", באתר ynet‏, 6 בפברואר 2013
  35. ^ ברק: "היחסים בין אדם לחברו בתחום המוסר או החברה אינם נופלים בגדר 'חלל משפטי'. המשפט הוא בכול. אין 'חלל משפטי'. אני רשאי לחשוב ולנוע כרצוני משום שהמשפט מכיר בחירותי זו". אלון משיב לטענה זו: "הרי אין אתה אומר שהמשפט 'מתיר' לאכול, לשוחח בטלפון, לטייל, לרוץ ולרקוד רק משום שאין הוא 'אוסר' פעולות אלה". ציטוטים מתוך מאמרו של משה גורלי, ‏מלוא כל הארץ בג"ץ, באתר גלובס, 17 בינואר 2000
  36. ^ מקור הביטוי שבתפילה נמצא בספר ישעיהו, פרק ג', פסוק ו'
  37. ^ נילי כהן, שפיטות ותום לב באור של צדק ומתינות - הוויכוח בין השופטים אלון וברק, עורך הדין, אפריל 2013
  38. ^ פרופ' דניאל פרידמן, הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, עמ' 99-97, הוצאת ידיעות ספרים, 2013
  39. ^ יואב ספירכבוד האדם תחילה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2013
  40. ^ איך לשמור על הביטחון ועל חירות האדם, אביעד הכהן, ישראל היום, 10 באפריל 2012
  41. ^ משה נגבי, "הצד היפה של הכיפה", מעריב, 26 בנובמבר 1993
  42. ^ בג"ץ 670/84, פ"ד מ"ג (4) 515. לעיון נוסף: אורית קמיר, שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם, עמ' 124, הוצאת כרמל, 2004
  43. ^ השופט (בדימ.) מנחם אלון יעמוד בראש ועדה לחלוקת ספרי הקודש מליטא, חדשות מחלקה ראשונה, 11 בספטמבר 2002
  44. ^ דין וחשבון ועדת אלון לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל
  45. ^ סיון רהב-מאיר, כולם מדברים על כבוד (4), ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 2013
  46. ^ ראש הממשלה נתניהו שלח הערב מכתב תנחומים למשפחתו של פרופ' מנחם אלון ז"ל, באתר משרד ראש הממשלה
  47. ^ חזקי עזרא, הרב חיים דרוקמן: השופט אלון - תלמיד חכם אמיתי, אתר ערוץ 7, 6 בפברואר 2013
  48. ^ שר המשפטים ספד לשופט בדימוס אלון: "להמשיך בדרכו", יאיר אלטמן, אתר וואלה!, 6 בפברואר 2013
  49. ^ פרס קרן כץ ניתן לשופט מנחם אלון, מעריב, 28 בדצמבר 1978
  50. ^ חתני פרס ישראל - פרופ' מנחם אלון ופרופ' ישעיהו תשבי, מעריב, 4 בפברואר 1979
  51. ^ National Jewish Book Award - זכה על התרגום האנגלי של ספרו 'המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו'
  52. ^ אלון מתייחס בהרחבה לפסק הדין בספרו מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
  53. ^ ארנון סגל, מה הוא היה אומר היום? – שלושים לשופט מנחם אלון ז"ל, מקור ראשון, 12 במרץ 2013
  54. ^ נדב שרגאי, הר המריבה, הוצאת כתר, 1995, עמ' 305
  55. ^ שכנים נוספים היו פרופ' גרשם שלום (ראו גם: בית גרשם שלום), פרופ' ישראל אלדד, סופרת הילדים מרים ילן-שטקליס והמשוררת זלדה שהתגוררה בבניין הצמוד ברחוב הקליר 11, גם הוא בבעלותו של בוקסבוים
  56. ^ חיים לוינסון, 4 בנים מוצלחים למשפחת אלון, אך בפופולריות האפיל הרב מרדכי על כולם - שושלת האצולה של הציונות הדתית, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
  57. ^ התרגום האנגלי בהוצאת Jewish Publication Society, מתרגמים: הרב פרופ' ברנרד אורבך ומלווין סייקס. בשנת 1989 פורסם הספר בתרגום לרוסית מתרגם: אברהם יהושע אלינסון
  58. ^ מבוסס ברובו על הערכים בנושא המשפט העברי שכתב אלון לאנציקלופדיה יודאיקה, המהדורה האנגלית, 1972


דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
משה זמורהיצחק אולשןשניאור זלמן חשיןשמעון אגרנטמשה זילברגיואל זוסמןמשה לנדויחיים כהןיצחק כַּהןמאיר שמגרמרים בן פורתמנחם אלוןאהרן ברקשלמה לויןתאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןאליעזר ריבליןמרים נאור האומות המאוחדות
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg