משתמש:Yonatan assaf/סיפורי המיתולוגיה היוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המיתולוגיה היוונית הינה אוסף סיפורים ואגדות עם מאזור האיים היווניים.

התרבות היוונית נחשבת לאחת התרבויות העשירות ביותר אם לא הכי עשירה. היא טומנת בחובה אגדות על מגוון גיבורים אלים וטיטאנים.

האלים הם אינסופיים- היוונים המציאו אל האחראי לכל דבר. הרבה מהאגדות השתמרו על ידי סיפורים כתובים- כמו האודיסאה והאיליאדה

אך רבים סופרו בדיבור והועברו מדור לדור.

אלי המיתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלים במיתולוגיה היוונית נתפסו כדמויות עליונות וחזקות. משכן האלים היה בראש הר האולימפוס. הם לא היו בני תמותה- אך היו להן תכונות אנושיות רבות. הם לא נחשבו לכל יכולים, והיו עושים טעויות רבות. ישנם כ- 14 אלים ראשיים ומוכרים והרבה מאוד אלים משניים. בין האלים הראשיים, ישנם 12 אלים ראשיים השולטים באולימפוס. הם נקראים "האלים האולימפיים".


אלים אולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם יווני שם רומי הגדרה
1. זאוס יופיטר מלך האלים והחזק ביותר מבניהם, אל השמים, הברק, הרעם, המשפט והצדק . אחד משלושת האלים הגדולים.
2. הרה יונו מלכת האולימפוס, אשתו ואחותו של זאוס, אלת הנישואין, האמהות והלידה, ופטרוניתן של הנשים הנשואות.
3. פוסידון נפטון אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעשי האדמה, אח זאוס, אחד משלושת הגדולים.
4. אתנה מינוורה אלת החוכמה והמלחמה, אחראית על שמן הזית ועל האריגה, בת זאוס.
5. ארס מארס אל המלחמה, בנם הבכור של זאוס והרה.
6. אפרודיטה ונוס אלת האהבה והיופי, נוצרה מקצף הים לאחר שנפל איבר מינו של אורנוס אל הים.
7. הפייסטוס וולקן אל הנפחות והאש, בנם של זאוס והרה, בעלה של אפרודיטה.
8. דמטר קרס אלת התבואה, אחות זאוס.
9. דיוניסוס בכחוס \ ליבר אל היין, הגפנים, המסיבות, בן זאוס.
10. הרמס מרקוריוס אל הגנבים, הנוודים, הדרכים, התקשורת, בן זאוס.
11. אפולו (אפולון) אפולו \ פבוס אל השמש, הנבואה, המוזיקה, הרפואה, האור, אחיה התאום של ארטמיס, בן זאוס.
12. ארטמיס דיאנה אלת הציד, הירח, אחותו התאומה של אפולו, בת זאוס.

אלים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם יווני שם רומי הגדרה
האדס פלוטו אל השאול ושליט המתים, בעלה של פרספונה, אחד משלושת הגדולים.
הסטיה וסטה אלת הבית, המשפחה ואש האח.
פאן פאונוס אל הרועים, הפרא והפוריות, בן הרמס.
פרספונה פרוסרפינה אלת האביב, נהפכה לשליטת השאול לאחר שנחטפה על ידי האדס ונאלצה להתחתן איתו, אשתו של האדס.
ארוס אמור \ קופידון אל האהבה והתשוקה המינית, בן אפרודיטה.
אריס דיסקורדיה אלת אי ההסכמה והתוהו ובוהו, אחותו של ארס.
טיכה פורטונה אלת המזל, הגורל, בת זאוס.
יאנוס אל השערים וההתחלות.
בלונה אלת המלחמה.
היב אלת הנעורים, משרתתם של האלים באולימפוס
איליתיה אלת הלידות.
איריס אלת הקשת בענן, שליחת האלים.
יורוס וולטורנוס אל הרוח המזרחית.
בוריאס אל הרוח הצפונית.
נוטוס אל הרוח הדרומית.
זפירוס פאבוניוס אל הרוח המערבית.
קיאונה אלת השלג, בת בוריאס.
ניקה ויקטוריה אלת הניצחון.
איולוס שליט הרוחות, אביהם של בוריאס, נוטוס, זפירוס, יורוס.
דימוס אל הטרור והאימה, בן ארס ואפרודיטה.
פובוס אל הפחד והבעתה, בן ארס ואפרודיטה.
תנטוס לטוס התגלמות המוות, עוזרו של האדס.
היפנוס סומנוס התגלמות השינה.
גראס אל הזקנה.
הליוס סול אל השמש.
סלנה לונה אלת הירח.
אאוס אורורה אלת השחר.

טיטאנים ואלים קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם יווני שם רומי\שם נוסף הגדרה
גאיה טרה אלת האדמה, אשתו של אוראנוס, אמם של קואאוס, קרונוס, היפריון, יאפטוס, מנימוסינה, אוקיינוס, פויבה, ריה, טתיס, תאה, תמיס, קריוס.
אוראנוס קיילוס אל השמיים, בעלה של גאיה, אביהם של קרונוס, קואאוס, היפריון, יאפטוס, מנימוסינה, אוקיינוס, פויבה, ריה, טתיס, תאה, תמיס, קריוס.
קרונוס סטורן אל החקלאות והקציר, שליט הזמן, בעלה של ריה, אביהם של זאוס, הרה, פוסידון, הסטיה, האדס, דמטר.
קואאוס ייצוג האינטליגנציה, בעלה של פויבה ואביהם של לטו ואסטריה.
היפריון אביהם של הליוס, סלנה, ואאוס.
יאפטוס אביהם של אטלס, אפימתאוס ופרומתאוס.
מנימוסינה מנמחינה אלת הזיכרון.
אוקיינוס נהר ענק שהקיף את העולם, בעלה של טתיס.
פוייבה אלת הירח, אמם של לטו ואסטריה.
ריה אופס אשתו של קרונוס, אימיהם של זאוס, הרה, פוסידון, הסטיה, האדס, דמטר.
טתיס אלת מים, אשתו של אוקיינוס.
תאה אימם של הליוס, סלנה, ואאוס.
תמיס אלת הצדק, החוק והסדר, אחת הכלות הקודמות של זאוס.
קריוס בן גאיה ואוראנוס.

מיתוסים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריאת העולם

תחילה נוצרו כאוס (החלל) וגאיה (הארץ).

גאיה ילדה את אורנוס (השמים) שהיה לבעלה. מזיווגם של אורנוס וגאיה נולדו שלושה עמי ענקים- הטיטאנים, הקיקלופים וההקאטונכרים.

אוראנוס לא אהב את ילדיו, אז הוא זרק אותם למעמקי טרטרוס (מעמקי השאול). גאיה כעסה על אוראנוס על מעשה זה וזממה באמצעות צעיר בנה, קרונוס, לנשל את אורנוס ממעמדו כשליט העולם.

היא נתנה לו מגל (מעין כלי חקלאי) והוא סירס באמצעותו את אביו, אוראנוס.

מהדם שנפל אל פני האדמה נולדו האריניות (אלות הזעם והנקמה שתפקידן לרדוף רוצחי קרובי משפחה), הגיגנטים וחלק מהנימפות.

מהאשכים שהושלכו לים, ומקצף הגלים סביבם, נולדה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי.

  • הולדת האלים הראשוניים

ריה נכנסה להריון מקרונוס.

בקללה אשר רבצה על קרונוס, אשר נאמרה על ידי הוריו, גאיה ואורנוס, נובא כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם, ויתפוס את מקומו כשליט האלים.

בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אשתו, ריה, סלדה מכך, וכאשר נולד בנו השישי, זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.

זאוס גדל במערה, ינק מעז ובכל פעם שבכה, שדים הצטופפו מסביב למערה ועשו רעש כדי שקרונוס לא ידע שבנו חי.

כאשר גדל, רצה זאוס לנקום באביו על מעשיו. קרונוס, שלא ידע שבנו חי, לקח אותו כאחד מעובדיו. זאוס שם שיקוי הקאה (תערובת חרדל ויין) בנקטר (משקה האלים) של קרונוס. כאשר שתה את הנקטר, הקיא קרונוס את כל בניו ובנותיו שבלע בעבר. לאחר הקאת האלים, פרצה מלחמה בין האלים הצעירים בראשות זאוס, ובין הטיטאנים בראשות קרונוס. הטיטאנים הפסידו, וקרונוס הורד מכיסאו ונכלא בטרטרוס, כשהוא קצוץ לאלף חתיכות.

סדרי שלטון חדשים נוצרו עם ניצחון האלים הצעירים על הטיטאנים, כאשר זאוס קיבל לידו את מעמד שליט האלים, ואת השליטה על השמיים, הברקים והרעמים. את השליטה בימים ובאוקיינוסים הוא נתן לאחיו, פוסידון, ואת השליטה בשאול הוא נתן לאחיו השלישי, האדס.

  • הולדת הפייסטוס, השלכתו מהאולימפוס, כליאת הרה והנישואין לאפרודיטה

הרה ילדה לזאוס ארבעה ילדים - אל המלחמה ארס, אלת הלידה איליתיה, אל האש והנפחים הפיסטוס ואת אלת הנעורים הבה.

אחרי שהיא ילדה את בנה הפייסטוס, היא הבחינה בכיעורו ובצליעתו, והשליכה אותו מהר האולימפוס.

הפייסטוס לא נהרג, ועם השנים שנאתו כלפי הרה גדלה והלכה, עד שבחמת זעמו הוא החליט לנקום בה ובנה בשבילה כס מלכות מכושף.

ברגע שהרה התיישבה על כס זה, היא נעקדה אליו ולא יכלה להשתחרר. הבעיה נפתרה רק עם התערבותו של דיוניסוס, שהשקה את הפיסטוס יין, גרם לו לשכוח את עלבונו וכאבו ולקח אותו אל הר האולימפוס.

בהיותו שם, הפייסטוס נאות לשחרר את הרה לאחר שהובטחה לו אפרודיטה, אלת היופי והאהבה, כאישה.

  • בגידת אפרודיטה עם ארס

אפרודיטה לא הייתה אישה נאמנה להפייסטוס ובגדה בו עם אלים רבים. הידוע מביניהם הוא ארס.

הפייסטוס שגילה את מעשי הבגידה, יצר לשניים מלכודת שהפילה עליהם רשת בעת שתינו אהבים, ואז קרא לכל שאר האלים שיבואו לצפות במחזה על מנת לספר להם על דבר הרומן שהתרחש מאחורי גבו.

  • הולדתו וימיו הראשונים של הרמס

הרמס הוא בנם של זאוס, מלך האלים, ושל הנימפה מאיה אשר אותה נהג זאוס לבקר במערתה שבהר קילנה בזמן שהרה, אשתו, ישנה. בגלל שהיה בן של נימפה, ולא של אלה, הוא היה דומה גם לבן אדם וגם לאל: אמנם היה בן-אלמוות, אך נאסר עליו לאכול בשר (שכן זה יגרום לו להפוך לבן תמותה) והוא לא גר מלכתחילה על האולימפוס.

הרמס היה פיקח כבר מלידתו ובנה את הלירה הראשונה משריון של צב כשהיה בן יום אחד בלבד. תמורת הנבל שהמציא, הסכים אפולו, האל חובב המוזיקה להפוך את הרמס ואת אימו לאלים. הרמס לימד את אפולו לפרוט על מיתרי הנבל. לאחר שהפך הרמס לאחד מהאלים האולימפיים, הוא המציא גם את חליל הרועים. אפולו ידע שהרמס הוא אל פיקח וערמומי, חשש ממנו ולכן השביע אותו אמונים. בתמורה נתן לו אפולו את המטה הפלאי שמשמש אותו (הקדוקאוס).

  • האל הפטרון של העיר אתונה

אתנה התחרתה עם פוסידון על תואר האל-פטרון של העיר אתונה.

הם הסכימו שכל אחד ייתן לאתונאים מתנה אחת והאתונאים יחליטו איזו מתנה הם מעדיפים. פוסידון הכה על האדמה בקלשונו, ומעיין התפרץ מהבקע; המים היו מלוחים ולא שמישים במיוחד. לעומתו, אתנה נתנה לאתונאים את עץ הזית הראשון שלהם. האתונאים (או מלכם, צקרופס) קיבלו את עץ הזית, והפכו את אתנה לפטרוניתם, כיוון שהעץ נתן להם מזון, שמן ועץ לבניה.

אתנה הייתה אלה פטרונית של ערים נוספות, המפורסמת שבהם היא ספרטה.

  • מדוזה

מדוזה הייתה נערה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שפיתתה את פוסידון, אל הים, ונאנסה על ידו במקדשה של אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה.

בין פוסידון לאתנה שררה יריבות רבת שנים, עוד מהזמן בו העדיפו האתונאים את אתנה כפטרוניתם, על פני פוסידון‏. כיוון שכך, כשגילתה האלה את חילול מקדשה, היא קיללה את מדוזה, והפכה אותה למפלצת המוכרת, ששיערה נחשים ושהמביט בה מתאבן.

לאחר מכן, מדוזה גורשה אל מעבר לאדמות ההיפרבוראניות, שבהן שרר אור שמש נצחי.

  • לידת אפולו וארטמיס

לטו בת הטיטאנים נכנסה להריון מזאוס.

כשהרה גילתה שלטו בהריון מבעלה, היא אסרה עליה ללדת ביבשה או על אי. לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס.

אגדה אחרת מספרת, כי הרה חטפה את איליתיה אלת המיילדות, כדי שלטו המעוברת לא תוכל ללדת. ארטמיס נולדה ראשונה, וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו.

לפי גרסה אחרת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו.

  • חטיפתה של פרספונה

פרספונה, שהייתה נערה יפה ביותר, לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת צמחים יחד עם חברותיה. אולם האדס חמד אותה לעצמו, והחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכתו אשר מתחת לאדמה. יום אחד, בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה, האדס מימש את תוכניתו: הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע באדמה, תפס את הנערה ההמומה, ולקח אותה איתו לשאול תחתיות. אף אחד, פרט לזאוס, הקטה ולהליוס, השמש הרואה הכול, לא הבחין במאורע.

לאחר שנעלמה פרספונה, לא ידעה אמה, דמטר, את נפשה מצער: היא קיללה את חברותיה של בתה, שלא הצליחו למנוע את החטיפה, והפכה אותן לסירנות - ציפורים בעלות ראש אישה. היא שקעה בגעגועים לבתה והזניחה את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה.

בסופו של דבר נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא: הוא שלח את הרמס, שליח האלים, להאדס כדי שישיב את פרספונה לאמה. האדס אמנם החזיר את פרספונה, אך בטרם הלכה נתן לה לאכול מספר גרעיני רימון. גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול ובשל אכילתם נאלצה פרספונה לשוב לשאול לשלושה חודשים מדי שנה בשנה. אולם, בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס, ולבלות יחד עם אמה ועם יתר האלים. בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אמה מתעטפת עצב וגוזרת כיליון על האדמה, אך מששבה פרספונה לאמה, היא הייתה מתנערת מעיצבונה ומאפשרת לתבואה לפרוח ולהבשיל.

לכן, על פי המיתוס, מגיעים מדי שנה שלושה חודשי חורף, בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי, אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ, בהם פרספונה שבה מן השאול, ודמטר שוב מפרה את האדמה.

  • תפוח הזהב של אריס

האלות הרה, אתנה ואפרודיטה ערכו סעודה והזמינו אליה את כל האלים, אך את אריס לא הזמינו, כדי להימנע מהסכסוכים שהיא מביאה. למרות שלא הוזמנה, באה אריס לסעודה והגישה תפוח זהב כתשורה ליפה שבין המארחות. שלושת המארחות החלו לריב ביניהן למי מגיעה התשורה. הן בחרו יחד את פאריס לשפוט ביניהן, ובנפרד הציעה לו כל אחת מהן מיני שלמונים כדי שיבחר בה. פאריס בחר באפרודיטה, שהבטיחה להשיג לו את האישה היפה ביותר בעולם. אפרודיטה עמדה במילתה ועזרה לפאריס לפתות ולחטוף את הלנה (על פי גרסה אחרת הלנה ברחה איתו מרצונה), וזאת הייתה הסיבה המוצהרת של מלחמת טרויה. מאותה סיבה, במהלך מלחמת טרויה, צידדו הרה ואתנה בקואליציית ערי יוון ואפרודיטה צידדה בטרויאנים.

  • אפולו ודפנה

יום אחד לעג אפולו לכישורי הקשתות של ארוס אל האהבה. ארוס מצידו חשב שכישורי השירה של אפולו מרגיזים. כתוצאה מן הסכסוך בין האלים, שילח ארוס באפולו חץ אהבה לדפנה, נימפת יער, בתו של לדון. הנימפות שייכות לפמלייתה של האלה הבתולה ארטמיס ונשבעו גם הן לבתולין נצחיים. לכן לא רצתה דפנה להיענות לחיזוריו של אפולו. היא ברחה ממנו וכשראתה שהוא משיג אותה, התפללה לאל הנהר פניוס, אביה, שיעזור לה. פניוס הפך את דפנה לעץ הדפנה, שעד היום נחשב קדוש לאל אפולו. על פי המטמורפוזות ארוס ירה באפולו חץ אהבה לדפנה ולדפנה חץ של שינאה כנגד אפולו.

  • אקטיון וארטמיס

אקטיון היה נכדו של קדמוס, ואחד הציידים הגדולים ביותר בתולדות יוון. ליד היער בו היה צד תמיד הייתה מערה עם מעיין שיצר בריכה עם מים זכים, ושם התרחצה ארטמיס כשחזרה ממסעות הציד.

יום אחד אקטיון החליט לצאת לסייר לבדו ביער. הוא תעה בדרכו והגיע למערה. הנימפות והציידות של ארטמיס ראו אותו מגיע וניסו להסתיר את מערומי האלה בגופם. אך מאוחר מידי- עיניו של אקטיון חזו באלה הבתולה ללא בגדיה. כעסה של ארטמיס היה איום ומכיוון שלא הצליחה להגיע לקשתה ולכידונה, היא הפכה אותו לצבי.

אקטיון רץ ללא הפוגה ולא ידע לאן ללכת. לבסוף מצאו אותו כלבי הציד שלו והחלו רודפים אחריו. הוא ניסה לברוח, אך חבריו הציידים דרבנו ושיסו בו את הלהקה המובחרת כולה. הכלבים קרעו את אקטיון לגזרים. יש האומרים שכעסה של אטרמיס לא שכך עד אשר ירדה נשמתו שאולה.

  • קנאתה של הרה

אכו

אכו הייתה נימפה, שתפקידה היה להעסיק את הרה בדיבורים כדי שלא תתפוס את זאוס בשעת ניאופיו. כשהרה גילתה זאת היא קיללה אותה שהיא רק תוכל לחזור על דברי אחרים ולעולם לא תוכל לדבר כרצונה (מכאן באה המילה האנגלית להד - Echo).

איו

מיתוס ידוע מספר שפעם אחת הרה כמעט תפסה את זאוס יחד עם נימפת מים בשם איו, אולם חיש מהר זאוס הפך את מאהבתו לעגלה לבנה יפהפייה. הרה למודת הניסיון לא השתכנעה ודרשה מזאוס שייתן לה את העגלה כמתנה.

ברגע שהעגלה ניתנה לה למשמורת, הרה הנחתה את נאמנה ארגוס, הענק בעל מאה העיניים, לשמור על העגלה כעל בבת עינו ולא לתת לזאוס להתקרב אליה. זאוס שלח את הרמס להרוג את ארגוס ולשחרר את איו, והרמס עשה כן. כשנודע להרה שאיו חופשייה היא שלחה זבוב לעקוץ אותה ולטרוד את מנוחתה ללא הפסקה.

בסופו של דבר, זאוס החזיר את איו לדמותה המקורית, והיא ילדה לו את אפפוס.

סמלה

דיוניסוס היה בנו של זאוס מבת תמותה בשם סמלה. הרה גילתה את הרומן והופיעה לפני סמלה ההרה בדמותה של זקנה חכמה. השתיים התחברו והתיידדו, וסמלה אף נאותה להפקיד בידי הרה את הסוד בקשר לזהות אביו של התינוק. אולם הרה העמידה פני לא-מאמינה וזרעה ספקות ולבטים בלבה של סמלה, עד שהאחרונה דרשה מזאוס לחשוף את עצמו בפניה. זאוס עשה כן, אך תפארתו האלוהית הממה את סמלה והרגתה. יחד עם זאת, זאוס הציל את העובר ונטעו בתוך ירכו, ולאחר מספר חודשים דיוניסוס נולד.

גרסאות אחרות של המיתוס קובעות שדיוניסוס היה בנו של זאוס מפרספונה, מלכת השאול. הרה ניסתה להרוג את הרך הנולד ושלחה טיטאנים מוכי שגעון לקרוע אותו לגזרים. זאוס אמנם הבריח אותם בעזרת ברקיו, אך רק לאחר שהם כבר טרפו את כל גופו של העולל מלבד לבבו (שהוצל על ידי אתנה, ריה או דמטר).

משריד בודד זה זאוס יצר מחדש את דיוניסוס ושתלו ברחמה של סמלה, וכך דיוניסוס נולד פעמיים.

גיבורים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדיפוס

כאשר נולד אדיפוס נמסרה להוריו נבואה, לפיה עתיד הוא לרצוח את אביו ולהינשא לאמו. מחשש להתגשמות הנבואה החליטו הוריו להורג.

כאשר נולד הילד דקר אביו אותו בקרסולו והפקידוהו בידי רועה, שצווה להרוג את הילד. הרועה שריחם על התינוק, השאיר אותו על הר שומם,שם ראה את התינוק רועה אחר שהביאו לחצר מלך קורינתוס. שם גדל אדיפוס כבנם של המלך והמלכה. כאשר גדל, שמע אדיפוס מפי האורקל של דלפי כי עתיד הוא להרוג את אביו ולהינשא לאמו, והחליט לברוח מחשש שיגשים את הנבואה.

במהלך נדודיו של אדיפוס ביוון, נתקל בקבוצה של אנשים אשר התווכחה איתו על זכות המעבר. אדיפוס הרג חלק מהאנשים, מבלי לדעת שאחד מההרוגים הוא אביו הביולוגי, ושלמעשה חציה הראשון של הנבואה אותה ניסה למנוע, הוגשם. בהמשך דרכו הגיע אדיפוס לתבאי, עיר הולדתו, שם שמע שמלך העיר מת בנסיבות מסתוריות. באותה עת הייתה העיר נתונה במצור על ידי ספינקס, שהעמידה את פתרון חידתה כתנאי לביטול המצור. החידה: איזו חיה הולכת בבוקר על ארבע, בצהריים על שניים ובערב על שלוש? אדיפוס פתר את החידה. פתרונו: החיה היא האדם, אשר בצעירותו זוחל על ארבע, בבגרותו הולך על שניים, ובזקנתו מתווספת לו רגל שלישית בדמות מקל הליכה. בכך שחרר את תבאי מן המצור, וכפרס על תושייתו ניתנה לו לאישה אלמנת המלך, הלא היא אמו. בזאת התגשמה הנבואה במלואה.

  • אכילס

אכילס היה בנם של נימפת הים תטיס, ופלאוס, מלך המירמידונים בפְתִיה (דרום-מזרח תסליה). לפי האגדה, תטיס, שידעה כי חיי בנה בסכנה, טבלה את אכילס התינוק במימי הסטיקס, כדי שגופו יתחשל כפלדה ויהיה חסין לפגיעות. על פי אותה אגדה, חששו האלים מקיומו של כוח בלתי ניתן לפגיעה, ועל כן גרמו לתטיס לשכוח להרטיב את עקב התינוק בו החזיקה כשהכניסה אותו למים.

על פי גרסה אחרת לסיפור, תטיס זרקה את בנה התינוק לאש כדי לחסן אותו מפניה, אבל אביו הוציאו משם.

  • בלרופון

בלרופון אילף את פגסוס הסוס המעופף, באמצעות רסן מוזהב שקיבל מהאלה אתנה. בלרופון ביצע מספר משימות מסוכנות שכללו את הריגת הכימרה (מפלצת בעלת ראש אריה, גוף תיש וזנב נחש), הבסתן של האמזונות (נשים לוחמות) ועוד. לאחר ביצוע מטלות אלו רצה בלרופון בכבוד האלים וקיווה לחיות לצדם באולימפוס, הר משכנם, אך פגסוס סירב לקחתו לשם והשליכו מעל גבו. לאחר תקרית זו, המיתולוגיה מספרת שפגסוס לא נתן לו או לאיש אחר לרכב על גבו.

  • הרקולס

כבר בהיותו תינוק שלחה הרה שני נחשים כדי להרגו בעריסתו. למשמע הקולות שנשמעו מן חדר הילדים, נזעקו הוריו אל החדר. הם גילו את הרקולס, שכבר אז ניחן בכוח בלתי מצוי, צוחק ובידיו שני נחשים חנוקים (בגרסה אחרת, החזיק אותם לאחר שריצץ את גולגולתם), בעוד אחיו צורח מפחד. מסופר שאת מורו לנגינה לינוס הרג בשוגג בעת זעמו בעזרת נבלו, כאשר זה דרש ממנו להקפיד על שעות הנגינה שלו. אמפיטריאון חשש שתקריות מסוג זה יישנו ולכן שלח את בנו לחיות בין הרועים.

הקנטאור כיירון חינך את הרקולס. כשגדל באו אליו שתי נערות יפות, האחת הייתה ארטה והאחרת קקיה, קקיה הציעה לו נוחות, הנאות ועושר אם ילך אחריה. לעומתה, ארטה הציעה לו רק תהילה תמורת מאבק מתמיד ברוע, הרקולס בחר בדרכה של ארטה.

הרקולס לשאול בעצתו של האוראקל של דלפי. הפיתיה שלחה אותו לשרת את דודנו אוריסתיאוס, מלך מיקנה, ולבצע שתים עשרה משימות שייבחר זה להטיל עליו. במשך תריסר שנים היה הרקולס כפוף לאוריסתיאוס שהטיל עליו לבצע עשר משימות קשות (בפועל ביצע 12), הידועות בשם שנים-עשר מעללי הגבורה.

12 מעללי הגבורה:

המטלה ה-1 שהוטלה עליו הייתה הריגת אריה אכזר שחי בעמק נמיאה.

המטלה ה-2 הייתה להרוג את ההידרה: נחש מים בעל 9 ראשים.

המטלה ה-3 הייתה לכידתה של האיילה בעלת קרני הזהב ופרסות הזהב.

המטלה ה-4 הייתה צייד חזיר הבר בארימנתיאה.

המטלה ה-5 הייתה לנקות תוך יום אחד את האורוות של אוגיאס מלכה של אליס, שבה היו 3,000 שוורים ולא ניקו את האורווה 30 שנה.

המטלה ה-6 הייתה הריגת הציפורים באגם סטימפליה שניזונו מבשר אדם.

המטלה ה-7 הייתה ללכוד את שור הבר שבאי כרתים.

המטלה ה-8 הייתה ללכוד את הסוסות הפראיות של דיומדס, מלך תרקיה, הסוסות ניזונו מבשר אדם.

המטלה ה-9 הייתה לקחת את החגורה של היפוליטה מלכת האמזונות.

המטלה ה-10 הייתה ללכוד את שווריו של גריאון שישב באי האגדי אריתיאה.

המטלה ה-11 הייתה להביא 3 תפוחי זהב שגדלו בגנן של ארבע נימפות אחיות (ההספרידות).

המטלה ה-12 הייתה לתפוס את הכלב קרברוס בעל 3 ראשים ששמר על שערי ממלכת השאול.

  • יאסון

יאסון ארגן קבוצת גיבורים והפליג על סיפון אונית ארגו לקולכיס (גאורגיה בימינו). המסע לקולכיס לווה בהרפתקאות רבות אבל האלים, ובייחוד אתנה והרה היו בעזרתו והוא הגיע בשלום ליעדו. כתנאי להסכמתו למסירת גיזת הזהב הטיל אייטס, מלך קולכיס, על יאסון לרתום שני פרים רושפי אש, לחרוש שדה, לזרוע בו שיני דרקון ולהלחם בלוחמים שיצמחו מהן. גורלו של יאסון היה עגום לולא באה לעזרתו בת המלך מדיאה אשר ציידה אותו במשחה שתגן עליו מפני הפרים ובעצה כיצד לגרום ללוחמים להלחם איש ברעהו. ואכן כך היה, אולם עדיין היה עליו להתגבר על דרקון ששמר על גיזת הזהב ושוב באה מדיאה לעזרתו, ונתנה לו משחה אשר הרדימה את הדרקון.

יאסון, מדיאה והארגונאוטים נסו מקולכיס. אייטס רדף אחריהם בספינתו אך עצר ושב לאחור כאשר גילה לזוועתו את נתחי גופת בנו הקטן, אפסירטוס, שבותר על ידי מדיאה. בשובם ליולקוס החייתה מדיאה בכשפיה את אביו הגוסס של יאסון. היא גרמה לבנותיו של פליאס להבין שתעזור להם להצעיר גם את אביהם וגרמה להם להמיתו. לאחר שהבינו את אשר עוללו באשמתה יצאו הבנות מדעתם. מאורע מחריד זה גרם לתושבי יולקוס לשנאה כלפי מדיאה. יאסון מלך במקומו של פליאס, עד אשר גבר פחדם של התושבים מכוחות הקסמים של מדיאה. השניים ומשפחתם הוגלו מיולקוס עד אשר הגיעו לקורינתוס.

  • פאטרוקלוס

לאחר שאכילס סירב לצאת לקרב בעקבות סכסוכו עם אגממנון ולאחר התבוסות שנחלו היוונים כתוצאה מכך, יצא פאטרוקלוס בראש המירמידונים כאשר הוא לבוש בשיריונו של אכילס. בקרב זה הרג פאטרוקלוס מספר רב של טרויאנים כולל מספר גיבורים אך לבסוף נקטל בידיו של הגיבור הטרויאני הקטור. גופתו של פאטרוקלוס נשארה בידי היוונים כאשר מנלאוס ואיאס מגינים אליה, אך שיריונו של אכילס, אותו לבש פאטרוקלוס, נפל שלל בידי הטרויאנים. לאחר מות חברו חזר אכילס לקרב כשהוא מצויד בשריון חדש מתנת האל הפיסטוס, קטל את הקטור ולאחר מכן חילל את גופתו. צערו של אכילס על מות חברו היה כה גדול עד כי לא יכול היה לשרוף את גופתו כפי המנהג המקובל. לבסוף בשכנוע רוחו של פאטרוקלוס התרצה אכילס ושרף את גופתו לא לפני שהקריב עליה קורבנות רבים כולל 12 שבויי מלחמה טרויאנים. לאחר שריפת הגופה ארגן אכילס מספר תחרויות אתלטיקה לכבודו של רעהו המת.

  • פלופס

אביו, טנטלוס, חמד לצון וציווה להרגו, כדי לבשל את בשרו ולהגישו בסעודה שערך לאלים. האלים האולימפיים לא התפתו ונמנעו מן המנה שהוצעה להם, פרט לדמטר (או בגרסאות אחרות תטיס), שהייתה שרויה ביגון על אובדן בתה, והספיקה לאכול את כתפו לפני שהבחינה במקור הבשר.

האלים הענישו את טנטלוס בעונש איום, והחזירו לתחייה את פלופס. במקום כתפו שנאכלה, יצרו לו האלים כתף משנהב.

מאוחר יותר נשא לאישה את הנסיכה היפודאמיה. כדי לזכות בה היה צריך כל מחזר לנצח את אביה, המלך אוינומאוס, במרוץ סוסים, כאשר העונש על תבוסה הוא מוות. צעירים רבים מתו בצורה זו, בייחוד לאור העובדה שסוסיו של המלך היו מתנה מארס, אל המלחמה היווני. פלופס, שקיבל במתנה זוג סוסים מפוסידון, כמתנת תודה על כך ששימש כמאהבו באולימפוס, התחרה בו וניצח.

קטגוריה:אלים יווניים