מתקפת בנזאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גופות חיילים יפניים שנהרגו במתקפת הבנזאי הסופית באיים האלאוטיים, 29 במאי 1943.

מתקפת בנזאי (Banzai totsugeki 万歳突撃) היה מושג שטבעו חיילי בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה שתיאר הסתערות רגלית של חיילי הצבא היפני הקיסרי. המושג גְיוֹקוּסָאי (玉砕; מילולית: "יהלומים מנותצים") שימש את ההנהגה והתקשורת ביפן בתקופה האימפריה היפנית. מתקפות אלה נערכו בדרך כלל כמתקפות התאבדות שמטרתן הימנעות מכניעה שטמנה בחובה השפלה או כניסיון לשיפור הסיכויים להצלחת מתקפה אל מול אויב בעל עדיפות מספרית.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג גְיוֹקוּסָאי (玉砕), שמשמעותו "יהלומים שבורים," משמש ביפנית לשון נקייה לאזכור מתקפת התאבדות או התאבדות בפני תבוסה (גם ספוקו). המושג מתבסס על ציטוט מכתב סיני קלאסי מן המאה ה-7 שאומר כי "על אדם דגול למות כיהלום מנופץ ולא לחיות כאריח שלם." המושג קיבל משמעות של מוות מכובד עם מותו של טקמורי סאיגו (1877-1827), והפך לסיסמה לאומית בלשון איצ'יקו גיוקוסאי (一億玉砕; "מאה מיליון יהלומים מנותצים") על ידי הממשלה היפנית בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כאשר עמדה יפן בפני פלישת בעלות הברית לשטחה.

חיילי בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה נהגו לכנות את גלי המתקפה האנושיים של הצבא היפני הקיסרי בשם מתקפות בנזאי מכיוון שבעת המתקפה נהגו החיילים היפנים לצעוק "בנזאי!". קריאת קרב זו הייתה מחווה של מורל ואומץ שנועדה לדרבן את החיילים לבצע את המתקפה עד תום. בשפה היפנית משמעות המילה "בנזאי" (万歳) היא "עשרת אלפים שנה," קריאה מקובלת המסמלת אריכות ימים וחגיגיות. במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה הקריאה "טֶנוֹ הֶייקֵה בנזאי!" (天皇陛下万歳; "עשרת אלפים שנים לקיסר") לקריאת הקרב המושמעת בעת המתקפה, ומשם קלטו חיילי בעלות הברית את המושג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה הסתמך הצבא היפני הקיסרי על טקטיקת המתקפה ההמונית של חיל הרגלים ששימשה במלחמת העולם הראשונה. רבים מחיילי בעלות הברית היו חמושים בנשק חצי אוטומטי ואף אוטומטי, שהיה מסוגל לספק קצב אש גדול בהרבה ממה שהיה נהוג במלחמת העולם הראשונה. באמצעות נשק זה הצליחו החיילים להדוף את מתקפות הבנזאי מבלי שישיגו את מטרתן. מתקפות בנזאי בהשתתפות חיילים רבים הוכיחו עצמן כלא יעילות ויקרות ביותר מבחינת אבידות. עם האטת ההתקדמות היפנית ונטיית המלחמה לקראת איזון בין הצדדים, חדלו היפנים להשתמש בשיטה זו. אולם לקראת סוף המלחמה, כאשר תבוסתה של האימפריה היפנית הייתה ברורה, השיבו היפנים את מתקפת הבנזאי לפעולה, כמעשה התרסה כאשר כניעה או מוות היו האפשרויות היחידות בנמצא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harries, Meirion & Susie Harries. Soldiers of the Sun : The Rise and Fall of the Imperial Japanese Army, Random House, 1994. ISBN 9780679753032.