לשון נקייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לשון נקייה או יופמיזם (מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כניבול פה, מביך, פוגע, או מטריד באופן אחר.
מקור המושג "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים (דף ג, עמוד א) מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה".
תוכן עניינים |
[עריכה] לשון נקייה ביהדות
השימוש ב"לשון נקייה" הינו חיוב הלכתי, בחז"ל מובאות אזהרות רבות שלא ינבל אדם את פיו ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: "אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה." וכן "מעמיקין לו גיהנום." ו"בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים."
מכאן גזרו חז"ל: "שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה." פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ההלכה והמוסר היהודיים.
בתלמוד מובאים ציטוטים רבים מהמקרא והנביאים, בהם האריך הפסוק על מנת לכתוב ב"לשון נקייה". כה גדולה ההקפדה ביהדות לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים אור ויום המעוררות תחושה חיובית. (בהמשך יובאו דברי הרמב"ם בנידון).
[עריכה] סוגי ביטויי לשון נקייה
[עריכה] סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה
- יופמיזם תרבותי - דוגמה: "שירותים", "נוחיות", ו"בית שימוש" לאזכור "בית כיסא".
- החלפת ניבול פה בביטוי מעודן יותר - דוגמה: "יישקני!"
[עריכה] אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה
- הכללה - (לדוגמה: "זה", "המצב"). שימוש בביטוי כזה הוא למשל כינוי מחלת הסרטן בלשון נקייה "המחלה".
- כינוי - לדוגמה: "נפטר" או "הלך לבית עולמו" במקום "מת", "דבר אחר" במקום חזיר, מי רגליים במקום שתן.
- הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פרק ח') מציין כי לשון הקודש נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי "המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי כינויים מלשונות אחרים". כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שבתורה יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות חז"ל מוצאים סוגים שונים של דימויים לאיברי הרבייה, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעתים בהקשר קלוש ביותר.
- שלילת ההפך - לדוגמה: "לא טהור" במקום טמא, "לא הכי רזה" במקום "שמן", "לא ממש יפה תואר" במקום "מכוער".
- לשון סגי נהור: שימוש בהיפוכו של המושג, כדי להימנע מאמירה שלילית או פוגעת, כמו: מסכת שמחות בתלמוד העוסקת בדיני אבלות, או הביטוי "בית החיים", המופיע לראשונה ב"ספר מצוות קטן", שפירושו בית קברות.
- בספר איוב מופיעות שתי דוגמאות ללשון נקייה בשיטה זו:
- השטן אומר לאלוהים: "ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך".
- אשתו של איוב אומרת לו, לאחר הייסורים שנפלו עליו: "ברך אלהים ומות".
- שימוש בתכונה - כלומר התיחסות לתכונה של הדבר, במקום לדבר עצמו, למשל: "בשר לבן" במקום בשר חזיר.
- ראשי תיבות. לדוגמה: ל"ט, במקום "ליל טבילה" המרמז לטהרת האישה מנידתה באמצעות מקווה טהרה.
- ערבוב אותיות - בספרות היהודית-תלמודית-הלכתית, ממוספרים הדפים באמצעות אותיות, על פי ערך גימטרי, כך שעמוד 270 ימוספר באותיות "רע", 272 ימוספר כ"רעב", 304 כ"שד" וכדומה. על מנת לשמור על "לשון נקיה", ממוספרים הדפים הללו כדלהלן: "ער", "ערב", "דש" וכדומה.
[עריכה] הגלגל היופמיסטי
ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "מחנה ריכוז" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן מלחמת הבורים מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר שהמפלגה הנאצית השתמשה במונח בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".
האות ז' שימשה כלשון נקייה לשמו של הפין בסלנג, בהיותה האות הראשונה של המילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד. במהלך הזמן, "זין" הפכה למילה גסה בעצמה, עד כדי כך שהאסוציאציה המיידית של הפועל "להזדיין" היא בעלת הקשרים מיניים, וכבר לא "להתחמש" - מובנו המקורי. בספרו סיפור על אהבה וחושך מספר עמוס עוז כיצד בילדותו פרץ בצחוק קולני באסיפת בחירות של מנחם בגין, כאשר הלה השתמש בפועל זה במשמעותו המקורית, בהתייחסו למירוץ החימוש בין ישראל למדינות ערב. אותו מונח שימש את בגין בנאומו בכנסת בשנת 1966[1] וכן בפנייתו לכתבים בליל המהפך ב1977, שיתאזרו בסבלנות[2]. הביטוי מוזכר אף בספרים בני ימינו (2005).[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מנחם בגין, על היחסים עם גרמניה; התקפות טרור ערביות, כח באייר תשכ"ו, 18 במאי 1966, דברי הכנסת פרק 45 עמ' 1470 - 1742
- ^ "המהפך" מתוך אתר YouTube
- ^ אבנר כהן, המחבר כמשל: סעיף 113 ג, מתוך הספר הטאבו האחרון, 2005
