רובה חצי אוטומטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובה M1 קרבין - רובה חצי אוטומטי

רובה חצי אוטומטי, או רובה מִטַ‏עֵן, הוא רובה המנצל את אנרגיית הרתע הנוצרת בעת ירי כדור, על מנת לגרוף כדור נוסף אל בית הבליעה.

רובה כזה מוזן בדרך כלל ממחסנית ולעתים רחוקות יותר מתוף כדורים או משרשיר.

פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הרובים האוטומטיים והחצי אוטומטיים מבוססים על בריח נדרך גז. בעת היריה מופנים חלק מהגזים המצטברים בקנה לדחוף אחורה את הבריח ובאמצעות קפיץ מחזיר הוא גורף כדור נוסף מהמחסנית ונדרך בשנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף המאה ה-19 ומלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הרובים החצי אוטומטיים ברובים הבריחיים שפותחו בשלהי המאה ה-19. לרובים אלה הייתה מחסנית פנימית, אולם הזנת הכדור מהמחסנית אל בית הבליעה הצריכה את הרובאי לדרוך את הרובה בין כל כדור וכדור.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה בלט בשימוש רובה M1 גאראנד החצי-אוטומטי של ארצות הברית לצד שימוש בתתי המקלע החדשניים. הגאראנד נחשב לאחד הרובים הטובים של המלחמה, ובלט על רקע הלי אנפילד הבריטי ורובי המאוזר K98 הגרמניים, שניהם רובים בריחיים. מצד הצבא האדום, היה ה-SVT-40 הרובה חצי האוטומטי הנפוץ ששירת לאורך כל המלחמה. לאחר תחילת מבצע ברברוסה, בשנת 1941, החלו הגרמניים בפיתוח רובה חצי אוטומטי משלהם (המבוסס על ה-SVT-40), רובה זה היה ה-Gewehr 41 (שנחשב לבעייתי ולא מוצלח) ויותר מאוחר ה-Gewehr 43.

שנות החמישים - 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר מלחמת קוריאה מרבית הרובים החצי אוטומטיים הוחלפו ברובי סער כגון ה AK-47 הרוסי וה M16 שהיו נפוצים במלחמת וייטנאם ובשאר מלחמות המחצית השנייה של המאה.

בצה"ל שירת הרומ"ט (רובה מטען) FN FAL הבלגי שהיה רובה חצי-אוטומטי משנות ה-50 של המאה ה-20 עד החלפתו במלחמת יום כיפור ברובי הסער M16 ומאוחר יותר בגליל.