ניספור נייפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניספור נייפס
Joseph Nicéphore Niépce
7 במרץ 1765 - 5 ביולי 1833 (בגיל 68)
Joseph Nicéphore Niépce.jpg
המצאות עיקריות
הראשון שהצליח ללכוד ולקבע את הדימוי שנוצר בגב המצלמה (קמרה אובסקורה)
נתונים נוספים
ארצות מגורים צרפת

ז'וזף ניספור נייפסצרפתית: Joseph Nicéphore Niépce; ‏7 במרץ 1765 - 5 ביולי 1833) ממציא צרפתי, מחלוצי הצילום. נחשב לאדם הראשון שהצליח לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה. היה בן למשפחת אצולה מיוחסת, נולד בעיר שאלון-סור-סון שבחבל בורגונדי.

תרשים של הפיראולופור (Pyréolophore) - נחשב למנוע הבעירה הפנימית הראשון - פטנט של האחים נייפס, 1807
ניספור נייפס, "נוף" (העתק של תחריט), 1823, הליוגרפיה על אבץ. מוצג במוזיאון ניספור נייפס בעיר שאלון סור סון.
משמאל: תחריט של הקרדינל וארכיבישופ של ריימס, ז'ורז' ד'אמבואז, מאת איזק בריו, 1650 לערך; מימין: הדפס מתחריט הליוגרפיה ששכפל את התחריט של ד'אמבואז שיצר נייפס בשנת 1826
ניספור נייפס: "נוף מחלון בלה-גרא", הליוגרפיה, התצלום הראשון בהיסטוריה (ששרד), סביבות 1826, 16.5X20.5 ס"מ. זוהי רפרודוקציה של ההליוגרפיה שעברה אחר כך ריטוש מאסיבי (ב-20 במרץ 1952).
רפרודוקציה ללא ריטוש של ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא"

ניספור נייפס והמצאת הצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של המצאת הצילום הנה סבוכה ומסוכסכת, ולטכניקה זו אבות רבים. עם זאת, מקובל לראות את ניספור נייפס כממציא הראשון שהצליח ללכוד ולקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה בסביבות 1826 או 1827. היכולת לקלוט דימוי בקמרה אובסקורה על גבי משטח רגיש לאור הייתה מוכרת עוד לפניו, אולם רק כעת נמצאה דרך לקבע את הדימוי, כדי שלא ימשיך להשחיר בעת הוצאתו מן המצלמה אל האור.

נייפס עסק בפיתוח המצאות שונות עם אחיו, קלוד. הונה של משפחתם, למרות שנפגע בעקבות המהפכה הצרפתית, אפשר לאחים להקדיש את זמנם לניסויים. בשנת 1807 הוציאו האחים נייפס פטנט על המצאת ה"פיראולופור" (Pyréolophore), גרסה מוקדמת של מנוע בעירה, בעזרתה הצליחו להשיט סירה בנהר הסון. ב-1816 החל נייפס לערוך ניסויים פוטוכימיים במטרה לקבע את דימויי הקמרה אובסקורה. ראשית, ערך ניסויים בכלוריד הכסף, אשר משחיר בהיחשפו לאור היום, והצליח ליצור דימוי נגטיבי. ואולם, הדימוי שהתקבל השחיר ונעלם ברגע שהוצא מהמצלמה. ב-1822 המציא את הדפס-המגע (קונטקט) הראשון: רפרודוקציה מרישום שהונח ישירות על לוח סיד או נחושת המרוחים בביטומן (סוג של זפת). הביטומן, ידע נייפס, מתקשה בזמן החשיפה לאור, אך באזורים שלא נחשפו - משום שהיו תחת הצל שיוצרים קווי הרישום - החומר נותר גמיש. אי לכך, לאחר החשיפה ניתן היה להסירם בעזרת שמן-לבנדר ונפט, ולחשוף את הלוח המקורי. על הלוח התקבל נגטיב של הרישום המקורי (האזורים שהיו בהירים העבירו דרכם אור, שהקשה את הביטומן השחור). כעת שטף נייפס את הלוח בחומצת-נתר: החומצה איכלה רק את אזורי הסיד או המתכת החשופים, ולא פעלה על האזורים שכוסו בביטומן. לאחר השטיפה הסיר נייפס את שאר הביטומן, וקיבל לוח עם דימוי צרוב, שממנו ניתן היה ליצור הדפסים על נייר. טכניקה זו אפשרה, כאמור, ליצור רפרודוקציות, אך רק מרישומים קוויים, שבהם אין גוני-ביניים אלא רק אזורים לבנים ושחורים. בשל חוסר יכולתה להתמודד עם גוונים רציפים, לא הייתה השיטה יעילה לשימוש בקמרה אובסקורה, ועדיין לא הייתה בבחינת צילום.

לאחר זמן נטש נייפס את שיטת ההדפס וניסה להגיע לדימוי מוגמר ישירות על גבי לוח נחושת. ככל הנראה הצליח להשיג דימוי קבוע ראשוני בשנת 1826, שהפך לצילום הראשון בהיסטוריה: "נוף מחלון בלה-גרא". לשם הכנת תצלום זה הכין לוח פְּיוּטֶר (סוג של מתכת) ממורק שנמשח בתמיסת ביטומן (bitumen of Judea - סוג של זפת). את הלוח הניח בגב קמרה אובסקורה בעלת עדשה דּוּ-קְעוּרָה, וחשף אותו לאור במשך למעלה משמונה שעות; הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח באמצעות שמן לבנדר ונפט, שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו. התוצאה שהתקבלה הייתה תמונה פוזיטיבית קבועה ויחידאית (בלתי ניתנת לשכפול). רבים אחרים לפני נייפס ניסו לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה-אובסקורה, אך הדימויים שייצרו היו נגטיביים על-פי-רוב (האזורים הבהירים במקור הפכו לשחורים בדימוי), וגרוע מכך - הם נעלמו מיד כשהוצאו מהקופסה החשוכה ונחשפו לאור. נייפס היה הראשון שהצליח לקבע את הדימוי. התצלום קשה לקריאה ואינו ברור. רואים בו מצד שמאל את עליית הגג של בית-יונים, ומצד ימין אגף של ביתו של נייפס. במרכז נראה גגו המשופע של אסם, ומאחוריו עץ.

נייפס הגיע לאנגליה עם תצלומו בשנת 1827, במטרה להראותו לאחיו, קלוד, שגר בלונדון באותה תקופה. נייפס גילה שאחיו על ערש דווי ומיהר לנסות לעניין את החברה המלכותית בהמצאתו, ובתקווה למצוא לה מממנים. ניסיונותיו לא עלו יפה והוא חזר מאוכזב לצרפת, כשהוא מותיר את הדימוי הייחודי אצל מארחו, הבוטניקאי פרנסיס באואר (Bauer). על גב התצלום רשם באואר: "הליוגרפיה. תוצאות מוצלחות ראשונות שהושגו על ידי הפעולה הספונטנית של האור על ידי האדון נייפס משלון-סור-סון. 1827". התמונה עברה ידיים רבות, הוצגה בתערוכה פומבית ב-1898 בטרם נשתכחה על ידי בעליה האחרונים ונעלמה. התצלום, שנזנח במזוודה, התגלה מחדש באנגליה, ב-15 בפברואר 1952 על ידי חוקרי תולדות הצילום, הלמוט ואליסון גרנשהיים (Gernsheim), שרכשו את התמונה עבור אוסף הצילום שלהם. הלמוט גרנשהיים תיארך את הצילום ל-4 ביוני - 18 ביולי 1827.

שיום התהליך שהמציא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1826 ניסה נייפס למצוא שם שיבהיר את אובייקט המחקר שלו, ובחר במילה שתתאים לתיאור התהליך כולו - "הליוגרפיה" (Héliographie); הליוס פרושו "שמש", וליתר דיוק "אל השמש" במיתולוגיה היוונית, וגראפי פרושו רישום, כתיבה או ציור. מכאן, רישום-שמש. השם הליוגרפיה מצביע על הנחתו של נייפס שהטכניקה שהמציא שייכת למשפחת הליתוגרפיה, הליך שעתוק שהומצא בשנת 1796, אשר הווה את מקור ההשראה עבור האחים נייפס בניסוייהם בחומרים רגישים לאור‏[1]. השם הדגיש את תפקיד האור ביצירת הדימוי ויצר גם הקשר מיתולוגי ותאולוגי לפעולתו (הליוס הוא אל השמש במיתולוגיה היוונית). נייפס השתמש בשם זה בהתכתבויות שלו וכן בטקסט בו הציג את התהליך שלו בפני האגודה המלכותית באנגליה, ״הערות על ההליוגרפיה״ (Notice sur l'héliographie) מ-1827. תחת כותרת זו כתב ״אני חושב שאתיר לעצמי לתת שם זה לאובייקט המחקרים שלי, עד שימצא שם מדויק יותר״. הוא השתמש בשם זה גם ב-1829 בטקסט נוסף בשם ״על ההליוגרפיה, או שיטה לקיבוע אוטומטי של התמונה שנוצרת בקמרה אובסקורה בעזרת פעולת האור״. שם זה הופיע גם בשנת 1839 במסגרת מכירת ההמצאה לממשלת צרפת.

ואולם, נייפס לא היה מרוצה לחלוטין משם זה, ולא חשב שהוא מדוייק דיו. בשנת 1832 עוד שיחק עם מילים יווניות במחברתו במטרה לאתר שם מדויק יותר. את השם הליוס הוא השמיט מרשימה מאוחרת זו, וכן שמות אחרים מציינים ״אור״, אך שמר את הסיומת ״גראפי״. הרשימה, שמצביעה על המסגרת הרעיונית של מחשבתו, כללה את המילים: ״טבע, בעצמו, כתיבה, ציור, תמונה, סימן, הטבעה, עקבה, דימוי, תבליט, מודל, דמות, ייצוג, תיאור, דיוקן, הצגה, הופעה, להראות, אמת, אמיתי״.

שותפות עם דאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1827 פגש נייפס את ז'אק לואי דאגר, צייר ומעצב תפאורות שערך גם הוא ניסויים פוטוכימיים בעזרת הקמרה אובסקורה. דאגר הניח בגב הקמרה אובסקורה אבקה מחומרים זרחניים, שקלטו את האור המוקרן מהעדשה ויצרו דימוי זוהר, אשר נותר נראה למשך כמה שעות בטרם דהה. שני הממציאים התרשמו זה מהמצאותיו של זה, והחליטו לחתום על הסכם שותפות, ב-1829, למען פיתוח משותף של ה"הליוגרפיה". דאגר ונייפס הוסיפו שיכלולים רבים בטכניקה, וב-1832 המציאו תהליך צילום חדש: פיזוטוטיפ (Physautotype). ואולם, בטרם הספיקו המצאות אלו להגיע לכלל שלמות, נפטר נייפס במפתיע ב-1833.

למרות שהיה הראשון שהצליח לייצר תצלום, נדחק שמו של נייפס מתולדות ההמצאה, והושם בצלו של שותפו דאגר. דאגר המשיך לשכלל את הטכניקה, קיצר את משך זמן החשיפה לאור, והמציא לבסוף תהליך צילום אחר שקרוי על שמו - דאגרוטיפ. הדאגרוטיפ סיפק דימוי יחידאי (ללא נגטיב וללא יכולת שכפול), חד ועשיר בפרטים, ובזמן חשיפה סביר שאיפשר צילום פורטרטים. הוא הפך לצורת הצילום המסחרי הראשונה וזכה להצלחה עצומה.

החוזה שנחתם בין הממציאים ב-1829 הבטיח את זכויותיהם של יורשי נייפס (או דאגר) במקרה שאחד מהם ימות, ואכן דאגר המשיך לעבור עם איזידור נייפס, בנו של ניספור, על פיתוח ההליוגרפיה ופיזוטוטיפ, אך בה בעת הסתיר ממנו את מחקריו העצמאיים לפיתוח הדאגרוטיפ, ולכן קרויה ההמצאה על-שמו. ב-9 בינואר 1839 הציג דאגר את שלוש ההמצאות בפני האקדמיה הצרפתית למדעים, וב-19 באוגוסט הכריזה עליהן האקדמיה רשמית. בתמורה להסכמה לפרסם את התהליך בפומבי, הסכימה ממשלת צרפת להעניק פנסיה שנתית על-סך 6,000 פרנק לדאגר ו-4,000 פרנק לאיזידור נייפס. דאגר זכה לפרסום עולמי, ושמו של נייפס נשכח כמעט. ב-1841 פרסם איזידור ספרון בשם: "היסטוריה של ההמצאה המכונה שלא כהלכה דאגרוטיפ" (Historique de la découverte improprement nomée Daguerréotype) והחל במאבק להשבת מקומו של אביו למקומו הראוי בתולדות הצילום. אחרי רבע מאה, בשנת 1867, הוציא ויקטור פוקה ספר בשם "האמת בנוגע להמצאת הצילום: ניספור נייפס, חייו, כתביו, ועבודתו" (La vérité sur l'invention de la Photographie. Nicéphore Niépce sa vie, ses essais, ses travaux) וכתב: "פתחו את הביוגרפיות, המילונים, פתחו את רוב הכתבים העוסקים בצילום, ותקראו שם שאמנות נפלאה זו הומצאה על ידי דאגר!...למרות כל הדברים שהועלו בניגוד לכך, שהועלו נגד הגזלה, למרות כל מה שנכתב מזה למעלה מרבע מאה על הצילום ועל ממציאו האמתי, ז'וז'ף-ניספור נייפס, הטעות נמשכת גם כיום".

מאז 2004 תצלומו של נייפס, "נוף מחלון בלה-גרא", מוצג במרכז הארי רנסום (Harry Ransom Humanities Research Center) באוניברסיטת טקסס שבאוסטין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Isidore Niépce. Historique de la découverte improprement nomée Daguerréotype. Paris, August, 1841
  • Fouque, Victor, La vérité sur l'invention de la Photographie. Nicéphore Niépce sa vie, ses essais, ses travaux, Paris, 1867. (appeared in English: The Truth Concerning the Invention of Photography: Nicephore Niépce, His Life, Letters and Works, New York: Tennant and Ward, 1935)
  • Gernsheim, Helmut and Alison, 1968. L.J.M. Daguerre: The History of the Diorama and the Daguerreotype, New York: Dover Pub. Inc.
  • Schaaf, Larry J, "Invention and Discovery: First Images", in: Beauty of Another Order, Ann Thomas (ed.), Yale University Press, 1997
  • Jay, Paul, Niepce, Genèse d'une invention, Société des Amies du Musée Nicéphore Niépce, Chalon-sur-Saône 1988
  • Batchen, Geoffrey, Burning with Desire: The Conception of Photography, 1997. Cambridge: The MIT Press

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Geoffrey Batchen, Burning with Desire: The Conception of Photography, 1997. Cambridge: The MIT Press, p. 63