עמרם בן דיוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי עמרם בן אפרים דיוואן (מוכר בכינוי: רבנו העד"ן הקדוש; ה'ת"ק - ט"ו באב ה'תקמ"ב), שד"ר ומקובל יליד ירושלים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי עמרם היה נצר למשפחת רבנים ידועה בירושלים. דודו רבי יהודה בר עמרם דיוואן - יצא בשליחות ירושלים, צפת וחברון כשד"ר לגולה ובהיותו בקושטא הדפיס את הספר "זבחי שלמים" בה'תצ"ח ו"חוט המשולש" בה'תק"ט. רבי עמרם ב"ר אפרים דיואן כמו סבו, אביו ודודו לפניו, אף הוא היה מחכמי ירושלים.

עמרם בן דיוואן נולד בשנת ה'ת"ק בירושלים, למד בישיבת "נוה שלום" של דודו בה רכש את השכלתו התורנית והתלמודית, הגה בתורת הנגלה והנסתר, ונמנה עם תלמידי ישיבת המקובלים. לאחר מכן התיישב בחברון ובשנת ה'תקכ"ג (1763) נשלח על ידי קהילת חברון כשד"ר למרוקו. בכתב המינוי שלו, עליו חתם ר' יצחק זאבי, הכתירוהו נכבדי חברון בתארים: "החכם השלם, סיני ועוקר הרים". ר' עמרם דיוואן התיישב באסז'ן מיד עם הגיעו למערב הפנימי ופתח בה ישיבה. לאחר שסבב בקהילות ישראל ברחבי מרוקו ואסף את התרומות למען כוללות חברון, שב ר' עמרם דיוואן לארץ ישראל.

לאחר שהות קצרה בארץ ישראל יצא ר' עמרם למרוקו בשליחות שנייה מטעם כוללות חברון בשנת ה'תקל"ד (1774). בשליחות זו שהה למעלה משמונה שנים, רובן במקנס (מאדר ה'תקל"ה ועד א' בכסלו ה'תקמ"א), בביתו של ר' זכרי משאש (אבי סבו של הרב שלום משאש, רבה הראשי של מרוקו והרב הספרדי הראשי של ירושלים ברבע האחרון של המאה ה-20). סיבת השתהותו במרוקו נבעה ממלחמות השבטים שהתנהלו סביב מקנס, ואולם ייתכן גם שמצבו הבריאותי מנע ממנו את המשך הדרך בגלל הסיגופים החמורים שנטל על עצמו. בד' בתמוז ה'תקמ"ב יצא עם בנו מפאס לעבר נמל טנג'יר, אולם נפטר בדרכו חזרה לארץ ישראל בערב שבת ט"ו באב ה'תקמ"ב ונקבר בבית העלמין של קהילת אסז'ן בוזאן. ברבות הימים, קברו הפך אתר עלייה לרגל לעשרות אלפי חסידים ומעריצים מדי שנה ובמקום אף מתקיימת הילולה שנתית.

הפייטן ר' דוד חסין שהכירו אישית הכרות רבת שנים, חיבר לכבודו פיוט וקינה בשם "ההר הטוב" סמוך מאוד למועד פטירתו עת ביקר בקברו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, רבי חיים דיוואן שנלווה אליו בשליחות, השתקע והתיישב באסז'ן ולאחר מכן קם להשלים את סבב ההתרמה בדרום מרוקו. ר' חיים נפטר בסופו של דבר ביישוב בשם ווירגאן (Virguane) שבדרום מרוקו, ועם מותו אבדו כתבי היד שחיבר אביו בשנות מגוריו במקנס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]