חברון
ערך זה עוסק בעיר בהרי יהודה. אם התכוונתם לישיבת חברון, ראו ישיבת חברון (ירושלים).
|
||||||||||||||||||
חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; תעתיק מערבית: אַלְחַ'לִיל) היא עיר בהרי יהודה, כ-30 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה.
בעיר גרים היום כ-163,000 פלסטינים. מעל ל-80% משטחה כוללים את שטח H1, שבשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית. יתרת השטח נמצאת בשליטת צה"ל, וכניסת ישראלים מותרת רק לכ-3% משטח העיר[1], שבהם גרים כ-750 מתנחלים ותלמידי ישיבה[2] בשכונות היישוב היהודי בחברון, וכן למערת המכפלה. ב-1971 הוקמה בסמוך ההתנחלות היהודית קרית ארבע, אשר נקראה כאחד משמותיה הקדומים של העיר. בשל הסמיכות בין יהודים וערבים בעיר פועלים בה צה"ל ומשמר הגבול בכוחות גדולים יחסית.
על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית - ח'ליל אללה (خليل الله - "ידיד האל"). מערת המכפלה מכונה "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي - "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים.
בתקופת המקרא הייתה חברון לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל, ואף לבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. היישוב היהודי בעיר התקיים ברציפות עד שנחרב בפרעות תרפ"ט ב-1929, שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר לאחר הקמת מדינת ישראל. ב-1968 שוב התיישבו יהודים בעיר.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
העת העתיקה [עריכה]
חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. על סמך ממצאים ארכאולוגיים נמצא כי היא הוקמה עוד בתקופת הברונזה הקדומה (2200 לפנה"ס-3300 לפנה"ס), והייתה לעיר כנענית מרכזית, עד שחרבה במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל, בסביבות שנת 1550 לפנה"ס. העיר שכנה בתל חברון ("תל רומיידה"), ששטחו המרבי הוא כ-50 דונם. בתקופת הברונזה התיכונה, שכנה בתל עיר מבוצרת בחומה (בדומה לחומות התקופה משכם ושילה), המקיפה שטח של כ-20 עד 30 דונם. בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאו בתל שרידי יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופה המקבילה לתקופת יציאת מצרים במקרא), אם כי נחשפו בו קברים עשירים מהתקופה. כן לא נמצאו שרידים מהתקופה הפרסית, ועקב כך סבורים חוקרים שבתקופה זו המקום לא היה מיושב. מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) נמצאו בו ממצאים רבים[3]. בתקופת בית שני התרחבה העיר לאזור שבו ממוקם מרכז העיר של היום.
בית שני, האימפריה הרומית והביזנטית [עריכה]
לאחר חורבן בית ראשון בשנת 587 לפנה"ס, הוגלו רוב יהודי חברון ואת מקומם תפסו האדומים. בשל כך נודע האזור בתקופה זו בשם "אדומאה".
בשלהי ימי בית שני בנה הורדוס את המבנה המפואר שקיים עד היום על מערת המכפלה. במהלך המרד הגדול ברומאים נכבשה חברון בידי שמעון בר גיורא, מנהיג הסיקריקים. במאה הרביעית, בתקופת האימפריה הביזנטית, בנה קונסטנטין הראשון כנסייה על מערת המכפלה, הכנסייה נהרסה מאוחר יותר בידי הסאסאנים (פרסים זורואסטרים) שכבשו את ארץ ישראל ב-614 לספירה. הכנסייה שוקמה עם כיבושה של הארץ מחדש בידי הביזנטים ב-627 לספירה.
קינה עתיקה מתקופת הביזאנטים, מזכירה את "כפר חברונה" שהיו בה "חכמים סופרים בתורה ובתורת כהנים מהירים". בעיר נמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת האמוראים. משמע, שהיישוב היהודי בעיר עמד על תלו במאות השנים שלאחר החורבן.
חכם נוצרי בן המאה החמישית ושמו סוזומינוס מספר שבחברון היו נערכות בימיו חגיגות עממיות בכל קיץ. "שם יחוגו עד היום ילידי המקום ואנשי ארץ ישראל הרחוקים יותר ואנשי צור וערביים חג נהדר בכל שנה בעונת הקיץ. רבים מאוד באים גם לשם מסחר, מקח וממכר כי החגיגה נוגעת מאוד לכולם. ליהודים — מפני שמתפארים באברהם אביהם, לעובדי האלילים — על שום הופעת המלאכים, ולנוצרים — מפני שכבר אז הופיע לצדיק מי שעתיד היה להתגלות". מדבריו אלה ניתן ללמוד שבדורות שקדמו לכיבוש הערבי, הייתה העיר קדושה לבני כל הדתות בארץ ישראל[4].
ימי הביניים [עריכה]
תקופת השלטון המוסלמי [עריכה]
סביב 638 תפסה הח'ליפות האסלאמית את חברון בלא כל התנגדות, והפכה את הכנסייה הביזנטית שעל מערת המכפלה למסגד. בתקופה זו הפכה העיר חברון למרכז מסחר חשוב, במיוחד בקרב הבדווים בנגב ואוכלוסיית ים המלח. מקורות מוסלמים ונוצרים מציגים את עמר בן אלחטאב כמי שהרשה ליהודים לבנות בתי כנסת ולערוך טקסי קבורה במקום, בעוד שהקראים תארו שהייתה נוכחות קבועה של יהודי שהיה "שומר המערה". הגאוגרף המוסלמי אלמוקדסי תיאר "בית כנסת ומטבח מרכזי שיהודים הקימו למען כל עולי הרגל, עשירים ועניים" בסוף המאה.
מסורות מוסלמיות מספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחת המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי[5].
תקופת השלטון הצלבני [עריכה]
השלטון הערבי על החקלאים באזור היה חשוף למשכנעים נוצרים[6] עד 1099, כשגוטפריד מבויון תפס את חברון, שינה את שמה ל"קסטליון של הקדוש אברהם" והעניק אותה לאחד מאציליו, ז'ראר מאוון מרוזנות אינו, שהיה שבוי באפולוניה צפונית ליפו, ונפצע בידי כחותיו של גוטפריד במהלך המצור על הנמל, ומאוחר יותר הוחזר מהמוסלמים כמחווה של רצון טוב[7]. נוכח חיל המשמר הפרנקי, בראשות טנקרד נסיך הגליל השמירה הפכה הכרח, שכן היה זה "אי נוצרי באוקיינוס מוסלמי"[8]. מסעות הצלב המירו את המוסלמים, הפכו את בית הכנסת לכנסייה וניצלו את היהודים שגרו במקום. בשנת 1106 יצא מסע מצרי לתפיסת דרום ארץ ישראל וכמעט שיכל לצלבנים של בלדווין הראשון מלך ירושלים שהוביל את מערכת הנגד בעצמו. האציל וההיסטוריון הדמשקאי אבן אלקלניסי מתאר שרידים של האבות, מה שעורר סקרנות בקרב שלוש הקהילות של פלשתינה[9].
עד סוף התקופה של מסעות הצלב ב-1166 ביקר הרמב"ם בחברון וכתב "ביום הראשון של השבוע, ביום התשיעי לחודש מרחשוון, עזבתי את ירשולים לחברון, כדי לנשק לקברי האבות במערת המכפלה. וביום זה ממש, עמדתי במערה והתפללתי ושיבחתי את ה' על הכל". הוא ייסד חג שנתי לעצמו ולבניו ב-ט' בחשוון כזיכרון ליום התפילה במערה.
איובים וממלוכים [עריכה]
צלאח א-דין כבש את חברון (והארץ כולה) ב-1187 מידי הצלבנים, ושינה את שמה בחזרה ל"חברון". ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה ("לב הארי"), כבש את העיר בשנית זמן לא רב לאחר מכן, שעה שהובא מאנגליה כדי לפשר בסכסוך בין הטמפלרים וההוספיטלרים, שיריבותם איימה לפגוע ביציבות שהגיע אליה עם הסולטאן המֻסלמי אלצליח אלאיובי, אשר כפה שלום על האזור. מעט אחרי יציאתו, הסכסוך פרץ וב-1241 הטמפלרים פשטו והרסו את חברון המוסלמית, תוך שהפרו את ההסכמים[10].
ב-1260 אלמלכ אלזהיר רוח' אלדין ביברס אלבונדקדרי הקים את השלטון הממלוכי. מינרטים נבנו על המסגד האברהמי, הוא מערת המכפלה. בתקופה זו קהילה יהודית קטנה המשיכה לחיות בחברון, אך יחס השלטון המוסלמי היה פחות סובלני כלפי יהודים ונוצרים מאשר בתקופה המוסלמית המוקדמת. יהודים שרצו לבקר במבנה לרוב אולצו לשלם מס כניסה, וב-1266 יצא צו האוסר על יהודים ונוצרים מלהיכנס למבנה שמעל המערה, אלא רק לטפס כמה מדרגות בקיר המזרחי. סר ג'ון מנדוויל כתב שהיהודים והנוצרים נתפסו כ"כלבים"[11].
מבקרים יהודים ונוצרים רבים כתבו על הקהילה, בהם גם תלמידו של הרמב"ן (1270), הרב אשתורי הפרחי (1322), רבנו עובדיה מברטונרא (1489) ורבים אחרים. בדו"ח מ-1333 מספר חכם יצחק הילה מלריסה (יוון) שהגיע לחברון וצפה ביהודים עובדים בתעשיית כותנה ומסחר זכוכית. הוא ציין שהיה במקום "בית כנסת עתיק שהתפללו בו יום ולילה".
העת החדשה [עריכה]
_-_Views_in_the_Holy_Land_-_n._428_-_Hebron._Northern_Half_of_the_City_-_recto.jpg)
תקופת השלטון העות'מאני [עריכה]
הממלוכים שלטו על חברון עד 1516, אז עברה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).
תחת השלטון של האימפריה העות'מאנית (1517-1917) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה חצר פנימית וייסד את בית הכנסת על שם אברהם אבינו, שסביבו התגבש הרובע היהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום, גולים ממגורשי ספרד, קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. במהלך אותה תקופה, ננטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים.
בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שאנשיה היו מזוהים עם חסידות חב"ד. ב־1831 איברהים פאשה (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון ופוגרום נערך ביהודים ב-1834. פאשה סולק מהעיר ב-1840, אז מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש[12]. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגיעה הקהילה היהודית בעיר לשיא גודלה. בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסייתה הכללית של העיר על כ-10,000 תושבים [13].
הבריטים והירדנים [עריכה]
בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון והיא נשארה בשליטת המנדט הבריטי עד 1948. בשנת 1929 הערבים טבחו ביהודי חברון (בשיאם של מאורעות תרפ"ט) ובעקבות כך פונו יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947[14].
ב־1949 השתלטה ממלכת ירדן על חברון ועל שאר יהודה ושומרון. בתקופת שלטונה נהרס הרובע היהודי ועל חלק משטחו הוקם שוק סיטונאי. על יהודים נאסרה הכניסה לעיר[15].
אחרי מלחמת ששת הימים [עריכה]
במלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. בעקבות התקפת מחבלים בשנת 1980 גורשו לירדן ראש עיריית חברון והקאדי שלה, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום.
מאז טבח מערת המכפלה בפברואר 1994 פועל בעיר כוח משקיפים בינלאומי המדווח על המצב הביטחוני בעיר.
בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ובעקבות הסכם חברון שנחתם בין בנימין נתניהו ליאסר ערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. העיר חולקה לאזור שתחת אחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור תחת שלטון ישראלי (H2)[16]. בעקבות הנסיגה נאסרה כניסת יהודים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה, כגון ישיבת כנסת ישראל (חברון) הוותיקה. מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר מספר תקריות אלימות, פתח צה"ל במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע חומת מגן ויצר הפרדה מוחלטת בין יהודים לערבים בעיר, הכוללת איסור על הפלסטינים לנסוע ברכב ברוב השטח שאליו מותרת כניסת יהודים, כ-3% משטח העיר. בשאר חלקי העיר אסורה נוכחות יהודית לחלוטין.
בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון (ואת קבר רחל בבית לחם) לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה[17].
במקרא [עריכה]
במקרא מסופר שהעיר נבנתה שבע שנים לפני העיר צען שבמצרים (במדבר יג, כב), ושמה המקורי היה קריית ארבע, על שמו של בעל המקום, ארבע, שהיה "האדם הגדול בענקים" (יהושע יד, טו; טו, יג).
המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר (בראשית פרק יג). על פי אותה מסורת אברהם קנה את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החיתי (בראשית פרק כג); אברהם קבר שם את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו, ולאחר מכן נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה (בראשית פרק מט). גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון (בראשית פרק לה) וכן יעקב בסיום מסעו מחרן חוזר ומתיישב ליד יצחק אביו בחברון ולכן מכונה חברון "עיר האבות".
לפי המקרא, לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר[18], בה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק (במדבר יג, כב). העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון במסגרת מלחמתו בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך בעיר הוֹהָם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה (יהושע פרק י). גם הענקים שישבו בעיר הושמדו (שם, פרק יא, כא; טו, יד). העיר הייתה בתוך נחלת שבט יהודה והיא ניתנה לכלב בן יפונה (שם, פרק יד), אך כיוון שהיא הוכרזה כאחת מערי המקלט (שם כ, ז) השייכות לנחלת שבט לוי, חולקה העיר בין כלב לבין הכהנים שזכו בעיר בגורל (שם, כא, י-יג; דברי הימים א, ו, לט-מא).
חברון הייתה העיר בה הומלך דוד ובה קבע את בירתו הראשונה, בה מלך שבע שנים, עד כיבוש ירושלים מידי היבוסים וקביעתה כבירת ישראל (שמואל ב פרק ב; ה, ה). לאחר העתקת ממלכתו מחברון, בנו אבשלום פרץ בה במרד נגד אביו (שם טו, י). מהמרד ואילך יורדת חברון סופית מבימת הסיפור המקראי.
על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים, ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא.
ארכאולוגיה [עריכה]
המחקר הארכאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס האמונד, שחשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, קברים מתקופת הברונזה המאוחרת, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל והורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה, שכלל רשימת בעלי חיים שהובאו לקורבן על פי הזמנת מלך העיר. תעודה זו מלמדת על היות חברון עיר ממלכה ומרכז פולחני בתקופה זו. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה מאסיבית מהתקופה הכנענית הקדומה.
בחפירות קודמות אותרה חומה מאסיבית מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות. במקום התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 (תקופת השופטים) ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים ומתקני איסום. ממצאים אלה מתקשרים עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה. מתקופת הבית השני נתגלו קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. תקופה זו נחתמת בשתי 'שכבות שריפה' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא. מן התקופה הביזנטית נמצאו חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, וכן נחשפה גת משוכללת.
היישוב היהודי בחברון [עריכה]
 |
ערך מורחב – היישוב היהודי בחברון |
יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד, הוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה.
לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים חודש היישוב היהודי בעיר. היישוב, בו פועל ועד מוניציפלי - "ועד היישוב היהודי בחברון" - שהוקם באישור הממשל הצבאי ומשרד הפנים, הוגדר ב"הסכם חברון" בתור אזור בשליטה ביטחונית ישראלית והוא מהווה התנחלות עצמאית ונפרדת מקרית-ארבע הסמוכה. במהלך כל שנות קיומו נמצא יישוב זה, בחיכוך מתמיד עם הפלסטינים תושבי חברון, שהם למעלה מ- 99% מתושבי העיר. בשל חיכוך זה נדרש צה"ל להקצות לאורך כל השנים כוחות משמעותיים להפרדה בין הצדדים ולשמירה על הסדר והביטחון בעיר, ולצדם פועל בעיר גם כוח משקיפים בינלאומי.
מחד, יהודי העיר סובלים מאז הקמתה מחדש של השכונה היהודית בעיר ב-1979, מהתנכלויות ופיגועי טרור מצד האוכלוסייה הערבית בעיר. מאידך, גם פעולות אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר, ונגד פעילי ארגונים בינלאומיים השוהים בעיר, אינן נדירות[19][20][21][22][23].
ב-15 בנובמבר 2002 אירע הפיגוע בציר המתפללים, שבו נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו. במפות שהציג צה"ל לבג"ץ לא מופיעה סגירת הרחוב, ובהמשך אף נטען בבג"ץ כי הרחוב סגור בשגגה, והוא ייפתח, ואולם במציאות החנויות והבתים ברחוב (להוציא ארבעה) עודם סגורים לכניסת פלסטינים, שעה שהיהודים נעים ברחוב בחופשיות. בשנות ה-2000 אירעו מספר פינויים של בתים שבהם מתגוררים יהודים בחברון על ידי כוחות הביטחון, על רקע טענות כי הם פלשו אליהם ללא אישור.
אתרים בחברון [עריכה]
- קבר אבנר בן נר נמצא על פי המסורת בלב העיר חברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי. הקבר נמצא בשליטת ישראל אך הגישה לקבר אסורה על ישראלים ברוב ימות השנה, ומותרת רק בעשרה ימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
-
- האתרים הבאים הועברו לרשות הפלסטינית בהסכם חברון ונקבע שתתאפשר כניסה חופשית של יהודים אליהם. בניגוד להסכם, לא מתאפשרת כניסת יהודית אליהם.
- קבר עתניאל בן קנז נמצא על פי המסורת יהודית במבנה בחברון, סמוך לכיכר השוטר, ובקומתו הראשונה מערת קבורה חצובה ובה עשרה כוכים. מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19[24], אך נעזב לאחר טבח חברון. מאז מבצע חומת מגן צה"ל שולט למעשה בשטח, ומתאפשרת כניסת יהודים מספר פעמים בשנה, באבטחת צה"ל, בין השאר בתשעה באב.
- אלוני ממרא הוא אתר ארכאולוגי המזוהה כאלוני ממרא המקראית, מקום מגוריו של אברהם[25]. האתר מצוי כשני ק"מ מצפון-מערב לחברון.
- אשל אברהם הוא עץ במערב חברון, שנקרא על שם האשל שנטע אברהם. בעץ נקשרו אגדות רבות.
- מעיין שרה
אתרים על שמה של חברון [עריכה]
על שמה של חברון נקראו רחובות רבים בערי ישראל.
יישובים אחדים בעולם נקראו על שמה של חברון. רבים מהיישובים מצויים בארצות הברית, בהם עיירה במדינת קונטיקט, כפר במדינת אוהיו, עיירה במדינת אינדיאנה, יישוב במדינת קנטקי, עיר במדינת נברסקה, כפר במדינת אילינוי, יישוב במדינת ניו המפשייר, יישוב במדינת מיין, עיר במדינת דקוטה הצפונית וכפר במדינת טקסס.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- יהודה קרמון אבשלום שמואלי, חברון דמותה של עיר הררית
- עודד אבישר (עורך), ספר חברון
- גרשון נדיבי, שרשים בחברון
- אריה קליין, חצרות בעיר האבות - ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון
- עמנואל איזנברג, "ביצורי חברון בתקופת הברונזה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 32-14
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר עיריית חברון (ערבית ואנגלית)
- אתר היישוב היהודי בחברון
- מפת אזור היישוב היהודי בעיר
- חברון, באנציקלופדיה ynet
- תל חברון באתר עידן התנ"ך
- תמונות של חברון
- תמונות מחברון
- צבי בראל, רחוב תרפ"ט פינת השוהדא, באתר הארץ, 18.4.08
- יהושע פרנקל, ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31, אפריל 1984
- יואב נאמן, חברון: טיול בעיר בימים של היסטוריה פלסטינית, באתר ynet, 23 בספטמבר 2011
- חברון - תשוקות דתיות ונרטיבים סותרים, מגזין ארץ אחרת, גיליון 32
- הרב חיים דרוקמן, חברון "עיר האבות", ערכה ומשמעותה של חברון בעיני העם היהודי פרשת חיי שרה ה'תשע"ג
הערות שוליים [עריכה]
- ^ http://www.hebron.org.il/hebrew/data/downloads/aflaya2.pdf
- ^ לפי נתוני מועצת יש"ע ביחס למספר התושבים (500), בצירוף כ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון
- ^ אבי עופר, "הר יהודה המקראי", נדפס ב'מנוודות למלוכה: היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל', עמ' 190-194.
- ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, עמ' 350.
- ^ אזכור למסורות הללו מופיע בספר "ההיסטוריה של דמשק" (تاريخ دمشق) מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסאכר (ابن عساكر) שחי בתחילת המאה ה-12 לספירה.
- ^ Steven Runciman,A History of the Crusades (1951) 1965 vol.1 p.303
- ^ Runciman, ibid.pp.308-309
- ^ Runciman,A History of the Crusades, vol.2 p.4
- ^ ‘C.Kohler, ‘Un nouveau récit de l’invention des Patriarches Abraham, Isaac et Jacob à Hebron,’ in Revue de l’Orient Latin, vol 4 (1896) Paris pp.477ff. (2) Runciman, A History of the Crusades vol.2 p.319
- ^ Runciman, History of the Crusades, vol.3 p.219
- ^ Mandeville, John. Chapter IX. The Travels of Sir John Mandeville.
- ^ James Parkes,Whose Land? A History of the Peoples of Palestine,(1948) 1970 p.227
- ^ חברון, אנציקלופדיה בריטניקה 1911
- ^ נדב שרגאי, יוסף עזרא יגיע לבג"ץ עם זיכרונות וקושאן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
- ^ Jordanian Annexation of West Bank: Resolution Adopted by the House of Deputies. Jewish Virtual Library (April 24, 1950).
- ^ הסכם חברון
- ^ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
- ^ לדעת חז"ל רק כלב בן יפונה הגיע לעיר, כדי להתפלל על קברי אבות.
- ^ שלמה צזנה, יואב לימור, חנן, "חיילי צה"ל ניצלו בנס מהפיצוץ בחנות בחברון", באתר nrg מעריב, 3 באפריל 2001
- ^ אמיר בוחבוט ודורון נחום, חברון: מתקרב פינוי בכוח מהשוק, באתר nrg מעריב, 17 בינואר 2006
- ^ הארון תחאוכו, חברון: מתנחלים השליכו ביצים וקמח על שוטרים, באתר נענע 10, 3 בינואר 2006
- ^ מירון רפופורט, הארץ, הפלסטינים עוזבים את חברון "הישראלית", באתר וואלה!, 19 בנובמבר 2005
- ^ כתבה של שי חזקני, "חדשות 10", ערוץ ישראל 10 ששודרה ב-10 בינואר 2007.
- ^ קבר עתניאל בן קנז, אתר ישיבת שבי חברון
- ^ ספר בראשית, פרק יג, יח
| מחוז יהודה ושומרון | ||
|---|---|---|
| נפות |
נפת יהודה ושומרון חופפת את שטח המחוז |
 |
| ערים | ||
| מועצות מקומיות |
אורנית · אלפי מנשה · אלקנה · אפרת · בית אל · בית אריה-עופרים · גבעת זאב · הר אדר · מעלה אפרים · עמנואל · קרני שומרון · קדומים · קריית ארבע |
|
| מועצות אזוריות |
שומרון · מגילות · מטה בנימין · גוש עציון · הר חברון · בקעת הירדן |
|
| ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני | ||
|---|---|---|
| תשע ערים משבט יהודה ושמעון |
חברון · לִבְנָה · יַתִּר · אֶשְׁתְּמוֹעַ · חלן · דְּבִר · עין · יֻטָּה · בית שמש |
|
| ארבע ערים משבט בנימין | ||
| כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני |
מירון · ציפורי · פסוטה · עילוט · בית לחם הגלילית · יודפת · עיילבון · שדה עמודים · חירבת אירביד · כאבול · כפר כנא · צפת · תל מעון (טבריה) · שיחין · מע'אר · חרבת יבנית · כפר ממלח · נצרת · עראבה · מגדל · כוכב הירדן - כאוכב אל הווא · כפר ענאן · |
|
