פאול גרימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאול גרימר (גרמנית: Paul Grümmer, ‏ 26 בפברואר 1879, גרה - 30 באוקטובר 1965), צוג) היה צ'לן ראשי בתזמורת האופרה של וינה ונגן ויולה דה גמבה.

פאול גרימר, שגם שני אחיו היו מוזיקאים, למד מגיל 15 בקונסרבטוריון של לייפציג אצל יוליוס קלנגל, שהיה גם מורם של גיליירמינה סוז'ה, עמנואל פויירמן וויליאם פלית'. בהמשך למד בפרנקפורט אצל הוגו בקר. בשנת 1898 החל להופיע בקונצרטים בגרמניה ובארצות אחרות באירופה וניגן ברביעיית מיתרים שייסד יאן קובליק

גרימר היה חבר ברביעיית בוש ועשה רבות להשבתה לרפרטואר החי של הויולה דה גמבה. הוא יצר שיטת גמבה לביצוע בכלי, השתתף בקבוצות של מוזיקה עתיקה וניגן עם ונדה לנדובסקה, הצ'מבליסטית הנודעת. כמו כן עיבד לויולה דה גמבה יצירות מן המאה ה-17 והמאה ה-18 וערך סוויטות ללא ליווי של באך (וינה, 1944).

בשנת 1905 התמנה לצ'לן ראשי בתזמורת וינה. בשנים 1913 עד 1930 יצא למסעות קונצרטים רבים עם רביעיות קונצרטפריין ובוש. כמו כן סייר בשלהי שנות ה-20' עם התזמורת הקאמרית שהקים בעצמו.

פאול גרימר לימד באקדמיה למוזיקה של וינה בשנים 1907 עד 1913 ואחר בקלן, בשנים 1926 עד 1933 ובברלין, בשנים 1933 עד 1940. בין 1940 ל-1946 חזר ללמד בווינה ולאחר 1946 הגיש כיתות אמן שווייץ. כמו כן ערך, יחד עם קרל הרמן, את השלישיות של לודוויג ואן בטהובן.

פאול גרימר כתב יצירות פדגוגיות לצ'לו ואוטוביוגרפיה בשם "מפגש" (Begegungen) (מינכן 1963). הוא ניגן בצ'לו סטרדיוואריוס "שטאנליין", שהיה קודם ברשותם של ויצ'נצו מריגי, ז'אן-בטיסט וואיום (בונה כינורות צרפתי) וניקולו פגניני.

ביבליוגרפיה: E. van der Straeten: History of the Violoncello (London, 1915/R) E. Cowling: The Cello (London, 1975, 2/1983