פאול ריינקה
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1872 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1958 (בגיל 85) Herrsching am Ammersee, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Paul Heinrich Adalbert Reinecke |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פאול היינריך אדלברט ריינקה (בגרמנית: Paul Heinrich Adalbert Reinecke, 25 בספטמבר 1872, ברלין - 12 במאי 1958, הרשינג אם אמרזה) היה ארכאולוג, היסטוריון ומוזיאולוג גרמני, שהתמחה בעיקר בחקר הפרהיסטוריה. עבד במינכן ונמנה עם משמריה הראשיים של המונומנטים ההיסטוריים של העיר. נודע, בין השאר, בכרונולוגיה של התרבויות האלשטאט ולאטן. היה גם רופא בהכשרתו.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאל ריינקה נולד בברלין-שרלוטנבורג בשנת 1872 במשפחה גרמנית אוונגלית. אביו היה הסוחר קארל וילהלם ריינקה ואמו - לידיה תרזה אדלהייד לבית לוכט. אחרי סיום לימודי תיכון בגימנסיה "פרידריכס-ורדרשן" בברלין, למד ריינקה לימודי "רפואה ומדעי טבע כלליים" אצל רודולף וירכו. הלימודים כללו גם את המקצוע "אנתרופולוגיה, אתנולוגיה ופרהיסטוריה" שלימד באותה תקופה האנתרופולוג יוהנס רנקה. ריינקה, שהתעניין במיוחד הפרהיסטוריה התחיל לחקור בשנת 1895 את "האוסף הפרהיסטורי הממלכתי" שהוקם על ידי יוהנס רנקה. ריינקה לא השלים עם המתודולוגיה של רנקה ונמשך יותר לשיטות העבודה של הארכאולוג אדולף פורטוונגלר שהיה אז דמות מובילה בחקר העתיקות הרומיות-יווניות. עוד כסטודנט פרסם ריינקה בהשפעתו של פורטוונגלר מספר מאמרים מדעיים, כולל על עתיקות הסקיתיות. בשנת 1897 הוא סיים דוקטורט עם עבודה שנדרשה על ידי רנקה בנושא "השלדים של הגזעים מאפריקה" שנמצאו באוסף האנתרופולוגי הממלכתי. ריינקה ערך בשנת 1893 ריינקה מסע מחקר בהונגריה ובאזורים הדרומיים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתום לימודיו בשנת 1897 ,התקבל ריינקה, בהמלצת פורטוונגלר, כמדריך מחקר (Direktorialassistent) במוזיאון הרומי-גרמני במיינץ. במשך 11 שנה שעבד במיינץ פרסם ריינקה כ-100 מחקרים שדנו בעיקר בפרהיסטוריה, והבטיח לעצמו מעמד בשורה הראשונה של המומחים בתחום. בשנת 1917 התמנה לפרופסור במינכן. הוא דחה בשנת 1927 הצעה לנהל את המוזיאון הרומי-גרמני במיינץ.
החל משנת 1903 עבד ריינקה על "תיעוד המונומנטים הפרהיסטוריים של ממלכת בוואריה", כיהן בשנים 1937-1908 בתפקיד של "קונסרבטור ראשי" של "רשות המורשת הכללית של המונומנטים האמנותיים והעתיקות של בוואריה"
פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא חפר במיוחד בדרום גרמניה ואוסטריה, כולל האלשטאט, ונודע במיוחד הודות לכרונולוגיה שהציע לגבי תקופת הברונזה ותקופת הברזל ב"אזור שמצפון לאלפים" בשנים 1911-1902 פרסם ריינקה פריודיזציה שמהווה עדיין בסיס לשיטות סיווג ומיון לגבי ממצאים ארכאולוגיים רבים עשויים ברונזה שהיו עד אז מפוזרים במוזיאונים מקומיים קרובים לאתרי חשיפתם. הסביר את השיטה הכרונולוגית שלו בעזרת 17 טבלאות בכרך 5 של ספרו "עתיקות מן הפרהיסטוריה הפגאנית שלנו" ("Altertümer unserer heidnischen Vorzeit).
בשנת 1902, ריינקה פרסם בכתב העת החגיגי לרגל יובל המוזיאון במיינץ את מסתו "לצורך הכרת המונומנטים של תרבות לה טן באזור שמצפון להרי האלפים" שבה פירט את סיווגה של תקופת "לה טן" ל 4 שלבים (Lt A - Lt D). עבודה זו הפכה לאחד מספרי היסוד של הארכאולוגיה של הקלטים.
בעיקר על יסוד ניתוח טיפולוגי וסגנוני של הממצאים, חילק ריינקה את תקופת הברונזה המוקדמת והבינונית לארבעה שלבים:ריינקה A עד D. הוא הכיר בשלב ביניים של המשכיות המחבר את תקופת הברונזה המאוחרת עם תקופת הברזל במרכז אירופה הוא אימץ בשביל שלב זה את המונח "תרבות האלשטאט" שהומצא על ידי האנס הילדברנד. גם התרבות הלשטאט חולקה על ידי ל 4 שלבים:הלשטאט A עד D. מחקרים עתידיים הצביעו בהמשך על מידת חפיפה בין השלב ריינקה D והלשטאט A.
בעקבות מסעות המחקר שלו זכה לסקור סקירה מקיפה של הפרהיסטוריה באירופה והשלים את האוסף שניהל. כ"אוצר ראשי" של העתיקות בבוואריה ערך דו"ח מפורט על הפרהיסטוריה של ארבעת המחוזות של דרום בוואריה. פרש לגמלאות בשנת 1937.
חקר ביסודיות ממצאים רבים מן היישובים המבוצרים (בלטינית -"אופידום") וה"נמטונים" הקלטים, וכן את הביצורים בתקופת פלישת ההונגרים. תרם במיוחד לחקר הטופוגרפיה וההיסטוריה של האתרים, המצודות ורשת הדרכים הרומיים בפרובינקיה הרומית רייטיה בשמו קשור גם תאורן של כמה קבוצות חשובות של מונומנטים כמו הממצאים הנאוליתיים המוקדמים של תרבות מינכספן (אותה זיהה לראשונה בשנת 1900) ו"קבוצת אלטהיים" (1915) מאלטהיים-אסנבך וכו' אותם מיקם בהקשר ההיסטורי המתאים. בשנת 1902 טבע גם את המונח "תרבות שטראובינג" (קבוצת שטראובינג), קבוצה פהיסטורית מתקופת הברונזה המוקדמת שהתגלתה בדרום גרמניה ובשווייץ.
ריינקה התנגד בתוקף לגישת המחקר הלאומנית-גרמנית של בן זמנו, גוסטב קוסינה (1931-1858) והתייחס בדרך כלל בביטול לתפיסות הנאציונל-סוציאליסטיות בתחום מקצועו.
פאול ריינקה היה נשוי פעמיים: בשנת 1879 - לציירת לידיה הורן מטריאסט, ממנה נולד לו בן, וב-1916 לפרידה לישקה מחבל הסודטים.
טבלה כרונולוגית של ריינקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תקופה | כרונולוגיה של פאול ריינקה | שנים לפנה"ס |
|---|---|---|
| תקופת הברונזה הקדומה | A1 | 2300 - 2000 . |
| A2 | 2000 - 1600 . | |
| תקופת הברונזה התיכונה | B | 1600 - 1500 . |
| C1 | 1500 - 1400 . | |
| C2 | 1400 - 1300 . | |
| תקופת הברונזה המאוחרת | D | 1300 - 1200 . |
| Ha A1 | 1200 - 1100 . | |
| Ha A2 | 1100 - 1050 . | |
| Ha B1 | 1050 - 950 . | |
| Ha B2 | 950 - 880 . | |
| Ha B3 | 880 - 800 . | |
| תקופת הברזל הקדומה (תרבות הלשטאט) | Ha C | 800 - 650 . |
| Ha D | 650 - 475 . | |
| תקופת הברזל המאוחרת (תרבות לה טן) | LT A | 475 - 380 |
| LT B | 380 - 225 . | |
| LT C | 225 - 50 . | |
| LT D | 50 - 0 |
פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1942 מדליית גתה לאמנות ומדע
- 1952 עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריינקה פרסם בחייו כ-350 מאמרים ומחקרים.
- Brandgräber vom Beginn der Hallstattzeit aus den östlichen Alpenländern und die Chronologie des Grabfeldes von Hallstatt. In: Mitteilungen der Anthropologischen Gesellschaft Wien 30, 1900, S. 44 ff.
- Beiträge zur Kenntnis der frühen Bronzezeit Mitteleuropas. In: Mitteilungen der Anthropologischen Gesellschaft Wien 32, 1902, S. 104 ff.
- Zur Kenntnis der Latène-Denkmäler der Zone nordwärts der Alpen. In: Festschrift RGZM (1902) S. 53-109.
- Unsere Reihengräber der Merowingerzeit nach ihrer geschichtlichen Bedeutung. Bayerische Vorgeschichtsblätter 5, 1925, S. 54-64.
- Zur Frage "Reihengräber und Friedhöfe der Kirchen". Germania 14, 1930, 175-177.
- Spätkeltische Oppida im rechtsrheinischen Bayern. Bayerischer Vorgeschichtsfreund 9, 1930, S. 29-52.
- Bodendenkmale spätkeltischer Eisengewinnung an der untersten Altmühl (München, um 1934/35).
- Mainzer Aufsätze zur Chronologie der Bronze- und Eisenzeit (Bonn 1965). (Wiederabdruck der Aufsätze aus den 'Alterthümern unserer heidnischen Vorzeit V')
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gustav Behrens (Joachim Werner (Hrsg.): Reinecke-Festschrift zum 75. Geburtstag von Paul Reinecke am 25. September 1947. E. Schneider, Mainz 1950.
- W. Krämer: Paul Reinecke. Archäologie in Deutschland 1985/4, 5. S. 23.
- Rolf Hachmann (ed.): Studien zum Kulturbegiff in der Vor- und Frühgeschichtsforschung. Saarbrücker Beiträge zur Altertumskunde 48 (Bonn 1987), 57-72.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון ארכאולוגי מקוצר - 2008 Timothy Darvill (ed) The Concise Oxford Dictionary of Archeology
- פאול ריינקה במהדורה המקוונת של הביוגרפיה הגרמנית החדשה, כרך 21 (2003), עמודים 348-349 (בגרמנית)