תרבות האלשטאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרבות האלשטאט בתקופת הברזל באירופה. בצהוב - האזור הגרעיני במאה ה-6 לפנה"ס, המאוכלס בקלטים. מסביב - התפוצה הקלטית
דגם של תל קבורה (רוגם) מתקופת התרבות האלשטאט

תרבות האלשטאט היא תרבות פרהיסטורית ששלטה במרכז אירופה במאות 8-6 לפנה"ס, בתקופת הברזל הקדומה. היא התפתחה בזמנו מתוך "תרבות שדות כדי הקבורה" מן המאה ה-12 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת) ובסופה הוחלפה בחלק גדול ממרכז אירופה על ידי תרבות לה טן (La Tène).

עד למאה השישית לפנה"ס התפשטה תרבות האלשטאט לאורך אלף ק"מ, משמפאן-ארדן במערב, דרך הריין העילי ודנובה העילית, עד לאגן וינה ובקעת הדנובה (ה"אלפלד הקטן") במזרח, מן הנהר מיין, בוהמיה והקרפטים הקטנים בצפון, ועד השפלה השווייצרית, זאלצקמרגוט ושטיריה התחתונה בדרום. גרסאות של תרבות האלשטאט נפוצו גם בשטחי בלקן, מרכז פולין ומערב אוקראינה של ימינו ואף בחצי האי האיברי.

תרבות זו קיבלה את שמה מן הכפר האלשטאט, יישוב כורי מלח השוכן לצד אגם באזור זאלצקמרגוט, דרום-מזרחית לזלצבורג. היא נקשרת בדרך כלל לשבטים הפרוטו-קלטים והקלטים באזור המערבי ולטרום-אילירים והאילירים והתראקים באזור המזרחי. המושג "תרבות האלשטאט" (נקרא אז "קבוצת האלשטאט") נטבע בשנת 1872 על ידי הארכאולוג השבדי הנס אולוף הילדברנד שהבהיר אותו ב-1874 בפני "הקונגרס הבינלאומי לאנתרופולוגיה ולארכאולוגיה פרהיסטורית" שהתכנס בסטוקהולם.‏[1]. בתרבות האלשטאט בלטו תעשיית עיבוד הברזל, כריית המלח,‏[2] בניית מצודות מבוצרות, בתים בעלי קירות עץ ויסודות מאבן, שימוש בכלי עבודה, כלי מטבח, סגנון מגורים, שיטות חקלאיות דומות‏[3]. במרכזים הכלכליים שהתפתחו בה בקצב מהיר נוצרו שכבות של איכרים, בעלי מלאכה, סוחרים, מובילים.‏[4]

האתר בהאלשטאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור ממצאים באחד משדות הקברים בהאלשטאט - בחפירות של יוהאן גאורג רמזאואר

בשנת 1846 יוהאן גאורג רמזאואר (1874-1795) גילה בקרבת כפרו האלשטאט, בעמק מעל האגם בעל אותו השם, בית קברות פרהיסטורי, אותו חפר בהמשך במשך 17 שנה. גילה בו 980 קברות. רוב הקברות היו שטוחים ומכוסים בחול, חצץ או אבנים. הגופות הוטמנו בצורה אופקית בעומק של מטר- מטר וחצי, כשראשיהן פונים אל הכניסה לעמק. רמזאואר תיעד כל קבר וקבר ברישומים וציורים מדויקים, דבר שהיה נדיר בארכאולוגיה הבוסרית של זמנו. הסגנון והקישוטים של החפצים שנמצאו בקברות היו אופייניים מאוד וחפצים דומים נמצאו בשטח תפוצה גדול באירופה, בייחוד במרכזה. הקהילה שישבה בהאלשטאט עוד מתקופת האבן החדשה הקימה במקום מכרות מלח שפעלו החל מן המאה ה-8 ועד למאה ה-5 לפנה"ס. הפריחה של היישוב התחוללה בשלבים HaC - LtA. מבין הקברות, 55% היו קברות של גופות,ו 45% הכילו אפר של גופות שנשרפו. בסביבות 26% מן הקברות, - "קברות לוחמים" - שרוב גופותיהם נשרפו - הכילו כלי נשק מברונזה ומברזל ונמצאו בקצה של האתר. בקברות של הנשים נמצאו פיבולות, חגורות ותכשיטים. באלה של הגברים נצאו מחטים וכלי נשק. הממצאים שנחשפו על ידי רמזאואר מוצגים במוזיאון לתולדות הטבע בווינה, במוזיאון המחוזי אל אוסטריה העילית בלינץ ובמוזיאון לפרהיסטוריה בהאלשטאט עצמה.

שלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבות האתר בהאלשטאט מתוארכים לתקופה שנמשכה מ-1200 ועד סביבות 500 לפנה"ס. ב-1881 אוטו טישלר הבחין בתקופת האלשטאט שני שלבים: קדום ו-מאוחר. ב-1906 מוריץ הרנס ערך תיארוך אבסולטי של הממצאים משני השלבים. פאול ריינקה הבחין בשנת 1911 4 שלבים של "תקופת האלשטאט":

תאריך לפנה"ס
HaA 1200-1000
HaB 1000-800
HaC 800-650
HaD 650-475

השלבים האלשטאט A-B[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהו בהמשך עם חלק מאוחר של תקופת הברונזה, הידוע כ"תרבות שדות כדי הקבורה".

א.בשלב HaA ניכרה השפעה של תרבות וילנובה.

שולטת שיטת שריפת הגוויות. שרידי המתים נטמנים בקברות שטוחים וברגמים נמוכים מאוד, בגובה של לכל היותר סנטימטרים אחדים. חפצי ברזל הם עדיין נדירים מאוד.

ב.בשלב HaB שלטה גם כן שריפת הגופות והשרידים נקברו ברגמים (קורגן או טומולוס) גבוהים יותר. הרגמים היו סמלים של מעמד שליט. נמצאו בהם לפעמים גופות פרשים עם חרבות ארוכות, מלוות ב"ריהוט קבורה" שכלל ציוד כמו ערכת כלים להגשת משקאות, מוצרי ייבוא אקזוטיים. היו אף קברות עם מרכבות מלחמה. הכדים הקדומים יותר קושטו בשיטת גילוף השבבים (Kerbschnitt) הנהוגה בעץ.

ה"תרבות האלשטאט" האופיינית, במובן הצר,(נ. אוברג) ‏[5] כוללת רק את השלבים HaC ו HaD שבין המאה ה-8 ובין המאה ה-5 לפנה"ס, והמקבילים לתקופת הברזל הקדומה. את השלב HaD יורשת לאחר מכן התרבות לה טן(Lt).

האלשטאט C[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור ממצאים באחד משדות הקברים בהאלשטאט - בחפירות של יוהאן גאורג רמזאואר

יישובים חשובים אופייניים לשלב זה היו למשל, האלשטאט, סטיצ'נה (Stična, בסלובניה) ובגבעת בורגשטאלקוגל, (Burgstallkogel) שבין גליינשטטן (Gleinstätten) ובין קליינקליין (Kleinklein), במרכז עמק זולם (Sulm) שבדרום שטיריה, מערבית ללייבניץ (Leibnitz). ליד היישוב הקדום בבורגשטאלקוגל היה שדה קברות ענק שהכיל מעל 1,100 רגמים.

חפצים מתוך קבר של מנהיג, לרבות שריון מברונזה ומסיכת קבורה ומקרלקוגל (Kröllkogel) שבין גליינשטטן וקליינקליין כן "מרכבת הפולחן" המפורסמת משטרטטווג (Strettweg) שנמצאה בחפירות ברטווג על יד יודנבורג (Judenburg) בשטיריה, מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה יואנאום בטירת אגנברג בגראץ.

הופיעו לראשונה חרבות ברזל (מאה ה-7 לפנה"ס), בדרך כלל קצרות, שהתערבבו עם אלה עשויות ברונזה. לכמה מן החרבות היה צביון מעמדי, כשגולת ניצבן מכוסה בעלי זהב או מפוסלת בשנהב ומקושטת בענבר (כמו למשל בחרבות שנתגלו בצרפת בשאפואה, מחוז דו ובמרנוויל-סיר-מדון במחוז ווז'. החרב האופיינית ממינדנהיים אורך להבה היה 90 ס"מ, הלהב יותר רחב באמצע, והניצב בצורת כובע של פטריה, עשוי מחומר אורגני. נמצאו תכשיטים כמו ענקים, צמידים מברונזה וברזל, עגילים, כלים כמו פצירות לציפורניים, מספריים, סיכות, שיפודים, סכין גילוח.

הכדים היו פוליכרומים, עשויים באמצעות אובניים ומקושטים בעזרת האצבעות במוטיבים גאומטריים - אופקיים, משופעים או אנכיים, עם משולשים, מלבנים וחלונות מלווים בקווים ב"זיג-זג" או ישירים ומקבילים, או מוטיבים מסוגננים מאוד עם ניגודי צבעים בקברות נמצאו לפעמים גם מרכבות סוסים. באותה עת נהגו או לקבור או לשרוף את גופות המתים.

בשלהי המאה ה-8 והתחלת המאה ה-7 לצידם של החרבות ניתן היה למצוא כלי אוכל ושתייה עשויים ברונזה (כמו למשל, בצרפת בשדות הקבורה במאני-למבר ובפואזל). בסוף המאה ה-7 מוצאים מרכבות לצד כלי אוכל מברונזה (בצרפת - בלה קוט-סנט אנדרה, מחוז איזר).

בהאלשטאט קברות הלוחמים היוו כרבע מסך הקברות ורק ב 19 מתוכם, מן המאות 8-7 לפנה"ס, הכילו חרבות ארוכות וגרזינים, חלקי שריון. הקברות מן המאה ה-6, מרובות יותר, הכילו פגיונות עם "מחושים". בקברות הנשים נמצאו תכשיטים שונים, פיבולות (סיכות לגלימות), בצורת "משקפיים","נבל",פיבולות עם קשת. בקברות של העשירים נמצאו ערכות מרשימות של כלי אוכל ושתייה מברונזה, לרבות דליים, דליים עם שוליים מכוסים ("סיטולה"), קערות וספלים.

אזור הרכס הצפוני של הרי האלפים עתיר במאגרי מלח. את הקידומות ממקור קלטי "האל-" פוגשים בשמות האתרים שבו הופק מלח מימים קדומים: כך - האלשטאט, האל, רייכנהאל, שווביש האל, וכו'. אחרי שייבשו את המים המלוחים תושבי האתר האלשטאט פיתחו במאות 8 - 6 לפנה"ס את המחצבות ההליט הגדולות הראשונות. המקום שאב ככל הנראה כורים ומנהלי עבודה מן האזורים הסמוכים. חוטבי עצים ונגרים לקחו חלק בבניית המכרה הקדום. משפחות עשירות של סוחרים, מובילים ומאבטחים השתתפו בארגון סוג חדש של חברה פתוח לעולם החיצון, באמצעות המסחר. המלח איפשר את השתמרותן של שאריות אורגניות כמו חלקי בגדים ושקי גב עשויים עור.

האלשטאט D[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפצים מן התרבות האלשטאט, שנמצאו ביישוב אויוארה דה סוס, ומוצגים במוזיאון לתולדות טרנסילבניה בקלוז'-נפוקה, ברומניה

בסביבות שנת 600 לפנה"ס נפתח מכרה מלח גדול בהאליין-דירנברג (Hallein-Dürrnberg), לא רחוק מאלשטאט, על הגדה המערבית של הנחל זלצאך, עם הזדמנויות רבות יותר לשיווק והובלה. היישוב בהאלשטאט ירד בחשיבותו, והחל מן המאה ה-5 הקברות בו נעשו דלים יותר והלכו והצטמצמו. בשלב האלשטאט D נמצאו בהאלשטאט פגיונות בלבד. בשלב זה יוצרו גם כדים ופיבולות בסגנונות שונים. את גופות המתים נהגו אז בעיקר לקבור.

הקהילות בתרבות האלשטאט D הצטיינו בשגשוגן ובארגונן הייררכי שבראשו עמדו "נסיכים". מנהיגים אלה נקברו, מקושטים בצמידי הזהב שלהם, לעתים עם מרכבתם, בקברות שנחפרו מתחת לתלי קבורה גדולים. קברות כאלה נמצאו למשל בוויקס (בורגונדיה) הוכדורף, ביצ'י סקאלה (Býčí skála) במורביה או באוס (Oss) בהולנד. בפרג (Frögg) בקרינתיה, נמצאה מרכבה מעופרת. לפעמים נמצאו גם כלי רתמה כמו מתגים ועולים של סוסים, לפי מנהג הפרשים הקימרים. ביישובים כאלה נחשפו גם תכשיטים מתוחכמים מברונזה וזהב ואסטלות מאבן (כמו של "הלוחם מהירשלאנדן").

נבנו מצודות מוגבהות ששלטו על הסביבה. ידועות לפחות 16 מצודות כאלה, שהיו ככל הנראה מושבות הנסיכים או המנהיגים, שיחקו גם תפקיד כלכלי ופוליטי בתוך פדרציות של קהילות - בדרום גרמניה, בשווייץ ובמזרח צרפת:למשל - הוהנאספרג(Hohenasperg), מצפון לשטוטגרט, הוינבורג (Heuneburg), על יד זיגמרינגן, על הדנובה העילית, וירצבורג, ברייזך, אוטליברג (Utliberg(, על ידי ציריך, שאטיון-סיר-גלאן (Châtillon-sur-Glâne), על יד פריבור, שאן דה שאסה (Champ de Chassey), בריצגיברג (Britzgyberg) (באילפורט Illfurth), על הריין העילי באלזס, Saxon-Sion (סקסון-סיון) במחוז מרט-א-מוזל בלורן, מון לסואה (Mont Lassois) על יד שאטיון-סיר-סן (Châtillon-sur-Seine), במחוז קוט ד'אור שבבורגונדיה, ולמרגלותיו - ויקס (Vix), גרה-סיר-סון (Gray-sur-Saône), במחוז אוט-סון, קאן דו שאטו (camp du Château) בסאלן-לה-בן (Salins-les-Bains) במחוז ז'ורה, הוכדורף (שווייץ) ואחרים. מצודה מבוצרת נמצאה גם במולפיר, בסלובקיה. בייושבים המבוצרים היו, בין השאר, בתי מלאכה של מעבדי ברונזה וצורפי כסף וזהב.

המצודה בהוינבורג נחפרה בצורה יסודית: היא מוקפת בביצורים באורך 600 מ', ובגובה 4 מ' - ונבנתה מלבנות בוץ על יסודות אבן. היו לה מגדלי שמירה, שבלטו מבין החומות, באופן כפי שהיה נהוג יותא באזורי הים התיכון (כמו בג'לה בסיציליה) ולא מצפון להרי האלפים. בתוך המצודה הבתים מסודרים לאורך סמטאות. מחוץ לבתים נמצאו ערמות של שברי קרמיקה מעוצבת בצבעי שחור ואדום, אמפורות יווניות או מוצרים אטרוסקים. מסביב למצודה נמצאו 9 רגמי קבורה גדולים. נמצאה במקום ידית של קנקן יין בסגנון אטרוסקי שיוצרה במקום, מקושטת בראש סאטיר.

ממצאים דומים לאלו שבמצודות, נמצאו גם במישור, למשל במתחם נסיכי בבורז' (Bourges),שבו נחשפו במאה ה-19 קברות עם כלי אוכל ושתייה מיובאים מברוזנה, או במה שנראה מחסנים קדומים בבראני-סיר סון (Bragny-sur-Saône) במחוז סון-א-לואר.

בתקופת הברזל הקדומה בולטים במיוחד: חשיבות קשרי המסחר - בעיקר ייבוא של מוצרים מאגן הים התיכון, פולחן קבורה מורכב ומהודר, וריכוז שלטון משפחתי. לא נמצאו שרידים רבים של ארמונות של נסיכים. בוינאורהורן, בשווייץ, שני בתים מרכזיים גדולים יותר יכלו להיות בתי השליטים. ביסודות רוגם בגיסיבל-טאלהאו, על יד מצודת הוינבורג, נחשף מתאר שיכול היה להשתייך לבית מגורים רחב ידיים. בשלב זה הקרמיקה המקומית הייתה פחות מקושטת ופחות מושלמת.

תפוצת התרבות האלשטאט וזיקות אתניות-לשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות התרבות האלשטאט

שרידי תרבות האלשטאט נחשפו בשטח רחב מצפון-מזרח צרפת ועד צפון-מערב הבלקן. ג. קוסאק (1959) חילק את שטח התפשטות התרבות האלשטאט לשני אזורים עיקריים:

יש שמוסיפים לאזור זה את:

נושאי תרבות זו באזור הנ"ל היו פרוטו-קלטים וקלטים.

- העיר נובו מסטו בקרניולה תחתית, כונתה "עיר הסיטולות" בגלל הכמות הגדולה שלסיטולות שנמצא באזור

יש מוסיפים את מערב הונגריה (שבטי הפאנונים ככל הנראה ממוצא אילירי), אזורים ב רומניה, בולגריה (שבהם חיו שבטים תראקים) ואלבניה. תרבות האלשטאט באזור המזרחי הייתה קשורה לאילירים הקדומים.

גרסה מקומית של תרבות האלשטאט במערב אוקראינה נקראת תרבות גאווה-גוליגרד (לפי כפר בצפון -מערב הונגריה, הנקרא בימינו Gávavencsellő), וככל הנראה הייתה נחלת שבטים תראקים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הלשטאט הקדומה הברונזה שימשה עדיין כמתכת הנפוצה ביותר. עם הזמן התפתח ענף הפקת הברזל ועיבודו בעיקר בשטחי אוסטריה, צ'כיה וסלובניה של ימינו. הפצת כלי הברזל גרמה לעלייה בפריון העבודה ולהתפתחות הענפים הכלכליים השונים. בחקלאות הפתח גידול הדגנים, שהפיק תועלת מהשימוש במחרשה על שני גלגלים ומצוידת בחלקי ברזל. המשיך להתפתח גם גידול בעלי החיים, במקביל לענפי הציד, הקטיף והדיג. במקביל להתפתחות הטכנולוגיות להפקת הברזל ולעיבודו והופעת מקצוע הנפחות, המשיכו לעבד גם את הברונזה ואת הנחושת. אחד המרכזים החשובים להפקה ולעיבוד של הברונזה היו נמצאים, למשל, באזור זלצבורג של ימינו. המשיך להתקיים גם ענף הפקת הזהב ועיבודו. בשלב הלשטאט המאוחר הופיעו המטבעות הראשונים, ששימשו בהתחלה את המעמדות השליטים.

הביקוש ההולך וגדל לחפצי ברזל תרם להתפתחות הקשרים המסחריים. חפצי מתכת, קרמיקה וחרוזי זכוכית ששימשו בפולחן הקבורה היו לסחורות מבוקשות. השתפרו לצורך זה גם דרכי הנסיעה וההובלה במים וביבשה.

קשרי המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות המסחר ותנועות אוכלוסין - בעיקר נדידות של הקלטים - נפוצה התרבות האלשטאט עד למערב ולצפון של חצי האי האיברי, לבריטניה ואירלנד.

כלי קרמיקה יוונית, כלי ברונזה אטרוסקים שנמצאו בקברי עשירים וביישובים המבוצרים, וכן אמפורות ליין שיובאו ממסיליה מעידים על מגעים עם אזור הים התיכון. דרך מסיליה ועמק הרון חדירת התרבות היוונית ובאטרסקית הביאה לידי קשרי מסחר ארוכי ימים עם אזורים שמצפון לאלפים.

ברשות המצודות המבוצרות של ה"נסיכים" נמצאו גם כלי חרס מאטיקה מקושטים בציורים של דמויות בשחור. מוצרי מותרות משנהב נמצאו למשל בגרפנביהל (Gräfenbühl) באזור לודוויגסבורג בצפון-וירטמברג. בהוכדורף באותו אזור נמצא צבע אורגני קרמין מיובא גם כן מהדרום.

חרב מקושטת בענבר ושנהב שנמצאה בהאלשטאט העידה גם היא על יחסי סחר של היישוב עם אזורים בסקנדינביה ואסיה הקטנה. ממצאים נוספים הצביעו על קשרים עם שטחי פולין, הארצות הבלטיות, הונגריה, צפון איטליה, ואזור הבלקן -דלמטיה, תרקיה, מקדוניה,

רסנים מיוחדים לסוסים ופגיונות בעלי ידית מחוררת מן השלב HaC1 הם אולי ראיה למגעים עם תראקים וקימרים מן הערבות. בוויקס, בצרפת, בקבר של אשה מן המעמד השליט נתגלה כד ענק ("קראתר") יווני ובהוכדורף, בגרמניה, נמצאו שלושה קרני פר משובצים בזהב וקדרה יוונית גדולה לדבש.‏[6] בתקופת הברזל הקדומה האלשטאט היה היישוב הצפוני ביותר באירופה שבו ניתן לפגוש מוצרי זכוכית מאזור הים התיכון.

המלח שימש אצל תושבי האלשטאט כאמצעי תשלום וכאמצעי הכרחי לשימור הבשר והדגים. בנוסף למלח, סחורה חשובה היו גם הנחושת שהופקה בסביבה, העורות והדבש.

הארגון החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישובים בתקופת האלשטאט היו בדרך כלל קטנים, מאוכלסים במשפחות מועטות, והיו מתרכזים מסביב למצודות מבוצרות שהיוו מקלט למקרה סכנה. מספרם יכול היה להגיע לעשרות ואף מעל מאה מסביב למצודה אחת (כמו, למשל, באתר ויצ'ינה במערב פולין, בגבול עם גרמניה).

מבחינת המבנה החברתי, יחידת היסוד הייתה המשפחה. האוכלוסייה הייתה ברובה עסוקה בחקלאות. בתקופת הלשטאט הקדומה היה קיים כנראה שוויון חברתי יחסי. בהמשך התפתחה הייררכיה חברתית ברורה, שבאה לידי ביטוי בקבורה המרוהטת ברגמים, יחד עם מרכבות ורתמות, כפי שניתן לראות בקבר בהוכדורף אן דר אנץ (באדן-וירטמברג), וכו'.

תל הקבורה הגדול במרכז אירופה נחשף במגדלננברג (Magdalenenberg) בווילינגן-שוונינגן (Schwenningen-Villingen). אחרי התפתחות ענף ייצור הברזל ועיבודו התמוטטה מערכת הסחר העתיק בכלי נחושת ובדיל. קמו דרכי נסיעה חדשות עם תחנות חדשות למסחר. הסחר בברזל קידם היווצרותה של שכבה עליונה חדשה, שהשקיעה את רווחיה בייבוא של מוצרים מאזור הים התיכון ובפיתוח מקומות מושב מפוארים - "מושבי הנסיכים" (Fürstensitze), כפי שרואים בבאדן-וירטמברג, בשווייץ ובמזרח צרפת. בבוואריה במקום יישובים גדולים יותר שהיו קיימים בתקופת הברונזה, קמו בתקופה הנ"ל רק חוות בודדות. "חצרות אדונים" אלה סימלו שאיפה חדשה לצבירת נכסים וצורך לתיחום ולייצוג. פולחן הלווייה השתנה ועבר משדות כדי הקבורה מתקופת הברונזה המאוחרת אל רגמים או תלי קבורה גרנדיוזיים. תלים אלה שימשו בדרך כלל לדור אחד, ונדיר יותר - לכמה דורות של בני אדם.

לוח כרונולוגי של תקופת הברזל הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות 1300[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיום הפעילות במכרות המלח בהאלשטאט

סביבות 1000[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשלהי תקופת הברונזה - משבר דמוגרפי וכלכלי של הקהילות הכפריות באירופה : רעב, פיצוץ אוכלוסין.

"תרבות שדות כדי הקבורה" - שולטת שריפת הגופות. תנופה בקישוטים בזכוכית כחולה.

800 - 900[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התרבות יישובים מבוצרים באירופה הקונטיננטלית

700 - 800[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הופעת אסטלות איבריות - פסלים אנתרופומורפים המייצגים מנהיגים חמושים - בדרום מערב ספרד
  • באנדלוסיה, ממלכת טרטסוס: השפעות אטרוסקיות, פניקיות ויווניות.
  • כמה קברות עם שריפת גופות באתר טראז' באסי-רומאנס במחוז שמפאן-ארדן.

בסביבות 700[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנופה בתעשיית הרתמות לסוסים עם אביזרים מברונזה - למשל אצל שבטי פרשים - החוצים את הערבות, כמו הקימרים

700 - 600[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קברות עם מרכבת סוסים באטניצה, נקרופולה הנמצאת 120 ק"מ דרומית מבלגרד
  • היוונים סקיתים משתמשים בחוד חנית תלתנית סקיתית (חוד החנית היוונית-אירואסיאטית)

סביבות 600[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארגון כמו-מדינתי של ערי ים התיכון המרכזי: קונפדרציה של האטרוסקים, של שבטי הגאלים בדרום צרפת
  • גאליה הופכת לצומת מרכזי בקשרי המסחר בין אזור הים התיכון ובין שאר אירופה
  • הקמתן של "נסיכויות".
  • מתנחלים יוונים מפוקאה מקימים את מסאליה, בימינו מרסיי
  • קברות עם מרכבות בדרום ספרד

-500 - 600[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציר חילופי סחורות בין הצפון ובין הדרום גולש אל האלפים המערביים, הרי ז'ורה, עמק הרון
  • כתריסר מצודות "נסיכיות" הופכות למרכזים הכלכליים והפוליטיים חשובים או נסיכויות, מבורגונדיה ועד לוירטמברג,
  • בסביבות 575 לפנה"ס יוונים פוקידים מקימים את אמפוריאס בקטלוניה
  • ב- 523 כנראה אטרוסקים מקימים את לאטארה, בלנגדוק

500 - 400[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפילתן של המצודות הניסיכיות
  • תנופה של עיבוד הברזל בצפון אירופה
  • חיקויים של קרמיקה יונית באמפוריאס; יצור קרמיקה אטית עם דמויות אדומות בעורף חצי האי האיברי
  • באירופה הקונטיננטלית הממוזגת - התחלת התרבות לה טן או תקופת הברזל המאוחרת

סביבות 500[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפילת הסחר הגדול של פוקאה

סביבות 400[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העלמות הביצורים האופיניים לתקופת הברזל הקדומה מסוג ביסקופין (Biskupin) בלוסאציה (לפי אתר בפולין)
כפרים מבוצרים סגלגלים בעלי כ-מאה בתים - באזורים בעלי קוטר של 300-400 ק"מ

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wells, P.S., Granjas, aldeas y ciudades. Comercio y orígenes del urbanismo en la Protohistoria europea, Ed. Labor, Barcelona, 1988.
  • Collis, J., La Edad del Hierro en Europa, Ed. Labor, Barcelona, 1989.
  • Champion, T. et alii, Prehistoria de Europa, Ed. Crítica, Barcelona, 1988
  • W. Megaw. The European Iron Age with . and without — Celts: a bibliographical essay // European Journal of Archaeology. Vol. 8. P. 65-78.
  • , John Haywood - Atlas of the Celtic World; London Thames & Hudson Ltd., 2001, pp.30-37
  • Ugo Jassens Ces Belges "les plus braves" - Histoire de la Belgique gauloise, Editions Racine, Bruxelles, 2008 ch.II Halstatt et La Tene p.25,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nicolas Prudhomme Premier Âge du Fer : Culture du Hallstatt, באתר Archéologie et patrimoine,‏ 4 ספטמבר 2012 (בצרפתית)
Hallstattzeit - Die Ältere Eisenzeit
K.Kris Hirst - Halstatt Culture in About.com. Guide 2013
Alessandro Guidi, Alberto Cazzella,Daniele Vitali Dai primi insediamenti al fenomeno urbano. Europa tra preistoria e protostoria Il Mondo dell'Archeologia, (2002)Treccani.it

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ , Tim Murray Milestones in Archeology:A Chronological Encyclopedia, ABC-Clio, Santa Barbara 2007 עמוד 222
  2. ^ H.Kinder,W.Hilgemann dtv-Atlas zur Weltgeschichte Band 1 ,17.Auflage 1981 עמוד21
  3. ^ .K.Kris Hirst
  4. ^ H.Kinder,W.Hilgemann dtv-Atlas zur Weltgeschichte Band 1 ,17.Auflage 1981 עמוד21
  5. ^ 2006 John C.Koch Celtic Culture: A Historic Encyclopedia ABC-Clio, Santa Barbara vol.1 עמוד 1024
  6. ^ K.Kris Hirst