פוליטיקה של אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


ממשל ופוליטיקה של
אוקראינה
סמל אוקראינה

הפוליטיקה באוקראינה מתרחשת ברפובליקה חצי-נשיאותית ייצוגית, עם מערכת פוליטית המבוססת על שיטה מרובת מפלגות. הסמכות הביצועית מופקדת בידי הקבינט, בעוד והסמכות החקיקתית מופקדת בידי הפרלמנט.

בשנת 1991, זמן קצר לאחר שזכתה בעצמאות, מינה הפרלמנט האוקראיני ועדה פרלמנטרית לשם יצירת חוקה חדשה, יצירתה של מערכת רב-מפלגתית, וקידום מחויבות לחקיקה בנושא זכויות אדם ואזרח למען מיעוטים במדינה. החוקה החדשה בעלת המאפיינים הדמוקרטיים, אשר נתנה תוקף לקיומה של הרפובליקה הדמוקרטית החדשה, יחד עם הגנה על זכויות וחירויות האדם הבסיסיות. אושררה ביום 28 ביוני 1996

חופש הדת מובטח על פי חוק על אף שארגונים דתיים נדרשים על פי חוק להרשם אצל רשויות מקומיות ורכזים ממשלתיים אזוריים. זכויות מיעוטים מכובדות על ידי חוק שנחתם ב-1991 אשר מבטיח למיעוטים אתניים את הזכות לבתי ספר, מתקנים תרבותיים ואת הזכות להשתמש בשפת האם שלהם בניהול חייהם הפרטיים. על פי החוקה האוקראינית אוקראינית היא השפה הרשמית היחידה. על אף זאת בחצי האי קרים ובחלקים ממזרח אוקראינה היכן שמתגוררים קבוצות אתניות גדולות של רוסים השימוש בשפה הרוסית הוא נרחב גם בעסקים רשמיים.

חופש הביטוי והעיתונות מוגנים על ידי חוק אך רשויות החוק לעתים מתערבות בפעולות התקשורת בשימוש באמצעי לחץ. בפרט הכישלון האוקראיני בניהול חקירה פנימית יסודית ושקופה בעקבות היעלמותו של העיתונאי גיאורגי גונגדזה בשנת 2000 גרם לפגיעה רצינית בתדמית הבינלאומית של אוקראינה.

איגודים מקצועיים התכנסו תחת הפדרציה של האיגודים המקצועיים. מספר איגודים עצמאיים אשר צמחו בשנת 1992, ביניהם האיגוד העצמאי של כורי הפחם האוקראינים הקימו את הוועדה המיוחדת של איגודים מקצועיים עצמאיים. על אף שזכות השביתה מוגנת בחוק, שביתות המובססות לחלוטין על מניעים פוליטיים אסורות.

משלהי 2013 נערך במדינה גל מחאה, שהביא, בין היתר, להדחת הנשיא ויקטור ינוקוביץ'.

הרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא נבחר בבחירות כלליות לקדנציה של חמש שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, עם אישור הפרלמנט. הקבינט כולו ממונה על ידי הפרלמנט על פי המלצה משותפת של הנשיא וראש הממשלה, כל זאת, על פי סעיף 14 של החוקה האוקראינית.

הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המחוקקים האוקראיני נקרא הראדה העליונה (הפרלמנט העליון) והוא מונה 450 חברים אשר נבחרים לקדנציה של חמש שנים. הקדנציה הייתה של ארבע שנים עד 2006 בו שינו את החוק. עד 2006 גם חצי מהנבחרים נבחרו בשיטת בחירות יחסית, כך שאזורים בעלי אוכלוסייה רבה יותר זכו לייצוג רב יותר וחצי מהחברים בראדה נבחרו ממחוזות שלכל מחוז היה נציג אחד. החל מהבחירות של 2006 כל 450 חברי הראדה העליונה נבחרו מאזורי בחירה המשתנים בכמות החברים שהם שולחים לפרלמנט לפי כמות האוכלוסייה בהם. תפקידי הראדה העליונה הם ליזום שינויים חקיקתיים, לאשרר בריתות בינלאומיות ולאשר את התקציב השנתי.

מפלגות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקראינה קיימת כמות גדולה של מפלגות. רבות מהמפלגות בעלות כמות חברים קטנה והן אינן מוכרות לציבור הרחב. מפלגות קטנות כאלה לרוב מתגבשות לגושי הצבעה כדי להשפיע בהצבעות בבית המחוקקים. האמון הכללי של הציבור במפלגות באוקראינה נמוך מאוד. על פי שגריר גרמניה לאוקראינה (2000-2006) דייטמאר סטודמאן האישיות היא החשובה בפוליטיקה האוקראינית, המצע האידאולוגי בא לאחר מכן[דרוש מקור].

הבחירות הפרלמנטריות 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בספטמבר 2007 נערכו באוקראינה בחירות כלליות לבית המחוקקים. בחירות אלו התרחשו מוקדם מהצפוי עקב משבר פוליטי בין הנשיא לממשלה. בבחירות עצמן שני גושים פוליטיים המזוהים עם המהפכה הכתומה, יוליה טומושנקו בלוק ומפלגת העם גברו על יריבתם העיקרית, מפלגת המחוזות ודחו אותה לאופוזיציה.

הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכות חוקתית

  • בית המשפט החוקתי האוקראיני.

סמכות כללית

  • בית המשפט העליון האוקראיני.
  • בתי משפט גבוהים מיוחדים לתחום עיסוק ספציפי, בית המשפט הגבוה לבוררות, בית המשפט הגבוה לניהול.
  • בתי משפט מחוזיים לעירוערים, בתי משפט צבאיים לעירעורים, בתי משפט מיוחדים לעירעורים
  • בתי משפט אזוריים, בתי משפט צבאיים

חוקים, החלטות של הפרלמנט והממשלה, הצהרות נשיאותיות והחלטות של הפרלמנט של הרפובליקה האוטונומית קרים יכולים להיות מבוטלים על ידי בית המשפט החוקתי האוקראיני, אך ורק כאשר הם מפרים את החוקה האוקראינית. שאר הפעולות נתונות לשיפוט רגיל במדינה. בית המשפט העליון הוא הגוף המרכזי במערכת המשפט האוקראינית.

מערכת בתי המשפט מנהלת משפטים בעזרתם של חבר מושבעים. החלטה זאת עדיין לא מיושמת בכל המקומות אך היא בדרך. חשוב גם כן משרדו של התובע הכללי האוקראיני.

הרפובליקה האוטונומית קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 1992 מספר ארגונים פרו-רוסים פעלו לשחרורה של קרים מאוקראינה וסיפוחיה לרוסיה. בזמן קיומה של ברית המועצות, קרים הופרדה מרוסיה וסופחה לאוקראינה ב-1954 על ידי ניקיטה חרושצ'וב כדי לסמן 300 שנה לאמנת פריאסלב. ביולי 1992 הפרלמנטים של אוקראינה וקרים החליטו שקרים תשאר תחת חסות אוקראינית אך תשמור לעצמה אוטונומיה תרבותית וכלכלית ניכרת, ובכך לייצר את הרפובליקה האוטונומית קרים.