דמוקרטיה נשיאותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינות לפי שיטת הממשל, אפריל 2006.
מדינות לפי שיטת הממשל, אפריל 2006.

דמוקרטיה נשיאותית היא שיטת שלטון דמוקרטית לא ישירה ורפובליקאית , שבה הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נבחרות על ידי העם בצורה ישירה.

קיימות כמה ווריאציות של השיטה הנשיאותית אך כמעט לכולם מאפיינים משותפים:

  • הנשיא משמש כראש המדינה וראש הממשלה.
  • לנשיא אין יחסים רשמיים עם הרשות המחוקקת. הוא אינו נבחר מטעמה והיא אינה יכולה להדיחו. בארצות הברית הנשיא מסוגל בנוסף להטיל ווטו על החלטות הפרלמנט.
  • בחירת הנשיא על ידי העם מתבצעת בתאריכים קבועים. אין באפשרות הפרלמנט להדיח את הנשיא על ידי הצבעת אי אמון. הדרך היחידה להדיח נשיא היא כאשר הוא עובר עבירה פלילית.
  • הנשיא ממנה אנשי מקצוע לשמש לו כשרים בממשלתו. קבוצה זאת נקראת הקבינט. לרוב מינוי אנשים לקבינט נעשה באישור הפרלמנט.
  • הנשיא רשאי לקצוב זמן מאסר או לחנון אסירים.

מדינות נוספות הנוהגות השיטה זו: ארצות הברית, אינדונזיה, הפיליפינים, מקסיקו, דרום קוריאה ורוב מדינות דרום אמריקה, אפריקה ומרכז אסיה.

תוכן עניינים

[עריכה] יתרונות השיטה הנשיאותית

  • מנדט סמכות - מכיוון שהנשיא נבחר על ידי העם, כוחו לגיטימי יותר מאשר מנהיגים אשר נבחרו בצורה לא ישירה.
  • הפרדת רשויות - מכיוון שמתקיימות שתי רשויות נפרדות המחוקקת והמבצעת. קיימת טענה כי בצורה זו כל רשות מפקחת על השנייה ומפחיתה מקרי שחיתות.
  • יציבות - הנשיא נבחר לתקופה קצובה בניגוד לרה"מ אשר זקוק לפרלמנט כדי להימנע מהצבעת אי אמון.
  • תיאום - מכיוון שהקבינט נבחר על ידי הנשיא קיימת היררכיה ברורה בניגוד לממשל פרלמנטרי אשר ממשלתו בנויה מיריבים פוליטיים.

[עריכה] חסרונות השיטה הנשיאותית

  • מנדט סמכות - הנשיא הנבחר מקבל את כל הסמכויות הביצועיות למשך תקופת שלטונו ואילו המפסידים מאבדים כל יכולת השפעה ביצועית עד לבחירות הבאות.
  • הפרדת רשויות - ניהול שתי רשויות נפרדות מאפשר הטלת אשמה בין הרשויות ואי לקיחת אחריות על מחדלים. ניהול של שתי רשויות נפרדות במקום אחת מהווה נטל כלכלי.
  • יציבות - קיים קושי להדיח נשיא לא ראוי לפני שתקופת כהונתו מסתיימת.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
כלים אישיים