דמוקרטיה נשיאותית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמוקרטיה נשיאותית היא שיטת שלטון דמוקרטית לא ישירה ורפובליקאית , שבה הרשות המבצעת והרשות המחוקקת נבחרות על ידי העם בצורה ישירה.
קיימות כמה ווריאציות של השיטה הנשיאותית אך כמעט לכולם מאפיינים משותפים:
- הנשיא משמש כראש המדינה וראש הממשלה.
- לנשיא אין יחסים רשמיים עם הרשות המחוקקת. הוא אינו נבחר מטעמה והיא אינה יכולה להדיחו. בארצות הברית הנשיא מסוגל בנוסף להטיל ווטו על החלטות הפרלמנט.
- בחירת הנשיא על ידי העם מתבצעת בתאריכים קבועים. אין באפשרות הפרלמנט להדיח את הנשיא על ידי הצבעת אי אמון. הדרך היחידה להדיח נשיא היא כאשר הוא עובר עבירה פלילית.
- הנשיא ממנה אנשי מקצוע לשמש לו כשרים בממשלתו. קבוצה זאת נקראת הקבינט. לרוב מינוי אנשים לקבינט נעשה באישור הפרלמנט.
- הנשיא רשאי לקצוב זמן מאסר או לחנון אסירים.
מדינות נוספות הנוהגות השיטה זו: ארצות הברית, אינדונזיה, הפיליפינים, מקסיקו, דרום קוריאה ורוב מדינות דרום אמריקה, אפריקה ומרכז אסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] יתרונות השיטה הנשיאותית
- מנדט סמכות - מכיוון שהנשיא נבחר על ידי העם, כוחו לגיטימי יותר מאשר מנהיגים אשר נבחרו בצורה לא ישירה.
- הפרדת רשויות - מכיוון שמתקיימות שתי רשויות נפרדות המחוקקת והמבצעת. קיימת טענה כי בצורה זו כל רשות מפקחת על השנייה ומפחיתה מקרי שחיתות.
- יציבות - הנשיא נבחר לתקופה קצובה בניגוד לרה"מ אשר זקוק לפרלמנט כדי להימנע מהצבעת אי אמון.
- תיאום - מכיוון שהקבינט נבחר על ידי הנשיא קיימת היררכיה ברורה בניגוד לממשל פרלמנטרי אשר ממשלתו בנויה מיריבים פוליטיים.
[עריכה] חסרונות השיטה הנשיאותית
- מנדט סמכות - הנשיא הנבחר מקבל את כל הסמכויות הביצועיות למשך תקופת שלטונו ואילו המפסידים מאבדים כל יכולת השפעה ביצועית עד לבחירות הבאות.
- הפרדת רשויות - ניהול שתי רשויות נפרדות מאפשר הטלת אשמה בין הרשויות ואי לקיחת אחריות על מחדלים. ניהול של שתי רשויות נפרדות במקום אחת מהווה נטל כלכלי.
- יציבות - קיים קושי להדיח נשיא לא ראוי לפני שתקופת כהונתו מסתיימת.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכל גדו, דמוקרטיה פרלמנטרית או דמוקרטיה נשיאותית?, באתר "אומדיה"
