איגוד מקצועי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איגוד מקצועי הוא הביטוי המודרני להתאגדות של עובדים בשוק העבודה, ומטרתו העיקרית היא קידום תנאי ההעסקה של חבריו.

יש להבחין בין איגוד מקצועי, שמטרתו העיקרית היא שיפור תנאי העבודה של חבריו, ובין אגודה מקצועית, שמטרתה העיקרית היא קידום הידע של חבריה, אם כי לעתים עוסק גוף אחד בקידומן של שתי מטרות אלה גם יחד.

איגודים מקצועיים קיימים בצורות רבות ושונות, המשתנות לפי מטרות האיגוד, גודלו (החל מאיגוד של עובדי מקום עבודה מסוים, וכלה בכינון הסתדרות עובדים רחבה), מצב שוק העבודה (גמישות השוק, ריכוזיות השוק, וכו') וגורמים נוספים.

האיגוד המקצועי UNISON במהלך שביתה בבריטניה

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו העיקרית של איגוד מקצועי היא קידום תנאי ההעסקה של חברי האיגוד המקצועי, וזאת בעיקר על ידי יתרונות המושגים במשא ומתן קיבוצי, שאותו מאפשר האיגוד. מטרה זו הינה התנאי להגדרת האיגוד המקצועי. מלבד מטרה זו, יכולות להיות לאיגוד מקצועי גם מטרות נוספות, המשתנות בהתאם לאופי הארגון, סיבת היווצרותו, סביבתו והתהליכים הקורים בו, כגון:

  • פעילות פנימית של הארגון, המשרתת את חבריו (לדוגמה: ביטוח, תרבות עובדים, חינוך ועוד)
  • קידום מכוון של ערכים מסוימים, לרוב ערכי סולידריות חברתית, עבור החברה כולה
  • קידום תנועה חברתית רחבה יותר, לרוב תנועת עבודה
  • בעלות על ארגונים שאינם קשורים ישירות להתאגדות המקצועית. מטרה זו נדירה יחסית, בעלות זו מסייעת באופן עקיף להגשמת מטרות אחרות, שכן עיצוב ארגונים אלו עשוי לשנות את שוק העבודה ואת החברה כולה, לקידום מטרות אחרות (לדוגמה: בעלות על תנועת נוער עשויה לתרום לקידום ערכי האיגוד המקצועי, וכו').

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו של האיגוד המקצועי מתרחשת בשלוש במות עיקריות: מול מעסיקים, מול מוסדות השלטון, ומול החברים באיגוד. מעורבות האיגוד המקצועי בכל אחת מהבמות משתנה מאיגוד לאיגוד, וייתכן כי איגוד מסוים כלל לא יפעל בבמה מסוימת.

  • מול המעסיקים, פועל האיגוד המקצועי להשגת המטרות הבאות:
    • שיפור תנאי ההעסקה באמצעות ניהול משא ומתן קיבוצי
    • פיקוח על מימוש זכויות העובדים
    • קידום שיתופם של העובדים בעיצוב מקום העבודה

בתחום זה קיימת חשיבות גדולה לסכסוך עבודה, שהוא כלי מרכזי בידי האיגודים המקצועיים, ואמצעי לחץ המופעל על ידם מול המעסיקים. השפעה על מעסיקים מסוימים עשויה לשנות את שוק העבודה כולו, על ידי שינוי ההיצע והביקוש או התנעת תהליכי שוק אחרים.

  • מול מוסדות השלטון פועל האיגוד המקצועי להשגת המטרות הבאות:
    • קביעת תנאי ההעסקה בחוק והטלת מגבלות על תנאי ההעסקה לטובת העובדים
    • חקיקה שתקל על פעולות האיגודים המקצועיים
    • שינוי המדיניות הכלכלית הרחבה (מיסוי, ריבית וכו'), על מנת לשנות את אופי המשק.

בתחום זה משמעות רבה לקשר בין האיגודים המקצועיים לבין גורמי השלטון.

  • מול החברים באיגוד, פועל האיגוד המקצועי להשגת המטרות הבאות:
    • סיפוק צרכים שונים של החברים (חינוך, אמנות, ביטוח וכו'), באמצעות ייצורם או קנייה מרוכזת שלהם
    • עיצוב חברת העובדים כחברה עצמאית, ויצירת תרבות עובדים
    • בעלות על מקומות העבודה עצמם.

פעולות האיגוד המקצועי נגזרות ממטרותיו, וריבוין יוצר מערכת ענפה של איגודים מקצועיים מסוגים רבים ושונים, המקושרים זה לזה במגוון צורות. קיימות תאוריות רבות המסבירות את התפלגותם של האיגודים השונים.

גישה ידועה, המתייחסת לאיגודים המקצועיים כאל ארגונים המקדמים את האינטרס הכלכלי של חבריהם, היא אסכולת ויסקונסין.

סוגי איגודים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר הישראלי אברהם פרידמן, חילק ב-1972 את מאפייני האיגודים המקצועיים לשני קצוות, בהתאם למטרות הארגון, אשר כל איגוד מקצועי מצוי במקום כלשהו ביניהם, והם:

  • איגוד פוליטי: איגוד השואף לקדם יעדים פוליטיים, מתוך כוונה לשנות את החברה, בין השאר באמצעות שליטה באמצעי הייצור.
  • איגוד כלכלי: איגוד שמטרתו היא לשפר את תנאי ההעסקה של חבריו.

מאפיין אפשרי אחר לסיווג של איגודים מקצועיים, הוא הבסיס לחברות בהם. ניתן לציין כמה בסיסים עיקריים:

  • בסיס מקצועי: התאגדות על בסיס המקצוע של החברים (לדוגמה: איגוד פועלי בניין), עוסקת לעתים קרובות גם בחסימת הכניסה למקצוע על מנת למנוע תחרות
  • בסיס פרופסיונלי: התאגדות מקצועית עבור מקצועות עתירי ידע (לדוגמה: איגוד מורים, איגוד רופאים)
  • בסיס ענף תעשייתי: התאגדות של כלל העובדים בענף שלם (לדוגמה: איגוד עובדי מתכת)
  • בסיס מעסיק: התאגדות של עובדי ארגון מסוים, לרוב הממשלה
  • בסיס כללי: התאגדות סביב בסיסים שונים (לדוגמה: הסתדרות כללית)
  • בסיס דתי או אידאולוגי: התאגדות של תנועה אידאולוגית מסוימת (לדוגמה: איגוד קומוניסטי)

באופן מוכלל, ניתן להתייחס להתאגדויות מקצועיות מודרניות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה לפי חלוקה בסיסית לשני סוגים עיקריים (העולם הקומוניסטי אינו נכלל בהגדרה זו):

  • איגודים הנוטים יותר לפן הצר, כלומר: איגודים מפוצלים ושונים זה מזה, אשר מטרתם העיקרית להשיג יתרונות יחסיים בשוק העבודה. צורה זו נהגה בעיקר בארצות הברית.
  • איגודים המהווים חלק מתנועות עבודה רחבות, ושואפים לקשר עם מוסדות השלטון למען שינוי החברה כולה. שיטה זו נהוגה בעיקר באירופה

מלבדם קיימות צורות רבות אחרות, אשר נהוגות במקומות שונים. דוגמה להתאגדות שונה היא ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל (לשעבר), תופעה ייחודית למדינת ישראל שאינה קיימת במקומות אחרים, על-פיה קיים ארגון-גג רחב לרוב ההתאגדות המקצועית, המעורב באופן משמעותי בעיצוב המדינה.

התפתחות האיגודים המקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, האיגודים המקצועיים התפתחו בד בבד עם התפתחותם של המהפכה התעשייתית והקפיטליזם.

תהליך אחד שהוביל להיווצרותם של איגודים מקצועיים הוא יצירתו של שוק חופשי של פרטים מתחרים. תהליך זה הביא לכך שתחום הייצור נותק, מבחינתו הסובייקטיבית של העובד הפשוט, ממכלול חייו החברתיים. ניתוק זה איפשר לכל עובד להתחרות על תנאי עבודתו בלא מחויבות חברתית. עובדה זו תרמה להתפתחותם של איגודים מקצועיים, שבאופיים אינם מחויבים למקום העבודה, שכן איגוד כזה העניק יתרונות ניכרים לעובדים במשא ומתן על תנאי העסקתם.

תהליך אחר שתרם להתפתוחת האיגודים המקצועיים היה התפשטות הממשלות בעולם המערבי והתרחבותן לתחומי עיסוק רבים. במשא ומתן מול מעסיק ממשלתי שלא חש עצמו מחויב לתוצאותיו העסקיות של המיזם אותו הוא מפעיל ניתן, באמצעות משא ומתן קיבוצי, להשיג הסדרי עבודה טובים.

במהלך ההיסטוריה חלו תמורות רבות בפעולת האיגודים המקצועיים. בין הגורמים שגרמו לתמורות אלו הם:

  • פיתוח כללי של יכולת ההתארגנות, על ידי התפתחות התקשורת, התפתחות הבירוקרטיה, עליית רמת ההשכלה הממוצעת וכו', מאפשר יצירת איגודי עובדים.
  • ריכוז פועלים רבים במספר מצומצם יחסית של מפעלי ענק, מעודד התנהגות קיבוצית המתבטאת באיגוד מקצועי, בעוד ששוק עבודה מפוצל מקשה על כך.
  • חדירתם של גורמים פוליטיים כגון מפלגות לשוק החופשי, השפיעו בכיוונים שונים על האיגודים המקצועיים.
  • להתפתחות הקומוניזם והסוציאליזם בעולם, שנתנו דגש להתאגדות המקצועית ובמקרים רבים יצרו זהות בינים לבין האיגודים המקצועיים, הייתה השפעה מכריעה על התפתחותם.
  • מיסוד שוק העבודה, שמצריך שיטות ניהול ריכוזיות, מעודד היווצרות איגודים מקצועיים.
  • התערבות ממשלות שונות בשוק העבודה, השפיע רבות על האיגודים, על ידי קיבוע בחוק של פעולתם והשפעה על שוק העבודה.
  • צורכם של מעסיקים מסוימים (בעיקר תעשיינים גדולים) ביצירת ציבור עובדים איכותי בעל הזדהות עם המקצוע, תרם לאיגודים והשפיע על דרך פעולתם (בעוד שרובם, כפי שצויין לעיל, התנגדו להם)
  • עלייה או ירידה במודעות החברתית-כלכלית של העובדים, בזכות השפעת הגורמים הנ"ל, שכללה לעתים הבנה של תהליכים בשוק העבודה וגיבוש תפיסה המחלקת את החברה על-פי מעמדות כלכליים, השפיעה על האיגודים, לעתים לטובתם ולעתים לרעתם.

השפעתם של האיגודים המקצועיים וגורמים אלו הינה הדדית, והם משפיעים אלו את אלו.

תהליך היווצרותם של מרבית ההתאגדויות המקצועיות במדינות המערב כלל את השלבים הבאים:

  1. התארגנות על בסיס מקצועי במקום העבודה
  2. הרחבה למקומות עבודה נוספים
  3. התאגדות על-בסיס מקצוע או ענף כלכלי ברמה רחבה
  4. התאגדות של עובדי תעשייה שרמת המקצועיות שלהם נמוכה
  5. התאגדות של מקצועות צווארון לבן.

במספר מדינות אירופאיות היו עובדי הדפוס הראשונים להתאגד בזכות היתרון של עובדים אלו בידיעת קרוא וכתוב וקיום השכלה מספקת לקיום פעולות ארגוניות כגון ניהול קופה, ביורוקרטיה ופעולות משפטיות.

במהלך ההיסטוריה של האיגודים המקצועיים ניכרה התנגדות רבה אליהם מצד המעסיקים השונים, וניסיון לחסימת פעולתם. התנגדות זו באה לידי ביטוי הן בחסימה על ידי פעולות כלכליות (לדוגמה, איסור על השתתפות באיגוד מקצועי כתנאי קבלה לארגון), והן בחסימה משפטית, על ידי ניצול חוקי המדינה המחייבים גמישות של היצע העבודה (כלומר, הפיכת העובדים לפרטים לא-מאוגדים). המאבק בין המעסיקים לאיגודים המקצועיים נשא פנים רבות, והשפיע רבות על מקומם של איגודים אלו. בין היתר, הוביל מאבק זה להתארגנות המעסיקים, מיסוד שוק העבודה על ידי פשרות שונות וקביעת האיגודים המקצועיים בחוק.

ציר נוסף בו התפתחו האיגודים המקצועיים, הוא ציר עיצוב המדינה. מכיוון שלאיגודים המקצועיים קשר רב למבנה החברה, שינויים כלל-חברתיים כגון שינויים פוליטיים (לדוגמה: בשנת 1824 צומצם האיסור החוקי על התאגדות מקצועית) ושינויים בתודעת האדם, קשורים בהתפתחותם. לדוגמה: התפרקות מערכת הסולידריות וההפרטה במדינת ישראל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הביאה לצמצום משמעותי בכוחה של ההסתדרות, וכן בהפיכתה מארגון הדואג לתחומי חיים רבים של חבריו (כדוגמת תרבות עובדים) לאיגוד מקצועי המבוסס על שיפור תנאי ההעסקה בלבד.

שני צירים אלו משולבים זה בזה ומהווים את עיקר המאבק החיצוני על התפתחות האיגודים המקצועיים. מאבק זה פועל בכמה מישורים:

  • השפעה על התודעה הציבורית שיש כלפי איגודים מקצועיים
  • השפעה על מוקדי הכוח הפוליטיים
  • השפעה על מקורות המימון של האיגודים, ושליטה במקורות אלו

מאבקים אלו יצרו במהלך ההיסטוריה הסדרי ביטחון ארגוני: הסדרים פורמליים המבטיחים את עתידו של האיגוד.

החוקרים ס' וב' וואב, אשר חקרו את התפתחות האיגודים המקצועיים באנגליה כתופעה הנובעת מצמיחת מעמד פועלים רחב אשר דרש את הטבת תנאיו, חילקו ב1902 התפתחות זו לכמה שלבים:

  • בשלב דוקטרינת האינטרס השמור, פעלו האיגודים המקצועיים בעיקר על מנת לשמור על הביטחון התעסוקתי של העובדים (לדוגמה: חסימת כניסת עובדים חדשים), ויצירת ביטוח פנימי הנוגע בעיקר בצרכים רפואיים ובהגנה בזמן אבטלה.

דוקטרינת האינטרס השמור נבעה מחולשתם היחסית של האיגודים המקצועיים בהשוואה למעסיקים, ומנחיתות משפטית.

  • בשלב דוקטרינת הביקוש וההיצע, התמקדה פעילות האיגודים המקצועיים בשיפור יחסי של תנאי ההעסקה, בהתאם למצב שוק העבודה, וזאת על ידי משא ומתן קיבוצי עם המעסיקים.

דוקטרינה זו נבעה מגדילתם והתחזקותם של איגודים אלו.

  • בשלב דוקטרינת רמת החיים ההוגנת, שאפו האיגודים ליצירת שוק עבודה בו כלל העובדים זוכים לתנאי העסקה נאותים, שאינם נגזרים אך ורק ממצב השוק, וזאת על ידי השפעה על מוסדות השלטון במדינה.

דוקטרינה זו נבעה מהפכתם של האיגודים המקצועיים לכדי תנועות עבודה פוליטיות.

מבנה איגודים מקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הסוגים הרבים של איגודים מקצועיים, קיימות גם צורות שונות של מבנים לאותם האיגודים. למרות זאת, קיימים מספר קווים מנחים המשותפים לכל האיגודים.

המאפיין הראשון של כל איגוד מקצועי הוא המאפיין הארגוני שלו. לכל איגוד מערכת ארגונית כלשהי, בעלת מידה זו או אחרת של מגמות ביורוקרטיות. לרוב, באיגודים מקצועיים גדולים נטייה זו חזקה יותר.

הבסיס הארגוני של האיגוד המקצועי הוא החבר. במרבית האיגודים המקצועיים החברות הינה וולונטרית. באיגודים לא מעטים, דמי חבר הינם גורם מכריע במימון פעילותם.

במסגרת הסדרי הביטחון הארגוניים של האיגודים המקצועיים, נוסדו שיטות שונות להתייחסות מיוחדת לחברות. שתיים משיטות אלו הן:

  • מפעל סגור: מפעל המקבל רק חברי איגוד מקצועי מסוים.
  • מפעל מאורגן: מפעל המחייב את עובדיו להצטרף לאיגוד מקצועי מסוים לאחר קבלתם למפעל.

גודל האיגודים המקצועיים מושפע מגורמים רבים, שהעיקריים שבהם הוא ריכוזיות ופילוח בשוומטרות האיגוד. לרוב יעדיפו איגודים מקצועיים לגדול, להתמזג ולשתף פעולה על מנת להגדיל את כוחם היחסי.

איגודים מקצועיים ודמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס הוולונטרי, ולעתים רבות גם ערכי האיגוד המקצועי, דוחפים לאימוץ שיטות ניהול דמוקרטיות (בחירות, שיתוף חברים בהחלטות, מערכת תקשורת פנימית וכו') בתוך הארגון פנימה. כך למשל "כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי" הוא ארגון עובדים ישראלי חדש המדגיש את הפן הדמוקרטי בפעילותו. מנגד, פועל על כל איגוד מקצועי הצורך שלא ליצור ריכוזיות, על מנת לתפקד באופן משופר במאבקיו. הריכוזיות נובעת גם מתהליכים ביורוקטיים פנים-ארגוניים, ומתהליכי מיסוד המאבק החברתי. התייחסות מיוחדת לסתירה זו ניתנה במחקריו של רוברט מיכלס, שניסח את חוק הברזל של האוליגרכיה, המתאר נטייה ריכוזית זו.

מלבד הדמוקרטיה הפנים-ארגונית, קיימת לאיגוד המקצועי השפעה רבה על הדמוקרטיה בחברה בו הוא פועל. השפעה זו משתנה בין איגוד לאיגוד בהתאם לאופיו ומטרותיו, אך לרוב מחזקים האיגודים המקצועיים את הדמוקרטיה על ידי חיזוק הסולידריות החברתית, ועל ידי הגברת המודעות ויכולת ההשפעה של הפרט על המדינה. אופיים הנאבק של האיגודים תורם לגיבוש עמדה אקטיבית בנוגע לחברה, ובכלל מגדיל את החשיבה החברתית הנחוצה לדמוקרטיה.

איגודים מקצועיים וסולידריות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגודים המקצועיים קשורים לסולידריות החברתית על ביטוייה השונים (תנועות חברתיות, מעורבות ממשלתית בשוק העבודה וכו'), שכן דרך פעולתם היא לרוב מצריכה שיתוף פעולה של עובדים רבים, מעודדת מעורבות ממשלתית במשק, ומגבירה את המודעות למתרחש בחברה.

מסיבה זו, במהלך ההיסטוריה שויכו חלק ניכר מהאיגודים המקצועיים למאבק לסולידריות חברתית-כלכלית, וזאת בשני אופנים סותרים:

  1. על ידי קיום מאבק מתמיד שמטרתו שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה, המכיל פשרות זמניות.
  2. על ידי שאיפה להעמיק את מיסוד שוק העבודה, על מנת לבסס את המצב הקיים ולמנוע התדרדרותו.

לרוב, כאשר מדובר במאבק למען סולידריות חברתית, קיימת לאיגודי העובדים נגיעה רבה בכל תחומי החברה (חינוך, ממשל, תרבות וכו'), ביסוס רחב ומקיף, ומטרות משנה רבות. כמו כן, מהווים איגודים כאלו חלק מתנועה חברתית רחבה יותר.

חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות בארגון עובדים היא צעד וולונטרי, הנתון להחלטתו של העובד ולהסכמתו של ארגון העובדים. במצב שבו פועלים בתחום מסוים ארגוני עובדים אחדים, על העובד לבחור את האחד שאליו יצטרף. חברות של עובד בשני ארגוני עובדים במקביל, כאשר בין ארגונים אלה קיימת יריבות, היא חברות כפולה נוגדת, שאינה מקובלת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]