פיליפה דה מונטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפה דה מונטה

פיליפה דה מונטהאנגלית: Philippe de Monte;‏ 15214 ביולי 1603) היה מלחין פלמי בשלהי הרנסאנס. הוא חיבר מדריגלים במספר רב יותר מכל מלחין אחר בתקופת הרנסאנס והיה מן המשפיעים ביותר בין מלחיני הצורה הזאת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה מונטה נולד במחלן, פלנדריה. אחרי הכשרה מוזיקלית בנעוריו בקתדרלה של סנט רומבולדס במחלן, שם היה נער מקהלה, נסע דה מונטה לאיטליה - יעד מקובל למלחין פלמי צעיר במאה ה-16 - שם עשה לו שם כמלחין, זמר ומורה (במלוא מובן המילה, כיוון ששיווה לשמו צורה איטלקית, פיליפו די מונטה). הוא חי ועבד בנאפולי משנת 1543 עד 1551, וברומא, בשירות החשמן אורסיני, עד 1568, אם כי תקופה קצרה עשה באנגליה בין 1554 ל-1555, בתקופת שלטונה של המלכה מרי הראשונה, כשהייתה נשואה לפליפה השני מלך ספרד. לדברי מונטה, הוא לא סבל לעבוד במקהלה של פיליפ, משום שכל יתר החברים בה היו ספרדים.

בשנת 1568 התמנה מונטה לממשיכו של יאקובוס וט כממונה על המוזיקה, קאפלמייסטר, בקאפלה של מקסימיליאן השני. נראה שהצליח בגיוס מוזיקאים חדשים לקאפלה, כיוון שלאסוס עצמו ציין את האיכות המדהימה של הביצוע המוזיקלי בווינה שנתיים בסך הכל אחרי שמונטה היה למנצח שם. מונטה המשיך לעבוד בשארית חייו הארוכים בחצרות הבסבורג, הן בווינה והן בפראג. הוא מת בפראג ונקבר בכנסיית סנט יאקוב.

מוזיקה והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטה היה מלחין פורה ביותר וכתב מוזיקה דתית וחילונית, כולה ווקאלית. הוא כתב כ-40 מיסות וכ-260 יצירות קודש אחרות, ביניהן מוטטים ומדריגלי ספיריטואלי (יצירות הנבדלות מן המדריגלים רק באופיים הדתי של הטקסטים). הוא הוציא לאור מעל 1100 מדריגלים חילוניים, ב-34 ספרים, אבל לא כולם שרדו. הפרסום הראשון שלו היה בשנת 1554, כשהיה בן 33, אבל הוא כתב מעט מאוד עד שהחל לעבוד אצל בני הבסבורג, ב-1568, כשהיה בן 47 - השראה למאחרים לפרוח באשר הם. קובץ המדריגלים האחרון שלו יצא לאור רק בשנת 1601 והוא אחד מקובצי היצירות הספורים של בן שמונים מתקופת הרנסאנס.

מבחינה סגנונית, המדריגלים של מונטה משתנים מסגנון מוקדם, מתקדם מאוד, רצוף כרומטיקה, שתכליתה לתת ביטוי לטקסט (אף כי חדשנותו בתחום זה איננה מגעת לזו של מרנציו או לאסוס), לסגנון מאוחר, מפושט במידה רבה, שהתבטא במוטיבים קצרים ומרקמים הומופוניים תכופים. שלא כמונטוורדי, שהחל בסגנון שמרני והיה לנסיין וחדשן בהמשך חייו, קריירת ההלחנה של מונטה התפתחה בעקומה הפוכה, מחדשנות נסיונית אל אחדות ופשטות ביצירות המאוחרות.

מעטים מלחיני התקופה שהשיגו מוניטין גדולים משל מונטה, שנודע לתהילה ברחבי אירופה; יצירות הודפסו שוב ושוב וזכו לתפוצה רחבה. אף כי תואר כ"שקט, מאופק וצנוע כנערה", היה לו חוג ידידים רחב, שכלל מלחינים מפורסמים כמו לאסוס וויליאם בירד; היו לו תלמידים רבים, ועל ידם הנחיל את כישורי ההלחנה שלו ואת ניסיונו לדור, שפיתח את סגנון הבארוק המוקדם; רבים מן המדריגלים שלו מבוצעים עד היום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Article "Philippe de Monte", in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4