פסק דין (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסק דין
The Verdict
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי סידני לומט עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי דייוויד בראון, ריצ'רד ד. זאנוק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דייוויד מאמט
בארי רייד
עריכה פיטר פ. פרנק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פול ניומן
שרלוט רמפלינג
ג'ק וורדן
ג'יימס מייסון
מילו או'שיי
מוזיקה ג'וני מנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אנדז'יי ברטקוביאק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 8 בדצמבר 1982
משך הקרנה 129 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט בית משפט, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 16 מיליון דולר
הכנסות 53,977,250 דולר
הכנסות באתר מוג'ו verdict
פרסים 5 מועמדויות לפרס אוסקר
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פסק דיןאנגלית: The Verdict) הוא סרט קולנוע מסוגת הדרמה בבימויו של סידני לומט, שיצא בשנת 1982. בסרט משחקים פול ניומן, שרלוט רמפלינג, ג'ק וורדן, ג'יימס מייסון ומילו או'שיי.

הסרט זכה להצלחה כלכלית ולביקורות מהללות. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר; הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (סידני לומט), השחקן הטוב ביותר (פול ניומן), השחקן המשנה הטוב ביותר (ג'יימס מייסון) והתסריט המעובד הטוב ביותר (דייוויד מאמט).

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מגולל את סיפורו של פרנק (פול ניומן), עורך דין כושל, שחברו מיקי מורסי (ג'ק וורדן) משכנע אותו לקחת תיק משפטי הקשור לרשלנות רפואית. התיק קשור לזוג נשוי התובע צמד רופאים שנתנו כביכול תרופת הרדמה שגויה לאחותה של האישה. פרנק נוטה להסכים להסדר הטיעון, אך לאחר שהוא רואה את מצבה של הנפגעת הוא מחליט לקחת את התיק לבית המשפט. במהלך המשפט נתקל פרנק בקשיים הן מצד השופט שמעדיף את צד הנתבעים והן עקב חוסר ראיות. לבסוף פרנק מצליח לשכנע את עדת המפתח בפרשה, קטלין קוסטלו (לינדזי קראוס), להעיד נגד הרופאים. למרות שהשופט הורה למחוק את הפרשה מהפרוטוקול חבר המושבעים פסקו לטובת התובעים.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק סינטרה ודסטין הופמן היו אמורים לגלם את הדמות הראשית. לבסוף רוברט רדפורד נבחר לגלם את פרנק גאלווין, אך הוא פרש מהפרויקט כיוון שלא אהב את הדמות הראשית, ולא רצה לגלם אלכוהוליסט[1]. תסריט הסרט שונה מספר פעמים. הבמאי סידני לומט החליט לביים את התסריט המקורי ולא את הגרסאות השונות. ברוס ויליס וטובין בל הופיעו בהופעות קמע בסצנות סיום הסרט.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל דירוג של 96% באתר הביקורות "Rotten Tomatoes". בשנת 2012 המגזין "אמפייר" דירג את הסרט במקום ה-254 ברשימת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. בשנת 2013 איגוד התסריטאים האמריקאי (Writers Guild of America) דירג את תסריט הסרט במקום ה-91 ברשימת התסריטים הטובים ביותר בכל הזמנים.

מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט בכמה מרשימותיו; מועמדות לרשימת הגיבורים - פרנק גאלווין, מקום 75 ברשימת סרטי ההשראות הטובים ביותר ומקום רביעי ברשימת סרטי בתי המשפט הטובים ביותר.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]