דייוויד מאמט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
David Mamet 2 by David Shankbone.JPG

דייוויד אלן מאמטאנגלית: David Alan Mamet; נולד ב-30 בנובמבר 1947, בשיקגו) הוא מחזאי זוכה פרס פוליצר, סופר, מפיק קולנוע, תסריטאי ובמאי קולנוע יהודי אמריקאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמט נולד בפלוסמור (Flossmoor), פרבר של שיקגו, אילינוי, למשפחה יהודית, שמוצאה ברוסיה. אביו היה עורך דין שהתמחה בדיני עבודה ואמו הייתה מורה במקצועה. גירושיהם, כשהיה בן 11, העיבו על ילדותו של הנער. הוא למד במכללת גודארד במדינת ורמונט ואחר כך נסע ללמוד משחק תיאטרון.

בשנים 1977 - 1990 היה נשוי לשחקנית האמריקאית לינדזי קרוס, אשר כיכבה בסרטו הראשון, "שם המשחק". למאמט שני ילדים מנישואין אלה, ביניהם זאשה מאמט, שחקנית המככבת בסדרות מד מן ובנות. מ-1991 הוא נשוי לשחקנית הבריטית רבקה פידג'ן, הצעירה ממנו ב-18 שנים, ואיתה הוא מתגורר כיום במדינת ורמונט ובקיימברידג'. פידג'ן שיחקה באחדים מסרטיו ובהם "העוקץ הספרדי", "סטייט פינת מיין", "אוליאנה" ו"מרדף". לזוג שני ילדים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמט התפרסם בשנות ה-70 בזכות מחזותיו סטיות מיניות בשיקגו ואמריקן בפאלו. ספרו "פסח" (משנת 1995), העוסק בתולדותיה של משפחה יהודית מיוסרת, תורגם לעברית על ידי לאה ששקו בשנת 2001, ויצא בהוצאת גוונים.

ספרו "במבי נגד גודזילה: מאחורי הקלעים של עולם הסרטים" תורגם לעברית על ידי רן לוי בשנת 2010 וראה אור בהוצאת עם עובד.

למאמט מעמד בולט בתיאטרון האמריקאי המודרני, עם שורה של מחזות נודעים, בהם גלנגרי גלן רוס, על כתיבתו זכה בפרס פוליצר לשנת 1984.

מאמט כבש אף מקום בצמרת הקולנוע האמריקאי עם סרטים מוכרים כגון "שם המשחק", "העוקץ הספרדי", "פסק הדין" (אשר בגין התסריט שלו היה מאמט מועמד לפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ב-1982), "לכשכש בכלב" (עליו היה מועמד, ב-1997, לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר), הדוור מצלצל פעמיים", "הבלתי משוחדים", "דברים משתנים" ועוד. הוא גם היה היוצר של סדרת הטלוויזיה המצליחה "היחידה".

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמט הביע מרבית ימיו דעות שמאל קלסיות, אך לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 החל נוטה יותר ויותר ימינה, בד בבד עם הזדהותו ההולכת וגוברת עם יהדותו ועם ישראל. בספרו האחרון - "המידע הסודי בדבר התפוררות התרבות האמריקאית" (יוני 2011) הוא מתאר את מעברו זה, האישי - אידאולוגי, מצידה השמאלי של המפה הפוליטית - חברתית האמריקאית, לצידה הימני, תומך במועמדותה של שרה פיילין לנשיאות ארצות הברית ומתנגד בחריפות לבנייתו של המרכז האיסלמי, האמור להיבנות ב"גראונד זירו" בניו יורק. בספרו הקודם - "הבן הרע" (2006) הוא מתאר את השנאה העצמית של היהדות, המגיעה לדעתו לעתים עד כדי אנטישמיות. בראיון ל"Financial Times" ביוני 2011 הוא טען שהממסד הספרותי הבריטי ה"ליברלי" כתב וכותב מחזות, ספרים ומאמרים ה"מלאים בזוהמה אנטי יהודית". לדבריו "בריטים רבים היו רוצים שישראל תיעלם מהמזרח התיכון רק משום שכל מיני אנשים טוענים טענות מפוקפקות בנוגע לזכויות שלהם על המקום הזה". הוא התייחס בדבריו אלה הן לממסד דהיום והן לסופרי עבר כגון ג'ורג' אליוט ואנתוני טרולופ, שבספריהם הופיעו דמויות יהודיות סטריאוטיפיות מעוררות גיחוך ו/או שנאה.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]