פרשנות (משפט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתורת המשפט, פרשנות היא הפעילות לבירור משמעותו של החוק, ויישומו לסוגיות מעשיות העומדות בפני הציבור המציית לחוק ובפרט בפני השופט, הנדרש להכריע בוויכוחים על משמעות החוק.

אהרן ברק אפיין את הפרשנות: "הפרשנות יורדת לשורש המבנה החברתי ולבסיס היציבות החברתית ומערך הכוחות בחברה נתונה. היא מצויה ב'תפר' שבין תורת משפט לבין משפט חוקתי. היא קשורה קשר אמיץ לבעיות יסוד של דמוקרטיה, הפרדת רשויות ושלטון החוק".‏[1].

על הצורך בפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשונו של החוק קצרה ביותר, ומציגה עקרונות כלליים, שאותם נדרש הציבור לממש במהלך הציות היומיומי לחוק. מימוש זה כולל תהליך של פרשנות, כלומר ניסיון לגזור מהאמירה הכללית שבחוק הנחיה להתנהגות הראויה בסוגיה ספציפית. מחלוקת על הפרשנות הראויה מביאה לעתים את הצדדים למחלוקת אל בית המשפט, ובו נדרש השופט להכריע מהי הפרשנות הראויה (או לתת פרשנות משלו).

אהרן ברק הציג את הטעמים לריבוי האפשרויות הפרשניות:

הטעמים לריבוי האפשרויות הם רבים. חלקם נעוצים בלשון החוק, שאינה חד-משמעית, ומאפשרת מספר אופציות לשוניות. חלקם נעוצים במטרת החקיקה, שאינה חד-משמעית, ומאפשרת חופש בחירה. ככל שלשון החוק היא כללית יותר, ומטרת החקיקה רחבה יותר כן גדלות האופציות הפרשניות.‏[2]

פרשנותו של בית המשפט שמה קץ למחלוקות רבות, אולם ביסודה מונח חיסרון בולט: היא אינה נוצרת כל עוד לא הובאה המחלוקת להכרעתו של בית המשפט. לפיכך, לעתים חולפות שנים אחדות עד שמתבררת משמעותו של החוק, ובמקרים אחרים עשויה מחלוקת פרשנית להתקיים שנים רבות מבלי שאיש יטרח להביאה להכרעתו של בית המשפט.

דרכי הפרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבסיס לפרשנות החוק משמשת בראש ובראשונה לשון החוק, ואליה מצטרפת ההיסטוריה החקיקתית שלו: דברי ההסבר הצעת החוק, דברים שנאמרו במהלך הדיון בכנסת וכדומה. בישראל משמשת גם מגילת העצמאות כמקור לפרשנות החקיקה, ומעמדה התחזק עם אזכורה בסעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הפרשנות שאליה הגיע בית המשפט רלוונטית לא רק למקרה הספציפי שבמסגרת הדיון בו ניתנה הפרשנות, אלא גם למקרים נוספים, עד כמה שפרשנות זו מהווה תקדים.

פרשנות החקיקה נעשית לפי כללי פרשנות מקובלים, מהם רלוונטיים לחקיקה בכללה, ומהם - לתחום מסוים ‏[3].

פרשנות דווקנית היא פרשנות הנצמדת בקפדנות ללשון החוק. פרשנות תכליתית, לעומתה, מנסה לרדת לשורש כוונתו של המחוקק, ולהגשים את תכלית החקיקה, ולאו דווקא את האופן שבו נוסחה. על משמעותה הדינמית של תכלית החקיקה עמד אהרן ברק:

בקביעת התכלית ההנחה היא, כי חוק אינו יצירה יחידה של מחוקק חד-פעמי הפועל בחברה בת-חלוף. החוק הוא יצירה נמשכת של מחוקק קבוע הפועל בחברה חיה ותוססת. … על כן, תכלית החוק אינו מושג סטטי, אלא מושג דינמי".‏[4]

בפרשנות דיני המסים בישראל מהווה פס"ד חצור‏[5] נקודת מפנה, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המסים מפרשנות דווקנית לפרשנות תכליתית.

אקטיביזם שיפוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות באה בדרך כלל לתת משמעות לחוק, כלומר לשמש פה למחוקק, אך לעתים הפרשנות מרחיקה לכת, ומשלימה את החסר בחוק, ונותנת לבית המשפט תפקיד גדול יותר, בהשוואה לזה של מוסדות שלטון אחרים, בקביעת הערכים שישררו במדינה ובקביעת הדרך שבה יוקצו המשאבים העומדים לחלוקה במדינה. גישה זו לפרשנות קרויה אקטיביזם שיפוטי.

פרשנות של רשות שלטונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מימושם של חוקים רבים מפקחת רשות שלטונית שהוסמכה לכך (דוגמה: על מימושם של חוקי המסים בישראל מפקחת רשות המסים בישראל). מבחינה פורמלית, פרשנותה של רשות שלטונית אינה מחייבת, אך מבחינה מעשית יש לה חשיבות רבה. "קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה", שפורסם על ידי רשות המסים, מציג את פרשנותה של רשות המסים לסוגיות שונות בתחומי המסים.

מנגנון שבו פרשנותה של רשות שלטונית הופכת למחייבת, לפחות ביחס למקרה ספציפי שלגביו ניתנה, הוא מנגון הפרה-רולינג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך ראשון – תורת הפרשנות הכללית, 1992, עמ' 51
  2. ^ אהרן ברק, "חקיקה שיפוטית", משפטים י"ג, תשמ"ג, עמ' 29
  3. ^ ראו, למשל, אלפרד ויתקון, "דרכי הפרשנות בתחום דיני המסים", ספר לובנברג, בעריכת דניאל פרידמן ויצחק שילה, הוצאת בורסי, 1988; אהרן ברק, "פרשנות דיני המסים", משפטים כ"ח, תשנ"ז, עמ' 425.
  4. ^ אהרן ברק, "פרשנות דיני המסים", משפטים כ"ח, תשנ"ז, עמ' 425
  5. ^ ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פד"י לט(2) 70.