אהרן ברק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אהרן ברק | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 16 בספטמבר 1936, ליטא  |
| עלה לישראל | 1947 |
| בוגר | |
| השתייכות |
|
| תקופת כהונה |
|
| תפקידים בולטים | |
| פעילויות נוספות |
|
| פרסים והוקרה |
|
אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936), נשיא בית המשפט העליון (1995 - 2006), היועץ המשפטי לממשלה (1978-1975) ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
[עריכה] ראשית חייו
נולד בשם אריק בריק ב-1936 בקובנה שבליטא להירש (צבי), עו"ד, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה[1]. בנאום שנשא במאי 2002[2] תיאר תקופה זו בחייו:
 |
ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.
הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות. בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים. |
 |
ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר מוסמך. במקביל למד גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958 - 1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו חזר לאוניברסיטה העברית ובשנת 1963 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופ' גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו, הוסמך כעורך דין.
[עריכה] קריירה אקדמית
בשנים 1966 - 1967 שהה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית, וב-1974 לדיקן הפקולטה למשפטים (בתפקיד זה יסד את כתב העת של הפקולטה, "משפטים"). חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בהיותו בן 38, מהצעירים במקבלי הפרס). באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1987 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
[עריכה] היועץ המשפטי לממשלה
בשנים 1975 - 1978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:
- ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית כנגד אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. ידלין הורשע בקבלת שוחד ונדון לחמש שנות מאסר. בפרשה זו טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו", באומרו: "דין ידלין - כדין בוזגלו".
- ההחלטה להמשיך בחקירת משטרה בעניין שר השיכון, אברהם עופר, חרף בקשת השר להפסיק חקירה זו. עופר התאבד בשנת 1977, קודם שהסתיימה חקירתו.
- ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין. את החלטתו להימנע מהעמדת יצחק רבין לדין נימק כך: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת." [3]
בספטמבר 1978 היה חבר בצוות המשא ומתן לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד.
[עריכה] שופט בבית המשפט העליון
ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כצעיר שופטי בית המשפט העליון. בנובמבר, בעודו מכהן בבית המשפט העליון, הצטרף אל ראש הממשלה מנחם בגין כיועץ משפטי במשא ומתן בקמפ-דייוויד. [4]
בשנים 1982 - 1983 היה חבר בועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הביטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.
במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:
- אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו.[5]
במקביל קידם שורה של סטנדרטים - הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי[6] (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב - אמת עדיף").
החל משנת 1992 התמקדה פעילותו השיפוטית בעיקר בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, כאשר המהפכה החוקתית העניקה לבית המשפט (לא רק בית המשפט העליון) יכולת לפסול חוקים שמנוגדים לזכויות המגולמות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית [7].
בעת כהונתו כנשיא קידם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם גם פוליטיקאים. הפרשן המשפטי זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."
ב-14 בספטמבר 2006, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון, ושלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים[8], העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.
במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שיהיה הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.
[עריכה] המשך קריירה אקדמית
לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, ממשיך ברק להעביר קורסים באוניברסיטת ייל האמריקאית.
בסוף 2007 נרתם ברק למאבק לשימור צביונה של מערכת המשפט בישראל, תוך שהוא משמיע דברו נגד תוכניותיו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים נרחבים בתחום זה [9].
על יחסו לציונות אמר:
| על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן. | ||
| – ראיון לארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08 | ||
[עריכה] פסקי דין עיקריים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
- ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
- ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
- בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר - כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
- ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו בנוגע לפרשנות חוזה הינה המוקבלת כיום.
- ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה.
- ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
- ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.
[עריכה] הערכת פעילותו המשפטית
ברק זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרן ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה פרופ' רות בן ישראל [10]) ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק" [11]. פרופ' ריצ'רד פוזנר, שביקר באופן חריף את דרכו של ברק, ציין כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, היה ברק נמנה עם ראשוני מקבליו[12].
עם סיום כהונתו בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:
| ... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל. | ||
| – דורית ביניש, טקס הפרידה מאהרן ברק | ||
פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:
| ... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית... | ||
| – "מהפכן, נעים לשון אבל מהפכן", בגיליון המיוחד של בטאון לשכת עורכי-הדין לכבוד פרישת ברק. | ||
פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי [1].
בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס משה לנדוי [2], פרופסור רות גביזון ופרופ' ריצ'רד פוזנר [3], שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. היו ביניהם שאף השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית" או "נהג כשודד ים". עם זאת, פרופ' פוזנר מציין שייתכן שישראל הייתה זקוקה לאקטיביזם השיפוטי של ברק.
מחוץ לקהילה המשפטית, מימין ומשמאל, יש הרוחשים לברק איבה גלויה. פסיקותיו בענייני ביטחון ספגו ביקורת מימין (למשל [13]) ומשמאל (למשל [14] או [15]) גם יחד.
פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לאיבה עזה כלפיו מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:
| הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון. | ||
| – ראיון לארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08 | ||
[עריכה] משפחתו
אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה אשתו מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם עורכי דין. ביקורת שנמתחה על ברק טוענת כי יש נפוטיזם במינוי אשתו לבית הדין הארצי לעבודה ובכך שילדיו התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון וכאלה שהתמנו לבית המשפט לאחר מכן, כל זאת כשברק מכהן בבית המשפט העליון וידוע שיתמנה לנשיאו [4].
[עריכה] ספריו ומאמריו
ספריו ומאמריו הרבים של אהרן ברק הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית.
ספרים שכתב:
- אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
- מהותו של שטר (1974).
- שיקול דעת שיפוטי (1987).
- פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
- חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
- פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
- שופט בחברה דמוקרטית (2004). תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy.
[עריכה] נאומים
- על השופט, המשפט 11, פברואר 2001
- חמישים שנות שיפוט בישראל, נאום מיום 5 ביולי 1998.
- גבולות המשפט והשיפוט, נאום מיום 25 בפברואר 2001.
- על העיתונות הפרטית, נאום מיום 12 ביוני 2001
- ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאום מיום 18 ביוני 2002.
- את המשפט של העם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו, נאום מיום 22 בנובמבר 2002.
- תפקיד השופט בחברה דמוקרטית, נאום מיום 5 בינואר 2003.
- להגן על האזרח מידי המחוקק, נאום מיום 26 במאי 2003.
- אינני פוסט ציוני, הביטחון יקר לי, נאום מיום 29 בדצמבר 2006.
- נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו, באתר הארץ, 30/06/09
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אריאל בנדור וזאב סגל, עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרן ברק, הוצאת כנרת, 2009.
- נעמי לויצקי, כבודו, אהרון ברק, הוצאת כתר.
- נעמי לויצקי, העליונים, בתוככי בית-המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- גד ברזילי, אפרים יוכטמן-יער, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס/דיונון, 1992 .
- Richard Posner, A review of "The Judge in a Democracy", The New Republic, April 23, 2007
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קורות חיים, באתר הרשות השופטת.
- אהרן ברק באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- אהרן ברק באתר פרס א.מ.ת
- יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
- אהרן ברק, באתר nfc.
- ברכיהו ליפשיץ, מעמדו של השופט בשיטת המשפט הישראלית, עלי משפט, מאי 2007.
- הלל נייער, תורת המהפכה של אהרן ברק, באתר "דעת".
- ארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08
- פול איידלברג, השופט ברק, שוויוניות ושלטון החוק, נתיב, נובמבר 2002
- זאב סגל ואריאל בנדור, האדם הנאור : אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש, באתר הארץ, 27.5.09
- תום שגב, לפני שער החוק, על הספר: "דין ודברים עם אהרן ברק", באתר הארץ, 06/07/09
- מיכאל איתן, על הספר: "דין ודברים עם אהרן ברק", חסידים בחצר האדמו"ר, באתר הארץ, 08/07/09
- Aharon Barak, FOREWORD: A JUDGE ON JUDGING: THE ROLE OF A SUPREME COURT IN A DEMOCRACY, Harv. L. Rev., November, 2002
- Robert H. Bork, "Barak's Rule", review of "The Judge in a Democracy", Azure, Winter 2007
- Barak Medina, Four Myths of Judicial Review: A Response to Richard Posner’s Critique of Aharon Barak’s Judicial Activism, HARVARD ILJ ONLINE, VOLUME 49 – AUGUST 16, 2007
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
- ^ הלקחים שלמדתי מהשואה
- ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
- ^ על-פי הפרק "השופט ברק בשליחות פוליטית", שם.
- ^ דפנה ברק-ארז, "מהפכת השפיטות: הערכת מצב", הפרקליט נ(1)
- ^ "השופט כבוחן כליות ולב", מקור ראשון, 5.1.2007
- ^ פרוטוקול מס' 208 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 29.4.04
- ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
- ^ יובל יועז, ברק: לא להגביל השפיטות בחקיקה, באתר הארץ, 17.11.07
- ^ שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
- ^ יובל יועז, שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
- ^ Richard A. Posner, Enlightened Despot
- ^ רותי אברהם, שנלר: בג"ץ פוגע בליבת הדמוקרטיה, באתר ערוץ 7.
- ^ ורד לוי-ברזילי, אצלי זה פוליטי, נקודה, באתר הארץ, 5.11.2005
- ^ גדעון ספירו, עמוד הקלון, ינואר 2007, באתר "יש גבול".
 |
|||
|---|---|---|---|
|
|
|
||
|---|---|---|
|
