מגילת העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1). את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

  • סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.
  • הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.
  • עקרונותיה של המדינה החדשה.
  • פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.
  • חתימות.

תוכן המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכותו הלאומית של עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחצית ממגילת העצמאות מוקדשת להצגת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי לחידוש העצמאות היהודית בארץ ישראל ולהקמתה של מדינת ישראל. להלן העובדות ההיסטוריות מהעבר הרחוק והקרוב, שעמדו ביסוד המגילה לתפיסתם של יוצריה, ונסקרו בחלק זה של המגילה:

  • ארץ-ישראל היא המקום בו קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית ובה קיים ממלכה עשירה בתרבות. על אדמת ארץ-ישראל גובש ונכתב "ספר הספרים הנצחי" (כלשון ההכרזה) – התנ"ך. לפיכך לעם היהודי קשר הדוק אל כברת ארץ זו.
  • העם היהודי הוגלה מארצו בכוח הזרוע לאחר תקופת בית שני, בניגוד מוחלט לרצונו. גם לאחר הגליה זו והתפזרותו של העם היהודי בתפוצות השונות, לא שכח את שייכותו לארץ ישראל ולא חדל מלהתפלל ומלקוות לשוב אליה ולחדש בתוכה את חירותו המדינית, במשך אלפיים שנה.
  • בדורות האחרונים התרחשה שיבה המונית של יהודים אל ארץ ישראל, בגלי עלייה שהתגברו מאז המאה ה-18 ועוד יותר משלהי המאה ה-19 מהעלייה הראשונה ואילך, במסגרתן באו לארץ עולים, חלוצים ומעפילים. הם הפריחו שממות ובנו כפרים וערים, והחיו את השפה העברית, יישוב גדל ומנהל את משקו ותרבותו. היישוב חידש למעשה את הקיום היהודי החברתי, התרבותי והלאומי בארץ-ישראל. ההתיישבות היהודית המחודשת הביאה את ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ, והינה שוחרת שלום. בניין הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל הינו עובדה קיימת, שאינה ניתנת לביטול.
  • בשנת תרנ"ז (1897) התכנס הקונגרס הציוני בעקבות קריאתו של בנימין זאב הרצל, והכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית מדינית בארץ ישראל. תוכנית בזל הציבה תוקף משפטי מודרני לזכות זו, וכן היוותה הצהרת כוונות.
  • זכותו ההיסטורית של עם ישראל בארץ ישראל הוכרה בהצהרת בלפור מתאריך 2 בנובמבר 1917, ואושרה בכתב המנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
  • השואה, בה נרצחו מיליונים מיהודי אירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר הארץ והעצמאות המדינית על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל. מגילת העצמאות קובעת כי על מדינה זו להיות פתוחה בפני כל יהודי ולהעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים.
  • במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות שוחרות השלום כנגד הנאצים, התגייסותו ומאמציו בתקופת המלחמה נזקפה לזכותו לקחת חלק בייסודה של ברית האומות המאוחדות.
  • תוכנית החלוקה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, חייבה את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. הכרה זו בזכות העם היהודי להקים את מדינתו, אינה ניתנת להפקעה. החלטת האו"ם אינה מקור הזכות אלא הכרה בזכות הקיימת ממילא‏[1].

זכותו של העם היהודי למדינה, מוצגת בהכרזת העצמאות כזכותו הטבעית של העם היהודי, להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. זכות זו אינה מנומקת. לעומת זאת, קביעת ארץ ישראל דווקא כמקום בו זכאי העם היהודי לממש את זכותו, זוכה להנמקה נרחבת, הן של עצם הקשר ההדוק של העם לארץ ישראל והן לגבי מניעת טענת "התיישנות" של הקשר ההיסטורי.

הכרזה על הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה על הקמת מדינת ישראל
קהל בשדרות רוטשילד בעת הקראת המגילה

החלק השני של מגילת העצמאות הוא ההכרזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל." חלק זה הינו המשך ישיר של החלק הראשון: לאחר שהובא הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה בארץ ישראל, מכריזה מועצת העם על הקמת המדינה ונקבע שמה של המדינה – "מדינת ישראל".

כמו כן, נקבע בהכרזה כי בלילה שלאחר ההכרזה, עת סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, יוקמו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת של המדינה החדשה. בכך ייקבעו למדינה החדשה שני מוסדות מרכזיים המאפיינים מדינה עצמאית וריבונית והיישוב היהודי יהפוך למעשה למדינה. אין התייחסות במגילה למאפיינים אחרים של מדינה עצמאית, כמו הרשות השופטת או גבולות המדינה (פרט לכך שהיא בארץ ישראל). המגילה אינה מתייחסת לירושלים ואינה קובעת את בירתה של המדינה.

בחלק השני מוצגת גם תוכנית אופרטיבית: נקבע כי "החל מרגע סיום המנדט ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל".

עקרונות המדינה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות המדינה החדשה מצויים בחלק השלישי שלה. חלק זה מפרט את עקרונות היסוד שלאורם תפעל מדינת ישראל:

עקרונות אלה מבססים את הגדרת אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הצהרת כוונות בפני אומות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האומות המאוחדות, בבקשה למתן יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבלת מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
  • הערבים תושבי מדינת ישראל, בבקשה לשמירה על השלום וללקיחת חלק בבניין המדינה על בסיס אזרחות מלאה.
  • המדינות השכנות ועמיהן, בקריאה לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם היהודי העצמאי בארצו.
  • העם היהודי בתפוצות, בקריאה לעלות למדינת ישראל, לתרום לבניינה ולעמוד לימינה תמיד.

כתיבת המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי, 23 באפריל 1948, שלושה שבועות בדיוק לפני הכרזת העצמאות, הטיל פנחס רוזן את ניסוח המגילה על עו"ד צעיר ואלמוני בשם מרדכי בעהם. בעהם שהתקשה במשימה כבדת משקל זו שהוטלה על כתפיו נועץ בחותנו וזה המליץ לו על רב קונסרבטיבי אמריקאי ודוקטור למדעי הרוח בשם שלום צבי דוידוביץ.

את הטיוטה הראשונית כתב בעהם בהשראת הכרזת העצמאות של ארצות הברית (ודוידוביץ') והיא הייתה בעלת אוריינטציה דתית מובהקת בה אוזכר אלוהים מספר פעמים. בהמשך נוספו לה נימוקים היסטוריים פוליטיים ומוסריים והמעורבות האלוהית נדחקה לשוליים עד אשר מה שנותר ממנה לבסוף הוא הביטוי "צור ישראל" ששרד ומופיע גם בנוסח הסופי. הביטוי "צור ישראל" ולא שם אלוהים מפורש נבחר בכוונה, כי צור ישראל מתפרש לשני פנים כשם ה' וגם כחוזק ישראל. יהודה לייב פישמן מימון טען בתוקף שיש לכתוב את שם ה' במפורש אך לאחר שלא שמעו בקולו, הוסיף לפני חתימתו את המילים בעזרת ה'.

בהמשך עברה הטיוטה לידיו של עו"ד צבי ברנזון היועץ המשפטי של ההסתדרות שהכניס לתוכה פסקה רביעית המגדירה את המדינה כיהודית, חופשית, עצמאית ודמוקרטית ועוסקת בהרחבה בזכויות המיעוטים. המילה "דמוקרטית" נמחקה בנוסחים המאוחרים ונותר הביטוי "מדינה יהודית" בלבד.

הטיוטות הראשוניות הובאו למנהלת העם וספגו ביקורת חריפה. הוקמה ועדה ברשות משה שרת שניסחה טיוטה שלישית שאף היא ספגה ביקורת חריפה. לבסוף נטל לידיו דוד בן-גוריון את מלאכת הניסוח והקים ועדה חדשה, אלא שבין הנציגים החילונים והדתיים התפתח ויכוח סוער באשר לאזכור האלוהים כאשר הנציג החילוני דורש להשמיט את הביטוי "צור ישראל" (אלוהים) והדתי להרחיבו ל"צור ישראל וגואלו". בסופו של דבר התקבלה פשרה והביטוי "צור ישראל" נותר כפי שהוא, כאשר החילונים נטו לפרשו ככוחה וחוזקה הפנימי של האומה ולאו דווקא כאיזכור ישיר של האל. פרופ' יורם שחר טוען במחקרו שהביטוי צור ישראל תורגם מהביטוי האנגלי: "divine providence", המופיע בהכרזת העצמאות האמריקנית, בידי בעהם, ולא בן-גוריון הוא שקבעו כפי המיתוס שהוא טיפח‏‏‏[2]. בן-גוריון קיצר ברבע את הטקסט של שרת והוסיף את הטיעון המשפטי לגבי הזכות ההיסטורית והטבעית של העם על ארצו. באופן זה התקבל הנוסח הסופי של מגילת העצמאות.

מלאכת הקליגרפיה של מגילת העצמאות הוטלה על המעצב אוטה וליש. במעמד הכרזת העצמאות לא הקריא בן-גוריון מהמגילה, אלא מטיוטה שהודפסה במכונת כתיבה, כיוון שווליש הספיק לכתוב רק את חלקה התחתון של המגילה בשל המחלוקת עד הרגע האחרון על נוסח הכרזת העצמאות‏[3]. לכן המגילה הייתה עשויה משלושה ריבועי נייר קלף תפורים ולאחר הטקס היא נתפרה אל החלק בו חתמו חברי המועצה‏[4].

החותמים על המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושים ושבעה החותמים על מגילת העצמאות היו חברי מועצת העם. 25 מהם חתמו על המגילה בטקס הכרזת המדינה, ו־12 מחברי המועצה, שלא יכלו להגיע מירושלים הנצורה לטקס, הוסיפו את חתימותיהם מאוחר יותר. רחל כהן לא הייתה חברת מועצת העם, אולם צורפה, כדי שתהיה אישה נוספת בין החותמים על המגילה[דרוש מקור].

משה שרת חותם על מגילת העצמאות. צילום פרנק שרשל

בולט בהיעדרו מרשימת חותמי המגילה שמו של חיים ויצמן, נשיא מועצת העם ולאחר מכן נשיאה הראשון של מדינת ישראל. ניתן להבחין בטור הראשון של החותמים כי המקום בין אליהו דובקין ומאיר וילנר, בו אמור היה ויצמן לחתום לפי סדר אלפביתי, נותר ריק. לתעלומה זו שני הסברים מתחרים. הסבר אחד מצביע על ראשון חותמי המגילה, דוד בן-גוריון, שחתימתו חורגת מהסדר האלפביתי. לפי גרסה זו מחה ויצמן על החריגה מסדר החתימה ולא הסכים לחתום. לשיטתו לא צריכה הייתה להיות חריגה שכזו, אך אם נעשתה, הרי שכנשיא המדינה שמו שלו צריך היה להיות בראש החותמים. גרסה שנייה טוענת שבן-גוריון, יריבו הפוליטי של ויצמן, מנע ממנו לחתום על המגילה, שחתימתה נעשתה בזמן בו שהה ויצמן בארצות הברית‏[5].

מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם לעקרונותיה של מגילת העצמאות תוקף חוקי מחייב? כבר בשנת 1948 קבע בית המשפט הגבוה לצדק בבג"ץ 10/48 זיו נ' גוברניק (פ"ד א, 85), כי המדובר במסמך המבטא את "חזון העם" ואת "האני מאמין" שלו, אך אין לו כל תוקף של ממש אל מול חוק או אף פקודה מנדטורית המתנגשים עמו.

בפסיקה מאוחרת יותר השתמש בית המשפט העליון בעקרונות אלו לפרשנות החוק. דוגמה לכך היא פס"ד קול העם: בשנת 1953 פרסם עיתון "הארץ" ידיעה לפיה מדינת ישראל עומדת להעמיד 200 אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית להילחם במלחמת קוריאה. הידיעה הייתה משוללת יסוד, והממשלה הכחישה אותה, ואולם בינתיים שימשה הידיעה בסיס למאמר ביקורת חריף בעיתון "קול העם", שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. במאמר נכתב, בין היתר, שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים, ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 ימים, וזאת מתוך שימוש בסמכותו לפי פקודת העיתונות המנדטורית "להפסיק את פעולתו של עיתון אם התפרסם בו דבר העלול לסכן את שלום הציבור". העיתון עתר לבג"ץ בטענה שנפגע חופש הביטוי. השופט שמעון אגרנט קיבל את העתירה בהתבססו על הכרזת העצמאות, וכתב:

מערכת חוקים לפיהם הוקמו ופועלים המוסדות הפוליטיים בישראל, מעידה כי אכן זוהי מדינה שיסודותיה דמוקרטיים. כמו כן הדברים שהוצהרו בהכרזת העצמאות – ובפרט בדבר השתתת המדינה 'על יסודות החירות' והבטחת חופש המצפון – פירושם, כי ישראל היא מדינה השוחרת חופש. אמנם, ההכרזה אין בה משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם', אך במידה שהיא 'מבטאת את חזון העם ואת האני המאמין שלו'... מחובתנו לשים את ליבנו לדברים שהוצהרו בה, בשעה שאנו באים לפרש ולתת מובן לחוקי המדינה לרבות הוראות חוק שהותקנו בתקופת המנדט ואומצו על ידי המדינה, לאחר הקמתה, דרך הצינור של סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948: הלא זו אכסיומה ידועה, שאת המשפט של עם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו...

פסיקה זו, המשתמשת במגילת העצמאות ככלי פרשני ראשון במעלה, אושרה לאחר מכן על ידי בית המשפט העליון פעמים רבות.

קישור מפורש בין חוקי מדינת ישראל ובין מגילת העצמאות נעשה בחוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. הסעיף הראשון בכל אחד משני חוקי יסוד אלה, שכותרתו "עקרונות יסוד", קובע: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

אחר חקיקת חוקי יסוד אלו בתחילת שנות התשעים, שונה לחלוטין מעמדה המשפטי של המגילה, והיא הפכה לאבן יסוד במה שכונה המהפכה החוקתית. שינוי זה ביטא השופט דב לוין, בבג"ץ 726/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר:

הצהרת מבוא זו שבחוקי היסוד הנ"ל לא לתפארת המליצה נחקקה עלי ספר, אלא היא באה לבטא, והפעם לא כמשאלת לב וכ'אני מאמין' מופשט, כי מגילת העצמאות הייתה לעקרון יסוד חוקתי, מחייב. מטרת חוקי היסוד אף היא הוגדרה ברורות ובתוקף משפטי חוקתי כבאה 'לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'... אמנם כן, כפי שהוסבר לעיל, ראה בית-משפט זה מימים ראשונים להנחות עצמו בעקרונות ובערכים של מגילת העצמאות כמקור לפרשנות החוק, כיתד שניתן להצמיד אליו זכויות יסוד מוגנות. באו חוקי יסוד אלה והביאו לשינוי דרמטי במעמדה של מגילת העצמאות, בכך שאינה עוד רק מקור לפרשנות, אלא היא עצמה הייתה למקור עצמאי לזכויות אדם, שהרי נעמיד את המחוקק הישראלי בכוננו חוק יסוד בחזקת מי שאינו משחית מילותיו לריק ואינו מאחז עיניים, אלא מבקש ליתן בידי האזרח בישראל מגילת זכויות אזרח ברמה חוקתית על-חוקית.

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק כתב:

"ההכרזה על הקמת מדינת ישראל" – או הכרזת (מגילת) העצמאות – נתקבלה בה' באייר תש"ח (14.5.1948). מעמדה המשפטי לא היה נקי מספיקות: הכול הסכימו כי 'היא מבטאת את חזון העם ואת ה'אני מאמין' שלו'. עם זאת, הדעה המקובלת הייתה כי "אין בה משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם".
האם בכל אלה חל שינוי לאור פסקת עקרונות-יסוד? התשובה היא בוודאי בחיוב. כיבודן של זכויות היסוד של האדם ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל הפכה לצו חוקתי. נמצא, כי לא רק שיש לעקרונותיה של הכרזת העצמאות תוקף משפטי, אלא שהחובה לכבד את זכויות היסוד ברוח עקרונותיה של הכרזת העצמאות הפכה לחובה חוקתית, שחוק "רגיל" אינו יכול לעמוד לעומתה. לפנינו אפוא שינוי מהותי במעמדה המשפטי של הכרזת העצמאות. עם זאת, היקף השינוי מותנה במודל שייבחר. על-פי המודל הפרשני השינוי הוא ניכר, אך לא מהפכני. על-פי מודל זה, הכרזת העצמאות לא הפכה מקור עצמאי לזכויות אדם. היא נשארה כשהייתה, ביטוי של 'מגילת ערכיה של האומה', אם כי משקלם של ערכים אלה עלה – שכן אין הם אך חלק מההלכה הפסוקה, אלא יש להם מעמד על-חוקי. על-פי המודל העצמאי, השינוי במעמדה של הכרזת העצמאות הוא דרמטי. היא הפכה – מאז הוכנסה פסקת עקרונות-יסוד לחוקי-היסוד – למקור עצמאי לזכויות אדם. על-פי גישה זו היא מהווה 'חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות וחוקים שונים או ביטולם'.

– א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, 305

הודעות חברי מועצת המדינה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת המדינה הזמנית, פרוטוקול הישיבה הראשונה, עמוד השער.jpg

בישיבה הראשונה של מועצת המדינה הזמנית, מסרו חברי המועצה "הודעות לנוסח הכרזת המדינה"‏[6].

אני מסתייג מהפסקה הבאה: "מדינת­ ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ­ישראל בשלמותה״. אנחנו עומדים על הסתייגות מפיסקה זה היות ויש בה מעין רמז - אני מדגיש: רמז - של הסכמה לחלוקה. אנו מבקשים לפרסם את הסתייגותנו זו כפי שהובטח לנו ע״י ראש-הממשלה. השתתפותנו במושב האחרון של מועצת העם ובטכס החגיגי אינה מבטלת את גישת נציגינו במושב הועה"פ הציוני. אנחנו השתתפנו היות ולא רצינו להיבדל מן הכלל במאורע כה חשוב וכה חגיגי. אנחנו גם לא רצינו להחליש את הרושם של ליכוד ואיחוד מלא סביב הממשלה הראשונה כלפי חוץ.

תכנה וצורתה החילונית של הכרזה זו, המשמשת מגילת-יסוד למדינת-ישראל, פגעה קשה ברגשותי וברגשות היהדות החרדית מהטעמים הבאים: א) היא מתעלמת מזכותנו היחידה לארץ-ישראל, המבוססת על ברית בין הבתרים שכרת ה' עם אברהם אבינו וההבטחות המרובות שנשנו בתורה׳ בנביאים ובכתובים. ב) היא מתעלמת מהזכויות הגדולות של הישוב הישן שהניח את היסוד לבנין הארץ תוך סבל וקרבנות אין ספור ואהבת ציון אמיתית ונאמנה, שמר על הקשר הנצחי שבין העם המפוזר והארץ השוממה. ההכרזה משכיחה את עלית הרמב״ן, תלמידי הגאון מווילנא והבעש״ט ומדגישה כי רק בדורות האחרונים שבו היהודים לארצם בהמונים. ג) היא מתעלמת מאפיה המיוחד של ארצנו, ארץ הקודש והסגולה. שנועדה לעם ישראל לא רק לשם ביסוס מלכותו העצמאית, אלא בעיקר למען יחיה בה חיי קדושה וטהרה. ד) היא נמנעת מלציין ולהזכיר בהגדרת אפיו של משטר מדינת­ ישראל שיהיה מבוסס על חוקי תורתנו הקדושה, הכתובה והמסורה ויש אף להגשים את מצוותיה ומשפטיה בכל שטחי החיים במדינת-ישראל. ה) ולאחרונה, היא נמנעת מלהזכיר את שם השם, להודות לאלקי ישראל על שהגיענו לכך, על הנסים הגלויים שעינינו חזו בימים האחרונים ולהביע את אמונתנו שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.
רבותי! עלי לציין שאם למרות כל הנ״ל חתמתי גם אני, נציגה של אגודת-ישראל, על הכרזת מועצת העם, עשיתי זאת תוך הכרת האחריות הקשה והסכנה האופפת אותנו מכל עבר כדי למנוע מאומות העולם לפרש את הסתייגותנו מתוכן וצורת הניסוח החילוני של ההכרזה כפילוג בתוך מחנה ישראל.

יש לי להעיר לכמה נקודות שלדעתנו הן חסרות בתוך תעודת היסוד של מדינת­ ישראל. קודם כל חושבים אנו שנעשה עוול למאנדאט על ידי זה שהוא תואר בצורה חד-צדדית, בצורה שאינה הולמת את תכנו האמיתי. אנו חושבים שכל הצרות אשר עברו על א"י במשך שלושים השנים האחרונות וצורות הדיכוי הברוטאליות והגלויות ביותר של שלוש השנים האחרונות הן תוצאה מהמאנדאט הבריטי. המאנדאט הבריטי היה למעשה שלטון קולוניאלי, המבוסס על דיכוי פוליטי, כלכלי וצבאי של שני העמים בא״י. השלטון המאנדאטורי הזר עשה את הכל כדי לסכסך בין היהודים והערבים לפי העקרון האימפריאליסטי ״הפרד ומשול״ בשביל למנוע את עצמאותם הלאומית. השלטון המאנדאטורי היה ונשאר האחראי והמארגן העיקרי של המלחמה הנוכחית נגד היישוב היהודי ונגד ההחלטה ההיסטורית של עצרת האומות המאוחדות מה-29 בנובמבר 1947. ישנה עוד נקודה אשר לפי דעתנו חסרה בתעודת היסוד הזאתן ההסברה ששמענו עליה מפי מר שרתוק׳ איננה עונה על שאלה זו. לדעתנו צריך היה להאמר שהמועצה מכריזה כי תראה בקיומם של צבא או בסיסים צבאיים בריטיים או אחרים בארץ-ישראל לאחר הראשון באוגוסט 1948 התנקשות בעצמאותה בריבונותה של מדינת-ישראל. חושבים אנו׳ שהדברים גלויים לעיני כל - מי היו ונשארו ידידינו בכל מלחמה הזאת, והעתיד הקרוב והרחוק יוכיח מי יהיו ידידינו בביצוע עצמאותנו. ועל כן צריך להצביע בתעודת היסוד על עזרת כוחות השלום והדמוקראטיה בעולם למפעל השיחרור הלאומי שלנו. את חסרונם של הדברים האלה חושבים אנו כפגם במגילת היסוד למדינת-ישראל.
ועוד כמה דברים קטנים: כמה פעמים חוזר העניין של מדינה יהודית בלי ״עצמאית". אני מבין שכוונת כולם היא לעצמאות של אמת, אבל בתקופה כזאת, כאשר אימפריאליזם כל כך מסלף את מושג העצמאות ורוצה להציג את עבר-הירדן ואת עיראק כמדינות עצמאיות, צריך להדגיש את העניין של מדינה יהודית עצמאית בלתי תלויה, כדי שיהיה ברור שאנו מתכוונים לעצמאות של אמת. עם כל החשיבות שבמגילת היסוד, המציגה על שוויון הזכויות של כל תושבי מדינת ישראל ללא הבדל לאום ודת, הרי בקשר לעוברה הקיימת שיש לנו מיעוט ערבי גדול, צריד היה - יחד עם הזכויות האזרחיות - לציין גם את הזכויות של הערבים כמיעוט לאומי למען האינטרסים שלנו. למען הידידות, למען השיתוף ולמען ההגשמה של היסוד האלמנטארי של כל מדינה דמוקראטית ביחס למיעוט לאומי.

נציגי מפלגת הפועלים המאוחדת אשר שיתפו עצמם בחתימה על מגילת ייסודה של המדינה, רואים צורך לציין, כי מעשה גדול זה של צדק היסטורי הוא פרי נצחונה של תנועת השיחרור הלאומית העברית, פרי מאמציה והישגיה החלוציים של תנועת הפועלים העברית, פרי היאבקותו של הישוב העברי עם מדכאיו והתגוננותו בפני תוקפיו, פרי העפלתם המתמדת והבלתי נרתעת של המוני עמנו מכל קצווי תבל לחופי המולדת, פרי התגברותו של עם ישראל על משטר השיעבוד האימפריאליסטי של מעצמת המאנדאט ועל מזימות ההבשלה של הכוחות אימפריאליסטיים באמריקה, פרי תמיכתם הנאמנה של כוחות השלום והקידמה בעולם כולו עם ברית המועצות והרפובליקות הדמוקראטיות העממיות בראשן. מפלגת הפועלים המאוחדת תוסיף ביתר עוז וביתר שאת למלא את תפקידה החלוצי במערכה - מערכת עם עובד ולוחם - ויחד עם זאת תשקוד על גיוס כולל של הציבור כולו להגנת מדינתנו בפני ההתקפה הזדונית של האויב, בפני הפולשים הפיאודאליים, בפני מכווניהם ועוזריהם האימפריאליסטיים והפאשיסטיים, הגלויים והסמויים; המפלגה תקפיד על חלוקה צודקת של חובות-הציבור בהתגייסות, בשירותים ובמסים ותתבע בכל תוקף ממוסדות המדינה לקיים משטר שיעקור כל גילוי של השתמטות וימנע את הטלת כל כובד המעמסה על שכמם של המוני העמלים ודלת-העם. מפלגת הפועלים המאוחדת תילחם שכם אחד עם שאר הגורמים המתקדמים והדמוקראטיים במדינה לעצמאות אמת של מדינת ישראל, ומראשית צעדיה של המדינה תשמור עליה מכל משמר מפני תלותה המדינית, הצבאית או הכלכלית במעצמות האימפריאליסטיות ומפני כל נסיון של ניצולה למטרות אינטרבנציוניסטיות; תהא מדינת-ישראל אבן פינה של שלום במזרח תיכון ובעולם כולו׳ תהא מדינתנו בעלת ברית נאמנה לנושאי השלום, הקידמה והדמוקראטיה בקרב האומות המאוחדות. מפלגת הפועלים המאוחדת תתיצב בראש המערכה לברית אמת עם המוני העם הערבי בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה, לשוויון זכויות מלא בין כל אזרחי המדינה כיהודים כערבים, לטיפוח יחסי שיתוף אחווה בין העם היהודי והעם הערבי בארץ-ישראל ובמזרח התיכון כולו, להעלאת כוחות השיחרור הסוציאלי בחברה הערבית, לחזית סוציאליסטית משותפת עם המוני הפועלים, הפלחים והאינטליגנציה המתקדמת בתוכה; לשלמותה של ארץ ישראל על יסודות של הסכם. אי-­השתלטות ושוויון.
מפלגת הפועלים המאוחדת תעלה על ראש מאמציה את עיצוב דמותה הדמוקראטית-העממית של מדינת ישראל, את פיתוח העיר והכפר להעלאת רמת החיים של כל התושבים ולקליטת העלייה ההמונית, את התחיקה המוציאלית והריפורמה האגרארית כיסודות הקידמה החברתית, את עצמאותו וחופש התאגדותו של מעמד הפועלים, את המלחמה נגד כוחות הריאקציה והקלריקאליזם התוקפני, ונגד כל גילוי של פאשיזם. מפלגת הפועלים המאוחדת תחתור להגשמת הסוציאליזם במדינת ישראל.

בגלל העובדה שההצעה למגילת היסוד הומצאה לנו במאוחר - לא ניתנה לנו, לפועלי אגודת ישראל שאיננו מיוצגים בממשלה הזמנית, האפשרות לתהות על הנוסחה הראשונה של ההצהרה, וזה הביא לידי כך שהרבה דברים שאפשר היה לתקן בה לא תוקנו. אם חתמנו על ההצהרה הרי זה כדי להפגין את אחדות עם ישראל בתקופה זאת.

שמענו דברי ההודעות. דברים אלה לא באו להחליש את תקפה של האחדות היהודית אשר נתגלתה ביום ההכרזה על הקמת המדינה היהודית. אחדות זאת עומדת וקיימת. אדרבא: דווקא התגלות חילוקי-דעות בשאלות מדרגה שניה מוכיחה כמה מלוכד העם היהודי בעיקר - בהקמת המדינה וברצונו הנחרץ לקיים אותה ולהגן עליה. ליכוד זה קיים, והוא יהיה הרוח החיה שתפעם בציבור הנמצא פה, וגם בזה שעדיין איננו נמצא פה.

השוואה להכרזת העצמאות של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת העצמאות בדומה להכרזת העצמאות האמריקנית מצהירה על עצמאות מדינית והתנתקות מהריבון הבריטי. בשתיהן בדומה המגילה מתחילה באמיתות, נימוק והסבר של המצב ההיסטורי שמוביל למסקנה של הצהרת העצמאות. שתיהן מדברות על זכויות טבעיות שמקנות זכות להגדרה לאומית. בניגוד להצהרה האמריקנית שם לא עמד סעד היסטורי ואף מדיני לצד המצהירים אלא "חוקי הטבע ואלוהי הטבע", המוסר והתבונה, במגילת העצמאות הישראלית מוזכרים כמסייעים להצהרה: ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל והגלייתו ממנה בעל כורחו, הצהרת בלפור, השואה ואף החלטת האו"ם. בניגוד להכרזת העצמאות האמריקנית שמונה רשימה ארוכה של עוולות מוסריות של מלך בריטניה והפרלמנט הבריטי כלפי המושבות, במגילת העצמאות הישראלית אין ביקורת מפורשת על בריטניה וממשלת המנדט הבריטי והיא מנוסחת באופן חיובי. בניגוד להכרזת העצמאות האמריקנית שבה אלוהים משובץ פעמים רבות בתארים שונים (אלוהי הטבע, הבורא, השופט העליון, ההשגחה העליונה) כביטוי לאמונתם הדתית של המצהירים, במגילת העצמאות הישראלית הוא מופיע בסופה פעם אחת בתואר "צור ישראל". בניגוד להכרזת העצמאות האמריקנית שבה מושם הדגש על עצמאות והתנתקות מדינית מ"הכתר הבריטי", במגילת העצמאות הישראלית לצד ההכרזה מושם דגש על אופיה של המדינה הצעירה וצורת פעילותה העתידית.

ניתן לראות את הדמיון גם בגוף ההצהרה של שתי המגילות:

חלק הכרזת העצמאות של ארצות הברית מגילת העצמאות של ישראל
אמיתות אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שהרי כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
נימוק הזכות הטבעית ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה... הרי זו זכותם, ואף חובתם, להתנער מממשל מעין זה ולהעמיד שומרים חדשים על ביטחונם לעתיד לבוא הכרזה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית
צידוק עצמי בכל אחד משלבי דיכוי אלה ביקשנו את תיקון המעוות בלשון של רוח שפלה ביותר... כמו כן לא זלזלנו ביחסינו כלפי אחינו הבריטיים. הזהרנו אותם מפעם לפעם מפני הניסיונות של בית המחוקקים שלהם לפרוש עלינו שלטון בלתי מוצדק... חייבים אנו, אפוא, להשלים עם ההכרח, שגרם לנו להודיע על פרידתנו... במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות
גוף ההכרזה לפיכך, אנו נציגי ארצות הברית של אמריקה, נאספנו בקונגרס הכללי, ואנו פונים אל השופט העליון של כל באי עולם ומבקשים ממנו שיראה את צדקת כוונותינו, ומצהירים ומכריזים חגיגית בשמם, ועל דעת תושביהן הטובים של המושבות, כי מושבות אלה הינן, ואף חייבות להיות על פי דין, מדינות חופשיות ועצמאיות... לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ־ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל.
חתימה ולקיום הכרזה זו, תוך ביטחון איתן בחסותה של ההשגחה העליונה, אנו מתחייבים באורח הדדי, זה בפני זה, בחיינו, בנכסינו ובכבודנו. מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו

יצוגיה בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה חגיגית של המגילה, שהוכנה לכבוד יום העצמאות הארבעים של מדינת ישראל
  • נוסח המגילה מובא בעמוד האחרון של מהדורת מילון אבן שושן, בשישה כרכים, שראתה אור בשנת 2000.
  • לרגל יום העצמאות תשע"ב, הודפסה בירושלים מגילת העצמאות הגדולה בעולם, בגובה 6 מטרים וברוחב 1.6 מטר. על המגילה חתמו אישי ציבור בראשם ראש עיריית ירושלים והיא נתלתה על בניין עיריית ירושלים‏[7].
  • בשנת 2012 המועצה לשימור אתרים בשיתוף איש העסקים בועז דקל, יזמו טקס לשחזור חתימת מגילת העצמאות על ידי נכדים או ילדים, של כל 37 החותמים על מגילת העצמאות. הטקס נערך בהיכל העצמאות בתל אביב, המקום בו נחתמה בשנת 1948 מגילת העצמאות‏[8].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כבר ביום 20 במרץ 1948 אמר בן-גוריון במסיבת עתונאים: "הקמת המדינה היהודית לא הייתה נתונה למעשה בהחלטת האו"ם מיום 29 בנובמבר – אם כי להחלטה ההיא היה ערך מוסרי ומדיני רב – אלא באפשרות הכרעתנו בכוח בארץ. על ידי כוחנו אנו – אם נרצה לגייסו במלוא יכולתנו – תקום המדינה גם עכשיו". ר' קטע מיומני בן-גוריון מובא על ידי אביהו בר-איל
  2. ^ "‏הרבה טעמים יש לו ל'צור ישראל'. מכולם בחר הזיכרון הישראלי, הן של מאמינים והן של חילונים, דווקא בתפל ובנקלה. דווקא ל'צור ישראל' נטפל כדי להורידו משמים ולהסמיכו לסיפור חולין על כמה עסקנים שפרצה ביניהם תגרה, ובא מנהיג הדור והוריד עליהם תעלול פשרה מתחכם. דווקא מילים אלה, הכל חושבים שהם יודעים מי הכנים אותן לפסקת החתימה של הכרזת העצמאות, ובאמת אינם יודעים דבר. סיפורה של אותה תגרה ושל אותה פשרה מקצתו אמת ורובו הבל, אלא שעמד לו כוחו של ההבל להסתיר את טעמיו האמיתיים של 'צור ישראל' יותר מחמישים שנה, כאילו העדיפו גם אלה וגם אלה בצידי מפת הציבוריות הישראלית סיפור של תפלות על סיפור של אמת." – ד"ר יורם שחר, "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות", עיוני משפט, כ"ו, עמ' 528.
  3. ^ Wallish and the Declaration of Independence Jerusalem Post, 1998 (republished on Eretz Israel Forever)‎ (באנגלית)
  4. ^ מגילת העצמאות, ערוץ ה-youtube של מוזיאון ישראל
  5. ^ שי חורב, מגילת העצמאות של מדינת ישראל והאישים החתומים עליה, דוכיפת הוצאה לאור, חיפה, 2006, עמ' 37
  6. ^ מפרוטוקול הישיבה הראשונה של מועצת-המדינה הזמנית, תל אביב, בית הקהק״ל, ז׳ אייר תש"ח 16 מאי 1948
  7. ^ נטע בר יוסף, ישראל היום, 24.04.12
  8. ^ טל שלו, אחרי 63 שנה: "הנכדים-של" חתמו על מגילת העצמאות, וואלה, 13 בינואר 2012


ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן


Flag of Israel.svg