קולה שייקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולה שייקר
מקום הקמה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק פסיכדלי עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
kulashaker.co.uk
פרופיל ב-IMDb
חברים
קריספיאן מילס
פול וינטרהארט
אלונזה בבן
ג'יי דרלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קולה שייקר (באנגלית: Kula Shaker) היא להקת רוק פסיכדלי אנגלית. שבראשה עומד הסולן, קריספיאן מילס.[1]

הלהקה הגיעה לגדולה בתקופת הפוסט-בריטפופ של סוף שנות ה-90. קולה שייקר זכתה להצלחה מסחרית בבריטניה בין השנים 1996 ל-1999, כשהיא מדורגת במספר 10 להיטים מובילים במצעד הסינגלים הבריטי, כולל "Tattva", "Hey Dude Govinda,Hush וSound of Drums.[2]

K, אלבום הבכורה של הלהקה, הגיע למקום הראשון.1 במצעד האלבומים הבריטי.[2]

הלהקה ידועה בעניין שלה במוזיקה הודית מסורתית, בתרבות ובמיסטיקה, עם מספר השירים המפורסמים ביותר שלה, כולל "טטווה" ו"גובינדה", הכוללים מילים שנכתבו בסנסקריט. השם קולה שייקר עצמו נבחר בהשראת המלך Kulasekhara, מלך הודי מהמאה ה-9.[3][4] בנוסף, רבים משירי הלהקה כוללים כלי נגינה הודיים מסורתיים, כמו סיטאר, טמבורה וטאבלה, לצד נגינה מערבית כבדה בגיטרה.[5]

למרות ההצלחה המסחרית, קולה שייקר לא היה פופולרי בקרב מבקרים רבים, כאשר סיימון פרייס של האובזור תיאר אותם ב-2014 כ"להקת בדיחה".[6]

קולה שייקר התפרקה בספטמבר 1999,[7] אך הוקמה מחדש בשנת 2004, עבור מפגשים, אלבום האוסף של בית הספר לבראג'ה.[4] הדבר הוביל לתוכניות לקאמבק מלא, אם כי הרפורמה לא זכתה לפרסום נרחב עד תחילת 2006.[4][8] אלבומה השלישי של הלהקה, Strangefolk, יצא ב-2007 והרביעי שלהם, Pilgrims Progress, יצא ב-2010. הלהקה חזרה עם סיבוב הופעות אירופאי שנמכר ברובו ועם אלבום חדש K 2.0 ב-2016, אשר התקבל היטב הן על ידי התקשורת והן על ידי המעריצים.[9] לאחר הפסקה ממושכת, הוציאה הלהקה את אלבומה השישי ביוני 2022. לאלבום קדם סיבוב הופעות בבריטניה.[10]

היסטוריית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבוש (1988–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 פגש קריספיאן מילס (נכדו של סר ג'ון מילס[11] ובנם של השחקנית היילי מילס ובמאי הקולנוע רוי בוטינג) את אלונזה בבן במכללת ריצ'מונד על התמזה אשר בדרום מערב לונדון.[12] השניים המשיכו לנגן יחד בלהקה בשם Objects of Desire, שהוקמה מאוחר יותר באותה שנה.

ההרכב הראשוני של הלהקה כלל את מילס בגיטרה מובילה, בוואן בבס, ריצ'רד קייב בתופים (עד 1990) מאוחר יותר מרקוס פרנץ' (המכונה פרוג) בתופים, ליי מוריס בגיטרה קצב, ומרקוס מקליין בשירה מובילה. ב-1991 הצטרף ללהקה פול ווינטרהארט, והחליף את פרנץ' בתופים. במהלך תקופה זו, קריספיאן ואלונזה היו אחראים גם על הפעלת ה-Mantra Shack, מועדון לילה פסיכדלי בחלק האחורי של החלקה על הקרח של ריצ'מונד, וכתוצאה מכך, חברי הלהקה היו מופיעים לעיתים קרובות במקום.

The Objects of Desire התפרקה בתחילת 1993. לאחר הפירוק יצא מילס למסע עלייה לרגל רוחני, וטייל ברחבי הודו. לטיול הייתה השפעה עמוקה עליו והוא טיפח עניין בתרבות ההודית ובהינדואיזם.

עם שובו לבריטניה הקים מילס להקה חדשה בשם The Kays, עם וינטרהארט, בוואן ובן דודו של מילס סול דיסמונט (בנו של הפוליטיקאי הברמודיאן ראסל דיסמונט) בשירה. הופעת הבכורה החיה של הלהקה הייתה בפסטיבל גלסטונברי ב-1993. בתוך שנה, דיסמונט עזב את הלהקה, רק כדי להחליף את העוגב ג'יי דרלינגטון, שהיה בעבר חבר בכמה להקות תחיית תת-תרבות המוד. לאחר שנתיים של סיבוב הופעות והקלטות, הקייס בחרו לשנות את שמם ואת הכיוון המוזיקלי שלהם.

במאי 1995, מילס הציע ללהקה לקחת את השם קולה שייקר, לכבודו של אחד משנים-עשר האלווארים (הקדושים של דרום הודו), הקיסר ההודי והאיש הקדוש מהמאה התשיעית, המלך קולאשקהארה.[4] בתרבות ההודית, השם קולאשקהארה נחשב למזל או מועיל, וזה מצא חן בעיני חברי הלהקה.[4] מילס גם טען שהמוזיקה של קולה שייקר צריכה ללכת לכיוון רוחני ומיסטי יותר בעתיד, בהתאם לעניין הגובר שלו בפילוסופיה של גאודיה ואישנביזם. הדגש על המיסטיקה והנגינה ההודית, בשילוב עם הביטלסקה, שנות ה-60 של המאה ה-20 נגזר מהשפעות שכבר נוכחו במוזיקה של הלהקה, כדי ליצור צליל בעל חוב כבד לפסיכדליה של שנות ה-60.[13]

הצלחה במיינסטרים (1995–1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1995 קולה שייקר זכו בתחרות בעיר (יחד עם פלסיבו), מה שהביא במהירות לחוזה תקליטים עם קולומביה רקורדס, שהיו להוטים לחתום על להקה אחרת בעלת המשיכה הרב-פלטינה של אואזיס. סינגל בכורה, "Tattva(Lucky 13 Mix)" (מאוחר יותר הוקלט מחדש לאלבום הבכורה שלהם) יצא לאור על גבי תקליטור ו-7 אינץ' מוגבל בינואר 1996, אך הוא נכנס ממש מחוץ ל-75 המובילים בבריטניה, במקום ה-86. אחרי Tattva" באפריל הגיע הסינגל השני של הלהקה, "Grateful When You're Dead", נתח רוק דמוי ג'ימי הנדריקס שעתיד היה להפוך לסינגל הבכורה שלהם ב-40 המובילים בבריטניה. העיתונות המוזיקלית והציבור החלו סוף סוף לשים לב ללהקה, והחשיפה הפתאומית הזו הניעה את "Tattva" שהוצא מחדש (והוקלט מחדש) למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. הטיפוס של הלהקה כלפי מעלה נמשך עם הסינגל השלישי שלהם, Hey Dude, שיר רוק מסורתי יותר שהודח מהמקום הראשון רק על ידי שיר של הספייס גירלז ששוחרר באוגוסט.

בספטמבר יצא אלבום הבכורה של הלהקה K, שהפך לאלבום הבכורה הנמכר ביותר בבריטניה מאז הופעת הבכורה של אלסטיקה בשנה הקודמת. בסופו של דבר הוא אושר 2×Platinum על ידי BPI בינואר 1997.[14] האלבום המשיך ונמכר ביותר מ-850,000 עותקים בבריטניה (פלטינה כפולה), ועוד 250,000 עותקים נוספים בארצות הברית.

הסינגל הרביעי והאחרון מ-K היה " Govinda", שהגיע למקום הראשון.7 במצעד הבריטי בדצמבר אותה שנה. "Govinda" הושר לחלוטין בסנסקריט, וערבב גיטרות מתערבלות עם מוזיקה הודית מסורתית. סך המכירות של כל הסינגלים מ-K הגיע לחצי מיליון.

1997 התחילה מצוין עבור הלהקה עם ארבע מועמדויות לפרסי המוזיקה הבריטית, ולאחר מכן הם זכו בפרס ה-"British Breakthrough Act" בטקס שהתקיים בפברואר. באותו חודש הם הוציאו קאבר ל-" Hush" (שנכתב במקור על ידי ג'ו סאות' עבור בילי ג'ו רויאל, והמפורסם ביותר בביצוע להקת הארד-רוק הבריטית דיפ פרפל), שהגיע למקום השני במצעדים. הקאבר הוכיח את עצמו גם בארצות הברית, שם הוא שימש בפסקול לסרט שובר הקופות I Know What You Did Last Summer ושוב בטריילר לסרט Kingsman: The Secret Service מ-2014. השיר גם הוצב במקום מס'.224 מאת Virgin Radio, בסקר לשירים הגדולים של המאה ה-20. בעקבות הצלחת הסינגל, כמה הערות לא מוצלחות על המאפיינים המיסטיים המסורתיים של צלבי קרס מאת קריספיאן מילס הכניסו את הלהקה לקו האש של חלק מהעיתונות הבריטית.

למרות הפרסום השלילי, הלהקה המשיכה עם סט הופעות חיות בקיץ של אותה שנה, כולל T in the Park, Glastonbury ו-V Festival. הפוקוס במהלך החלק האחרון של 1997 עבר לארצות הברית, שם גם "Tattva" וגם "Hey Dude" זכו לחשיפה לשידור. "טטווה" הפך לקטנה מס'.להיט 10 במצעד ה-Modern Rock Tracks ו-"Hey Dude" הגיעו למקום גבוה במצעדים האלהום עצמו הגיע לשיא במקום ה-11 בטבלת Heatseekers והגיע רק למקום מספר 200 במצעד הבילבורד. EP, Summer Sun, שוחרר בארצות הברית עבור מעריצי הלהקה שם. שש הרצועות ב-EP היו כולן B-sides לסינגלים קודמים בבריטניה.

לאחר חילוקי דעות ראשוניים עם ההנהלה, קולה שייקר החלה דרך חדשה עם הסינגל "Sound of Drums" בלבד בבריטניה באפריל 1998, והגיע לשיא במקום השלישי. אלבום מובטח בקיץ של אותה שנה לא התממש, והמומנטום שיצר הסינגל אבד כתוצאה מכך. המעריצים היו חייבים לחכות עד פברואר 1999 כדי לשמוע עוד חומרים חדשים מהאלבום השני שעתיד לצאת.

האלבום השני Peasants, Pigs & Astronauts הוקלט בחלקו על סיפון אולפן בית הסירות, אסטוריה, השייך לגיטריסט דייוויד גילמור (מפינק פלויד). ברט פינדליי הצטרף ללהקה כנגן כלי הקשה תושב ונשאר עם הלהקה עד להתפרקותה בסוף 1999. ליציאתו של Peasants, Pigs & Astronauts קדם הסינגל "Mystical Machine Gun" שלא הצליח להשפיע בצורה חזקה על המצעדים כמו הסינגלים הקודמים שלהם, הגיע למקום ה-14 ונשאר רק שבועיים ב-40 הראשונים. האלבום עצמו זכה לביקורות מעורבות, ומכר רק 25,000 עותקים בלבד בשבוע הראשון שלו, כאשר הוא זחל למקום ה-9 במצעד האלבומים, בילה רק 10 שבועות ב-75 המובילים בבריטניה. האלבום זכה לזהב בבריטניה (מעל 100,000 עותקים נמכרו). הסינגל השלישי והאחרון מהאלבום, "Shower Your Love" לא הצליח להצית מחדש את המומנטום, ונתקע במקום ה-14, למרות חשיפה בטוף אוף דה פופס.

ביוני הופיעה הלהקה בפסטיבל גלסטונברי והובילה את "פסטיבל הלטאות" בקורנוול באוגוסט 1999, הלהקה ערכה עוד כמה הופעות בפסטיבל, כולל הופעה ב-V99, כתחליף של הרגע האחרון לפלסיבו, לפני שנתנה את ההופעה האחרונה שלה בהולנד בסוף אוגוסט.

בספטמבר של אותה שנה, הלהקה הודיעה על פירוק "אהבתי את הזמן שלי עם Kula Shaker וחוויתי יותר ממה שיכולתי לדמיין", הגיב מילס. "היה לנו זמן מצוין והיינו להקה מאוד צמודה, אבל מגיע הרגע שבו אתה רוצה לעשות את שלך".

הערות על צלב הקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני יציאת אלבומה השני הפכה הלהקה למושא מחלוקת סביב התבטאויות שהשמיע מילס ב-NME וב - Melody Maker, בנוגע לצלב הקרס, וכינתה אותו "תדמית מבריקה", אם כי בהקשר של מוצאו ההודי המסורתי.[1] ה"אינדיפנדנט ביום ראשון" פרסם מאמר בעמוד הראשון באפריל 1997, שבו הדפס מחדש את הערותיו של מילס וטען שהגיטריסט "התעסק בנאציזם".[1] הפרסום השלילי סביב התקרית, יחד עם חשיפת יתר בתקשורת הבריטית, פגעו במכירות הלהקה.[1] המאמר של ה-Independent חשף גם ש-The Objects of Desire השתמשו במוטו "אנגליה תקום שוב",[15] והופיעו בוועידה ב-1993 בוומבלי בשם "הונאה עולמית", שבה בין הדוברים היו אנשי תאוריית הקונספירציה הנודעים אוסטאס מולינס ויליאם קופר.

מילס השיב לטענות בפקס ותגובותיו שולבו בכתבה. מילס הודה ששיחק ב"הונאה עולמית", אך טען שלא הבין עד הסוף את מהות האירוע. הוא ציין שכעת הוא חש שצלב הקרס, שמקורו מחוץ לנאציזם ומשמעויות שונות בחלקים שונים של העולם, קשור ללא תקנה לנאציזם במערב. הוא ציין כי הזעם שעוררו הערותיו הוא שהוביל אותו למסקנה זו. הוא גם הציע גינוי חד משמעי לאידאולוגיה של הימין הקיצוני. במבט לאחור בראיון שנערך ב-2016, אמר מילס: "חשבנו שאנחנו יותר חכמים ממה שהיינו... זו הייתה תמימות הנעורית שלנו שנחרשה לתוך עולם המבוגרים".[16]

לאחר פירוק הלהקה (1999–2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילס נכנס לאולפן בשנת 2000 כדי לעבוד על אלבום סולו. מאוחר יותר באותה שנה, הוא סייר עם קבוצת מוזיקאים תחת השם Pi, תחילה היה המופע הפתוח לרובי וויליאמס בבריטניה, ולאחר מכן לכמה בכמה הופעות קטנות יותר. אלבום חדש היה אמור לצאת באביב 2001 על פי האתר הרשמי של מילס וה - NME, אולם חברת התקליטים בבריטניה לא הרגישה שהחומר שהוצע לשחרור מספיק מסחרי, ולכן מילס ניהל משא ומתן על יציאה מהחוזה שלו איתם ב-2001, והמשיך להקליט לשארית 2001 ללא חוזה תקליטים בבריטניה. הוא ניגן בפסטיבל גלסטונברי ב-2001 עם Suns of Arka.[17]

בתחילת 2002, הוא החל לעבוד עם אנדי ניקסון ודן מקינה, לשעבר מ-Straw, והשלישייה הקימה קבוצה, The Jeevas. מילס זנח את כל החומרים שהוקלטו בעבר עד לאותה נקודה, אם כי חלק מהרצועות יופיעו מאוחר יותר בתור Jeevas B-Sides. הם הוציאו שני אלבומים, סיבוב הופעות לאורך 2002 ו-2003, עם כמה תאריכים באמצע 2004. התקליטים שלהם שוחררו בלייבל Cowboy Music שלהם בבריטניה וביבשת אירופה, ועל ידי סוני ביפן. נעשתה עבודה מהוססת עבור אלבומם השלישי, אך כאשר התברר במהלך 2005 שהרפורמה של Kula Shaker תהיה קבועה, הלהקה התפצלה רשמית.

בוואן הצטרף לג'וני מאר וההילרים בשנת 2000. כפרויקט צדדי, הוא הקים את להקת Shep (שכללה את וינטרהארט בתופים). הלהקה ניגנה מספר הופעות בשנים 2001–2002 והוציאה כמה קטעים של מוזיקה מוקלטת דרך האינטרנט, אך דבר נוסף לא נשמע עליהם לאחר 2003. וינטרהארט הצטרף ללהקת Thirteen:13, שהתפצלה ב-2001. הוא גם תופף באלבום של Aqualung וכן היה חלק משפ. דרלינגטון הצטרף לאואזיס ב-2002 כקלידן מטייל (אם כי לא חבר להקה רשמי), ונשאר בתפקיד זה עד לפירוק הלהקה ב-2009.

המתופף פול ווינטרהארט עם Kula Shaker ב-2007.

האלבום השלישי, Strangefolk (שהיה כותרת עבודה של האלבום השני, Peasants, Pigs & Astronauts), יצא ביפן ב-27 ביוני 2007 דרך סוני, באירופה ב-20 באוגוסט 2007 דרך הלייבל של הלהקה, וב-19 בפברואר 2008 בצפון אמריקה. כל המהדורות מכילות לפחות רצועת בונוס אחת; המהדורה היפנית מכילה שני רצועות בונוס נוספות. השיר "Song of Love/Narayana" באלבום משלב אלמנטים מהרצועות "Narayan" ו-"Climbatize", את שתיהן ניתן למצוא ב-The Fat of the Land של The Prodigy. Narayan נכתב בשיתוף מילס וכללה הופעה ווקאלית שלו. האלבום הגיע למספר 32 ביפן ומספר 69 בבריטניה.

כדי לנצל את הפרסום סביב הקאמבק של הלהקה, חברת התקליטים מיוזיק קלאב שהוציאה מחדש את האלבום הכפול, טאטווה, הוציאה בחיפזון את: The Very Best Of Kula Shaker ב-16 ביולי 2007, שכלל את כל הרצועות משני האלבומים הראשונים של הלהקה וקומץ רצועות שאינן אלבומים שיצאו בעבר. ללהקה לא הייתה שום השקעה באספקט כלשהו של השחרור והסכמתם לא הושגה לשחרורו. הם ביקשו מהמעריצים שלהם לא לקנות את זה.

הלהקה ניגנה בתאריכי חימום בבריטניה מתחילת יוני. הם המשיכו לנגן חמישה תאריכי פסטיבל בקיץ - בילבאו BBK Live, פסטיבל Culura Quente, הפסטיבל היפני Fuji Rock, פסטיבל PulpIt Rock של נורווגיה ופסטיבל iTunes בלונדון, יחד עם שני תאריכים חד פעמיים - אחד בלונדון ואחד ב סְפָרַד. תאריכים נוספים בבריטניה וסיבוב הופעות באירופה לאחר מכן בסתיו. לאחר מכן, הלהקה סיימה את התחייבויות סיבוב ההופעות לשנה עם שתי הופעות אחרונות בנובמבר, אחת באוניברסיטת לסטר ואחרת בפסטיבל Crossing Borders של הולנד.

EP חי הכולל ארבעה רצועות מההופעה של הלהקה בפסטיבל iTunes שוחרר דרך חנויות iTunes במדינות שונות באוקטובר. סינגל שני מ-Strangefolk, "Out on the Highway" שוחרר ב-5 בנובמבר 2007, גם הוא זמין רק להורדה מחנות iTunes בבריטניה. אף אחת מהגרסאות לא השיגה מיקום במצעד הבריטי. המהדורה הסופית של השנה הגיעה ב-14 בדצמבר - רצועת ההורדה החינמית "Drink Tea (for the Love Of God)" כללה את אלונזה בשירה ומסר בעד שתיית תה במילים. המסלול לווה בסרטון אנימציה, שפורסם באינטרנט באותו יום, שהופק על ידי בית האנימציה Model Robot.

הלהקה ניגנה בסיבוב הופעות יפני ובסיורים נוספים בבריטניה וביבשת אירופה בתחילת 2008. הם המשיכו לנגן שלושה תאריכים של פסטיבלים אירופיים בקיץ.

ב-28 בספטמבר 2023 הכריזה Kula Shaker שאלבום האולפן ה-7 הקרוב שלהם ייקרא "Natural Magick", וישוחרר ב-26 בינואר 2024 בכל הפורמטים ושירותי הסטרימינג הגדולים. האלבום יכיל 13 רצועות ויהיה גם הראשון מאז Peasants, Pigs & Astronauts עם הקלידן המקורי ג'יי דרלינגטון.[18]

סגנון מוזיקלי ותגובה תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהסאונד של הלהקה חייב הרבה ללהקות הרוק הקלאסי של שנות ה-60 וה-70, השירים מרבים לשלב קולים בהשפעה מזרחית ("Govinda") עם נושאים ליריים של מסע רוחני אוניברסלי, תוך שימוש ברעיונות של נשמה ומסירות ממסורות מגוונות למשל, הינדואיזם ("טטווה"), נצרות ("הושענה הגדולה") ואפילו אינדיאנית ("שמש אינסופית").

נואל גלאגר הזמין אותם לתמוך בקונצרטים ההיסטוריים של קנבוורת' אואזיס.

מתחילת הקריירה שלהם, קולה שייקר הובילו לקיטוב בדעת התקשורת בבריטניה. זה נבע ככל הנראה מתפיסות קדומות בריטיות עתיקות יומין לגבי מעמד וגזע. לא רק שהם צעירים לבנים ששרו על קרישנה בסנסקריט, הם נתפסו כמגיעים מרקע מיוחס ממעמד הביניים.

בראיון ב-2016, מילס אמר "כשהייתי בבתי ספר פרטיים, קראו לי 'נפוץ', וכשהייתי בבתי ספר ממלכתיים קראו לי 'פוש'. זה עשה אותי מאוד ציני לגבי כל התוויות האלה".[16] בשיא הבריטפופ ו'תרבות הבחורים', מגזיני מוזיקה כמו Melody Maker, Select ו-NME התמקדו לעיתים קרובות בזווית המעמדית ולגלגו על ההיקסמות של הלהקה מהתרבות ההודית. מילס הגיב ב-2016, "הסגנונות המוזיקליים ב-K הם מיינסטרים עכשיו. [בשנת 1996] אנשים לא ידעו איך להבין את זה או איפה למקם את זה, אז כל מה שנותר לעשות זה ללעוג לזה".[16]

חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קריספיאן מילס - שירה מובילה, גיטרות, טמבורה, מפוחית (1995–1999, 2004–היום)
  • אלונזה בבן – בס, גיטרות נוספות, פסנתר, שירה (1995–1999, 2004–היום)
  • פול ווינטרהארט - תופים, כלי הקשה (1995–1999, 2004–היום)
  • ג'יי דרלינגטון - קלידים, אורגן, פסנתר, מלוטרון (1995–1999, 2022–היום)[19]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • K (1996)
  • Peasants, Pigs & Astronauts (1999)
  • Strangefolk (2007)
  • Pilgrims Progress (2010)
  • K 2.0 (2016)
  • 1st Congregational Church of Eternal Love and Free Hugs (2022)
  • Natural Magick (2024)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולה שייקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 "Crispian Mills: Big Mouth Strikes Again". The Independent. London. 24 בספטמבר 2007. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Brown, Tony. (2000). The Complete Book of the British Charts. Omnibus Press. p. 484. ISBN 0-7119-7670-8.
  3. ^ Noburu Karashmia (ed.), A Concise History of South India: Issues and Interpretations. New Delhi: Oxford University Press, 2014. 143.
  4. ^ 1 2 3 4 5 "The Legend of the King". Kulashaker.co.uk. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2010. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Gardner, Elysa (18 בנובמבר 1996). "Play That Funky Sanskrit Music, Brit Boys". Los Angeles Times. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Price, Simon (9 במרץ 2014). "Temples review – cosmic rock straight from the 60s". The Observer. נבדק ב-24 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Last Shake". NME. 30 בספטמבר 1999. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Kula Shaker Reform". NME. 9 בינואר 2006. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Last Shake". NME. 28 בספטמבר 2015. נבדק ב-28 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Kula Shaker announce new album and first UK tour in six years". NME. 10 במרץ 2022. נבדק ב-10 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Biography for John Mills". IMDb. נבדק ב-17 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Frame, Pete. (1999). Pete Frame's Rockin' Around Britain: Rock'n'roll Landmarks of the UK and Ireland. Omnibus Press. p. 173. ISBN 0-7119-6973-6.
  13. ^ Hyder, Rehan. (2004). Brimful of Asia: Negotiating Ethnicity on the UK Music Scene. Ashgate Publishing Limited. p. 62. ISBN 0-7546-4064-7.
  14. ^ "Kula Shaker Certified Awards". BPI. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2009. נבדק ב-5 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Lynskey, Dorian (23 בפברואר 2004). "It's A Sin". The Guardian. London. נבדק ב-30 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 ""Twenty years just seems like a natural point of reflection": DiS Meets Kula Shaker". Drowned in Sound. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2017. נבדק ב-29 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Suns of Arqa – Photos". Sunsofarqa.co.uk. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Kula Shaker". Twitter. 28 בספטמבר 2023. נבדק ב-28 בספטמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Kula Shaker on Twitter". Twitter (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-12-08.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "קולה שייקר".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קולה_שייקר&oldid=37664476"