דייוויד גילמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוויד גילמור
דייוויד גילמור בהופעה, 2006
מידע כללי
שם לידה דיוויד ג'ון גילמור
תאריך לידה 6 מרץ 1946 (בן 68)
מקום לידה קיימברידג', אנגליה
שנות פעילות 1963 - היום
סוגה רוק, רוק מתקדם, רוק פסיכדלי, ארט רוק, בלוז רוק, רוק ניסיוני
חברת תקליטים קפיטול רקורדס, קולומביה רקורדס, סוני רקורדס, EMI

דייוויד גילמוראנגלית: David Gilmour; נולד ב-6 במרץ 1946) הוא גיטריסט וזמר בריטי וחבר פעיל בלהקת פינק פלויד מסוף שנות ה-60. גילמור הוא רב נגן והוא מנגן על גיטרות, גיטרה בס, קלידים, סקסופון, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית פה, ותופים. פרט לפועלו בלהקה הוציא לאור גם שלושה אלבומי סולו והשתתף בפרויקטים חיצוניים (כולל הפקה). מאז עזיבתו של רוג'ר ווטרס את להקת פינק פלויד באמצע שנות השמונים, גילמור הוא מנהיגה של הלהקה. דורג על ידי מגזין הרולינג סטונז במקום ה-14 ברשימת הגיטריסטים הטובים בעולם.

היסטוריה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילמור פגש את סיד בארט (לימים מנהיגה הראשון של להקת פינק פלויד) בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג', והתיידד עמו. להקתו הראשונה של גילמור נקראה Joker's Wild, עמה החל לנגן בשנת 1963. הלהקה שינתה את שמה ל-Flowers ב1967 והתפרקה לאחר זמן קצר. שנה לאחר מכן הצטרף גילמור ללהקת פינק פלויד, בתחילה כמחליף זמני לסיד בארט הרעוע בנפשו ובבריאותו, ומאוחר יותר - כאשר בארט נדחק החוצה מהלהקה - הפך לחבר קבע בלהקה.

במהלך שנותיו בלהקה, דייוויד גילמור תרם לא מעט ללהקה, הוא נודע בזכות נגינת הגיטרה הווירטואוזית והשירה המחוספסת שלו. בנוסף, גילמור שר את מרבית להיטיה הגדולים של הלהקה, כמו Money מ-1973, Wish You Were Here מ-1975, ו-Comfortably Numb ב-1979.

גילמור הוציא לאור את אלבום הסולו הנושא את שמו באביב 1978, לאחר התרומה הפעוטה שלו לאלבום Animals של פינק פלויד, שיצא שנה לפני כן. במהלך ההקלטות החליט לשמור הקלטה אחת, שהפכה בסופו של דבר לשיר Comfortably Numb הידוע (מאלבום החומה), עד היום סולו הגיטרה בשיר נחשב לאחד הגדולים אי פעם, ובעיני רבים אף לטוב ביותר‏‏‏[1]. אלבום הסולו השני שלו, About Face שוחרר ב1984, הוא שובח על ידי המבקרים אך למרות זאת לא הגיע להצלחה רבה.

יחסיו הרעים עם חברו ללהקה רוג'ר ווטרס, אשר לקח לידיו את מושכות הלהקה אחרי עזיבתו של בארט, הביאו להתרופפות הרכב הלהקה, ובסופו של דבר ווטרס עזב את הלהקה בשנת 1985, במחשבה שהלהקה לא תסתדר בלעדיו. במקום זאת, גילמור לקח על עצמו את הנהגת הלהקה ויחד עם שני חבריה הנותרים, ריצ'רד רייט וניק מייסון, הוצאו לאור עוד 2 אלבומי אולפן שלוו בסבבי הופעות מוצלחים במיוחד.

על התקופה שלאחר עזיבת ווטרס, אמר גילמור -

"היו לי כמה בעיות עם הכיוון של הלהקה בעבר הלא רחוק, לפני שרוג'ר עזב. חשבתי שהשירים הכבירו במילים, כיוון שהמשמעות הספציפית של המילים הללו הייתה כה חשובה, שהמוזיקה הפכה לכלי בשביל המילים, ולא הייתה מלהיבה במיוחד... [האלבומים] The Dark Side of The Moon ו-Wish You Were Here היו מצליחים כל כך לא רק בזכות התרומה של רוג'ר, אלא גם משום שהיה בהם איזון טוב יותר בין המוזיקה למילים מאשר באלבומים שבאו אחריהם. זה מה שאני מנסה לעשות עם האלבום 'A Momentary Lapse of Reason' - יותר פוקוס על המוזיקה, כדי להחזיר את האיזון."

פרט להיותו נגן וזמר בלהקת פינק פלויד, גילמור היה פעיל גם כמפיק, טכנאי צליל של מופעים ונגן אורח בהפקות של אמנים כמו רוי הארפר, קייט בוש, פול מקרטני, רינגו סטאר, פיל קולינס, סאם בראון, ג'ולס הולנד, סופרטרמפ ואפילו סיד בארט. כמו כן השתתף במספר מופעי צדקה.

גילמור נחשב לאחד מהגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. הוא מפורסם במיוחד בזכות נגינה מדויקת ומלאת רגש, עם שילוב טכניקות בנדינג (bending) מקוריות, וכן בזכות יכולתו להפיק צלילים שונים ומשונים מהגיטרה, ביניהם צלילים דמויי כינור וצרחות (כפי שניתן לשמוע למשל בשיר A Saucerful of Secrets של להקת פינק פלויד).

בשנת 1996 נכנס גילמור להיכל התהילה של הרוק אנד רול יחד עם פינק פלויד. בנובמבר 2003, קיבל את תואר האבירות הבריטי.

בחודש מרץ, שנת 2006, הוציא גילמור את אלבום הסולו השלישי שלו, שנקרא On An Island.

ברשות גילמור רישיון טיסה. בתו, שרה גילמור, היא דוגמנית בריטית.

דיסקוגרפיה (סולו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Gilmour 1978
  • About Face 1984
  • David Gilmour in Concert 2002
  • 2006 On An Island

הגיטרות של דייוויד גילמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוגמאות: ‏הסולו ממוקם במקום הראשון ברשימת "קטעי הסולו הגדולים" של "Digital dream world"‏ [1], ובמקום הרביעי ברשימה של "Guitar World" ‏ [2]