קונסטנדינוס צלדאריס
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |||||||||||||||||
| צילום מאפריל 1946 | |||||||||||||||||
| לידה |
14 באפריל 1884 אלכסנדריה, ח'דיוות מצרים  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1970 (בגיל 86) אתונה, ממלכת יוון | ||||||||||||||||
| מדינה |
יוון | ||||||||||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת אתונה אוניברסיטת ברלין אוניברסיטת לונדון אוניברסיטת פירנצה | ||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה העממית, החושבים החופשיים, Democratic Union (Greece, 1956) | ||||||||||||||||
| שושלת | |||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
קונסטנדינוס צלדאריס (ביוונית:Κωνσταντίνος Τσαλδάρης, 1884 – 15 בנובמבר 1970) היה פוליטיקאי יווני מהמאה ה-20, יליד מצרים. הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת יוון בשנים 1946–1947. קשר את שמו למלחמת האזרחים ביוון (1946–1949) ובהחזרת המשטר המלוכני במדינה בספטמבר 1946. היה משפטן בהכשרתו.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשי משפחת צלדאריס הם בקורינתוס. קונסטנדינוס (דינו) צלדאריס נולד בשנת 1884 באלכסנדריה במצרים, וגדל בעיר הזאת, בעת שמצרים נמצאה בשליטה בריטית והייתה פורמלית חלק מהאימפריה העות'מאנית. הוא למד משפטים באוניברסיטת אתונה והשלים לימודים בתחום זה באוניברסיטאות ברלין, לונדון ופירנצה. בצעירותו הוא היה סנדק של אספן האמנות אלכסנדרוס יולס. עוד בעת עבודתו כעורך דין ביוון בשנים 1912–1913 כיהן כפרפקט (נומארכוס) בפטרס, בשנים 1916–1917 כיהן כפרפקט בקורפו בעת שהאי נמצא תחת כיבוש כוחות ההסכמה ואירח את הצבא והממשלה הסרבית שנמלטו מארצם. בשנים 1920–1922 כיהן צלדאריס כמושל כרתים.[1][2]
הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקידים ראשונים בפרלמנט ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1926 נבחר צלדאריס לראשונה כנציג נפת (פרפקטורה) ארגוליס-קורינתיה בפרלמנט ההלני מטעם "מפלגת החושבים החופשיים" של יואניס מטאקסס. נאסר לזמן קצר כ"מתנגד לרפובליקה ההלנית". בשנת 1928 הוא חבר למפלגת העם המונרכיסטית שבראשות דודו, פנאגיס צלדאריס. הוא הצטרף לממשלתו השנייה של פנאגיס צלדאריס כסגן שר התחבורה בשנים 1933–1935. ואחר כך כיהן עד אפריל 1936 כתת-מזכיר בלשכת ראש הממשלה בממשלות גאורגיוס קונדיליס וקונסטנדינוס דמרדזיס. אחרי מותו של פנאגיס צלדאריס במאי 1936 נבחר לחבר בוועדה המנהלית של מפלגת העם שהתפזרה במהרה בעת הדיקטטורה של מטקסס.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת הכיבוש המשולש הגרמני-איטלקי-בולגרי של יוון בימי מלחמת העולם השנייה, שמו של צלדאריס הוזכר בין הפוליטיקאים שהשתתפו ב-6 במאי 1941 במפגש עם ראש הממשלה משתף הפעולה גאורגיוס צולקולו ("הקוויזלינג היווני") והביעו הסכמה עם הקמת, ממשלת חירום.[3] באותם הימים המלך וממשלת יוון עדיין נמצאו בשטח יוון, בכרתים. בדומה לפוליטיקאים רבים, צלדאריס לא היה פעיל בשנות הכיבוש הנאצי-פאשיסטי. המפלגה הקומוניסטית היוונית יזמה התנגדות לכיבוש והקימה את החזית לשחרור לאומי של יוון (א.א.ם). בהמשך התארגנו גם הצבא לשחרור העם של יוון (א.ל.א.ס.) והצי לשחרור העם של יוון (א.ל.א.ן). הדאגה לגבי מדיניות הממלכה המאוחדת ביחס למאזן הכוחות הפוליטיים ביוון ולגורל המונרכיה הביאה ב-17 במאי 1944 לכינוס הכוחות הפוליטיים היווניים שהתקיים בלבנון. במציאות מנהיגי רוב המפלגות מימי טרום-המלחמה איבדו את תומכיהם בקרב הציבור ואת כוחם וייצגו יותר את עצמם. עם הפוליטיקאים שנפגשו בלבנון נמנה גם צלדאריס. כבר שנה קודם לכן ראש המשלחת הצבאית הבריטית ביוון טען ש"לצלדאריס אין אנשים". ביוני 1944 נסע צלדאריס למצרים ואחר כך לארצות הברית.[4]
מנהיג מפלגה וראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שחרור יוון מהכיבוש הנאצי בימי מלחמת העולם השנייה נבחר צלדאריס בראש מפלגת העם שקמה מחדש. כמנהיג "הברית הפטריוטית המאוחדת" הימנית זכה בבחירות השנויות במחלוקת ב-31 במרץ 1946. הוא עמד בראש ממשלת יוון בין 18 באפריל 1946 ל-25 בינואר 1947. בימי כהונתו זו התקיים ב-1 בספטמבר 1946 משאל עם שהחליט על החזרת המונרכיה ביוון. בין 29 באוגוסט ל-7 בנובמבר 1947 עמד צלדאריס שוב בראש הממשלה, הפעם ממשלה זמנית. בשתי כהונותיו בראש הממשלה מילא גם את תפקיד שר החוץ. בהמשך צלדאריס מילא את התפקידים של סגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלת דימיטריוס מקסימוס (ינואר - אוגוסט 1947) ותמיסטוקליס סופוליס ואלכסנדרוס דיומידיס (נובמבר 1947 - ינואר 1950). בשנים 1947–1949 הוא עמד גם בראש משלחת יוון בעצרת הכללית של האו"ם. בתוקף תפקיד זה הוא הצביע ב-29 בנובמבר 1947 נגד חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: יהודית וערבית, עמדה שתאמה את עמדת ארצות ערב.
כישלונות אלקטורליים ופרישתו מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמתה ועלייתה לשלטון של התלכדות היוונית בראשו המרשל אלכסנדרוס פפאגוס, מפלגת העם איבדה את מרבית הבסיס האלקטורלי שלה, וצלדאריס נכשל בבחירות בשנת 1952. בבחירות ב-1956 נכנס לפרלמנט מטעם האיחוד הליברלי הדמוקרטי, אולם בבחירות בשנת 1958 הוא להצליח להיבחר לפרלמנט כראש איחוד העם. כעבור זמן קצר הוא פרש מהזירה הפוליטית.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1926 צלדאריס היה נשוי פעמיים. בפעם השנייה התחתן בניו יורק עם נאדין ניקול דה בורנמן (מתה ב-1973), פריזאית ממוצא משוער דני-בריטי,[5] גרושתו של אגממנון שלימן (בנו של היינריך שלימן).[6][7] צלדאריס נפטר בגיל 86 בשנת 1970 באתונה מסיבוכים של שחמת הכבד. השאיר בן מנישואיו הראשונים, אתנסיוס צלדאריס שכיהן כשר וכיושב ראש הפרלמנט (1989–1993). בלווייה נאמו גאורגיוס מברוס, ראש איחוד המרכז, וקונסטנדינוס פפקונסטנדיניו, ממפלגת א.ר.א (האיחוד הרדיקלי הלאומי).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Τριαντάφυλος Α. Γεροζήσης, Το Σώμα των αξιωματικών και η θέση του στη σύγχρονη Ελληνική κοινωνία (1821—1975), εκδ. Δωδώνη,1996 ISBN 960-248-794-1
(טריאנדאפילוס א. גרוזיסיס – קורפוס הקצינים ומקומו בחברה היוונית המודרנית, 1821–1975)
- Νίκος Μακρυγιάννης, Οι Πρωθυπουργοί της Ελλάδος, 1843-1979, (Εκδοτ. Εστία, 1979), σελ. 276 (гр.
(ניקוס מקרייאניס – ראש ממשלת יוון, 1843–1979)
- Harris M.Lentz Heads of states and governments of Worldwide, Encyclopedia of over 2300 Leaders Routledge, New York 2014
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביוגרפיה – ארכיב מונצינגר
- ^ H.M.Lentz III
- ^ גרוזיסיס, עמ' 564, 1996
- ^ פרטים ביוגרפיים באתר אמנויות ותרבות
- ^ Lilian Whiting, The Golden Road, Little, Brown, 1918, p. 165
- ^ האתר הגניאלוגי geni
- ^ The British Council and Anglo-Greek Literary Interactions, Routledge 2018 1945-1955 Michael Llewellyn Smith ch Steven Runciman and the British Council:letters from Athens, note 38