יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינה מודרנית באירופה. אם התכוונתם לתרבות המתקדמת בעת העתיקה, ראו יוון העתיקה.

יוון, או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία תעתיק: הלניקי דימוקרטיה), היא מדינה בדרום-מזרח אירופה השוכנת בקצה הדרומי של הבלקן לחוף הים התיכון. המדינה בעלת כ-3,000 איים והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון. רבים רואים בה את ערש התרבות המערבית.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 שלטון מקומי 4 כלכלה 5 גאוגרפיה 5.1 צומח 6 דמוגרפיה 7 תרבות 7.1 השפה 7.2 אדריכלות 7.3 ספורט 8 ראו גם

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של יוון

ההיסטוריה של יוון נמשכת אלפי שנים, ומתועדת מראשית האלף השני לפנה"ס. זו ההיסטוריה של התרבויות שצמחו וקמלו לחופי הים האגאי. ראשיתה בתרבות המינואית הכרתית; אחריה קמה התרבות המיקנית שצמחה בפלופונסוס - היא שאחראית להשמדת טרויה. לאחר קמילת התרבות המיקנית ירדה על יוון "תקופת חושך" תרבותית שנמשכה עד המאה ה-8 לפנה"ס, אז החלה התרבות היוונית להשתקם. התקופה הארכאית, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, הביאה עמה את ראשית צמיחת ערי המדינה היווניות - הפוליס, שהמפורסמות בהן היו אתונה, ספרטה, קורינתוס ותבאי. בתקופה הקלאסית, החל מהמאה ה-5 לפנה"ס, הגיעו רובן לשיא מבחינה תרבותית ומדינית, אך מלחמות בלתי פוסקות הביאו לירידתן. את התרבות הקלאסית ירשה התרבות ההלניסטית, שהתפשטה ברחבי המזרח העתיק, החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, עם מסע כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, ממקדוניה.

יורשיו, הדיאדוכים חילקו ביניהם את שטחי כיבושיו העצומים לכמה ממלכות, שהתקיימו זו לצד זו, נלחמו זו בזו, עד שנכבשו על ידי רומא, וחדלו להתקיים סופית בשנת 168 לפנה"ס. יוון הפכה לפרובינקיה רומית, אך התרבות היוונית נותרה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר חולקה האימפריה הרומית לשניים, במאה ה-4 לספירה, נותר החלק המזרחי שלה, המוכר כאימפריה הביזנטית טבוע באופי התרבות היוונית. האימפריה הביזנטית שרדה עד המאה ה-15), אז נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19. בשנת 1821 מרדו היוונים, ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. מלחמת העצמאות נמשכה עד שנת 1832 והסתיימה בניצחון היוונים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947, בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה פרצה ביוון מלחמת אזרחים, שנמשכה עד 1949.

בשנת 1967 תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית, וייסד את "משטר הקולונלים". בשנת 1973 ביטל המשטר את המלוכה ביוון. ב-1974 מימנה החונטה הצבאית הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לקהילייה האירופית (שהפכה בהמשך לאיחוד האירופי) בשנת 1981, ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של יוון

חוקת 1975 מגדירה את יוון כ"רפובליקה נשיאותית פרלמנטרית" ומבטיחה לאזרחיה חירויות וזכויות אזרח שונות. החוקה קובעת כי ראש המדינה הוא נשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה של 5 שנים ויכול להיבחר שוב ל-5 שנים נוספות. מועצת הרפובליקה (Council of the Republic) עוזרת לו בניהול המדינה.

ראש הממשלה והקבינט הם בעלי הכוח הפוליטי העיקרי ביוון, בעוד שלנשיא יש סמכות מוגבלת ברשות המבצעת ותפקידים סמליים.

הפרלמנט היווני (ביוונית: Vouli ton Ellinon) מורכב מבית אחד בעל 300 חברים אשר נבחרים אחת ל-4 שנים בבחירות כלליות. שיטת הבחירות היא יחסית, המעודדת יצירת מפלגות גדולות. אחוז החסימה עומד על 3% מהקולות הכשרים.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות יוון

יוון מורכבת מ-13 אזורים מינהלתים, הנקראים מחוזות, או פריפריות, שמחולקים חלוקה משנית ל-51 מחוזות משנה ("נומוס" ביחיד, "נומוי" ברבים):

אטיקה מרכז יוון אביה אבריטניה פוקיס פתיאוטיס בויאטויה מרכז מקדוניה חלקידיקי אמאתיה קילקיס פלה פיאריה סרה תסלוניקי

מחוז כרתים חניה אירקליון לסיטי רתימנון מזרח מקדוניה ותראקיה דרמה אברוס קוולה רודופי קסנתי אפירוס ארטה יואנינה פרוזה תספוריטקון

האיים היוניים קורפו קפליניה לבקס זקינתוס צפון הים האגאי כיוס לסבוס סאמוס פלופונסוס ארקדיה ארגוליס קורינתוס לאקוניה מסיניה

דרום הים האגאי האיים הקיקלאדיים האיים הדודקאנסיים תסליה קרדיצה לריסה מאגנסיה טריקלה מערב יוון אכאיה אטוליה-אקארנאניה אליס מערב מקדוניה פלורינה גרוונה קסטוריה קוזני

בנוסף קיים מחוז אוטונומי, הר אתוס, שמהוה מדינת נזירים תחת ריבונות יוונית.

מחוזות המשנה מחולקים ל-147 נפות ("אפרכיות"), שמחולקות ל-1,033 רשויות מוניציפליות, 900 מתוכם רשויות עירוניות, ו-133 רשויות כפריות.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת יוון

כלכלת יוון היא קפיטליסטית, עם סקטור ציבורי חזק, התורם כ-50% מהתל"ג. תיירות היא ענף חשוב מאוד בכלכלת המדינה, עם נתח גדול בתל"ג והכנסת מטבע חוץ. יוון היא בין הנהנות העיקריות מהכניסה לאיחוד האירופי והעזרה שהיא מקבלת ממנו מגיעה לכדי 2.6% מהתוצר הלאומי הגולמי. התל"ג גדל באופן רציף בשנים האחרונות והם שינו את המטבע המקומי (דרכמה) לאירו ב2001.

האתגרים העיקריים הם הורדת רמת האבטלה והפרטת הסקטור הציבורי.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של יוון

המדינה מורכבת מאיים רבים, חלק יבשתי גדול בדרום חצי האי בלקן וחצי האי פלופונסוס אשר מופרד על ידי תעלת קורינתוס מהיבשת. אורך החופים ביוון הוא 14,880 ק"מ ואורך הגבול היבשתי כ-1160 ק"מ.

כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים. פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2650 מטר והנקודה הגבוהה ביותר בו, היא הר אולימפוס: 2917 מטר מעל פני הים.

האקלים ביוון הוא ים תיכוני טיפוסי. בחורף יורד שלג בהרים גבוהים ולעתים אפילו באתונה.

[עריכה] צומח

הצמחייה ביוון הדרומית והמרכזית היא מן הטיפוס הים-תיכוני המזרחי, הדומה לזו של ארץ ישראל (מיהודה צפונה). ביוון הצפונית ועל המורדות הגבוהים של ההרים היא מתקרבת לטיפוס המרכז-אירופי. כיום עוסקים הרבה בייעור ההרים החשופים.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של יוון

רוב היוונים (98%) הם נוצרים אורתודוקסים עם מיעוט מוסלמי קטן של 1.7%, אשר מתגורר בתראקיה. המוסלמים הם המיעוט היחיד שמוכר באופן רשמי.

[עריכה] תרבות

יוון היא ערש התרבות המערבית. כאן צמחו הפילוסופים הגדולים, המחזאים, המדענים והאומנות. יצירות כמו האיליאדה ואדיפוס, וכתביהם של אפלטון, אריסטו וסוקרטס עדיין נלמדים כיום בכל העולם, ומהווים את הבסיס לחשיבה המערבית.

מרבית האוכלוסייה ביוון הם יוונים אורתודוקסים, והדבר בולט גם בחיי היום יום. פסטיבלים דתיים נחגגים ברוב פאר והדר, וגם ניתן למצוא כנסיות בכל מקום ונרות זיכרון היכן שאנשים נהרגו בתאונות.

היוונים הם עם חם, שאוהב לחגוג עם מוזיקה, ריקודים ואוכל. המוזיקה היוונית הייחודית הצמיחה כוכבים רבים, בהם גליקריה, דלראס, אריס סאן, ננה מושרי וונג'ליס. המטבח היווני מושפע מהמטבח הטורקי ומהטבע. יש להם מאכלי ים רבים, סופלקי, טזיקי, סלט יווני, יוגורט, גבינת פטה והרבה שמן זית. וכמובן, אוזו. בעבר נהגו היוונים לשבור צלחות בשמחות, אולם כיום מנהג זה הוחלף בזריקת עלי כותרת.

[עריכה] השפה

ערך מורחב – יוונית

יוונית היא לשון הודו אירפית המדוברת בחלק הדרומי של חצי האי הבלקאני, ובאיים סביבו השפה מדוברת בפי עשר מיליון איש. שפה זאת מבוססת על היוונית העתיקה שהייתה נפוצה במדינות הים התיכון. הכתב היווני הוא פיתוח של הכתב הכנעני הקדום.

[עריכה] אדריכלות

האדריכלות של יוון העתיקה היא הבסיס לרוב ההתפתחות האדריכלית באירופה מאז. היוונים המציאו את הגג הדו שיפועי, ושכללו את שיטת הבנייה על עמודים בדלים (בודדים). שלושת סגנונות העמודים הנפוצים ביותר הם: הסגנון הדורי (ללא בסיס), הסגנון היוני עם כותרת מסולסלת, והסגנון הקורינתי עם כותרת בצורת עלים. דוגמאות לאדריכלות ביוון העתיקה יש רבות אך המבנה הבולט ביותר הוא האקרופוליס האתונאי העובר כעת תהליכים נרחבים של שחזור ושיפוץ.

[עריכה] ספורט

בעיר אולימפיה שביוון נערכו המשחקים האולימפיים העתיקים. כמו כן, ביוון התקיימו המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים בשנת 1896 ופעם נוספת בשנת 2004. מועדוני הספורט המובילים במדינה הם פנאתינייקוס ואולימפיאקוס.

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוון

• פוליס
• פילוסופיה יוונית (סוקרטס, אפלטון, אריסטו, אפיקורס, דיוגנס)
• ספרות יוונית (הומרוס, הסיודוס, אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס, אריסטופאנס, סאפפו)
• מיתולוגיה יוונית
• אולימפיק איירליינס, חברת התעופה הלאומית של יוון.