קללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתבי מארות - קללות ממצרים העתיקה על גבי שברי חרס.

קללה היא איחול וביטוי שאיפה למאורעות רעים שייקרו למי שמוטלת עליו הקללה (המקולל), או פנייה מפורשת לאלוהים או למלאכיו על-מנת שירעו עם המקולל. בתרבות האנושית שימוש בקללה מעיד על אוירה עכורה והינו בדרך כלל ביטוי ליריבות קשה, ובתחומי מיסטיקה שונים אף מיוחס לה משקל רב.

הקללה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטלה עשויה אבן גיר ממנדס, מתקופת השושלת ה-22 של מצרים העתיקה. על הכתובת מתוארת הענקת אדמה במתנה למקדש מצרי, וקללה על שימוש לא נאות באדמה זו.

הקללות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מיוחסת חשיבות רבה לברכות ולקללות, כבעלות כוח מאגי לפעול שינוי במציאות. כך במקרה של רבקה שאומרת לבנה יעקב, "עלי קללתך בני", וכך במקרה הידוע של בלעם שנודע בכוח הקללה שלו.

בספר במדבר מובא סיפורה של קללת בלעם, שבו נשלח בלעם על ידי בלק לקלל את ישראל, כדבר הכתוב "לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל", אלא שהקללה נהפכה לבלעם לברכה, והוא נושא שיר הלל וברכה לעם ישראל. על כך מתלונן בלק: "מֶה עָשִׂיתָ לִי? לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ?!". חז"ל במסכת אבות מציבים כאנטיתזה לבלעם צר העין והמקלל את אברהם המברך בעל העין הטובה, כפי שכתוב כמה פעמים במקרא "...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג).

בספר דברים מוצבת בפני עם ישראל הבחירה בין שתי חלופות:

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה - אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

פירוט הקללות מופיע בהמשכו של ספר דברים (פרק כ"ח, פסוק ט"ו), והוא כולל 53 פסוקים של קללות, המתחילות במילים: "אָרוּר אַתָּה בָּעִיר, וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה".

קללות מאוחרות למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מי שפרע, פולסא דנורא

בהלכה מוזכרת גם קללת "מי שפרע". זו קללה למי שאינו עומד בדיבורו בעניינים מסחריים, לאחר שסיכם על עסקה, אף על פי שלא גרם נזק ממש.

נוסח הקללה הוא: "מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא ייפרע ממי שאינו עומד בדיבורו".

בימינו ידועה הקללה המעין-קבלית "פולסא דנורא" (בארמית: "ניצוץ או מקל של אש"), שנחשבת לקללה חמורה ונועדה לגרום למות המקולל. עם זאת, אין לה מקור קדום ביהדות.

קללות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוגוסט 2007 פינתה משטרת ישראל בשיתוף צה"ל שתי משפחות יהודיות מדירות בשוק הסיטונאי בחברון. אחת המשפחות הייתה משפחת בתו של הלל ויס. לאחר הפינוי התראיין ויס וסיפר כי אמר למח"ט חברון, יהודה פוקס: "שאמו תהיה שכולה, שאשתו תהיה אלמנה, שילדיו יהיו יתומים ושהוא ימוגר במלחמה הבאה".[1]

בעקבות אישור החוק העוסק בגיוס בני ישיבות, במרץ 2014, אמר הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן על יוזמי החוק: "הקב"ה יעזור שנזכה בקרוב שכל אלה יירדו לגיהנום ויגיע להם כל מיני צרות, ושלא יישאר מהם שום זכר, יימח שמם וזכרם".‏[2]

בירושלים נפוץ סיפור על "הבית המקולל" הניצב בכניסה לשוק מחנה יהודה. על פי הסיפור בניית הבניין הפריעה לרב שהתגורר בסמוך לו. הרב הטיל קללה על הבניין ומאז, על פי הסיפור, עסקים לא שורדים בו.

הקללה בספרות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של אישה המטילה קללה, מעשה ידי הוקוסאי

הקללה מופיעה בסיפורים רבים, הידוע שבהם מהעת האחרונה הוא "הארי פוטר". בסדרת ספרים זו, "קללה" היא כישוף שנועד לפגוע באדם או לתקוף אדם. בין הקללות הללו נכללות קללות שאין עליהן מחילה, שאחת מהן אף מביאה למותו של המקולל, ולכן אסור להשתמש בהן.

לחובבי "הגשש החיוור" זכור המשפט: "כל המוציא דבר קְללה מפיו, ינעל אבי אבי אביו".

בתוכנית הבידור הרדיופונית שלושה בסירה אחת הציע דן בן אמוץ קללה לנהג: "שתרדם בקסטל ותתעורר בהדסה!".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתיבה בן יהודה, ברכות וקללות, הוצאת כתר, 1984.
  • יוסף גורי, שנשמע בשורות טובות - ברכות וקללות ביידיש, הוצאת מאגנס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרת וייס ורועי מנדל, המשטרה שוקלת חקירה פלילית נגד פרופ' וייס, באתר ynet‏, 7.8.2007
  2. ^ יהודה שלזינגר, ‏הרב שטיינמן נגד הממשלה: "שיירדו לגיהינום", באתר ישראל היום, 13 במרץ 2014